קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ולמרות הימים הקשים, אני מבקש לאחל בריאות טובה לראש הממשלה וחזרה מהירה לתפקוד מלא.
כשר הביטחון וכרמטכ"ל לשעבר, כמי שהקדיש את רוב חייו הבוגרים לביטחון המדינה הזו, סוף השבוע האחרון היה מהקשים שאני זוכר. זהו אחד האירועים המכוננים בתולדות צה"ל והחברה הישראלית. עברנו אירועים מבצעיים קשים, עברנו משברים מדיניים, כלכליים וחברתיים. מה שאנחנו ניצבים מולו הוא שבר בתעודת הזהות הישראלית, שבר שלא ידענו כמותו. החברה הישראלית, שתמיד גברה על האתגרים, הצליחה עד היום להשאיר את צה"ל מעל ומחוץ לכל מחלוקת. והפחד שלי הוא שזה לא המצב היום, כי צה"ל הוא צבא העם, וכשהעם מפולג ומסוכסך זה מגיע גם לצה"ל.
ויש לומר בצורה ברורה: מי שאשם ואחראי למצב הזה שהעם משוסע ומפוצל, ושזה מגיע לצה"ל, הוא הממשלה. משרתי צה"ל הם לא אלו שיוצרים את הבעיה. משרתי צה"ל הם אלו שמושפעים ממנה, כמו כל החברה הישראלית. וכפי שאמרתי בעבר, אני חוזר גם היום וקורא לכולם להמשיך למחות, ולהמשיך לשרת ולהתנדב. לצד זאת, השפה והיחס של ראש הממשלה וחברי הקואליציה לצה"ל ומשרתיו, בכל המובנים, ראויים לגינוי. במקום לחבק את האנשים הטובים האלה, במקום לגלות אמפתיה לזעקתם, במקום להקשיב להם, מכנים אותם "סרבנים", "נפולת נמושות"; לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. איזו קריאה אינטלקטואלית – לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם. דוגמה אישית לאומית שמעולם, אבל מעולם, לא הצלחתי לראות – בסגי נהור, כמובן – טובה כמוה.
כי מיהם האנשים האלה? אלו אנשים שנתנו ונותנים את מיטב שנותיהם למדינה; שסיכנו, ומוכנים להמשיך לסכן, את נפשם למען המדינה. הם עושים את המרב האפשרי כדי לשמור עליה גם כעת. תרשו לי לנחש שכשיפלו פה הטילים הם אכן יגיעו. אני יודע מי לא יגיע: אלה שמבקרים אותם, אלה שצועקים עליהם, אלה שמשפילים אותם. הרגע הזה במציאות הביטחונית שלנו עוד יראה את עצמו, ונזכור מי אמר, מי בא ומי עשה. במקום שראש הממשלה יזמין אותם לפגישה, במקום שהקבינט יערוך ישיבה כדי להיערך לשמור על הצבא – על צבא העם – ולהעריך את ההשלכות, מעליבים אותם, פוגעים להם בציפור הנפש. דוחקים במפקדים לטפל בהם ביד קשה, משל היו אויבי המדינה ולא מגיניה. זאת טעות לאומית וזהו כשל מנהיגותי חמור ביותר. ראש הממשלה וחברי הקואליציה, זה בידיים שלכם, זאת האחריות שלכם. במקרה הזה, חלק מהנזק כבר בלתי הפיך. אני מבקש להגיד לראש הממשלה: אם תעצור ותחתור להסכמה זו לא תהיה כניעה, זה יהיה גילוי של אחריות לאומית – לא רק בגלל סכנת הכשירות אלא בעיקר בגלל איום הפלגנות; לא רק בגלל הפגיעה במוכנות אלא בעיקר בגלל הפגיעה בדמוקרטיה. יש רגעים שצריך להתעלות מעל הפוליטיקה, ולפעמים אפשר להיות גם צודק וגם חכם.
חברי הכנסת, אתמול, כבכל החודשים האחרונים, יצאתי לאחת ההפגנות, והפעם לגבעת שמואל. עוד לפני שהגעתי הזהירו אותי שחלק מהשכנים לא רואים בעין יפה את ההפגנות. אכן, בסיום ההפגנה נזרקו לעבר המפגינים ביצים. הסתובבתי בהפגנה היום בירושלים, ולצד סיפורים מרגשים של ערבות הדדית, של חרדים שחילקו מים ובתי קפה שתרמו אוכל בבוקר, נחשפתי גם לקריאות קשות כלפי המפגינים. רבות מדובר על הקו האדום בצה"ל והכשירות, ואלה אכן נושאים חשובים, אבל צריך להגיד ביושר שהחברה הישראלית כולה בדרך לחצות את הקו האדום. מרגישים את זה בארוחות המשפחתיות, בשיחות בעבודה. מי שחושב שזה לא יגיע לכל מחלקה, פלוגה וגדוד בצבא, לא חש את מה שנקרא אצלנו "המתרחש ביחידה". צריך לחזור על הסעיף הזה, כי לא כל חברי הממשלה מכירים את המושג הזה: חי את המתרחש ביחידה.
אם לא נעצור ונטפל בבעיה, הגלגל הזה יתהפך, ומי יודע מתי תהיה הריאקציה, באיזה נושא ובאיזו עוצמה. בימים האחרונים נשלחו לחבריי ואליי שליחים, חלק בשם עצמם, חלק עם מסרים עקיפים או ישירים מטעם הקואליציה. אמרתי להם, ואני מבקש לשים את זה גם בפני הציבור, כאן, מעל בימת הכנסת הריקה: כל הסכמה שלי או של האופוזיציה, נקודתית, על מרכיבים מעילת הסבירות, מבלי לפתור את שאר הסוגיות שעל הפרק, תהיה פגיעה בדמוקרטיה, בחברה, בביטחון ובכלכלה. זה אולי יעצור, אבל זה בטוח לא יעזור. לשיטתי ולתפיסתי עילת הסבירות היא כלי חשוב למניעת שחיתות וביקורת שיפוטית; מבחינתי היא חשובה ביותר; מבחינתי, אין כל צורך לשנות אותה.
לצד זאת, ניתן היה לדון על איזונים אם כל יתר המרכיבים היו נשארים מאוזנים גם כן. אך בעולם שבו עילת הסבירות מצומצמת, ומייד לאחר מכן מתחילים בהליך מינוי שופטים פוליטיים, יועמ"שים מטעם, מכפיפים את מח"ש לשר, פוגעים בחופש העיתונות בחוק תקשורת דרקוני, מפטרים את היועמ"שית, מביאים פסגת התגברות מסוכנת, אז איפה אנחנו? אני אגיד לכם איפה אנחנו: אנחנו במדרון תלול ומסוכן. כל עוד אנחנו במדרון, לא רק הדמוקרטיה בסכנה – כי כשהיא תהיה בסכנה, היציבות והטלטלה במערכת הביטחון יימשכו, השסע ימשיך להיפער, ההרתעה תמשיך להיפגע, הכלכלה תמשיך להידרדר ולתפקד תחת חוסר ודאות. הסכמה נקודתית רק על עילת הסבירות תהיה הפקרות. אם זו רק תחילת הדרך לביטול הביקורת השיפוטית, ורק בַּמְפֶּר בדרך להפיכה משטרית כוללת, אז לא עשינו כלום. אין במקרה כזה עבור מה להגיע להסכמות.
אני יודע, אדוני היושב-בראש, שיש חברי כנסת, כולל בכירים בממשלה, שכבר הודיעו לראש הממשלה שאחרי החקיקה הזאת הם ידרשו שכל חקיקה נוספת תהיה בהסכמה. הקולות האלה מגיעים גם אליי. אני אומר להם, זה בדיוק המתווה שצריך לקיים כבר כעת. אפשר לעצור, להגיע להסכמה על עילת הסבירות, ולהמשיך במתווה של הסכמות מלאות. לא רק אפשר, צריך לעצור, להסכים ולהמשיך ביחד. אני שב וקורא לראש הממשלה ולחברי הקואליציה שיש להם אחריות. המתווה הנכון למדינת ישראל הוא הסכמה תמורת הסכמה. אני מבין את הרצון ואולי גם את הצורך בעיני אחדים להעביר חקיקה כלשהי. אני לא רוצה לדרוס אתכם; אבל לצד זאת, אי-אפשר לאפשר לכם לדרוס את מדינת ישראל, לדרדר אותה במדרון לתהומות שלא ידענו מעולם. הסכמה תמורת הסכמה זאת הנוסחה. כל הצעה שלא תעצור את ההידרדרות במדרון היא מלכודת למדינת ישראל ולחברה הישראלית. היא המשך הסחרור, גם אם מושהה בזמן. המשך סחרור מסוכן שחייב להיעצר.
אני קורא לחברי הקואליציה: זה הזמן לגלות מנהיגות ולעשות מעשה. סכנה ברורה ומיידית לפנינו. אני קורא לכם לא לאטום אוזניים, לא לעצום עיניים, ולכל חלקי החברה הישראלית אני אומר: לא לעזוב ידיים גם בימים קשים. אפילו בימים קשים נדע שגם אם החוק הרע הזה יעבור, נמשיך לפעול ובמהרה בימינו נתקן. תודה רבה.
946 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.