הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יש לי נכד שכששואלים אותו איפה סבתא עובדת, הוא אומר: בבית הכנסת.

כנסת נכבדה, אדוני היושב-ראש, וגם עם ישראל בערב הזה, מדינת ישראל נמצאת במשבר הגדול ביותר בתולדותיה, משבר גדול אפילו יותר ממלחמות ישראל. הקרע בעם גדול מאי פעם. אמון הציבור בממשלה גם הוא נמצא בשפל חסר תקדים – בכל ממשלותיה כולל ממשלות הימין. את חוסר האמון הממשלה הזו הרוויחה ביושר. מאז שהוקמה הממשלה לא עושה דבר אחד כדי לקיים את הבטחותיה לציבור. בקווי היסוד של הממשלה – מבחינתי, בערב הזה, ממשלת חורבן – נכתב בין השאר: הממשלה "תפעל לביצור הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחים תוך מאבק נחרץ באלימות ובטרור; תפעל להמשך המאבק הנגד תוכנית הגרעין של איראן, תחזק את מעמד ירושלים ותפעל לקידום השלום עם כל השכנות, תוך שמירת האינטרסים הביטחוניים, ההיסטוריים והלאומיים של ישראל". כך נכתב בקווי היסוד של הממשלה. אכן, מטרות חשובות, ראויות ומשמעותיות. אני מניחה שעליהן מן הסתם תהיה הסכמה רחבה בקרב כל אזרחי המדינה.

אבל לצערי קווי יסוד מחד ומציאות מאידך. ביטחון לאומי – אויבינו מחככים ידיים בסיפוק, בצפון חיזבאללה מעז להקים אוהלים ממש בתוך הקו הכחול של מדינת ישראל. ביטחון אישי – אנשים נרצחים מדי יום, ולעיתים יותר מאחד ביום. 128 נרצחים בחברה הערבית, פרוטקשן משתולל. מה לגבי מאבק נחרץ באלימות ובטרור? הטרור שוב ושוב מרים ראשו, ולצערי רק מתגבר; מאבק בתוכניות הגרעין של איראן? לא ממש; חיזוק מעמד ירושלים? כן, אבל בלי זו המזרחית; קידום השלום עם השכנות? אז זהו, שלא ממש.

מזרח ירושלים. זה בסדר.

קידום השלום עם השכנות – אז זהו, שראש הממשלה לא מוזמן; ואפס עשייה לקידום שלום עם שכנינו. ומה לגבי שמירת האינטרסים של ישראל? גדולים וחכמים ממני במהלך החודשים האחרונים אומרים שהאינטרסים נפגעים ומידרדרים לשפל חסר תקדים.

הלאה, עוד ציטוט: "בארבע השנים הבאות נפעל שישראל תהיה מעצמה עולמית משגשגת וחזקה שקיומה לא מוטל עוד בספק. לשם כך עלינו לבצע שלוש משימות: הראשונה, לסכל את מאמצי איראן לפתח ארסנל של פצצות גרעין שיאיימו עלינו ועל העולם כולו. נבטיח את העליונות הצבאית של ישראל במרחב הסובב אותנו; המשימה השנייה היא לפתח את תשתיות המדינה, כולל לפתח רכבת בזק שתיסע במהירות של מאות קילומטרים בשעה, ותחבר את המדינה מקריית שמונה ועד אילת, ובכך תשלים את מהפכת התחבורה שהתחלנו בעשור הקודם; המשימה השלישית היא להמשיך להרחיב את מעגל השלום עם מדינות ערב במטרה לסיים את הסכסוך הישראלי–ערבי". אז כמובן, את זאת אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ביום השבעת הכנסת השלושים-ושבע: איראן, תשתיות, הרחבת מעגלי השלום.

ברשותכם, עוד ציטוט: "מאז ומעולם עם ישראל ידע להתאחד סביב מלחמות, סביב קושי ואסונות - - - אנחנו מקימים ממשלה שתשרת את כל אזרחי ישראל. העם בישראל חכם ומבין שקמפייני ההפחדה הנבזיים, אין בהם אמת - - - נשרת את כולם באחריות ומתוך תחושת שליחות לכל אחד". נבקש ש"תעשו delete, תמחקו את החודשיים האחרונים - - - אנחנו יוצאים לדרך חדשה - - - ומלאת תקווה". את הדברים האלה אמר בצלאל סמוטריץ' באותו מעמד. ובכן, "נשרת את כולם באחריות", "יוצאים לדרך חדשה, מלאת תקווה" – איפה התקווה? ממש כמו איראן, האחריות והשלום – מילים ריקות.

ציטוט נוסף: "נפעל למען כל אזרחי ישראל. אינני מאמין באפליה. אני מאמין בסובלנות ובשיתוף פעולה. עיני העולם והדור הצעיר נשואות אלינו. ויכוחים וחילוקי דעות הם לגיטימיים, אך יש דרך מכובדת ומנומסת לנהל אותם. בואו נחיל על עצמנו נורמות של כבוד הדדי. אני פונה לכל אזרחי ישראל ויושבי הבית החוששים מהממשלה החדשה ומשגר מסר של פיוס, אחווה ורעות. אנחנו מכבדים אתכם". אז את הדברים האלה אמר שר השיכון מר גולדקנופ – מי שטוען שאינו מאמין באפליה אבל הוא עצמו מקדם דיור שתפור בדיוק למידות אוכלוסייה מסוימת אחת; מי שנלחם כדי שאוכלוסייה אחת תמשיך לא ללמוד לימודי ליבה, תמשיך לא לשרת, תמשיך לא לעבוד בזמן שכל השאר נושאים בנטל. פיוס, אחווה ורעות – כל עוד מאפשרים, כמובן, לציבור של גולדקנופ לרכוב על גב הציבור היצרני.

עוד ציטוט: "לא הולך להשתנות דבר" – לא הולך להשתנות דבר. "אנחנו היינו בשלטון הרבה פעמים, אני הייתי בעמדה כלכלית בכירה במדינה – ודאגתי לכולם". "אני מבטיח - - - אני אמשיך להיות יושב-ראש ועדת הכספים - - - לא יהיה שינוי - - - נעבוד בשביל האיש - - - בנהריה - - - בטבריה - - - ובאופקים". אז כמובן, גפני, אין ספק שעבדתם בשביל האיש בטבריה – איש אחד, יחיד ומיוחד שחוקקתם עבורו במיוחד חוק פרסונלי להפליא שתפור בדיוק למידותיו. ושאר האנשים בנהריה, בטבריה ובאופקים? מרוב חוקים פרסונליים, באנשים בנהריה, בטבריה ובאופקים לא היה לכם זמן לטפל.

אדוני, אני זוכרת היטב את קמפיין הבחירות של מפלגת הליכוד, מפלגתך: משילות ויוקר מחיה, יוקר מחיה ומשילות, שוב ושוב; סרטון בתחנת דלק, סרטון בסופר, סרטון לחינוך חינם מגיל לידה ועוד ועוד. וכמובן שבקמפיין הליכוד דובר מעט מאוד, כמעט לא הוזכר, מה שמכונה במתק שפתיים "רפורמה". ואז הגיעה הצהרתו של יריב לוין ב-4 בינואר, והארץ רעשה. כן, זאת הייתה נקודת המפנה גם מבחינת המוחים. אז התחילה המחאה, לא קודם, עם כינון הממשלה. האזרחים קיבלו את תוצאות הבחירות וגם את כינון הממשלה; השבר הגדול החל ב-4 בינואר, עם הצהרתו של יריב לוין במסיבת העיתונאים: "אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת המשילות, שתכליתה חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות, השבת האמון במערכת המשפט והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון. אנו נדון ברפורמה כאן בכנסת, בבית הנבחרים. נדון בהרחבה ובאופן מעמיק. תישמענה דעותיהם של כלל חברי הכנסת מכל הסיעות" – כה אמר – "תישמענה דעותיהם של אנשי מערכת המשפט ושל מומחים מתחומים אחרים. אני מבקש להציג בפניכם את עיקרי השלב הראשון של הרפורמה, שנועדו לטפל בנקודות הדחופות ביותר". 4 בינואר 2023. ראשית ביקש לוין לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים; בשלב השני – פסקת ההתגברות והגבלת היכולת של בית המשפט לפסול חוקי-יסוד; בשלב השלישי – ביטול עילת הסבירות, הנושא שלשמו, כמובן, התכנסנו כאן היום, מחר, גם הרבה זמן אחורה; בשלב הרביעי – שינוי מעמד היועצים המשפטיים.

הצהרת לוין הכתה רבים וטובים בתדהמה. נכון שלוין כבר עובד על ההפיכה במערכת המשפט 20 שנים, אבל ב-4 בינואר הגחמה שלו הפכה לנושא האחד והיחיד שבו עסוקה הממשלה – רפורמה וזהו. לזה כמובן אף אחד לא ציפה. לא לזה הצביעו בוחרי הממשלה, לא לזה הצביעו בוחרי הליכוד, ולא משנה כמה תטענו אחרת.

יש אוהבים לחזור כמו מנטרה על הטיעון שממשלה של 64 מנדטים היא ממשלת רוב שיכולה לעשות כרצונה, והציבור יחליט בעוד ארבע שנים. אבל התבלבלתם, עלה לכם קצת לראש. ממשלת רוב אינה ממשלת עריצות הרוב; ממשלת רוב צריכה לדאוג גם למיעוטים; ממשלת רוב, אין לה מנדט להרוס את שיטת הממשל. הממשלה הזאת לא נבחרה כדי לבצע את ההפיכה של לוין. זה לא הקמפיין; זה לא נאמר בהצהרות ראש הממשלה בהשבעה; זה לא נמצא בקווי היסוד של הממשלה. זה נושא שהופיע בשולי הקמיין של סמוטריץ', אחד השותפים בקואליציה. זהו. זה לא היה, ולא תבלבלו אותנו עם העובדות.

אבל יותר מכול, לכל ממשלה – לא רק לממשלה הזאת – אין מנדט לשנות את שיטת המשטר, ולא משנה כמה מנדטים יש לה. וזה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה. היא הופכת את מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית. שמעתי בתקופה האחרונה כל כך הרבה משפטנים שהסבירו ומבינים את זה; שמעתי כל כך הרבה כלכלנים שמבינים את זה; הרופאים חרדים ומבינים את זה; אנשי ההייטק היסטריים ומבינים את זה; אנשי כוחות הביטחון, במניפה רחבה מאוד, מבינים את זה היטב; הממשל האמריקני מבין את זה; העולם כולו מבין את זה.

ממשלת השינוי השאירה לנתניהו מדינה במצב טוב. ביום השבעת הממשלה ביקש ראש הממשלה היוצא, לפיד, מנתניהו, לא לקלקל את מה שכבר תוקן. מאז, בשם גחמת ההפיכה המשטרית של לוין, הורסת ממשלת החורבן כל חלקה טובה במדינה. יחסי החוץ שלנו בשפל חסר תקדים. ראש הממשלה ככה נאלץ לנסוע לקפריסין, כי בארצות הברית לא מזמינים אותו, בצרפת לא מזמינים אותו, במדינות אירופה לא מזמינים אותו. אז קפריסין, ונדמה לי טורקיה, זה מה שבקנה.

ידידתנו הגדולה ביותר, ארצות הברית, מזהירה שוב ושוב מהנזק שתעשה החקיקה המסוכנת הזאת לידידות האמיצה והקריטית בין שתי המדינות. אתמול הנשיא ביידן שלח שוב מסר תקיף – לעצור את הטירוף, והנשיא הרצוג, עם נחיתתו, נסע במהירות לבית החולים, לחדרו של נתניהו בשיבא, אני מניחה, לדווח לו ממקור ראשון. אז נאחל במעמד הזה הרבה בריאות לראש הממשלה ונקווה שמצב בריאותו ישתפר במהרה, ושהציבור ידע על מצב בריאותו בשקיפות ובהגינות.

אז בואו נזכור שמעט ענווה לא תזיק לממשלה הזו. מעט ענווה לא תזיק גם לראש הממשלה הזה. הברית עם ארצות הברית אינה ברית בין שוות, זו ברית שאנחנו זקוקים לה הרבה יותר משזקוקה לנו ארצות הברית. משחק הכוחות אינו מאוזן. ללא הברית הזאת עם ארצות הברית ישראל בסכנה גדולה מאוד. אנחנו נמצאים בשכונה מאוד מאוד מסוכנת, ואנחנו תלויים, ביטחוננו תלוי בתמיכה של ארצות הברית.

העם שלנו משוסע יותר מתמיד. ההסתה שהתחילה פה, בבית הזה, מעל במה זו, מפי נבחרי ציבור שיוצאים בשצף קצף של רוע כלפי חלקים לא מבוטלים של הציבור, חלקים גדולים של הציבור, ממשיכה ומסלימה וזולגת לרחובות. יש כאן חברי כנסת שנואמים מעל הבימה הזו, ואוזניי שומעות ולא מאמינות – לסגנון, השפה, הבריונות, ההשתלחות, העלבונות. לא ירחק היום, חלילה וחס, שיישפך דם. הכתובת כתובה פה על הקיר, ממש לידינו, מאחורינו. שרי הממשלה ואדוני ראש הממשלה, לכם יש אחריות אישית וישירה.

לממשלה הזו הייתה חצי שנה להוכיח לעם ישראל שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואז אתה אולי מאמין. ומדוע עכשיו אנחנו כה מזדעקים על ביטול עילת הסבירות? כי כבר חצי שנה שהממשלה הזאת מוכיחה כי היא מפיחה כזבים, עד שקר, ומשלחת מדנים בין אחים. אז איך נאמין?

ממשלה זו, חצי שנה מחוקקת שורה של חוקים מושחתים ופרסונליים – חוק דרעי, חוק המתנות, חוק הנבצרות, חוק טבריה, קרן הארנונה, חוק הרבנים הראשיים, ועוד ועוד, ועוד, מושחתים ופרסונליים, זה עיקרי החקיקה.

הממשלה הזו כבר חצי שנה מחלישה את שומרי הסף, ופועלת לכך שלא תהיה הפרדת רשויות ושלא יהיו איזונים ובלמים לשלטון. איזה נבחר ציבור לא טועה לפעמים ולא ראוי שיהיו עליו איזונים ובלמים, שתהיה עליו ביקורת גם שיפוטית, גם של יועמ"ש?

הממשלה הזו משתמשת בקופה הציבורית כאילו הייתה פרטית שלה, מחלקת 14 מיליארד שקלים בהסכמים קואליציוניים – לא היה כזה סכום מעולם – מכספי הציבור, הקופה המקודשת. יוקר המחיה רק עולה ועולה, ועולה ועולה. הכלכלה מקרטעת, ההייטק מתרסק, הטרור מרים את ראשו שוב ושוב, צובר קורבנות רבים, והלב שותק מכאב על קורבנות הטרור, הכאב בלתי פוסק. ומה עם משילות? כבר הזכרתי את המספר הבלתי-נסבל של מקרי הרצח בחברה הערבית ואת הפרוטקשן המשתולל.

במערכת החינוך, תלמידים השנה ניגשו לבגרות ללא ציוני מגן, סיימו את שנת הלימודים ללא תעודה, וגורל שנת הלימודים הבאה לוט בערפל. ומעל ראשם של התלמידים האלה, תלמידי ישראל, מרחפת כמובן סכנת התוכניות ושטיפות המוח האנטי-להט"ביות והמיזוגניות של אבי מעוז, סגן שר במדינת ישראל, איש חשוך שקיבל תקציב להשפיע על חינוך הילדים שלנו, כן, הילדים שלנו, כן, גם הילדים שלך, אדוני היושב-ראש.

זכויות נשים נרמסות. מפרקים את הרשות לקידום מעמד האישה, מכפיפים אותה לשרה שלצערי אין לה כל רצון וכוונה לקדם נשים. מעכבים ומסרסים את חוק האיזוק האלקטרוני - - -

יש כל כך הרבה חוקים בקנה שרק יכולת לקטוף אותם וליהנות, ולזכות בהערכה וכבוד.

אז בהצלחה לך, גברתי השרה.

מעכבים ומסרסים את חוק האיזוק האלקטרוני, מרחיבים את סמכויות בתי הדין הרבניים, לא מצטרפים לאמנת איסטנבול, גונזים קמפיין לעידוד התמודדות נשים בבחירות המוניציפליות שקורות ב-31 באוקטובר. גם חוקים שניסיתי להגיש לעידוד נשים לא עברו את הממשלה הזאת. מבקשים לאפשר אפליה במתן שירותים והפרדה במרחב הציבורי, מבטלים פנייה בשפה רב-מגדרית במכרזים, פוגעים בייצוג הנשי לבחירת רבני ערים ועוד ועוד ועוד.

כמובן שמאיימים על ערוצי התקשורת העצמאיים, ומחזקים את השופר השלטוני, את ערוץ 14. מאיימים על לשכת עורכי הדין ומבקשים לפרקה, כי לא הצליחו להכתיב מי יעמוד בראשה. פשוט מפרקים את החברה הישראלית לחלקים, מסיתים, מפלגים, משתלחים, והרשימה עוד ארוכה ארוכה.

הדבר היחיד שמאפשר לנו להרים ראש בגאווה בתקופה הקשה הזו אלה אזרחי המדינה הפטריוטים הנפלאים, שלא מוכנים לוותר על הדמוקרטיה הישראלית. מאות אלפים יוצאים מדי שבוע, כבר 29 שבועות ברצף, בגשם השוטף – בהפגנה הראשונה היה מבול בכיכר הבימה, נרטבנו עד לשד עצמותינו. זאת הייתה ההפגנה הראשונה, עם מטריות, הפגנת המטריות המפורסמת. חשבנו שזאת הפגנה יחידה, ומאז שבוע אחרי שבוע, בחמסין, בכל מצב, במאות נקודות ברחבי הארץ, המפגינים נלחמים על הזכות הבסיסית כל כך לחיות במדינה ד-מו-קר-טית.

נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, ילדים וותיקים, פטריוטים נחושים שנלחמים עם כל הלב וכל הנשמה. אנחנו שומעים אותם ברגעים אלו ממש עומדים מחוץ לבית הזה, המקום שקם כדי לדאוג להם ולייצג אותם, והם בחוץ זועקים את זעקתם. היום יצאנו בחום הקופח. מגן סאקר הלכנו ברגל עד חזית הכנסת ונטפנו זיעה. המונים, עשרות אלפים של אזרחים עם דגלים, צועדים לכנסת לזעוק זעקת אמת, זעקת אזרחים שוחרי דמוקרטיה, זעקת ציונים אוהבי ישראל, הורים וסבים החרדים לגורל הדורות הבאים, לגורל הילדים והנכדים שלהם, צעירים שרוצים עתיד במדינה הזאת, במדינה שבה נולדו וגדלו, במדינה שבה הם רוצים להמשיך ולחיות, לעבוד, להקים משפחות.

בימים האחרונים העם צעד לירושלים בהמוניו, נחיל ארוך ארוך של אנשים שפשוט עזבו הכול והתחילו ללכת. פתאום קם אדם והתחיל ללכת. פתאום קם עם והתחיל ללכת. התחילו ללכת בשמש הקופחת של יולי בתנאים לא תנאים. בתחילת הדרך הם היו רק כמה מאות. המאות מהר מאוד הפכו לאלפים, האלפים הפכו לעשרות אלפים, ואתמול כבר היו כ-100,000 צועדים בעלייה לירושלים. מי שלא ראה את המחזה הזה לא ראה מחזה מרגש מימיו. הם הגיעו לירושלים והם עדיין כאן, במאהלים, צועדים לפני הכנסת, לפני בית המשפט העליון, בכל מקום, כמובן בהרבה מאוד מוקדים בארץ. הם כאן ויישארו כאן וישמיעו את קולם ויזכירו לנו את חובתנו להם כנבחרי ציבור, חובתנו להם כנבחרי ציבור לשרת אותם, לדאוג להם, למלא את התפקיד שלשמו נבחרנו בבית הזה.

הם לא אנרכיסטים, הם לא פורעי חוק, הם לא סרבנים, הם לא צפונבונים מפונקים. הם אזרחים שנלחמים על חייהם. הם אזרחים שנלחמים על המדינה שלהם, אנשים שעזבו הכול ופשוט באו, עלו לירושלים; אנשים שעומדים מחוץ לבית הזה תחת השמש הקופחת וזועקים מדם ליבם; אנשים שכל חייהם הם עובדים, הם משלמים מיסים, הם משרתים בצבא, הם מתנדבים למילואים – כן, מתנדבים למילואים, תורמים למדינה; אנשים שמבינים שהמדינה שינתה פניה, שהמדינה הפרה את החוזה שלה מולם ולא מוכנים יותר לעבור על כך בשתיקה. אנחנו חייבים לאנשים האלה חוב גדול. בראש ובראשונה אנחנו מחויבים לשמור על צביונה של המדינה בשבילם – מדינה יהודית ודמוקרטית, מדינה שהוקמה על ערכי מגילת העצמאות.

כדי להציל את העם הזה, את המדינה הזאת, דרושה פשוט מנהיגות. ראש הממשלה שלנו חסר מנהיגות. ראש הממשלה חלש וסחיט מול שותפיו הקואליציוניים וגם מול כוחות מבית. ראש ממשלה כזה הוא לא מנהיג. ראש ממשלה שעומד ומשקר במצח נחושה לעם, אומר לשתות מים כשבעצם הוא מסתיר בעיה בריאותית, הוא לא מנהיג. ראש ממשלה שדואג למשפטים שמתנהלים נגדו ומבחינתו שתישרף המדינה, הוא לא מנהיג. בסקר שהיה, נדמה לי, בערוץ 13, רק 28% מהתושבים חושבים שנתניהו דואג לטובת המדינה. 59% חושבים שהוא דואג לגורלו האישי. 59%. אז ראש הממשלה, אם אתה שומע אותי ממיטת חולייך, מה החזון שלך? מה תמונת העתיד שאתה רואה עבורנו, אזרחי ישראל? האם האנשים שקוראים ברחובות "רק ביבי" יודעים לאן אתה מוביל אותנו? כי אני לא יודעת. האם אתה, אדוני ראש הממשלה, יודע לאן אתה מנווט את הספינה היקרה הזאת, יקרה מפז?

"אני, בנימין נתניהו, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת", כך אמר. אז אדוני ראש הממשלה, מה קרה לאותה שבועה? איפה האחריות? אדוני, לנו כנבחרי ציבור יש אחריות לעם הזה, לכל העם הזה. נשבענו לשמור אמונים למדינת ישראל. מי שיצביע בעד חוק ביטול עילת הסבירות, חוק שנולד בחטא וקודם בדורסנות ובבריונות, תוך סתימת פיות וללא נכונות להקשיב לצד השני, פוגע פגיעה ישירה בדמוקרטיה, בערכים שבשמם הוקמה המדינה. מי שיצביע בעד חוק ביטול עילת הסבירות פוגע באזרחי המדינה ומסכן את המשך קיומה של מדינת ישראל, כן, מסכן את המשך קיומה של מדינת ישראל כדמוקרטיה – השבר בעם, הקיטוב בין המחנות, השיח הקשה, הפגיעה בלכידות צה"ל, הפגיעה בכשירות הצבא, חיכוכים במקומות עבודה, ברחובות, בבתי הספר, בתפוצות.

חברי הקואליציה, אם אתם שומעים אותי, עוד לא מאוחר לעצור את זה, למנוע את ההרס. איפה האחריות שלכם, חברי הקואליציה? המדינה הזאת ניתנה לכם כפיקדון קודש. תנו דעתכם שלא תקלקלו ותחריבו את עולמנו, שאם קלקלתם אין מי שיתקן אחריכם. חברי הקואליציה, דמיינו בליבכם שההצבעה הייתה חשאית ואז הצביעו. אל תיראו ואל תחתו. הצביעו את שאומר ליבכם, צו מצפונכם. הצביעו מדם ליבכם.

אני מבקשת לסיים במשהו אישי. לאחרונה, כשאני שבה מאוד עצובה הביתה ומחבקת את בני ביתי, אני רועדת. יש בי מחנק ואני מתקשה למצוא נחמה. אני חרדה לעתיד שלהם בארץ הזאת, בחברה הזאת, בקהילת עם ישראל. אבל בתום הכנס הזה בסוף השבוע הזה, אני עדה שעשיתי כל שביכולתי כדי שיהיה בסדר, כדי שלמדינה שלנו יהיה עתיד טוב יותר. אז משפחתי האהובה, מעל הבימה הזאת, ערן בן זוגי, ילדיי תמר, אלון ונעמה וכמובן שני נכדים הרכים בשנים נגב ואשל התמימים והמחייכים, בי נשבעתי שאעשה כל שביכולתי כדי שהארץ הזאת, המדינה הזאת, תהיה ראויה לכם.