הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אם יש, כבוד השר, בשבוע שעבר עמד אחד מחברי הכנסת וקרא לי לערוך בדיקת דנ"א, שתוכיח, לשיטתו, שאינני יהודי טהור גזע. יפה ענה לו חברי חבר הכנסת אחמד טיבי, והזכיר לו שהמקום שבו זוהו אנשים על פי זהותם הביולוגית כביכול ונרדפו בשל כך היה אירופה של שנות השלושים והארבעים. זיהוי של אדם על פי מוצאו המומצא – המיתולוגי, יש להדגיש – נטוע אי שם במאה ה-18, במה שמכונה בספרות המקצועית של היסטוריונים, סוציולוגים, מדעני מדינה, שחקרו את זה, בשם "לאומנות של דם ואדמה". בגרמנית, אגב, זה נקרא Blut und Boden, או בראשי תיבות BB. לאומנות זו, ששימשה בסיס והשראה לפשיזם לגווניו, לרבות זה הנאצי, צמחה כריאקציה וכהתנגדות לערכי הנאורות, ששמה את האדם באשר הוא אדם במרכז, והעלתה על נס ערכים אוניברסליים של שוויון, חירות וצדק; ערכים שמהם גם צמחה הדמוקרטיה המודרנית, שאת שמה נושאים לשווא רבים מחברי הבית הזה אין-ספור פעמים.

הריאקציה לנאורות שהציגה לאומנות הדם והאדמה דחתה את קדימות זכויות האדם והאזרח ואת ערך השוויון האוניברסלי והכפיפה את כל אלה לתכתיבי האומה, שהוצגה כאילו הייתה שלם אורגני שיצר הטבע או האל – קבוצת אנשים שלא רצונם מחבר ביניהם, אלא קשר ביולוגי של דם, כביכול, ההופך אותם לאיברים בגוף שלם, שלו הם חייבים נאמנות עליונה, במקום להכיר בהם כיצורים רציונליים ומה שמכונה בוחרים חופשיים בזכות עצמם. לקשר הדם תמיד נלווה גם קשר לחלקת אדמה כלשהי, שבה, על פי המיתוס הלאומי, נולד או קנה לו העם אחיזה אי שם בהיסטוריה הרחוקה. אבל מי קובע מהי האומה? מי שייך אליה? מהם תכתיביה? מה רצונה? ומהם גבולות אדמתה? כאן נכנסים המאבק הפוליטי והשליטה המעמדית. אלו הם בעלי השררה והכוח המחוברים בטבורם לשליטה ומשאבי החברה החומריים, שמכתיבים את הזהות הלאומית ואת החובות הנגזרים ממנה.

הריאקציה הלאומנית הזאת אומנם הגיעה לביטויה הקיצוני ביותר בגרמניה, אך הלכה וקנתה לה אחיזה באירופה כולה – ומעבר לכך, כאשר האנטישמיות מהווה חלק יסודי בה. ראיית היהודים כגוף זר המכניס ערכים אוניברסליים זרים – יש איזה מישהו שרואה את עצמו כפילוסוף שהיה מכנה אותם "ניידים". ראיית היהודים כגוף זר, המכניס ערכים אוניברסליים זרים, אותם "ניידים", לאומה ולארצה מזהם את תרבותה וערכיה האותנטיים. אותו פילוסוף בעיני עצמו היה מכנה אותם "נייחים". כך, למשל, מוריס בארס, ממובילי לאומנות הדם והאדמה הצרפתית של המאה ה-19, התגייס בכל כוחו, בשם אומת הדם הצרפתית, למלחמת חורמה ביהודי "הזר" אלפרד דרייפוס, ובתומכיו הצרפתים הבוגדים. לא במקרה נקרא חיבורו של בארס בשם "האדמה ואבותינו הקבורים בה".

מדינת ישראל מבוססת בעיקרה על לאומנות של דם ואדמה, שבה זהותו של כל אחד נקבעת על פי מוצאו. לא בכדי כתב הסוציולוג פרופ' ברוך קימרלינג כי בישראל גבולות היהדות הוגדרו פחות או יותר על פי ההגדרה המרחיבה של מיהו יהודי כפי שנקבעה בחוקי נירנברג. כך אמר פרופ' קימרלינג. כך גם מוצגים קשריו של כל אחד לאדמת הארץ: היהודים, שקשרי דם ביניהם, הם בעלי הארץ ואדוניה. הפלסטינים – זרים, ויש המוסיפים: אורחים. זהו עיקרון מוביל במדינה, מאז היווסדה – עיקרון שהלך והקצין עם הכיבוש של 1967 והתחזקות הקנאות המשיחית בעקבותיו.

אז מה השתנה עכשיו, עם ההפיכה המשטרית בכלל ועם ביטול עילת הסבירות בפרט? מעבר לעתיד נורא של מינויים מופרעים, שחיתות עמוקה, עוני ופערים חברתיים מעמיקים ואלימות משתוללת בכול, צפויים לנו שני תהליכים חמורים במיוחד, כפי שהזהיר רון בן ישי עוד בפברואר, וכך הוא כתב: "ההפיכה המשפטית, מלבד המטרות המוצהרות שלה, נועדה באופן סמוי להניח מצע חוקי שישרת שני תהליכים פוליטיים שעלולים לשנות את פניה של מדינת ישראל ואת אורחות חיינו באופן בלתי הפיך. תהליך אחד נועד לספח באופן גורף את כל השטח שבין הירדן לים מבלי לתת אזרחות לפלסטינים ביהודה ושומרון. המתווה המפורט של התהליך נמצא ב'תוכנית ההכרעה'", מה שנקרא, "מסמך שנוסח לפני חמש שנים, בבהירות ובהיגיון מפחידים, על ידי הח"כ דאז והשר כיום בצלאל סמוטריץ'". התהליך השני שעליו מצביע בן ישי הוא הפיכת ישראל למדינת הלכה, כאשר, לדבריו, "שני התהליכים, למעשה, הופכים את ישראל למדינת אפרטהייד".

ביטול עילת הסבירות הוא חלק מהפיכה משטרית דיקטטורית כוללת – הסלט שפותח את התיאבון – אבל גם כשמתמקדים רק בה, במנותק מהמכלול המפלצתי, היא כשלעצמה כבר הופכת את לאומנות הדם והאדמה לא לעיקרון מוביל כפי שהיה עד כה, אלא לעיקרון חוקתי יחיד ומחייב, שכל ערעור עליו כרוך ברדיפה וענישה. במילים אחרות, אם עד כה עוד היו פה ושם בלמים וריסונים לעיקרון זה כחלק מהמשחק בדמוקרטיה, הרי שעתה גם אלו יחוסלו ויוסרו לחלוטין.

כך צריך להבין את כל הצעות החוק, ההחלטות והרעיונות המופרעים שעלו כאן בשבועות האחרונים: הקשחת חוק ועדות הקבלה; חוק רדיפת סטודנטים וסתימת פיות בקמפוסים; ביטול חוק ההתנתקות; חוק לביטול דה פקטו של התקשורת החופשית; חוק איסור הנפת הדגל הפלסטיני; חוק ביטול הרשות למעמד האישה; חוק להסמכת בתי דין רבניים לדיון במזונות ילדים; השתקת ארגוני חברה אזרחיים, כמו פורום משפחות שכולות ועוד ועוד. כבר עכשיו כל קריאת תיגר על משטר הכיבוש והעליונות היהודית הגזעני מוצגת בשיח הפרלמנטרי והציבורי כבגידה וכאנטישמיות, כאשר אלו המרימים קולם נגד העוולות האלה, יהודים כערבים ואחרים, מוקעים כגיס חמישי, תומכי טרור ושונאי ישראל, גם בבית הזה.

ביטול עילת הסבירות, ובעקבותיו המשך חקיקת ההפיכה המשטרית, באים למעשה לעגן בחוק – שאליו נלוות סנקציות פליליות או אזרחיות – איסור לבקר את המשטר ואת שלטון הימין הפשיסטי, ולהציג לו אלטרנטיבה כוללת. במילים אחרות, החקיקה הבאה עלינו לרעה לא באה רק כדי למסד את משטר האפרטהייד והעליונות הגזעית, אלא גם לעשות דה-לגיטימציה מוחלטת ולמנוע בכוח מחלוקת, ערעור ואף הרהור על חזון העוועים הכהנו-ביביסטי הזה.

ביטול עילת הסבירות וכלל ההפיכה יאפשרו לחונטת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר לקבוע, באופן חד-צדדי ומוחלט, מה הפשר להיות יהודי, ומה הן החובות והזכויות הנגזרות מכך בעבור בני הגזע הנבחר – העם הקדוש, בלשון אותו חבר כנסת חובב ביולוגיה שהזכרתי בתחילת דבריי – זה מחד גיסא, ובעבור אלו שאיתרע מזלם ואינם חלק מאותו גזע נבחר, מאידך גיסא. הדברים האלו כתובים במפורש ובבהירות בתוכנית ההכרעה – מה שאני מכנה תוכנית הפתרון הסופי של שאלת הפלסטינים – של סמוטריץ'. עם חקיקת ההפיכה, תהפוך לאומנות הדם והאדמה לקרדום בידי הפשיסטים לחפור בו את קברנו כיחידים וכחברה.

בעידן של מחלוקת אדירה, יש עובדה אחת שעליה כולנו בבית הזה וברחובות מסכימים: ביטול עילת הסבירות הוא רק הצעד הראשון, רק המתאבן בדרך למנה העיקרית בסעודה האחרונה של שאריות הדמוקרטיה המאוד-מאוד מינוריות בישראל. הנאשם נתניהו עצמו הודה בשאיפתו להמשיך בחקיקה חד-צדדית לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, תוך התערבות ומינוי אפשרי של השופטים שידונו בעתידו הפלילי, וחברים אחרים בקואליציית דם, גזע ודמעות הצהירו על הרחבת החקיקה הדיקטטורית עוד ועוד. איש לא מאמין שתיאבונה של ממשלת השחיתות ייפסק בבעילת הסבירות.

אך מהי בכלל עילת הסבירות? צריך לפרק את שקרי הקואליציה, על מנת לתת לציבור אפשרות להבין את התהליך הדיקטטורי על מלא מלא. עילת הסבירות היא כלי משפטי שנותן לפרט, לאזרח, לאדם, כוח לעמוד מול ממשלתו ולעמת אותה עם כשליה וחוסר סבירותה שלה. השימוש בעילת הסבירות, על אף השקרים הרבים שהופצו על ידי יושב-ראש ועדת החוקה ואטלולא, לא מבקש להחליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת ולא נותן לבית המשפט כוח להחליף את מדיניותו של השלטון הנבחר.

עילת הסבירות, שהשימוש בה על ידי הערכאות בכלל ובג"ץ בפרט היה מתון וזהיר לאורך השנים – לדעתי, אפילו מדי – נקלטה למשפט הישראלי מראשית דרכה של ישראל כמדינה עצמאית. את המושג חידש היועץ המשפטי השני לממשלה חיים כהן, עשורים לפני שהשופט אהרן ברק בכלל התחיל את לימודי המשפטים. בבסיסה עילת הסבירות פשוטה ונהירה: מקום שהשלטון אינו מאזן נכון בין שיקולים שונים, כך שתוצאתו הסופית אינה מיישמת כהלכה את מדיניותו שלו, פוגעת בזכות ההתבססות של היחיד באופן אנוש או יוצרת תוצאה כה מופרכת – דינה להתבטל. במילותיו של השופט שמגר מפסק דין דקה משנת 1976: "לשיקולים הרלוונטיים השונים יוחס משקל בפרופורציה כה מעוותת ביניהם לבין עצמם, עד שהמסקנה הסופית הפכה מופרכת מעיקרה ובשל כך לבלתי סבירה לחלוטין". את זה אומר השופט שמגר, שלא ידוע כאקטיביסט ודווקא מאוד חביב על יושב-ראש ועדת חוקה ואטלולא וחבריו.

וכיצד הדברים התממשו בפועל? למשל, בשנת 2022 הקפיא בג"ץ, בהתבסס על עילת הסבירות, את החלטות שר האוצר והכלכלה להפסיק באופן מיידי מימון מעונות יום עבור פעוטות ממשפחות אברכים. בג"ץ החליט כי ביטולו בלי שום תקופת היערכות הוא "בלתי סביר באופן קיצוני". כך כתב בג"ץ: "הסובסידיה למעונות היום - - - משקפת את סדרי העדיפות הלאומית והשקפת העולם של השלטון, אשר לעולם יכולים להשתנות - - - לצד זאת, עלינו להדגיש כי העובדה שהממשלה לעולם רשאית לסגור את ברז הסבסוד - - - אין משמעה כי היא רשאית לעשות כן ללא הוראת מעבר הולמת". אילו היו עותרים האברכים לבית המשפט לאחר ההפיכה, היה עליו לגלגל אותם מכל המדרגות ולאפשר פגיעה קשה בזכותם של הורים וילדים.

ואילו יחליטו מחר בממשלה להיענות לדרישת הכהניסטים לשדוד את כספי הציבור הערבי, כיצד יתערב בית המשפט ללא עילת הסבירות בארסנל הכלים שלו? זאת הסיבה שההתנגדות לבעילת הסבירות חוצה מחנות פוליטיים מסורתיים. שותפים לה ליברלים מימין וסוציאליסטים משמאל, תנועות סביבתיות וחברתיות, ארגוני נשים, איגודי עובדים, אך גם תעשיינים ומעסיקים. את הכוח הזה מבקש השלטון המושחת לקחת מהאזרחים – את כוחם שלהם לבקר את המדיניות השלטונית כשתוצאותיה פוגעניות, מופרכות וחסרות היגיון.

מכאן קל לראות את הקשר הגורדי בין לאומנות הדם והאדמה לביטול עילת הסבירות. לאומנות הדם והאדמה כאידיאולוגיה שלטונית מחייבת - - -

לאומנות הדם והאדמה. לאומנות הדם והאדמה כאידיאולוגיה שלטונית מחייבת ביצוע פעולות בלתי סבירות לחלוטין: מתן יד חופשית לטרור המתנחלים לשרוף את כפרי הגדה המערבית הכבושה ללא דין וללא דיין; מינוי מקורבים מושחתים לתפקידי מפתח ופיטורי שומרי סף שיעזו להעביר ביקורת על השלטון; הקלות רגולטוריות, למשל בשוק התקשורת, כיוזמת השר קרעי, לטייקונים נאמנים למשטר; הפעלת אלימות משטרתית דווקא נגד מפגינים שלווים והצבת תנאים דרקוניים לאישור מחאות נגד השלטון; שינויים תכופים בתוכניות הלימוד והחדרת עמותות משיחיות ותכנים לאומניים לספרי הלימוד; איסור על התארגנויות פוליטיות בקמפוסים; שוד כספי תקציב שנועד למאבק בפשיעה בחברה הערבית והעברתם כשלמון פוליטי לכהניסטים; ועוד. כל אלה דוגמאות להחלטות שלטוניות מינהליות שהמשטר החדש של נתניהו, משטר העליונות היהודית של הדם והאדמה, מבקש לחסן את עצמו מפניהן. ביטול עילת הסבירות הוא האמצעי, הכלי שיאפשר זאת.

בעילת הסבירות והביטול האפקטיבי של הביקורת השיפוטית נועדו לתת הגמוניה מוחלטת ללאומנות הדם והאדמה ולהיגיון הגזעני המעוות שבבסיסה. קודם כול, זה נועד להצדיק אלימות רצחנית ודיכוי פוליטי נגד העם הפלסטיני הכבוש, נגד האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל והיהודים הדמוקרטים שמעיזים להסתכל לכיבוש ולמשטר העליונות היהודית בעיניים, אך הוא יופנה במהרה גם נגד כל כיס התנגדות בתוך החברה הישראלית-יהודית וכנגד כל מי שיעז לנסח אלטרנטיבה רעיונית דמוקרטית למשטר. זהו צמצום של התפיסה והמחשבה היהודית לכדי ביטוי צר, משיחי ואלים; זוהי היהדות של טרור המתנחלים ונערי הגבעות הארורים, אך זוהי אינה היהדות של ישעיהו ברלין ושפינוזה; זוהי היהדות רודפת הממון והמינויים המושחתים של אמסלם, אך זוהי אינה היהדות של אבן גבירול והחכם שלום שבזי, שכתב: "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו"; זוהי תורת הגזע היהודית של כהנא, שהיה זה מיכאל איתן מהליכוד שהשווה בין מצעו לבין חוקי נירנברג, אך זוהי אינה היהדות של הרב עובדיה יוסף, שארבעה חודשים אחרי מלחמת 1967, כאשר שימש דיין בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, נימק במאמר הלכתי ארוך, שהתפרס על פני מחצית הגיליון של הביטאון התורני-חרדי "קול סיני" את האיסור על כניסת יהודים לשטח המכונה "הר הבית"; גם, כרב הראשי הספרדי השפיע הרב יוסף על ראש הממשלה בשעתו מנחם בגין לסרב לדרישות הלאומנים המשיחיים לפלוש לשם. את היהדות הזאת מבקשת הלאומנות של הדם והאדמה למחות מעל פני האדמה.

כפי שפתחתי לומר, לא מול בעילת הסבירות בלבד אנו עומדים היום אלא מול הפיכה של מחיקת הרשות השופטת כרשות עצמאית. אחרי הסלט והמתאבנים יגיע תור המנה העיקרית בתבשיל הרעל של הממשלה. אותו ההיגיון הדיקטטורי המעוות שבשמו מבקשים להכחיד את עילת הסבירות תקף גם ביחס לכל עילה שיפוטית אחרת. מדוע בית המשפט יכריע מהו חוסר תום לב ולא השר? למה היועץ המשפטי של המשרד יקבע מהם שיקולים זרים ולא המנכ"ל הנאמן? ומי יעמוד מול ראש הדיקטטורה בבגדיו החדשים ויעז לומר: המידתיות אבדה והמלך עירום?

אנו נאבקים על עצם ההגנה השיפוטית מידי רודנות הממשל ועריצות הרוב שבישראל של נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר תהיה רודנות העליונות היהודית של הדם והאדמה; אנו נאבקים על הזכות לדרוש שוויון כמדיניות שלטונית. הצעת החוק מבקשת לקחת מכל אחד מאיתנו – מהאזרח הפשוט, מהשכבות המוחלשות, מהמיעוטים הפוליטיים והחברתיים – את האפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש ממנו סעד מן הצדק.

חשוב להדגיש, לחבריי ולי ביקורת קשה על מערכת המשפט – בעיקר על בג"ץ – שבאופן שיטתי נתנה ידה לרוב מוחלט של עוולות הכיבוש והעליונות היהודית ולא פעם אף יישרה קו עם הטייקונים ובעלי ההון, אבל חיסולה רק יחמיר את המצב, שכן, כאמור, עצם האפשרות לפנות לסעד ייפגע אנושות עד כדי חיסולה המוחלט. הזכות לשוויון, אם כך, היא הדבר המרכזי שאותו שואפת ממשלת הזוועות למחוק ולהעלים. כפי שכתב פרופ' ברק מדינה בשבוע האחרון: המאבק הוא לא על ביקורת שיפוטית, אלא על שוויון. וכך הוא כתב: אין לנו ברירה, אלא לנצח במאבק. אם נפסיד, גם בגבולות הקו הירוק לא תהיה כאן מדינה דמוקרטית. לכן במקום לעסוק בדקויות מה בדיוק ההשפעה הצפויה של תיקון זה או אחר לחוק-יסוד: השפיטה שיגרע מן הביקורת השיפוטית, יש לעסוק בתמונה הרחבה. כל צמצום שהוא בביקורת השיפוטית הוא סכנה ממשית למחויבות הממשלה והכנסת הנוכחיות לזכות לשוויון, ולכן הוא פסול. על כל מי שבעד שוויון להתנגד בעת הזו לכל צמצום של הביקורת השיפוטית, ומי שתומך בהצעות הממשלה תומך, מדעת או שלא מדעת, בגישה של עליונות יהודית, בגזענות ובהפליה נגד נשים. כך כתב פרופ' ברק מדינה.

מספיק לקרוא את הדיווחים מישיבת הממשלה האחרונה, שבה השרים התחרו מי תוקף חזק יותר את היועצת המשפטית לממשלה, מי מאיים יותר על חופש המחאה ועל חייהם וביטחונם של מפגינים שלווים, בכדי להבין – הממשלה הזאת איבדה כל סבירות ומחוקקת לעצמה ולראשיה מילוט מאימת הדין וצוהר להפיכת הדיקטטורה והלאומנות של הדם והאדמה לעיקרון חוקתי מחייב. הממשלה רוצה להפוך את האי-שוויון מנגע פסול לאידיאל וליעד פוליטי לגיטימי שאליו יש לשאוף.

היה זה אדמונד ברק, חבר הפרלמנט הבריטי ואבי המחשבה השמרנית – אתם יכולים להבין, לא בדיוק כוס התה שלי – שהתנגד בקול גדול למדיניות הכתר הבריטי בקולוניות באמריקה, הודו ואירלנד ואף תמך במאבקן נגד השלטון הבריטי בעודו חבר בפרלמנט. יש כאלה שאומרים בבית הזה, לא היה ולא נברא דבר כזה – היה. ממשלת בריטניה, הסביר, היא זו שמפירה את הסדר ומורדת במקובל באותן קולוניות, ועל כן אלו שמתנגדים לשלטונה שם אינם המורדים אלא המתגוננים. זה המצב גם פה עם ההפיכה המשטרית הזו. אנו עומדים בפני מרד אלים של הממשלה נגד שלטון החוק. כן, הממשלה היא המורדת. הציבור – האלפים שיוצאים להפגין – הוא הפועל בהגנה עצמית נגד הרודנות ומול מי שמבקש לצמצם ואף לחסל את שארית זכויותיו; התנגדותו מתבקשת ומוצדקת מאין כמוה. לא המפגינים הם המורדים. הממשלה היא המורדת, והמפגינים הם אלה שיוצאים למאבק של הגנה עצמית.

אלו המנסים להצדיק את בליץ החקיקה הרודנית הזו משתמשים, בין השאר, בשני טיעונים מופרכים. האחד, זה שההפיכה היא רצון העם כפי שזה בא לידי ביטוי בבחירות, והשני, השופטים והיועצים המשפטיים, כפי שנבח יו"ר ועדת בוקה ומבולקה על יועמ"ש הוועדה, אינם אנשי מקצוע הבוחנים את הנושאים שלפניהם באופן ענייני אלא פוליטיקאים לא נבחרים הפועלים מתוך אינטרס פוליטי צר ותו לא. ואם כבר בפוליטיקאים עסקינן, לאלו הנבחרים צריכה להינתן המילה האחרונה, ולא לאלו הממנים את עצמם לפוסקים האחרונים לכאורה.

חברי הקואליציה המורדת טוענים שמדובר במימוש רצון העם, שההפיכה המשטרית היא רצונו על פי תוצאות הבחירות. אז לאמירה כנגד השופטים והיועצים המשפטיים, אני אתייחס לזה עוד מעט, אבל קודם כול מדובר בשקר כפול בכל האמירות של חברי הקואליציה הטוענים שמדובר במימוש רצון העם. דבר ראשון, הנושא של ההפיכה לא הוזכר כמעט בקמפיין. דבר שני, תשימו לב, יש משפט מתמטי שנקרא משפט ארו, שבודק השלכות של החלטות וקבלת החלטות בדמוקרטיה. מה זה בעצם אומר? האנשים שהולכים להצביע עומדים בפני רשימות שונות, אבל לכל רשימה יש אוסף של עמדות בנושאים שונים. האנשים לא מצביעים כי הם מסכימים ב-100% עם כל מה שכל רשימה אומרת; אנשים מצביעים על פי סדר העדיפויות שלהם. אם הם צריכים להכריע בין רשימה א' לב', ולכל אחת מהרשימות יש חמישה נושאים שונים, הבוחר, אם הוא רציונלי, יבחר לא ברשימה שהוא מסכים עם כל חמש הנקודות שלה, אלא בזו שבה הוא מסכים עם הנקודה החשובה ביותר עבורו. ההפיכה לא הייתה בראש סדר העדיפויות של המצביעים שלכם, לכן להגיד שהבחירה שלהם מבטאת תמיכה בהפיכה זה מופרך מתמטית, לוגית.

שנית, בהקשר של רצון העם – רצון העם משמעו רצונו של כל העם. אבל מה זה בדיוק אומר? הרי ברי לכול שלא תיתכנה הסכמות של עם שלם. תשובתה של הדמוקרטיה המודרנית ברורה וחד-משמעית: רצון העם יכול לבוא לידי ביטוי רק אם זכויותיו של הציבור כולו, בעיקר של המיעוטים שבו, נשמרות, בעיקר הזכות והיכולת הממשית לאתגר את השלטונות הנבחרים ולערער על החלטותיהם.

האנשים המשתמשים בכוח לא תמיד זהים לאנשים שביחס אליהם הוא מופעל, כתב הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל בחיבורו על החירות, ולכן, הוא ממשיך, תנאי הכרחי לפעולות החשובות ביותר של שלטון המבוסס על הקהילה הינו ייסודם של בלמים חוקתיים להגנה על זכויות הכרחיות של אזרחים. כלומר, אין משמעות דמוקרטית לשלטון הרוב כמייצג רצון העם, ללא הגבלת אותו שלטון, במידה רבה בידי מערכת משפט עצמאית ואפקטיבית. בדיוק מה שאתם רוצים לחסל.

מה לגבי הטיעון שהשופטים והיועצים המשפטיים אינם אלא פוליטיקאים שלא נבחרו? מטרת ממשלת ההפיכה היא לעשות דה-לגיטימציה לכל מי שמתנגד לה, ובעניין שומרי הסף הדבר נעשה באמצעות שני דברים: האחד, כאמור, הצגתם כמוטים פוליטית וכפירה במקצועיותם, והשני, הצגתם כחונטה חד-ממדית מאורגנת המקדמת אג'נדה ליברלית ואפילו אנטי-יהודית, רחמנא ליצלן.

כמובן שלשופטים ואנשי מקצוע יש ערכים ועמדות פוליטיות. אף אחד לא שולל את זה או מתכחש לכך. אבל האם הם אלו המכתיבים להם דרך קבע את התנהלותם ואת הכרעותיהם? האם הם מאורגנים כחונטה עם סדר-יום סדור? זוהי קונספירציה הזויה ומטורללת שנולדה במוחו המעוות של הביביזם ומופצת בידי שופריו.

בעוד כחודש ימלאו 60 שנה בדיוק לנאומו המונומנטלי של מרטין לותר קינג במצעד המיליון על וושינגטון. בפרפראזה על דבריו אני יכול לומר – חברי חבר הכנסת איימן עודה, אני יודע שאתה חובב את מרטין לותר קינג, איימן – בפרפרזה לדבריו של מרטין לותר קינג אני יכול לומר שגם לי יש חלום. יש לי חלון שיום אחד נקום ונגשים את משמעותה האמיתית של האמרה שכל בני האדם שווים. יש לי חלום שיום אחד על הריה של ירושלים יוכלו בניהם של כבושים לשעבר ובניהם של כובשים לשעבר לשבת יחדיו לשולחן האחווה. יש לי חלום שיום אחד הארץ הזו, המזיעה תחת חום האי-צדק והדיכוי, תהפוך לנווה מדבר של חופש ושל צדק. יש לי חלום שילדי כולנו יחיו יום אחד בארץ שבה הם לא יישפטו על פי מוצאם אלא על פי טיב אישיותם. יש לי חלום שבו חקיקת השחיתות המוסרית, האנטי-דמוקרטית והמנוגדת לסוג היהדות שמקדמת הקואליציה תימחה מספר החוקים. יש לי חלום שלאומנות הדם והאדמה תפנה את מקומה לחברה שוויונית וצודקת. אבל כדי להגשים את החלום הזה צריכים להיאבק. שחרור, שוויון וצדק מעולם לא הגיעו מטוב ליבם של המנצלים והמדכאים, אלא מתוך מאבק נגדם.

תן לי, בבקשה, עוד כמה שניות. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר במאבק נגד דיקטטורות קיימות או מתהוות.

בהכרזת העצמאות האמריקאית נכתב – אני מצטט מהכרזת העצמאות, ברשותך: "הזהירות השקולה מחייבת שצורות ממשל הקיימות זמן רב לא תוחלפנה בגלל סיבות קלות וחולפות, כך, גם מראה הניסיון כי בני אדם מעדיפים לסבול כל עוד העוול נסבל מאשר לתקן את מצבם על ידי ביטול צורות" הממשל "שהורגלו כן. אולם כאשר שרשרת ארוכה של מעשי עוול ועושק זכויות, המכוונים ללא הפסק לאותה מטרה, מצביעה על תוכנית לשעבד" קבוצת אנשים "לרודנות מוחלטת, זכותם וחובתם להפיל ממשל כזה ולקבוע ערבויות חדשות לביטחונם בעתיד".

ביטול עילת הסבירות הוא חלק משרשרת ארוכה של מעשי עוול ועושק זכויות המכוונים למטרה אחת – שעבוד אזרחי המדינה לרודנות מוחלטת, בד בבד עם החמרת משטר האפרטהייד והטיהור האתני בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

אני מסיים, משפט אחרון. זכות האזרחים ואף חובתם להפיל את הממשלה הזאת בכל דרך בלתי אלימה שקיימת ולקבוע ערבויות חדשות לביטחונם.

משפט באמת אחרון – אבל חשוב לזכור שערבויות כאלה לעולם לא תושגנה - -

- - עם גזענות, עם כיבוש, עם - - - לאומנית ועם פונדמנטליזם דתי.