קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צעדתי אתמול על הכביש לירושלים יחד עם עשרות אלפי אנשים, צעדתי ונזכרתי במה שאמר הרב אברהם יהושע השל אחרי שהוא צעד עם מרטין לותר קינג מסלמה למונטגומרי. הוא אמר: רגליי נשאו היום תפילה. רגלינו התפללו אתמול לשלומה של מדינת ישראל, לאחדותה של מדינת ישראל, לביטחונה של מדינת ישראל. זו הייתה צעדה שמחה של אנשים עצובים. הם רואים איך הממשלה מרסקת כל מה שקדוש להם, והם החליטו לא לשתוק.
אני אומר מפה לאלה שצעדו במשך כל סוף השבוע, לאלה שהגיעו היום לירושלים: קולכם נשמע. הם יעמידו פנים שלא אכפת להם – אכפת להם; הם יעמידו פנים שזה לא משנה כלום – זה משנה הכול. גם אם חס וחלילה הסבירות תעבור מחר, הם כבר יודעים שהם נכשלו. ממשלת ישראל יצאה למלחמת התשה נגד אזרחי ישראל, וגילתה שאי-אפשר להתיש אותם. אנחנו לא נוותר על עתיד הילדים שלנו.
הממשלה הזו רוצה להפוך אותנו להונגריה – אנחנו לא הונגריה, אנחנו לא פולין, ואנחנו גם לא נהיה. אלו מדינות שרוב ההיסטוריה שלהן היא לא דמוקרטית. ישראל היא מדינה שנולדה דמוקרטית ולאזרחיה יש אינסטינקט דמוקרטי. האינסטינקט הדמוקרטי הזה הוא הסוד של כלכלת ההייטק שלנו, שבנויה כולה על אנשים שחושבים מחוץ לקופסה; והוא הסוד של צה"ל, צבא שבו גם החייל האחרון בפלוגה יודע שאם משהו נראה לו לא נכון, הוא יכול לבוא ולהגיד את זה.
- - שהם רוצים להעביר, החוקים שהם רוצים להעביר אחריו, בנויים על זה שהם רוצים שיהיו להם אזרחים בנאמנות עיוורת, אנשים שמצייתים בלי לחשוב, נתינים חסרי פנים ונטולי דעה. זה לא יקרה. הילדים הלכו אתמול בצעדה ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון, וההורים שלהם הלכו אחריהם בצעדה ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון, והסבים והסבתות שלהם הלכו ושרו: נפלתם על הדור הלא-נכון. נפלתם על העם הלא-נכון.
אני לא יודע מי חושב, מי עד כדי כך מנותק, שהוא מאמין שהוא יוכל לקחת את כל המרחב האנושי העצום והמופלא הזה ולהודיע לו שמעכשיו הוא לא חי בדמוקרטיה, ולקוות שזה יצליח. זה לא יצליח. זה עושה בדיוק את ההפך, זה מגדיר מחדש את עם ישראל. אנחנו נזכרנו שאנחנו לא מוכנים להשאיר בידי הקיצוניים את היהדות. הם לא יגידו לנו מיהו יהודי או מהו יהודי ומה לא יהודי. התנ"ך הוא גם שלנו, שולחן השבת הוא גם שלנו, המסורת הזו היא גם שלנו, העושר התרבותי העצום והמופלא של ההיסטוריה והמחשבה היהודית הם גם שלנו.
תפקידו של היהודי בעולם הוא לתת מעצמו לאלוהים, לא להשתמש באלוהים כדי לקבל הנחות והטבות; לא לצאת בשם האלוהים למלחמה בין גברים יהודים לנשים יהודיות, בין סטרייטים יהודים ללהט"בים יהודים, בין יהודים לשאינם יהודים.
הממשלה מנסה להציג את המאבק הזה כמאבק בין הפריפריה למרכז. הפריפריה ענתה על זה. כבר 29 שבועות היא עונה על זה בהפגנות המחאה בבאר שבע, באשדוד, בעוטף עזה, בכרמיאל ובחצור הגלילית.
הפריפריה צעדה אתמול עם המרכז. גם רגליה נשאו תפילה. היא אמרה: אנחנו יחד, אנחנו גאים במה שהשגנו עד היום, אנחנו גאים בדרך שכבר עשינו, אנחנו בוחרים לבנות יחד את העתיד הישראלי. כן, היו הרבה שנים של קיפוח, עדיין יש אי-שוויון, עדיין יש פערים, אבל אנחנו לא רוצים לריב על זה, אנחנו רוצים לתקן את זה ביחד.
אנחנו נזכרנו שאנשים יודעים לדבר על עובדות ועל רעיונות מורכבים, ולהתמודד עם מכונת הפייק והרעל. אנשים לימדו את עצמם ולימדו אחרים על עילת הסבירות, על הוועדה לבחירת שופטים, על גלגלי השיניים והמכניקה המורכבת של הדמוקרטיה. הממשלה בנתה על הבורות. אין בורות. הממשלה בנתה על זה שאנשים לא יטרחו לבדוק את העובדות, והם הפכו את העובדות לנשק הכי חזק שלהם. הממשלה חושבת שאם היא תצעק עלינו חזק, גס ואלים אנחנו ניבהל ונשתוק. אנחנו לא ניבהל, אנחנו לא נשתוק.
אנחנו נזכרנו והזכרנו למערכת הפוליטית: התפקיד של ממשלה הוא לעבוד; לא לצרוח ולריב כל היום, אלא לקום בבוקר וללכת לטפל בכלכלה, בביטחון האישי, במשכנתאות ובחיזבאללה, במערכת החינוך וביחסים עם ארצות הברית.
מעל הכול, החברה הישראלית, הרוב הישראלי נזכר ואמר לעצמו: אנחנו לא בובות, אנחנו לא סטטיסטים, אנחנו אנשים שעובדים ומשרתים, ואנחנו לא מוכנים שידרסו את הערכים שלנו. אנחנו רוצים לחיות במדינה יהודית ודמוקרטית, ואנחנו רוצים לחיות במדינה חיובית ואופטימית; לשמור על יחסינו עם העולם, לשמור על הרוח היזמית של הסטרטאפ ניישן ועל צה"ל כצבא העם; לזכור שהאויבים הם בחוץ, לא פה בבית. שנאה היא לא דרך חיים, שנאה היא בטח לא צורת שלטון.
אנחנו לא צעדנו אתמול כדי להכריז מלחמה אלא כדי למנוע מלחמה, כדי להגיד לממשלה: אם יש בכם עדיין הגינות – תעצרו; אם התכוונתם למילה אחת שאמרתם כשדיברתם על אחדות העם – תעצרו. אם תעצרו, אנחנו כאן. דיברנו עם בית הנשיא, הדלתות שם פתוחות לרווחה, מחכות לכולנו, מחכות לנו שנחזור לדבר, שנמנע את האסון, שנמנע את ההתפרקות, שנמנע את השתלטות המיעוט הקיצוני על הרוב הישראלי.
אני רוצה להגיד לממשלת ישראל מכאן, מהדוכן הזה: אנחנו לא רוצים לנצח אף אחד, כי כולנו נפסיד. האמת היא שכולם רוצים פשרה, אבל אף אחד לא יודע איך להשיג אותה או איך היא תיראה. יש רק דרך אחת לגלות: להמשיך להתאמץ, לעצור את החקיקה הזו, ללכת לבית הנשיא. רגלינו יישאו תפילה כל הדרך. אנחנו צריכים ללכת לשם ולדבר ולהתווכח ולריב ולדבר שוב, ולעולם, לעולם, לעולם לא להפסיק לנסות, כי גורלו של עם ישראל תלוי בדבר. תודה רבה.
815 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.