הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר החוץ, הנאום שלי היום הוא קריאה אחרונה לממשלה הזו, שממאנת ומסרבת להבין מה באמת קורה פה. אז אני רוצה להקדיש את הזמן הזה כדי להסביר לכם מה קורה כרגע במדינה.

אתמול ראינו משהו מדהים, היסטוריה מתרחשת לנגד עינינו. מאות אלפים מכל רחבי הארץ ומכל חלקי החברה הישראלית החליטו להיות מנהיגים. מבוגרים, צעירים, ילדים, נערים, נערות –כולם הפכו בעל כורחם למנהיגים מעוררי השראה. בהיעדר מנהיג ומנהיגות הם קמו ואמרו: עד כאן. צעדו בחום, בשמש, שעות, ימים – שיא של מחאה מעוררת השראה שמתקיימת במדינה הזו כבר 30 שבועות רצופים – כשבליבם בקשה אחת: נורמליות, שפיות, ממלכתיות, יושרה.

מה הם מבקשים? בסך הכול ממשלה סבירה, ממשלה שעובדת עבורם, שלא מאיימת על אורחות חייהם במדינה שבה הם נולדו, גדלו, שירתו, שלה הם תורמים כל חייהם; ממשלה שתעסוק בחיזוק של מדינת ישראל, ולא ממשלה שתעסוק בלרסק ולפרק את מדינת ישראל.

נחשול הצועדים היה נחשול של עוצמה וכוח. כאן בירושלים, בחיפה, בתל אביב, בבאר שבע, בכפר סבא, בנתניה, באשדוד, בכבישים, בדרכים, באוויר ובים, בכל מקום בישראל, בכל מקום בעולם. הם, אנחנו – בכל מקום. הם ואנחנו לא הולכים לשום מקום, לא משנה מה תעשו, כמה תאיימו, תרביצו, תשלחו סוסים, תשברו ידיים, תשברו רגליים, תשברו ארובות עיניים. אנחנו כאן, איתם, כולנו ביחד אגרוף אחד, כי אין להם ברירה. הם מפחדים, הם חרדים מממשלה ברוטלית שאין בה טיפת יושרה, אין בה מנהיגות ואין לה מנהיג. הם רואים מי מחזיק את ההגה של המדינה, והם שואלים את עצמם: אלה? אלה רוצים לשנות את כללי המשחק, שכך יהיה בידיהם עוד כוח, כוח בלתי מוגבל?

הם מבינים שזה לא עניין של ימין ולא של שמאל. זה החיים עצמם, החיים שלנו במדינה הזו עומדים על הכף. העתיד של הילדים שלנו עומד פה על הכף, וריסוק של כל הערכים שלאורם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו. והם ואנחנו לא נפסיק, הם ואנחנו לא נוותר. ככל שתענו ותגדפו אותנו ואותם, כך נרבה וכך נפרוץ, כי אנחנו והם רואים ומבינים את השקר. אנחנו רואים את השחיתות. והמסכה שלכם – זו שניסיתם לעטוף בה את ההפיכה הזאת ואת החרפה של מה שאתם מנסים לעשות – כבר מזמן היא נקרעה.

אדוני היושב-ראש, לפני שבעה חודשים קמה פה ממשלה; ממשלה שנבחרה על בסיס הבטחות שהינה, מגיע מר כלכלה, זו הממשלה שתטפל ביוקר המחיה, בביטחון האישי, ותביא הישגים – איך אוהב להגיד ראש הממשלה נתניהו – כבירים. ומאז, מי היה מאמין שעברו רק שבעה חודשים? המדינה שלנו בוערת. פשוט בוערת. הרסתם את המדינה, הרסתם את החברה. מאומת ההייטק הפכנו למדינה מצורעת בעולם. ריסקתם את החברה. ואני מסתכלת ולא מאמינה. אני לא מאמינה. שרים ששנאתם אומנותם; ראש ממשלה שלא מפסיק לשקר; מחוקקים חוקים כדי להחליש את המערכת של החוק, כי חלקם חשודים בעבירות; פירומנים, מסיתים איש באחיו. חורבן כזה לא היה מאז חורבן הבית.

ואותי מצמררת העובדה שכל האירועים האלה שאנחנו חווים מגיעים לשיא בחקיקה מושחתת דווקא השבוע – השבוע שבו חל תשעה באב ונחרב הבית השני בשל שנאת חינם. וכמו בסרט רע, כל יום קם ציבור אחר במדינת ישראל שמגדפים אותו, או שהשרים והממשלה הזו מעבירים חקיקה מושחתת אחרת. כי מה עשתה הממשלה הזאת ומה עשו שריה מאז הקמתה? כוח, כסף וכבוד.

בואו נראה רק רשימה חלקית של מה שעשיתם. עוד כוח ועוד ג'ובים – והציבור מסתכל. כוח: חוק-יסוד: דרעי 3; חוק הנבצרות; חוק המתנות – שוחד לעובדי המדינה; חוק למימון שני מעונות לראש הממשלה; תקציב נוסף לאשת ראש הממשלה; חוק דחיית הבחירות לרבנות הראשית כדי למנות את האח של אריה דרעי לרב ראשי; חוק לביטול הבחירות בלשכת עורכי הדין, ולכן חוק לפירוק לשכת עורכי הדין; חוק, שנעצר, לאי-מתן שירות ללהט"בים ואחרים; חוק לימוד תורה או חוק הגיוס, שבינתיים נעצר; חוק טבריה המושחת, שהאנשים פה בליכוד לקחו שקיות הקאה והתחננו לקיזוזים כדי לא להצביע עליו, ובשביל מה? בשביל לשבש את כללי הבחירות המוניציפליות ולמנות את האח, את החבר או את המקורב, סליחה, לשר בש"ס, להיות ראש העיר טבריה; חוק מח"ש, שיכפיף את המחלקה לחקירות שוטרים לממשלה הזאת, הם יחקרו אלימות נגד מפגינים; שכחנו כבר שהיה ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים, כי מה זה מרמה והפרת אמונים? זה רק משהו שאתה מחנך את הילד שלך כל יום: תהיה ישר, אל תשקר, תהיה בן אדם טוב; חוק להסדרת ההפגנות, שהוא בקנה, וריסוק התקשורת החופשית. רק מהשבוע האחרון.

כסף: סכומי שיא של העברות תקציבים סקטוריאליות; קרן ארנונה; קצבאות למי שלא עובד, ביטול התמריץ לצאת לעבודה; תלושי מזון שהם לא למאותגרי מזון, הם רק לבוחרים ולמקושרים; עוד העברות סקטוריאליות, עוד הגדלות של תשלומים לאברכים. ומה? לקצץ את תקציב רשות החדשנות, שורפים את כספי המיסים שלנו על הוצאות שלא מצמיחות לנו תשואה. מעודף תקציבי עברנו לגירעון, שעבר את כל התחזיות, על חשבוננו.

אמרנו כוח. אמרנו כסף. בואו נעבור לכבוד ולכיבודים: במקום תוכנית לאומית לזוגות הצעירים ממנים את מנהל הליכודיאדה למנכ"ל משרד התחבורה; מפטרים את יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה; מפטרים את מנכ"ל רכבת ישראל; מדיחים את יושב-ראש הדואר; מטהרים את משרד התחבורה, אומרים לעובדים: תביאו לנו את הרשימות של העובדים שהם לא בקביעות; מדיחים את מנהלת רשות החברות; מדיחים את המפכ"ל; מדיחים את נציב מחוז תל אביב; מאיימים בפיטורי היועצת המשפטית לממשלה; נציבת השב"ס הודיעה בסוף השבוע האחרון שהיא מתפטרת כי היא לא יכולה לשאת את ההשחתה במינויים ששר המשטרה עושה לה בשב"ס. וחדש, טרי מהבוקר – חקירה פלילית נגד המנכ"ל המיועד של השר אמסלם, מאור הגולה, על כך שהסתיר – המועמד שלו – פרטים משמעתיים מעברו. אמסלם כמובן מתעקש על המינוי. משרדים פורקו כמו לגו – חצי לזה וחצי לזה. שני שרי ביטחון, שר אחד בשני המשרדים הכי חשובים במדינה, כי מה חשובה המדינה? העיקר כסף, כוח וכבוד.

ואתם, האנשים שמחזיקים בהגה של המדינה, הציבור מסתכל עליכם, ומה הוא אומר לעצמו? הם לא כשירים, הם לא כשירים. להם ניתן בנוסף חקיקה משפטית, עם כוח בלתי מוגבל? אלוהים שישמור, זה מה שהם אומרים לעצמם.

מעולם לא הייתה ממשלה כזו, שמביישת אותנו מיליון פעם ביום. כל בוקר הציבור המותש מתעורר ליום חדש של שפל. אין סוף לתחתית. הממונה על התקציבים כפי שמעולם לא שמענו: למה אתם מסיטים תקציבים, הוא אומר, ומייצרים מדינה שבה הבן של הבן שלי, כשהוא ילך לגן, יכרע תחת עומס המיסים, כי חצי מהעם לא יעבוד? והממשלה? שותקת. הנגיד מזהיר: החקיקה פוגעת בכלכלה. והממשלה בתגובה? צריך לפטר אותך. חברות הדירוג מזהירות: זוהי ממשלה בלי שיקול דעת; היא לא צפויה. והממשלה ושר האוצר? הן לא מבינות, זה רק סנטימנט.

השקל מסתחרר, פעם למעלה, פעם למטה; האטרקטיביות של ההייטק הישראלי יורדת בעולם; בנקאים מזהירים, רמטכ"לים, אלופים, ראשי מוסד, ראשי שב"כ; ידידתנו הטובה ביותר, ארצות הברית, שבלי הברית איתה אין לנו קיום – אין לנו קיום, תפנימו, חסרי אחריות שכמוכם – אומרת לנו: הברית שלנו איתכם מתבססת על זה שיש לנו ערכים משותפים, שאתם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם זה לא יהיה, הכול ישתנה. ואתם – בשלכם: כוח, כסף וכבוד. מי שלא בחר בכם – לא קיים. הכול כשר כדי לבזבז את כספי המיסים שלנו על חוקים פרסונליים. זו הדמוקרטיה בעיניכם.

תוך ארבעה חודשים המדיניות העיקרית שלכם הפכה להיות מדיניות של גידופים. שרת ההסברה של מדינת ישראל קוראת לטייסים נפולת של נמושות; שר התקשורת אומר להם: לכו לעזאזל, נסתדר בלעדיכם; ראש הממשלה שלנו מודיע להם: בלי טייסים יש לנו מדינה. ובכלל – כולם אשמים, חוץ מכם; שר המשטרה, שאחראי על השקט ועל הרוגע ועל השלווה בתוך מדינת ישראל, שופך דלק למדורה: מה שאתם רואים עכשיו זה רק הסלטים שבארוחה, הוא אומר. רק התחלנו להטריף אתכם, הוא אומר. הפשע משתולל ברחובות, המשטרה בקריסה תדמיתית וכלכלית, והוא עסוק בלרסק את המפגינים.

ואתמול, אל מול מאות אלפים שהלכו שעות בחום, כי כואב להם, שר המשטרה מצייץ: בר הסלטים פתוח; החקיקה שאתם חוששים ממנה, מפגינים יקרים, היא אמיתית. זו רק ההתחלה, רק פתחנו את הבר. שרה אחרת עולה פה על הדוכן ואומרת: למה מי את, את שרה? מי את? אני שרה ואת לא. והשר לאנרגיה אטומית שלנו הוא בכלל שר השנאה והטינופים, מקלל ומגדף מבוקר ועד ערב. מקלל נשים, מקלל אשכנזים, מקלל פקידים, ולא מתבייש להגיד שהיועצת המשפטית לממשלה – אחרי שסיפר לנו על הרולים ועל הפנים שלה בשוביניסטיות מבחילה – היא סכנה ברורה ומיידית לקיום המדינה; והוא המסכן, המקופח הנצחי, הקוזק הנגזל.

והחקיקה המשפטית דוהרת, ואין אדם אחד, מלומד אחד, פרופסור אחד ראוי – אנשים ראויים, אני אומרת – אחד שתומך בה. הממשלה הזאת, שקראה לחקיקה הזאת חוק סולברג – קם סולברג ואומר: זה לא אני, אל תשתמשו בשמי. יובל אלבשן – קראו לזה מתווה אלבשן – אומר: אל תשתמשו בזה, זה לא שלי. אין אדם אחד שתומך בזה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו בארץ לא ידועה. אנחנו בארץ של חרפה. בושה גדולה. בעת הזו אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה. ממשלה של אנרכיסטים. הציבור משפשף את עיניו ואומר לעצמו: זה לא אמיתי, זה סרט רע, זה סרט אימה. ואתם מסבירים לו שאלה רק הסלטים בארוחה שאתם מבשלים לו. אז מה אתם חושבים שיקרה? מה אתם חושבים שיקרה?

אתם אומרים שבשם הדמוקרטיה אתם זכאים לכוח בלתי מוגבל – כן, עוד כוח, לא מספיק מה שאתם מראים להם; כזה שאף אחד לא יוכל להגביל. אתם מסבירים לציבור, אחרי שאתם מגדפים אותו, שזכותכם עכשיו לדרוש את הכוח לחוקק כל חוק, לקבל כל החלטה, גם מושחתת, כי בחרו בכם, וזה מספיק. מותר לכם לשנות את כללי המשחק תוך כדי המשחק, כי בחרו בכם; מותר לכם לעבור על החוק ולקבל חסינות, כי בחרו בכם. אנחנו – אתם אומרים לציבור – אנחנו הדין, אנחנו הדיין, אנחנו השופט, אנחנו התליין, אנחנו המבצע. כוח, כסף וכבוד.

ודי מהר הכול מתחבר לציבור ביחד. הכול מתבהר לתמונה אחת מבהילה. כי איך נוכל להבטיח שאיש שלנו יזכה בראשות העיר טבריה בלי שנחוקק את חוק טבריה המושחת, ונוודא שהוא יעמוד על תילו בלי שבית משפט יפסול אותו? איך נחוקק את חוק דרעי כדי שהוא יחזור לממשלה בלי לקרוא לזה "חוק-יסוד"? כי רק אם נקרא לו "חוק-יסוד", ואם אנחנו נקבע שכל חוק שנקרא חוק-יסוד הוא מחוסן, נוכל לעשות את זה. איך נוכל לפרק את לשכת עורכי הדין – אחרי שעשרות אלפי עורכי דין עמדו בשמש יום שלם והתוצאה לא לרוחנו – בלי שבית משפט יתערב? איך נוכל לחלק מיליארדים, לבזוז מכספי המיסים שלנו, רק לבוחרי ש"ס, ולקרוא להם תלושי מזון, בלי שהפקידים יתערבו לנו? איך נוכל לפטר את היועצת המשפטית כדי שראש הממשלה יסגור עסקת טיעון בלי שיעצרו אותנו? איך נוכל שלא לכנס ועדה שתפריע לנו לעבוד, או לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, סתם כי בא לנו ככה שנתיים, בלי שבית המשפט יגיד לנו שזה לא סביר? והכי חשוב: איך נוכל להציף את משרדי הממשלה שלנו בג'ובים, בתפקידים הכי בכירים ורגישים שיש, ולהפוך את הממשלה למפעל ג'ובים פרטי, בלי עילת הסבירות? אנחנו לא יכולים לעשות את כל זה כעת, כי אנחנו מוגבלים. אנחנו מנסים, אבל אנחנו לא מפסיקים להתקוטט עם כל שומרי הסף.

ולכן, חבריי חברי הכנסת ואדוני היושב-ראש, הכול ברור: ביטול עילת הסבירות זה באמת, כמו שאמר שר המשטרה, רק הסלטים שבארוחה, כי גם ההיגיון פתאום ברור כשמש: קודם מחלישים את המנגנון שמפקח על הממשלה – את הפקידים, את היועמ"שים, את כל מה שמצנן שחיתות – ואז הדרך תהיה סלולה בנתיב. ארבעה נתיבים, בכביש מהיר, לחוקים שאנחנו עוד אפילו לא מדמיינים שמגיעים.

בסוף השבוע האחרון בג"ץ הוציא, כצפוי, צו כנגד חוק טבריה המושחת. בדמוקרטיה המבוימת שאתם מסדרים לנו הוא לא יוכל, כי בטח תקראו לזה "חוק-יסוד". בדמוקרטיה העתידית שאתם מסדרים לנו, השופטים יהיו שופטים עליונים, כמו פרופ' טליה איינהורן. מישהו צפה ביום שישי באופירה וברקו? אופירה וברקו שאלו אותה שאלה פשוטה – היא המועמדת שלהם לבית המשפט העליון, embrace yourself– אומרים לה: תגידי, מה יש לך לומר על ההסתה הפרועה כנגד היועצת המשפטית לממשלה? זה תקין בעינייך? היא לוגמת מכוס מים ואומרת: זה לא קרה, זה לא נכון, זה לא נאמר. מראים לה את הקטע שהדברים נאמרו – שותה כוס מים. שאלה שנייה שמפנים אליה: האם רוסיה היא לדעתך דמוקרטיה או שהיא לא דמוקרטיה? והיא שתתה כוס מים. אל תתבלבלו: עליה ועל שכמותה הם בונים, לא על שופטים מקצועיים עם שיעור קומה, בעלי מוניטין במערכת ובאקדמיה המשפטית. הם צריכים שופטים שפוטים. והציבור יוצא לרחובות, כי הוא מבין. הוא מקבל בשידור חי ממשלה שמכינה הפיכה; שמכינה את הכוח לשחיתות, לסיאוב, כשלצד כל זה הזכויות שלהם לא מוגנות.

השבוע, בפרשת השבוע התחלנו בקריאת ספר דברים. ספר דברים הוא ספר שנכתב ברובו על ידי משה רבנו כדברי סיכום ופרידה לעם ישראל ערב כניסתו לארץ ישראל. בין דברי הפתיחה לדברי הסיכום של משה רבינו ניתן למצוא את פרשת מינוי השופטים על עם ישראל. משה אומר שהוא לא יכול ולא צריך לשפוט לבדו, ועם ישראל מאשר לו למנות שופטים לפי דרגות חומרה של אירועים. משה, שהיה גם המנהיג וגם השופט, מבין שצריך לבחור שופטים, ומצווה עליהם לנהוג בצדק ובהגינות. וזה מה שהוא אומר להם: "לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא". משה רבנו אומר לשופטים: אסור לכם לפחד מאף אדם – מאף אדם – כי אין אדם שהוא מעל החוק.

ואני פונה אליך, ראש הממשלה שלנו: איפה המנהיגות שלך? למה אתה לא מסתכל למיליוני אזרחים בלבן של העיניים, ורואה שאין לך שום לגיטימיות להרוס אותנו, את החברה, את הלכידות שלנו? אף אחד לא יכול להיות מנהיג מתוך רצון לנקמה במערכת. שמעון פרס, זיכרונו לברכה, אמר: הנהגה זה לא לחלק פקודות, זה להושיב את עצמך על כיסא המציאות ולשאול את השאלות הנוקבות ביותר. הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, שבמקום להאשים את כולם ולפגוע בכולם, תשאל את עצמך: האם עוד כוח ועוד ג'וב, האם כל זה שווה את זה? להחריב את המדינה שלנו? האם שווה לך להיזכר כמחריב המדינה? הידיים שלנו במחנה הממלכתי פשוטות אליך להסכמה. גם עכשיו, גם ברגע זה, הדיבורים נמשכים. הסכמה על ההמשך – אבל בתנאי שלא תהיה עוד חקיקה אלא בהסכמה רחבה. ואני פונה אליך ולכל אחד בקואליציה הזאת: תעשו משהו, תהיו מנהיגים, האחריות היא בידיכם.

ואני רוצה להגיד עוד מילה על הנושא הזה של ההסכמה הרחבה. הבקשה הזאת, שאנחנו לא נרפה ממנה, היא לא פריבילגיה; זה לא מיעוט שבא לממשלה ואומר: תעש לנו טובה, תחוקקו את החוקים האלה בהסכמה רחבה. הרי אם היו פה, אדוני היושב-ראש, חוקי-יסוד אמיתיים וזכויות יסוד אמיתיות, הממשלה הזו לא הייתה יכולה לחוקק את השינוי בעילת הסבירות אלא ברוב מיוחס. כי הדבר הכי בסיסי שהבנו – ודרך אגב, לא הייתה על זה מחלוקת בבית הנשיא – הוא שצריך לעגן את זכויות הפרט, שחוקי-היסוד במדינת ישראל לא כתובים בצורה אמיתית, כחוקי-יסוד מוגנים. כי בחוקי-היסוד כלל היסוד הוא, כמו בחוקה בכל מדינה, שאי-אפשר לשנות אותם אלא ברוב, של 75 חברי כנסת. מה זה אומר? שאלו יסודות חוקתיים של המדינה, וכשבאים לשנות את כללי המשחק, ממשלה רגילה, ברוב רגיל, לא יכולה לעשות את זה. ואתם מנצלים את המחדל הזה שעד היום לא הגנו על זכויות היסוד, ואומרים – מה, זו דמוקרטיה. לא. בדמוקרטיה לא משנים חוקי-יסוד אמיתיים ברוב רגיל.

והינה, התיקון הזה של עילת הסבירות, עילת השחיתות, הוא תיקון בתוך חוק-יסוד: השפיטה. אם היו לנו חוקי-יסוד אמיתיים היה כתוב בתוכם שאי-אפשר לשנות אותם אלא ברוב של 70 או 80. וכולנו הבנו בבית הנשיא שזה חלק בלתי נפרד ממה שצריך לעשות: קודם מגינים על זכויות היסוד ועל שיטת המשטר, ואז הממשלה בעצם לא יכולה לעשות את מה שאתם עושים. ולכן, הציבור מבין היטב שמה שקורה כאן זה לא דבר רגיל. משנים את שיטת המשטר, זו לא רפורמה בדגנים, זה לא שינוי מחירי החלב – אתם משנים את המדינה ואתם עושים את זה בצורה לא לגיטימית, ברוב רגיל. ולכן, גם יש פה טיעון מהותי, בסיסי, יסודי. אתם לא עושים טובה לאף אחד, זה לא לגיטימי לעשות את השינוי הזה ברוב רגיל.

אתמול בבית הכנסת קראנו את ההפטרה של פרשת חזון, כששמעתי מהי ההפטרה לפרשת השבוע הצטמררתי. מדובר בנבואה של הנביא ישעיהו לקראת תשעה באב, זו קריאה שתמיד קוראים לקראת תשעה באב, וזו בעצם הנבואה שלו לפני שנחרב הבית השני בשל שנאת חינם. וזה מה שהוא אומר: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מה הוא אומר? בעצם, הוא הוכיח את הממשלה. הוא אומר להם: כל מה שעניין אתכם השרים, שרי ירושלים, היה הכסף, המינויים והכבוד. לא עניין אתכם משפט היתומים, לא עניינו אתכם האלמנות, רק שלושת הכ"פים: כסף, כוח וכבוד. וכמה עמוק הדמיון בין אז להיום. ובסוף ההפטרה, מה אומר הנביא, מה הפתרון לשחיתות הזאת? "ציון במשפט תפדה". בעצם, מה הוא אומר? הוא אומר: רק משפט, דין שיחול על כולם, כולל על השרים, הוא הפתרון. איזה צירוף מקרים מצמרר.

אני קוראת מפה, אדוני היושב-ראש: איך יכול להיות שהחקיקה הזאת פורצת היום, יום אחרי ההפטרה הזאת והדברים המצמררים האלה? תעצרו את ההרס. העם שלנו בכאב, אנחנו פצועים. מה אנחנו מבקשים? קצת שקט, קצת חמלה, קצת אהבה אחד לשני. הנהגה שלא מבינה את זה לא ראויה לעם הזה, ואם אתם לא תעצרו את זה או תגיעו להסכמה מכבדת, אתם לא ראויים לעם הזה. "פתאום קם אדם בבוקר / ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת", כולנו חזקים ואנחנו ביחד עם כל המפגינים. תודה רבה.