קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בימים האחרונים זעקות אוי אוי אוי מחברי הקואליציה על כביכול הפיכה צבאית פה בארץ. אז האוי אוי אוי הזה רחוק מהמציאות. הלכתי ובדקתי מה זו הפיכה צבאית כדי שאתם תיכנסו קצת לפרופורציות ותדעו על מה אתם מדברים. הפיכה צבאית היא הדחת שלטון באופן פתאומי באמצעות פעילות כוח צבאי או תפיסת שלטון במדינה על ידי הצבא או הפיכה שבה משתלט צבא על מרכזי כוח מדיניים, לרוב תוך מינוי חלק מראשיו לתפקידי הנהגה בכירה. שום דבר מזה לא קורה אצלנו, אז די עם ההתבכיינות הזאת, אתם הפכתם את ההתבכיינות הזו לדרך החיים שלכם.
זה לא מה שקרה בארגנטינה, וזה לא מה שקרה בצ'ילה, וזה לא מה שקרה בתימן ולא בסודאן. דווקא ההפך הוא הנכון. מה שקורה אצלנו זה שאנשי צבא לשעבר, אנשים שכבר עשו את השירות, אנשים שכבר סיימו את שירות המילואים, שמתנדבים – המילה היא "מתנדבים" – הם אומרים: שלום, סליחה, לא מתאים לנו. האנשים האלו לא מרימים את הנשק, הם מורידים אותו. אז לקרוא ולהתבכיין שזו הפיכה צבאית? תקראו קצת ספרות, לא יזיק, הכול כבר כתוב. זו לא בושה לא לדעת, להגיד שלא יודעים וללכת וללמוד, ולא אחר כך להתבכיין שלא נתנו לכם. שכל, ללמוד, להתאמץ והכול בסדר, ככה זה עובד בחיים. זה רחוק מהמציאות, ותפסיקו עם ההתבכיינות הזאת.
מה קורה פה עכשיו? כוחות הביטחון כפופים לממשלה, חד-משמעית, אין על זה אפילו ויכוח וספק. אבל הממשלה? היא כפופה לחוק, שאתם משנים אותו עכשיו; היא כפופה לחוקה, שאין אצלנו, לצערי הרב; או לבית המשפט, שאתם רוצים להרוס אותו. זו המציאות. מה אתם חושבים? שתעשו כל מה שבא לכם, תדרסו את כולם, תעשו פה הפיכה שלטונית, וכולם יעמדו דום ויגידו אמן? לא, זה בדיוק המצב שבו אני מצפה מאזרחי ישראל לצאת להפגנות, להשמיע את קולם ולהגיד: חבר'ה, כן, זכיתם בבחירות, על זה אין ויכוח. קיבלתם מנדטים, אבל לא קיבלתם מנדטים לשנות את אופייה של המדינה. מה שאתם עושים זו הפיכה, זה בדיוק המצב.
באיזו חוצפה אתם מדברים על סרבנות ואומרים על אנשי המילואים האלה סרבנים? רק לפני חודש התקבלה החלטת ממשלה, אולי אלי כהן יכול לחדש לנו, החלטת ממשלה 862, שבעצם פוטרת מגיוס 170,000 אברכים. היא אומרת: לא, אתם לא תתגייסו, כי זו אמונתכם, ככה אתם מאמינים, זו תפיסת העולם שלכם. 170,000. עכשיו, ברגע הזה, הממשלה החליטה שלא תהיה אכיפה של חוק הגיוס. איזו צביעות זו? פה אתם מקבלים החלטות ממשלה כי זה נוח למפלגות החרדיות – ופה אתם מעיזים לפתוח פה על אנשים שלא ראו בית, פספסו ימי הולדת של הילדים, סיכנו את החיים? התבלבלתם. ואם אתם כל כך דואגים לצבא העם, תמלאו שורות, תמלאו שורות. חסרים שם הרבה מאוד אנשים. הבנתי שיש עכשיו דאגה גדולה מאוד לנו ולראשי מערכת הביטחון מכשירות הצבא. 170,000 – קדימה לגיוס, תמלאו שורות. אבל אני כן רוצה לראות את סמוטריץ' ובן גביר בראש הצעדה הזאת, יחד עם דרעי, גולדקנופ וגפני. ואללה, עם כוחות כאלו אנחנו כנראה ננצח בכל הגזרות.
החקיקה הזאת צריכה לרדת מסדר-היום – לא הידברות, לא נעליים ולא סיפורי סבתא. והסיבה פשוטה מאוד. כל מי שמדבר אך ורק על ביטול עילת הסבירות משקר לעצמו וגם לאנשים אחרים, כי זו רק אבן אחת קטנה בתוך כל הקונסטרוקציה של יריב לוין ושמחה רוטמן, וצריך לראות את זה בזום-אאוט. אסור להיכנע עכשיו לסיפורים של עילת הסבירות, כי אחר כך תהיה פסקת ההתגברות, ואחר כך יועמ"שים ואחר כך הוועדה לבחירת שופטים. חייבים לראות את כל התמונה מכל הזוויות כולל כל ההשלכות, לרוחב ולעומק. כי יש כאלה, ואנחנו בוועדת החוקה שמענו וראינו אותם, איך זה השפיע על החלטות אחרות, כי השר מאציל סמכויות, הוא יכול גם לקחת סמכויות מהפקידות הבכירה.
בסוף, בשורה התחתונה – וזה יקרה, זה רק עניין של זמן – ביטול עילת הסבירות יפגע באזרח הקטן שבקצה, כי בתי המשפט בכל הערכאות לא יוכלו לתת את הסעד. אז יגידו לי שיש עוד שמונה עילות, עוד כמה עילות. גם את אלו אתם תבטלו עוד מעט, למה צריך? בכלל, מי צריך בית משפט? כי זה עוצר אתכם מלעשות את מה שבא לכם. אבל בעילת הסבירות יש משהו מיוחד מאוד, ואתם לא סתם התלבשתם עליה: היא עושה שכל, וזה סעד חשוב מאוד דווקא לאזרח הפשוט או לנושא של מינויים ופיטורים. שם, שם זו האבן, שם זו הבעיה. כי כאשר קורים מינויים לא ראויים, בית המשפט לרוב מדבר על סבירות המינוי. או כאשר קורים פיטורים – כפי שעכשיו שמענו, מנכ"ל רשות הדואר, אתם זורקים אותו. מה הוא עשה לכם? הוא לא נותן לכם לעשות שם מה שאתם רוצים? להשחית את המערכת עוד יותר? לא מתאים לשלמה קרעי, או שהוא יותר מדי מקצוען?
אז כל הדיבורים האלו שאני שומעת פה של יפי נפש, על הידברות, על ההסכמות, אני לא מקבלת את זה, כי זה שקר. אם אנחנו באמת רוצים לתקן את מערכת המשפט, לא לטובת הפוליטיקאים, לא לטובת המינויים, לא לטובת האינטרסים האישיים של איש כזה או אחר – צריך לגנוז את כל החקיקה הזאת, לשכוח מקיומה, לזרוק אותה לפח ולהתחיל הכול מחדש. כי כן אפשר לעשות תיקונים, כן אפשר לעשות רפורמה, אבל הרפורמה צריכה להיות רפורמה מאוזנת, שלוקחת בחשבון את השלכות הרוחב, שלא מוציאה את המערכת מאיזונים, שכן נותנת בלמים לפוליטיקאים. כי כפוליטיקאים, אנחנו נוטים להגזים. זה הטבע של האדם, גם אני צריכה מערכת איזונים ובלמים, כל אחד בבניין הזה, ככה זה עובד. ואנחנו מכירים את שיטת הסלמי שלכם. אתם עכשיו צועקים: בואו נגיע להסכמה בעילת הסבירות. אוקיי, הגענו, זה אומר שלא יהיה כל השאר, שזה יעצור? לא, אנחנו יודעים שלא. לכן, אין שום אפשרות להגיע לכאלה הסכמות בעת הזו בלי לראות את התמונה באופן מלא.
עכשיו, אני יכולה לפנות לחבריי בליכוד, מפלגת השלטון: אתם כנראה קצת איבדתם את הגבולות, איבדתם את ההבנה מה זו מפלגת שלטון, ושאתם מייצגים לא רק את הבוחרים של עוצמה יהודית והציונות דתית וש"ס ויהדות התורה. אתם קיבלתם מנדט מציבור מאוד מאוד מאוד רחב: חילונים ומסורתיים, אשכנזים ומזרחים, יוצאי ברית המועצות ויוצאי אתיופיה. אתם מייצגים את כולם. ולפי הסקרים האחרונים שליש מבוחרי הליכוד לא תומכים בכם, שליש מבוחרי הליכוד אומרים לכם: חבר'ה, הגזמתם, הלכתם בדרך לא נכונה.
ולהמחשה, פה על יד הכנסת, ואולי זה יעניין את השר אלי כהן – שום דבר לא מעניין את השר אלי כהן, כי הוא עסוק בטלפון ובאוזניות. אולי זה יעניין אותו. פה על יד הכנסת יש עכשיו אוהל. יושב שם בן אדם מבוגר, דומני בן 78, אסיר ציון. יולי אדלשטיין, אם אתה מקשיב, אז אולי כדאי לך ללכת לפה, לכניסה לכנסת, לבקר את האיש הזה. אסיר ציון 12 שנה, שהיה מסורב עלייה, חבר ליכוד. הוא שובת רעב, ואומר: אני לא מסכים שמדינת ישראל תהפוך לברית המועצות. כי גם שם היו בתי משפט יפים מאוד עם סיסמאות יפות מאוד, אבל אנחנו כולנו יודעים איך הם שפטו ואיך השלטון שלט באותם בתי משפט. כל אחד מהליכוד מוזמן לפה, בכניסה לכנסת, לבקר את האיש הזה ששובת רעב, בן 78, אסיר ציון, חבר ליכוד, שאומר לכם: אתם עכשיו עושים דברים שיש להם השלכות רוחב, ומאחורי הסיסמאות היפות והדיבורים על הזכויות והעניינים מסתתר משהו אחר לגמרי ולאף אחד מאיתנו אין ספק מה מסתתר שם. למה? כי אנחנו כולנו מכירים את הקליינטים. אתם לא יכולים לעבוד עלינו.
ברשותכם – ואני יודעת שאחר כך יהיו שוב פעם צעקות "אוי אוי אוי" – אני רוצה לצטט פסקה מחוק שירות הביטחון הכללי, יש כזה חוק. מה תפקידיו של השב"כ? כדאי מאוד להקשיב, זה עושה הרבה מאוד שכל. ואני חלילה לא אומרת שהשב"כ צריך להתערב, חלילה. אבל: "השירות מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, ריגול, חתרנות, חבלה וחשיפת סודות מדינה; כן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה, והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". כפוף לכל דין ולממשלה. מה יקרה עכשיו, כשהממשלה משנה חוקים ומשנה לנו פה סדרי עולם וגם את שיטת הממשל שלנו, והופכת אותנו מדמוקרטיה – וגם ככה הדמוקרטיה לא חזקה מי יודע מה – למשהו אחר לגמרי? ואני ממשיכה: "ימלא השירות תפקידים אלה: סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו". זה כתוב אצלנו בספר החוקים.
לא, אני לא פונה לשירות הביטחון הלאומי שלנו, לשב"כ, להתערב במה שקורה. אבל כשאנחנו נעתור לבג"ץ נגד החוק הזה – ובטח גם החברה האזרחית תעתור לבג"ץ – ראשי מערכת הביטחון יצטרכו לקבל את הדין של הממשלה והדין, ומי שמוסמך לפרש את הדין זה בית המשפט העליון, כדי לשמור על היסודות של החברה שלנו והדמוקרטיה שלנו, מה שאתם רומסים עכשיו ברגל גסה.
עכשיו לגבי הפתרונות. אילו באמת הייתם מנהלים דיון אמיתי, נקי, בלי שיקולים זרים, בלי הדם הרע שיש בכם, היינו יכולים להגיע להבנות. לא על עילת הסבירות – על בכלל, על כל הבעיות שיש לנו במערכת המשפט, לטובת האזרח. למה היום בן אדם בבית הדין לעבודה צריך לחכות שנה וחצי להוכחות? אתם יודעים את זה? שנה וחצי. בן אדם הגיש תביעה; התקבלה התביעה; יש הליך משפטי – הוא מחכה שנה וחצי לדיון הבא להוכחות. אתם יודעים למה? כי חסרים שופטים; לא רק חסרים, יש כבר משרות שאתם לא ממנים. בכלל, המערכת כבר צריכה יותר כוח אדם, היא צריכה יותר משרות, היא צריכה יותר תקנים. איך יכולנו לעזור גם לנושא של התייעלות המערכת? אולי לחשוב על סדרי דין יותר מקילים, יותר זריזים, סעדים שהשופטים נותנים, לתת יותר טכנולוגיה למערכת כדי שאנשים לא יצטרכו לרוץ לבתי המשפט. זה מה שחשוב.
אתם דיברתם פה על היועמ"שים? הפתרון הוא בכף היד. אתם יודעים שיש כבר החלטת ממשלה שבעצם מגבילה כהונה של יועץ משפטי של משרד ממשלתי לשש שנים? הדבר היחיד שהייתם צריכים לעשות שם זה להסדיר תנאי פרישה, זה הכול. זאת אומרת, כל הסיפור הזה שיועמ"שים לא נותנים – אולי הם לא נותנים לעשות דברים גרועים, דברים לא חוקיים. יכול להיות שכן, יש יועמ"שים שצריך לתת להם סעד, אבל הפתרון בכף היד.
הוועדה לבחירת שופטים – הדבר האחרון שאנחנו צריכים, עם כל הפוליטיזציה של מדינת ישראל, זה שהשופטים יהיו מטעם ויהיו מינויים פוליטיים. בסופו של דבר אנחנו צריכים שופטים מקצועיים, וזה לא מעניין אותי מאיזה מוצא הוא או היא, ממש לא מעניין אותי, כי זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים לשאול ולבדוק. אנחנו צריכים לשאול ולבדוק אם השופט הזה – היא או הוא – ראוי, מקצועי, יכול לעבוד במערכת לטובת האזרחים. כמו שאני לא שואלת רופא מאיזה מוצא הוא, אני רק שואלת אם הוא רופא טוב. זה מה שמעניין אותי. באמת לא מעניין אותי איזה פרופסורים טיפלו עכשיו בראש הממשלה – שניים. ממש לא מעניין. אגב, גם לא מעניין אם זה נשים, גברים. מעניין אותי שהם היו אנשי מקצוע שיוכלו לתת את הטיפול. אז למה השופטים? אתם רוצים למנות שופטים לפי המוצא רק כדי שזה ימלא את המכסה? לא. אנחנו צריכים בכל מקום אנשי מקצוע, אנשים ראויים, אנשים שמסוגלים לעמוד בתנאים של המערכת לטובת אזרחי ישראל. היום בבית המשפט העליון אני לא רואה יוצאי ברית המועצות לשעבר מהעלייה של שנות התשעים; אין כאלה. אז מה, אני צריכה עכשיו להתאבד פה ולצעוק, אוי אוי אוי? לא. אנחנו צריכים לעבוד קשה יותר, אנחנו צריכים ללמוד, אנחנו צריכים להתאמץ, ויבוא היום ויהיה כזה, אבל זה תהליך. ואתם בחרתם כל הזמן להתבכיין.
עכשיו תבטלו את עילת הסבירות והעולם יהיה ורוד יותר: תוכלו למנות, תוכלו לפטר, תוכלו לעשות, תוכלו לא לעשות, ואף אחד לא יעשה לכם דין. זה מה שאתם רוצים? ומה יהיה אחר כך? ואיזה החלטות תקבלו? איך אנחנו יכולים לדעת מה המניע הנסתר של שלמה קרעי, ושל דודי אמסלם, וגם של ראש הממשלה? ראש הממשלה שלנו הסתיר מאתנו שבוע את המצב הבריאותי שלו. יכול להיות שהוא מסתיר מאיתנו עוד הרבה מאוד דברים אחרים; לא יכול להיות, כנראה, כמו שאנחנו מכירים את העסק.
ביטול עילת הסבירות זו הכשרת עילת השחיתות. זו השורה התחתונה. והיד עוד נטויה, כי כפי שכבר אמרתי, מכירים את הקליינטים ויודעים מה בדיוק מסתתר מאחורי המילים היפות והסיסמאות שאתם מפזרים פה לעם ישראל. אנחנו לא ניתן לכם את זה, והעם שנמצא ברחובות לא יאפשר לכם את זה. אם לא, אנחנו כולנו ביחד נצטער על זה, כי יהיו לזה השלכות רוחב, גם בביטחון, גם בכלכלה וגם בחברה שלנו. תחשבו ותעשו כמה שיותר מהר. תודה רבה.
1,899 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.