קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, אנחנו נמצאים בימים גורליים לעתידה של מדינת ישראל. הבית שלנו מתפרק; הבית שלנו נהרס. החוזה בין הממשלה לאזרחיה הופר. בכל יום שעובר הקרע בינינו מעמיק יותר ויותר. זאת חובתה של ממשלה לקחת אחריות בערב הקשה הזה, אבל לצערי זה לא קורה. להפך. שרי הממשלה חסרי אחריות רק מוסיפים שמן למדורת הפילוג והשנאה.
בששת החודשים האחרונים הממשלה הכושלת עשתה הכול, הכול כולל הכול, כדי לפגוע בכלכלה, בביטחון האישי, בחוסן החברתי שלנו, ולצערי גם הצליחה. לא רק שהיא מסרבת לעבוד ולעשות את עבודתה הבסיסית עבור הציבור, היא פוגעת ביודעין בכל אחד ואחת מאיתנו למען האינטרסים הזרים של חבריה. היא לא מנידה עפעף בזמן שהיא פוסעת לעבר הפגיעה בדמוקרטיה, לעבר מדינת הלכה, למקום שבו למעמד הביניים הישראלי אין מקום, לנשים אין מקום, ללהט"בים אין מקום, לעולים אין מקום, בעצם אין מקום לכל מי שחפץ במדינה יהודית דמוקרטית וליברלית.
הממשלה המנותקת עוסקת בחודשים האחרונים אך ורק בהפיכה המשטרית; שום דבר אחר לא מעניין אותה. מאות שעות של דיונים בוועדות ובמליאה הוקדשו להפיכה המשטרית, לחוקים פרסונליים ורטרואקטיביים, להעברת סמכויות בין משרד מיותר אחד למשרד מיותר אחר. אלה השעות שיכלו להיות מושקעות לטובת הבעיות האמיתיות של הציבור הישראלי, לטובת טיפול חסר פשרות ביוקר המחיה, שהפך לעול כבד שכולנו נושאים על כתפינו.
המספרים לא משקרים. 36% מהציבור הישראלי חושב כי הבעיה הכי משמעותית במדינת ישראל היום היא יוקר המחיה. לאחר מכן כ-21% חוששים מהפגיעה האפשרית בדמוקרטיה בגלל צעדי הממשלה. התיקונים במערכת המשפט כלל לא נמצאים בסדר העדיפויות של הציבור הישראלי. יתרה מזו, בגלל צעדיה ההרסניים של הממשלה, 62% מהישראלים חוששים וחרדים לחסכונות ולהשקעות שלהם. ואין כאן ממשלה שתיתן להם מענה. בזמן משבר כלכלי, שר האוצר הוא שותף פעיל בביצוע הפיכה על מנת להגשים את הפנטזיות שלו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולנטרל את כוחו של בית המשפט העליון; בזמן שהכלכלה מתרסקת, נער הגבעות מנסה למכור לציבור שהרפורמה טובה לכלכלה, נקודה, וכל שאנחנו, הציבור הישראלי, צריך לעשות זה להאמין בכלכלת "בעזרת השם".
אז יש לי חדשות בשביל אדוני שר האוצר: אנחנו לא מטומטמים. מה יש לשר הכלכלה לומר על התהום שהוא וממשלתו מכניסים אותנו אליו? כלום. פשוט שום דבר. אין פתרונות ליוקר המחיה, וכבר אמרתי את זה. אפס עבודה למענכם, מעמד הביניים הישראלי. שר הכלכלה, שהגיע מההייטק, היה אמור להיות הראשון שמרים דגל אדום בפני ההפיכה, אבל הוא שותק, כי נוח לו לשתוק – אולי הבייס החרד"לי שהשתלט על הליכוד ישלם לו בפריימריז הבאים על הרס הדמוקרטיה הישראלית. ראש הממשלה – ממתי הציבור הישראלי, כלכלת ישראל, עניינו אותו? אולי לפני 20 שנה.
מה כן יש לנו? עושק הקופה הציבורית. בזמן שמעמד הביניים משרת, עובד ומשלם מיסים, העסקונה מהממשלה תזכה לתמיכה, תמיכת שיא של למעלה מ-14 מיליארד שקלים של הכספים הקואליציוניים, סכום אסטרונומי שיתחזק את מעגל העוני ויעודד את מוסדות החינוך שלא מלמדים לימודי ליבה. זה פשע, פשע נגד עתיד מדינת ישראל, נגד עתיד כלכלת ישראל.
מחר צפויה לעבור החתיכה הראשונה בסלמי של ההפיכה המשטרית, ועדיין אני מאמין בכל ליבי כי אפשר להגיע להסכמות לפני ביטול עילת הסבירות. לפני ביטול חובת הסבירות. אפשר לעצור עכשיו. אפשר לדבר עכשיו ולשים סוף לכאוס שהממשלה, שהפרה את הסדר הציבורי, יצרה. להפיכה המשטרית יש השלכות על החיים של כולנו, על החיים של ילדינו, עוד לפני העברת החוק הראשון בסלמי. הנזקים הביטחוניים, החברתיים, הכלכליים של ההפיכה המשטרית כבר כאן. כאיש כלכלה, אני עוקב יום-יום ובוחן לפרטי-פרטים כיצד הכלכלה הישראלית היציבה, החזקה, הולכת ונעשית לאי של חוסר ודאות. בחצי השנה האחרונה השקל נחלש. האינפלציה אומנם לכאורה יורדת, אבל לעומת השנה שעברה, שבה היינו באינפלציה של חצי מבארצות הברית או אירופה, השנה אנחנו גבוהים יותר מארצות הברית או מאירופה. המשקיעים בורחים; ההשקעות בהייטק ירדו מ-7 מיליארד שקלים בחצי הראשון של 2022 ל-1.5 מיליארד בלבד השנה. ישנה גם ירידה דרסטית במספר הסטרטאפים החדשים. יתרה מזו, 68% מהסטרטאפים הקיימים החלו להוציא כספים ממדינת ישראל ולהעביר אותם למדינות אחרות, וכך גם יש חשש ממשי מפיטורי עובדים.
ההפסד שנגרם לכלכלת ישראל, לפי הערכות, מאז הוצגה התוכנית של שר המשפטים ב-4 בינואר השנה חצה את ה-150 מיליארד שקלים, והפגיעה ברמת החיים של אזרחי ישראל רק תחמיר ככל שתושלם חקיקת ההפיכה. העלייה הגדולה במחירים עוד לפנינו. בנק ההשקעות מורגן סטנלי, מהגדולים בעולם, קבע כי בטווח הבינוני ההשלכות של המשך מימוש צעדי ההפיכה המשטרית יהיו צמיחה חלשה יותר ופגיעה בענף ההייטק; אנחנו רואים את זה. פגיעה בהייטק משמעותה פגיעה באיכות החיים של כולנו, כי מדובר בקטר של מדינת ישראל, בקטר של כלכלת ישראל. הכול יהיה יקר יותר, ומי שייפגע ראשון יהיה השכבות החלשות, אך לא רק הן. כל שכבות האוכלוסייה ירגישו את זה, ימנים ושמאלנים כאחד, מתנגדים ותומכי הרפורמה ביחד.
ממשלת הכישלון מסרבת להקשיב פעם אחר פעם לאזהרות של אלפי כלכלנים בכירים בארץ ובעולם, לתחזיות הכלכליות הקודרות על ההפיכה המשטרית, ולדעת כל מומחה כלכלי בארץ ובעולם שמכבד את עצמו. באפריל השנה סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה את תחזית דירוג האשראי של מדינת ישראל מחיובי ליציב. היא פרסמה דוח חריף מאוד על ההתפתחויות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות בישראל בחודשים האחרונים. היא קבעה כי ממשלת נתניהו פוגעת בצעדיה החד-צדדיים בכלכלה ובמדינה. במאי השנה חברת הדירוג S&P פרסמה כי צפויה צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית בהשקעות בישראל בעקבות ההפיכה המשפטית. אנחנו רואים את זה. אגב, יש טענה שבעצם הפגיעה בהייטק, או הירידה בהשקעות, החלה עוד ב-2022, וזה נכון, רק שבזמן שבעולם ההשקעות מתאוששות כבר ברבעון השני של השנה, בישראל הן ממשיכות לרדת, והסיבה לכך היא יחידה – המשך הניסיון של הממשלה לבצע הפיכה משטרית.
כל זה לא מספיק לממשלה כדי לעצור את התהליך המסוכן. גם כשניסיתי כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים לקיים דיון מהותי ומקצועי על ההשלכות הצפויות של ההפיכה המשטרית, לא הגיעו נציגים של משרדי ממשלה – לא משרד האוצר, לא משרד הכלכלה, לא משרד המשפטים – ולא התקיים דיון הולם כפי שמגיע לוועדת הכספים של הכנסת. מה כן? עכשיו אתם חייבים להקשיב לרמת הניתוק והטרלול: יו"ר הוועדה מיהר לפסוק כי אין כל קשר בין הרפורמה במערכת המשפט לפגיעה בכלכלת ישראל, וכך גם הצביע; עשה גיוס של חברי הקואליציה, והם באו להרים יד על משהו שאין להם שמץ של מושג בו. פשוט חרפה לוועדה. איפה כן הקואליציה התגייסה? בדיון המפורסם על מימון הבתים של ראש הממשלה. לא פחות מ-13 חברי הליכוד באו לדיון, באופן לא מפתיע. אתם מבינים איך זה נראה? איזה בדיחה זה?
נוסף לניסיון של הקואליציה לייצר מצג שווא עבור הציבור כדי שאולי ישכח מהנזקים האדירים לכלכלה ולמדינה, הקואליציה מאשימה את שומרי הסף ואת אופוזיציה במשבר הכלכלי ובחוסר טיפול בו. השכם והערב הקואליציה דואגת לתקוף את אנשי המקצוע רק בגלל שהנתונים הכלכליים אינם תואמים את רצון השרים. בשביל מה יש אנשי מקצוע אם אי-אפשר לשלוט בהם? בכל פעם שר אחר, שר תורן, בא למלא את תפקידו במכונת הרעל והסתה, אבל מי שמנצח על התזמורת הזאת הוא ראש הממשלה בכבודו ובעצמו – שאנחנו כמובן מאחלים לו רפואה שלמה. כך למשל הוא רצה למנות את מקורבו לממלא מקום של הסטטיסטיקאי הראשי, ולאחר לחץ ציבורי נאלץ לחזור בו. נתניהו מעדיף להמציא נתונים ולעצב את המציאות מאשר להתמודד עם הנזק שהוא וממשלתו גורמים לכלכלת ישראל.
התהליכים הכמעט ביזאריים שקורים כאן בחודשים האחרונים אינם רעיונות חדשים ומהפכניים אלא תרגום של השיטות שכבר נוסו במדינות אחרות. הכול כבר קרה. אם נסתכל לרגע מה המשותף להונגריה, לטורקיה ולפולין וגם למדינה שאני נולדתי בה – בכל המדינות הללו חברות דירוג האשראי מציינות את הפגיעה בביקורת השיפוטית על ידי רמיסת האיזונים והבלמים בין הרשויות כגורם שלילי ומרכזי בקביעת הדירוג, כי על הכלכלה אי-אפשר לעבוד. הנתונים אומרים שחור על גבי לבן: דמוקרטיה חלולה היא קרקע חרוכה עבור כל כלכלה אשר תהיה.
עכשיו על ביטול עילת הסבירות. אני מוצא לנכון לציין, אדוני היושב-ראש, שיש יתרון גדול בלדבר על ביטול עילת הסבירות כאן במליאה ולא בוועדת חוקה, שבה היושב-ראש שיכור כוח, זורק את חברי האופוזיציה מאולם הוועדה תוך רמיסת תקנון הכנסת ובחוצפה שהכנסת טרם ראתה. אני רוצה כאן להביע מחאה על לוח הזמנים הצפוף והבלתי-אפשרי שבו קודמה הצעת החוק בוועדה. מדובר בשינוי חוק-יסוד, במובן מסוים הוא שינוי מרכיב משמעותי באופן שבו מתנהלים מנגנוני השלטון במדינת ישראל. לא מדובר בתזכיר חוק ממשלתי אלא הלכה למעשה בהצעת חוק פרטית של יו"ר הוועדה, שלא ניתנה לציבור הרחב הזדמנות הולמת להביע את דעתו עליה. ההליך הזה הוא פסול ולא חוקתי. יושב-ראש הוועדה לא היה קשוב להערות מרבית המומחים, לא ניהל כלל שיג ושיח עם נציגי האופוזיציה, לא אפשר לכמה נציגי משרדי הממשלה להביע עמדה, התעלם מההסתייגויות הכמעט-גורפות של הייעוץ המשפטי לממשלה ושל היועץ המשפטי של ועדת החוקה. זה בלתי מתקבל על הדעת ובלתי נסבל.
לפני עשרה ימים, אחרי בחירת נציג הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד הודיע כי אם הוועדה לא תכונס, מפלגת יש עתיד מתכוונת לעתור לבג"ץ. בעוד שעות מספר, באישון לילה, באופן פתאומי, יופץ תיקון להצעת החוק אשר הלכה למעשה מונע את הגשת העתירה כאמור. מה זה, אם לא שיטה מושחתת ומאפיוזית? כיצד זה משרת את האינטרס הציבורי? האם כך מחוקקים חוקי-יסוד במדינה מתוקנת? לאן מיהרת, שמחה רוטמן? מי מחלק לך הוראות – מה אתה חושב, חבר הכנסת קריב? בשירות מי אתה עובד, אתה פועל? אני חייב לומר לך, חבר הכנסת רוטמן, האופן שבו מתנהלים הדיונים, התנהלו הדיונים בוועדת החוקה בכנסת העשרים-וחמש, וביתר שאת בחוק לביטול עילת הסבירות, הוא חרפה להליכים פרלמנטריים מתוקנים, וצריך לומר את זה. זו חרפה להליכים פרלמנטריים מתוקנים ולכנסת העשרים-וחמש, ואתה, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, אחראי לכך באופן ישיר בהתנהלותך הדורסנית, הבריונית והלא-מקצועית.
עכשיו אני רוצה, חבריי חברי הכנסת, לדבר על הסכנה לישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית אשר נשקפת מהצעת החוק לביטול עילת הסבירות. ברור לכולם כי לא מדובר בדבר כביכול קטן ולא משמעותי, כפי שמנסים לטעון פעם אחר פעם בכירי הקואליציה. בשביל דבר כביכול קטן ולא משמעותי לא הופכים את כל סדר-יומה של הכנסת, לא דוחים חקיקה ממשלתית, לא מנהלים ועדה במקביל למליאה – לא עושים את כל מה שקורה פה בשבועות האחרונים, באמת, אני חושב שבאופן די תקדימי. מדובר בצעד מסוכן לביצוע ההפיכה המשפטית שעליה הכריז שר המשפטים ב-4 בינואר 2023. עכשיו, לא במקרה הקואליציה בחרה בביטול עילת הסבירות. ואני שוב אומר, זה לא צמצום עילת הסבירות, זה ביטול עילת הסבירות. יתרה מזו, זה ביטול חובת הסבירות. לא במקרה הם בחרו בחוק הזה, כי החוק הזה בונה את המסגרת הנורמטיבית להמשך ביצוע ההפיכה המשפטית. לא מדובר רק בביטול גורף של עילת הסבירות אלא בביטול חובת הסבירות, שישאיר חורים שחורים משמעותיים ביכולת של מערכת המשפט לבקר את הרשות המבצעת.
מדוע זה כל כך בעייתי בעיניי? אם הממשלה בסופו של דבר תצליח להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, את פרקליט המדינה, ותסרס את הביקורת השיפוטית האמיתית, ישראל עלולה להפוך לדמוקרטיה חלולה, או בסבירות אפילו גבוהה יותר, למדינה לא דמוקרטית; אני אפילו לא מדבר על ליברליות. אנחנו עלולים להפוך למדינה לא דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית. ולכן, זו לא רפורמה, ולכן הטענה שלנו כי מדובר בהפיכה, בשינוי משטרי מאוד חד, חזק וחריף, חתירה פושעת תחת עקרונות מגילת העצמאות וערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני קובע כאן כי אין עוד דמוקרטיה בעולם – למרות הטענות של בכירי הקואליציה ושרי הממשלה – אין עוד דמוקרטיה בעולם שבה קיימים השינויים שהציגה הקואליציה בחודש ינואר השנה. אני רק רוצה להזכיר את הגרסה הראשונה של ההפיכה כפי שהוצגה בוועדת החוקה, שבעצם הפכה לוועדת ההפיכה. דיברנו על ועדה לבחירת שופטים עם רוב של 1:8 לקואליציה, 1:8, לא פחות; דיברנו כמובן על פסקת התגברות גורפת של 61; דיברנו הלכה למעשה על ביטול המעמד של היועצים המשפטיים, ודיברנו על מתן אפשרות לבג"ץ לבטל את חוקי הכנסת ברוב של, שימו לב, 0:15. 0:15. אני זוכר שהיועץ המשפטי של הוועדה ציין בדבריו שרוב שדומה ל-0:15, קיים רק במדינה אחת בעולם, במדינה שהשם שלה הוא סלוודור, מדינה עם מספר הרציחות לנפש הגבוה בתבל.
זאת הייתה הגרסה הראשונה של ההפיכה המשפטית, כפי שהוצגה על ידי שמחה רוטמן בתחילת האירוע. אגב, אין לי ספק שהם היו בטוחים שעד תחילת מרץ, אמצע מרץ, הם מעבירים את הכול. רק שהם נתקעו בהתנגדות מאוד מאוד חזקה גם בכנסת וגם מחוץ לכנסת, ואם יישאר לי זמן אני עוד אדבר על כך.
אז כל החוקים האלה, כפי שהגדיר אותם נכון ידידי שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, החוקים האלה לא יכולים להתקיים במדינה דמוקרטית. בעידן המודרני, חבריי, הדמוקרטיות לא נופלות בִּן לילה. פרופ' וויצ'ך סדורסקי כתב בספרו כיצד קרסה הדמוקרטיה בפולין. הוא כתב כי קשה לשים את האצבע על האירוע שהיווה את נקודת המפנה: אף חוק חדש, החלטה או שינוי לא נראו מספיק לזעקות שבר. אלא שבבחינה בדיעבד הבינו הפולנים שהקו המפריד בין דמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה מזויפת כבר נחצה. גם פרופ' גינסבורג ופרופ' עזיז מראים בספרם כי המרכיב המרכזי בשחיקה של הדמוקרטיה הוא, שימו לב, הדרגתיות, שמורכבת מצעדים קטנים, או במילים של הקואליציה שלנו, שיטת הסלמי. כשכל אחד מהצעדים, שחלקם אף לגיטימיים במידה כזו או אחרת, נבחן בפני עצמו, קשה לומר שמדובר בהרס הדמוקרטיה. אך כאשר הם נבחנים יחד באופן מצטבר, השלם, מסתבר, הוא גדול מסך חלקיו. כך בדיוק עם ביטול חובת הסבירות.
הקואליציה ניסתה במהלך הדיונים, בפרסומים שלה, לגייס לתמיכה בהצעת החוק למשל את פרופ' יואב דותן, שהוא מבקר ידוע של עילת הסבירות. אלא שפרופ' דותן, אחד המומחים הגדולים בתחום במדינת ישראל, הסתייג באופן חד וברור מהצעת החוק. גם לפני כן, כאשר הוא דיבר באופן תיאורטי בלבד על צמצום – לא ביטול – על צמצום עילת הסבירות, הוא כתב על הצורך החיוני בקיום, שימו לב, מנגנונים משלימים אשר יבטיחו את המשך הביקורת השיפוטית לאחר החלטות של נבחרי ציבור. לצערי הרב, אחרי אישור הצעת החוק מחר, אם וכאשר זה יקרה, אני מקווה שלא, אבל אם הצעת החוק תאושר בקריאה שנייה ושלישית, לא יישארו מנגנונים כאלה, מנגנונים משלימים, מה שבעצם אישר בוועדה גם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון. אגב, אני שאלתי אותו בנושא הזה, והוא דיבר על חורים שחורים שייווצרו באפשרות של מערכת המשפט לבצע ביקורת אפקטיבית אחרי החלטות של נבחרי ציבור. חורים שחורים. זה המקום שבו החוק הזה, חוק שהוא בעייתי ואנטי-דמוקרטי, מוביל אותנו אליו.
בהמשך, או במקביל, הקואליציה ניסתה לגייס גם את פרופ' רייכמן. טענו שהוא תומך בחקיקה. אלא שכבר בפברואר השנה פרופ' רייכמן אמר את הדברים הבאים, שימו לב: האיון של יכולתו של בית המשפט העליון לבטל חוקים הפוגעים בחירויות היסוד של האזרחים יצר עולם של ניכור בין השלטון לבין האזרחים. שלטון הרוב שחסר ריסונים הופך את כולנו מאזרחים לנתינים. אלה המילים של פרופ' רייכמן. אני לא חושב שלמישהו יש ספק אם הוא תומך בהפיכה המשפטית או לא. אז גם כאן הקואליציה, מה לעשות, שיקרה.
עכשיו, בהמשך או במקביל, הקואליציה, כמובן, לאורך כל הדרך טענה כי הצעת החוק לביטול עילת הסבירות, ביטול חובת הסבירות, ביטול הסבירות, היא בעצם חוק סולברג, חוק שאת העקרונות שלו השופט, כבוד השופט פרופ' נעם סולברג הגדיר במאמרו ב-2019. אלא שכבוד השופט סולברג בעצמו שופט שמרן, ובאמת לא תמיד אני מסכים עם הפסיקה שלו, אבל אין ספק שמדובר בשופט מבריק – יש לי את הזכות עכשיו לשמש סגנו בוועדת הבחירות המרכזית כאשר בקדנציה הזאת הוא החליף את כבוד השופט עמית; ותענוג לעבוד איתו יחד, למרות שהיו לנו עד עכשיו, בקדנציה החדשה, לדעתי, רק שתי ישיבות. באמת מדובר באדם משכמו ומעלה. אז כבוד השופט סולברג בכבודו ובעצמו, במסגרת מגבלותיו כשופט מכהן בבית המשפט העליון, בעצם סתר באופן מוחלט את הטענות של קברניטי ההפיכה. אפילו עמדתו המצמצמת מאוד של השופט סולברג במאמרו, באותו מאמר מ-2019, אינה מצדיקה את אימוץ הצעת החוק של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן. הצעתו של השופט סולברג היא לגבי אופן הפעלת שיקול הדעת השיפוטי. אין בדבריו דבר לגבי אפשרות שבית המשפט יוגבל בחקיקה, ועוד בחקיקת יסוד, על אופן הפעלת שיקול הדעת שלו. הוא גם אישר את זה. הוא גם אישר את זה בהודעתו הדי-חריגה לפני כמה ימים.
עכשיו, ניסו לטעון שהוא התכוון למשהו אחר. הוא התכוון לדבר מאוד מאוד ברור. מי שגם מבין את המגבלות שלו – אם הוא לא היה שופט מכהן אז אני בטוח שהוא היה מתבטא בצורה הרבה יותר נחרצת, בדומה להודעה מהבוקר של כבוד השופט בדימוס אהרן ברק, שגם היה מאוד מאוד נחרץ, אומנם באופן לא מפתיע, בהצעה לבטל את עילת הסבירות. וזה, חבריי, לא הבדל כמותי אלא איכותי. יש הבדל שהוא גדול מאוד בין התמיכה בשינוי החקיקה, שמגביל את הכוח השיפוטי, לבין הצעה לפתח ממקרה למקרה את עילת הסבירות באופן שהוא זהיר יותר. זה לא עניין שולי אלא מרכזי.
גם פרופ' אלבשן, שלא בדיוק נמצא היום בצד של האקטיביזם השיפוטי, התבטא בדיון בוועדה באופן מאוד חד וברור. שאלנו אותו מה הוא חושב על החוק. לדעתי, חבר כנסת יואב סגלוביץ' שאל אותו מה הוא חושב על הצעת החוק. פרופ' אלבשן אמר ביושר כי מדובר בחוק לא ראוי מאוד, חד וברור. זה חוק לא ראוי. ואני מוסיף: הוא גם אנטי-דמוקרטי באופן מאוד ברור.
אישור הצעת החוק עלול לגרום לפגיעה חמורה באינטרס הציבורי. בין היתר, הצעת החוק עלולה למנוע את החלת הביקורת השיפוטית במקרים של סטייה של הממשלה מהמדיניות שהיא עצמה קבעה, או ממדיניותו של השר בממשלה. הצעת החוק עלולה למנוע את האפשרות לדרוש מהממשלה להצדיק את החלטתה על יסוד שיקולים ענייניים במצב שבו מתעורר חשד כבד להפרה של הכללים המקובלים. בנסיבות שנוצרו, חקיקה חפוזה של הכנסת שמעניקה פטור לממשלה ולשרים מעילת הסבירות מעוררת חשש ממשי כי תכליתה לחלוטין פסולה: מתן פטור לממשלה מביקורת שיפוטית. אני לא חושב שצריך להרחיב על הסכנות של המהלך הזה.
עוד נקודה מרכזית שאני רוצה לציין: מבחינה פרקטית ההבחנה בין הדרג המקצועי לבין הממשלה והשרים היא מאוד בעייתית בעיניי. מעשית, הממשלה יכולה לחסן את ההחלטות של הדרג המקצועי מפני הביקורת השיפוטית על בסיס עילת האי-סבירות על ידי אישור – שימו לב – של כל החלטה מקצועית על ידי גוף נבחר, כמו שר או הממשלה עצמה. זה עלול להביא להחלשה נוספת של הביקורת השיפוטית על כלל רשויות המינהל.
והנקודה האחרונה שאני רוצה לציין בהקשר הזה: אישור חוק ביטל עילת הסבירות בקולות הקואליציה בלבד על רקע קיומה של מחלוקת ציבורית רחבה, מבלי שהתקיימו הליכים מקצועיים לבירור הצורך בחקיקה והאופן שבו יש להסדיר את הפעלת שיקול הדעת המינהלי והביקורת השיפוטית עליו, מבסס חשד שכל תכליתו של החוק הוא לתת לממשלה ולשרים להחליט באופן חופשי החלטות שמתעלמות מן האינטרס הציבורי ומקדמות אינטרסים זרים, פסולים ואף מושחתים.
המאבק הבאמת-הירואי שאנו רואים כאן כמעט ב-30 השבועות האחרונים – מאות אלפי אנשים – ללא ספק יירשם בספרי ההיסטוריה. אני חיפשתי לאחרונה אם יש תקדים עולמי, אם אנחנו לוקחים באופן משולב את כל מרכיבי המחאה. אני לא חושב שהיה תקדים עולמי לדבר הזה, בטח מבחינת אורך הזמן והעוצמה והחלק היחסי מהאוכלוסייה שיוצא לרחובות שבוע אחרי שבוע בכל מזג אוויר. ישראלים פטריוטים בכל הגילים, מכל רחבי הארץ, מכל העדות, יוצאים לרחובות, לצמתים, לכיכרות, ומניפים בגאווה את דגל ישראל. רבים מהם השאירו מאחור את עבודתם, את המשפחות, את עיסוקם, והתמסרו למען הצלת הדמוקרטיה הישראלית.
אני הייתי איתם במהלך סוף השבוע האחרון, גם הגעתי לשורש. לקח לי ביום שישי להגיע ממודיעין לחניון שורש, 23 ק"מ, שעתיים וחצי, כולל קטע של הליכה. שעתיים וחצי. והגעתי לקבלת שבת חגיגית, עם כמויות אדירות של אנשים. בתוך כל הימים המטורפים האלה בכנסת ומחוץ לכנסת, זה היה רגע של תקווה, של אופטימיות, של באמת גאווה אמיתית שאני חלק מהעם הזה. האמיצים והאמיצות הללו לאחר מכן, אתמול, המשיכו בחום של 40 מעלות כמעט, עם תרמילים על הגב, את כל הדרך לירושלים, לכנסת. זו מדינת ישראל היפה, הציונית, הפטריוטית, ואנחנו נעשה הכול כדי שישראל היהודית, הדמוקרטית והליברלית תנצח, ואנחנו לא נוותר לעולם.
אז במקום לזלזל בהם, במקום לקלל אותם, להכפיש אותם, במקום להפוך את הטייסים, אנשי 8200, אמ"ן, רופאים, עורכי דין, רואי חשבון, אנשי עסקים, עצמאים, את כל עם ישראל על כל רבדיו לאויבים, במקום להקטין אותם ולספר סיפורים הזויים על אהוד ברק ועוד כל מיני תיאוריות קונספירציה, שבאמת אני לא יודע מאיפה הם לוקחים אותן – אתם, כל אחד מכם בקואליציה, צריך להביט לאנשים האלה בעיניים, למשפחות שלהם, לילדים שלהם. להבין את גודל השעה ואת הסכנה הלאומית שניצבים מולנו.
נשארו לי שתיים וחצי דקות ואני רוצה לומר גם משהו אישי. אני עליתי לישראל ב-16 בדצמבר 1998. אימי יהודייה, אבי לא. קוראים לי ולדימיר, ומכיוון שעליתי לארץ בגיל יחסית מבוגר, בגיל 25 וחצי, יש לי מבטא. הוא גם יישאר איתי, אני מניח. אני נולדתי וגדלתי במדינה שאיננה מדינה דמוקרטית, ללא מערכת משפט עצמאית, ללא חופש ביטוי. ולכן זה לא סוד כי עבור חלקים מסוימים בקואליציה הנוכחית אני גוי, בולשביק, בוריס, אלכס, ישראל ביתנו, וודקה וודקה. כי בממשלה הזאת – ואני אומר את זה בצער רב – בממשלה הזאת יש שרים וחברי כנסת גזענים ששונאים עולים. הם עוד מתאפקים בדרך כלל, אבל התומכים שלהם, בעיקר ברשתות החברתיות, ממש לא. ולכן שולחים אותי לרוסיה, לפוטין, לסיביר. כי למה בעצם שגוי כמוני יחיה כאן וגם יביע את דעתו.
אז יש לי חדשות בשביל כל הגזענים האלה. אני נשאר כאן, אני ישראלי ויהודי לא פחות מכם. אתם יודעים מה? יותר מכם. כי היהדות שלי לא משניאה ולא מרחיקה; היהדות שלי מקרבת ומסבירת פנים. אני לא חוזר לרוסיה ולא חוזר לפוטין, ולידיעתכם, עזבתי את רוסיה לפני שפוטין הפך לנשיא, אז אין לי מה לחזור לפוטין. קצת ידע בהיסטוריה. אני נשאר כאן והילדות שלי יגדלו כאן וישרתו את המדינה שלי, שאנחנו מאוד מאוד אוהבים אותה. עליתי לפני 24 וחצי שנים לישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית, מדינת חוק, מדינה שיכולה להתגאות במערכת המשפט המפוארת שלה, ואני אעשה הכול ואמשיך להיאבק בכל כוחי למען המדינה שלי – ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית. תודה רבה.
3,337 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.