קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כן, זה בדיוק מה שצריך, לא צריך דקה יותר.
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר וחבריי חברי הכנסת, אני חושב שאנחנו נמצאים פה ביום מאוד קשה ומאוד מורכב למדינת ישראל. זאת הזדמנות שיש, דווקא בזכות זה שכרגע מי שמייצג את הממשלה כאן במליאת הכנסת הוא סגן ראש הממשלה ושר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין – זאת הזדמנות לפנות אליו. אני גם חושב שזה הדבר היעיל. הרי כולנו כבר מבינים איך הממשלה הזאת מתנהלת. יש ראש ממשלה ויש ראש ממשלה חליפי, למרות שלא הפעילו את חוק החליפי. לראש הממשלה החליפי קוראים שר המשפטים יריב לוין. בסוף כל משא ומתן וכל תהליך שמתנהל – ההכרעות מתקבלות אצל ראש הממשלה החליפי. ראינו את זה היטב גם בסבבים הקודמים סביב הוועדה לבחירת שופטים וגם עכשיו. אז יכול להיות שזה בזבוז זמן בכלל לפנות לראש הממשלה, אפשר לפנות מראש למי שמחליט – לראש הממשלה החליפי.
התמזל מזלנו, יריב, ואתה נמצא כאן, אז זאת הזדמנות לפנות אליך. האם לילד הזה פיללת, והאם לצורך זה יצאת לדרך? אני מכיר אותך שנים רבות. בשונה מכל מיני אנשים שאצלם הסיפור הזה של הרפורמה של מערכת המשפט הוא איזו אופנה מתחלפת, לזכותך ייאמר שאתה הולך עם הדגל הזה במשך שנים רבות. מהרגע הראשון שבו דרכת בכנסת, אמרת לי: זאת משימת חיי, לבצע רפורמה של מערכת המשפט. אבל היו מטרות לעניין הזה.
חברת הכנסת עליזה בראשי, אני מבין שהמלון וזמן ההגעה הם עניין חשוב, אבל אפילו עד לפה אני שומע, זה משבש לי את חוט המחשבה. אני מנסה לפנות לראש הממשלה האמיתי של הממשלה הזאת, ואת מפריעה לי עם חישובי הזמנים של ההגעה למלון.
אני כנראה מורגל במשך שנים רבות לשמוע את הקול של עליזה בראשי גם מרחוק.
לא לא לא, אני לא מחכה שיגידו לי לרדת. דווקא רציתי לפנות ליריב, אבל אני רואה שהוא יוצא מהמליאה ולא נותן לי את ההזדמנות הזאת. אני בכל זאת אדבר אליו, למרות שהוא העדיף לצאת.
כששר המשפטים וחבר הכנסת יריב לוין יצא לדרך ודיבר על הצורך ברפורמה המשפטית, זה תמיד הוצג ככלי להשגה של מטרות לאומיות. למשל, היו לו טענות שבגלל המבנה של בית המשפט העליון, בית המשפט העליון הוא לא אובייקטיבי בהחלטות שקשורות לנושא ההתיישבות, נושא שהוא בהחלט בעל חשיבות לאומית ובמחלוקת גם בבית הזה. טען חבר הכנסת יריב לוין באותה תקופה, אולי במידה מסוימת של צדק, שיש איזה אי-איזון בהרכב של העמדות של בית המשפט העליון.
אני חייב להגיד שמאז השתנו היוצרות. גם ההרכב של בית המשפט העליון השתנה. הגענו למצבים מפתיעים, ימות המשיח. בית המשפט העליון, בג"ץ יותר נכון – השופט סולברג, שגם הוא מתיישב במקרה, פונה לממשלה וגוער בה על זה שהיא לא מפנה את ח'אן אל-אחמר. במקום בית משפט עליון כגורם שדווקא פעל, כפי שנטען, כנגד ההתיישבות בהרבה מאוד מקרים, בית משפט העליון אומר לממשלה – לממשלה הזאת, יריב, שאתה מכהן בתוכה: אתם לא בסדר שאתם לא מפנים את ח'אן אל-אחמר. לא רק שלא עוצר אתכם – מזרז אתכם, אומר: תעשו. זה בא לידי ביטוי גם בעוד ועוד החלטות. לכן, לכאורה הטיעון הזה כבר פחות עובד. יושבים עוד נציגים אחרים של ההתיישבות בתוך בית המשפט העליון.
נזרקו האשמות אחרות כלפי בית המשפט העליון במה הוא מונע או לא מונע מהממשלה. אבל כשאני אוסף את כל הטענות האלה על השנים האחרונות, זה נכון, השינוי בהרכב של בית המשפט העליון, שאגב, התרחש בגלל רפורמה שכן עברה פה בכנסת, בבחירה של השופטים בקונסנזוס רחב בוועדה לבחירת שופטים – מה שהוביל לשינוי עמוק בהרכב של בית המשפט העליון, והביא גם לגיוון של העמדות וגם לגיוון של ההחלטות. הוא כבר לא בית משפט שכולו אקטיביסטי, יש בתוכו לא מעט שופטים שמרניים, והיה אפשר להמשיך בדרך הזאת. אבל כשאני מסתכל, יריב, על כל ההחלטות שקיבל בית המשפט העליון ועצר את ידי הכנסת וידי הממשלה ומחבר את כולן ביחד, ובחלקן סברתי אז ואני סובר היום שבית המשפט העליון טעה – והוא לא חסין מטעויות, אפשר להביע ביקורת על ההחלטות שלו – כשאני שם את כל זה על צד אחד של המאזניים, ובצד השני של המאזניים את כל המחיר המטורף שמדינת ישראל משלמת על החקיקה שמקודמת כאן, אני רוצה לשאול אותך, יריב: האם זה שווה? האם הכלי שאתה דיברת עליו ככלי חשוב להשגה של מטרות לאומיות, האם בסופו של דבר, כשמסתכלים על כל המאזן, אנחנו לא יוצאים במינוס לאומי, בגירעון לאומי עצום?
מה קשור שנאת נתניהו לעניין הזה? מה זה רלוונטי לשנאת נתניהו?
לכל אחד אתה אומר – לי – שאני לוקח את זה לנתניהו. הינה, אני לא לוקח את זה לנתניהו. פונה אליך. עזבתי את נתניהו. מדבר אליך, אישית, אליך, כמי שמכיר אותך שנים רבות. מה קשור עכשיו שנאת נתניהו?
מדבר אליך לגופו של עניין. אני מבין שזה לא נעים לשמוע, ויותר פשוט לצאת. יכול להיות. אבל הדברים, עדיין ראוי שייאמרו. ואני מציע לך, יריב, כראש הממשלה האמיתי, כזה שבאמת מקבל החלטות פה, בקדנציה הזאת, לראות את התמונה המלאה. לאן אתם מובילים עם העסק הזה? האם זה שווה?
קח את כל ההחלטות של בית המשפט העליון בעשר השנים האחרונות, שאתה לא אוהב, תהפוך אותן, ושים אותן בצד אחד של המאזניים. ובצד השני של המאזניים שים את מה שמתרחש כרגע: קרע עמוק בעם, פגיעה בכשירות של צה"ל – שהאויבים שלנו לא עיוורים אליה וחושבים שאנחנו חלשים. איפה כאן האינטרס הלאומי? ואיך תוכלו להסתכל בראי אם, חס וחלילה, זה יביא גם למשהו הרבה יותר גרוע מזה? כי כשהאויב שלנו מפרש שהממשלה הזאת חלשה, הוא יכול להתפתות למעשים שאחר כך יעלו לנו ביוקר. גם לו הם יעלו ביוקר. הם יטעו; הם יראו שמדינת ישראל לא חלשה גם ברגע של המחלוקת הכי קשה. היא תדע להתאחד. אבל למה צריך להגיע לזה? למה צריך לשדר חולשה לגרועים שבאויבינו? האם זה שווה את זה? את כל המחיר?
רואים את המחיר המדיני. הרי במקום לריב ולהתווכח, גם עם גדולי ידידנו, ארצות הברית, על הבנייה ב-A1, על החלת הריבונות, על נושאים משמעותיים מבחינה לאומית ומבחינת הימין, על מה אתם מבזבזים את הריב? על זה? על הדברים שגם פוגעים במדינת ישראל כולה? האם זה שווה את זה?
אני כבר לא מדבר על הכלכלה. הרי מה אתם חושבים שיקרה מבחינה כלכלית אחרי שראש הממשלה – הפורמלי, כן, לא האמיתי, שיצא כרגע מהמליאה, אבל הפורמלי – התחייב לכל חברות דירוג האשראי הבין-לאומיות, שכל המשך החקיקה יהיה בהסכמה? מה אתם חושבים, שהם ככה יוותרו על זה שהוא רימה אותם? הרמאות פה בפנים, בתוך הבניין הזה, לפעמים עוברת לו בשלום; הרמאות בזירה הבין-לאומית בדרך כלל לא עוברת לו בשלום.
אז כל המחיר הזה, שמדינת ישראל משלמת כולה – לא הממשלה, אלא כל אזרח ואזרח – בפגיעה במעמד המדיני שלנו, בפגיעה בביטחון שלנו, בפגיעה בכלכלה שלנו, יריב, האם זה שווה, כשבצד השני כל אותן ההחלטות שאתה לא אוהב? שים אחד מול השני ותשאל את עצמך. כי בסוף אתם הופכים את הכלי לאליל. פתאום זה הדבר הלאומי היחידי החשוב. אין כבר ימין קלאסי, אין כבר התיישבות, אין כבר ביטחון, אין כבר את קיר הברזל. כל זה משני. רק דבר אחד: ההפיכה המשטרית. ואני לא אומר שלא צריך לבצע רפורמה, אבל השאלה איך ומה ולמען איזו מטרה.
אני אגיד לך, יריב, עוד משהו. ושוב, אולי זה יהיה לא נעים לשמוע. אתם לוקחים את מדינת ישראל לכל הסיבוב הזה, עם המחירים העצומים שתיארתי אותם כרגע, ואתם אפילו לא מסתירים מה הדברים שמנחים את זה. תקראו את נוסח החוק שהולך לעלות פה להצבעה עוד מעט. אני לא זוכר כזאת חקיקה במדינת ישראל. מנסחים שם את הצמצום הדרמטי מאוד והדרקוני מאוד של עילת הסבירות, ואז מגיע משפט מפתח, משפט שיא: החלטת ממשלה זה כל החלטה, לרבות שני דברים: מינויים והיעדר הפעלת סמכות. לא זוכר כזה משפט מבהיר בחקיקות אחרות. זו הרי הזיה. אם זה כל החלטה, אז כל החלטה, ומביאים דוגמאות. למה דווקא שני אלה? כי זה מה שמעניין. כי בסוף, כל החקיקה הזאת היא לא למען אידיאולוגיה שהאמנת בה, יריב, אלא כרגע היא משרתת כיסאולוגיה של שני אנשים שרוצים לפתור לעצמם בעיות אישיות: אחד עם המשפט שלו, והשני – איך חוזרים לממשלה אחרי המשפט שלו. זאת המטרה של התוספת הזאת. אגב, אי-הפעלת סמכות זה לא רק כדי לתת ליריב לוין סמכות לא לכנס את הוועדה לבחירת שופטים; זה כדי שבג"ץ לא יגיד לראש הממשלה לפטר שר שהוא מינה בניגוד לעמדת בית המשפט העליון. הכול משרת את אותה מטרה.
האם זה שווה? בצד אחד שמים את זה, ובצד השני את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. והכלי הזה, במקום לשרת את האינטרס הלאומי של מדינת ישראל, כמו שהאמנת כל השנים, הופך לפוגע באינטרס הלאומי במדינת ישראל.
אני אגיד עוד משהו לסיום דבריי: יש דרך אחרת. הרי כל מה שתעשו היום, ולצערי אולי עוד תרצו לעשות בהמשך, בדרך שבה אתם הולכים, לא תישאר מזה אבן על אבן. זה יירשם בהיסטוריה של כנסת ישראל על שמו של יריב לוין. על שמך, יריב, לא יירשם: הרפורמטור הגדול של מערכת המשפט, אלא: מי שקבר סיכוי שהיה כאן, סיכוי אמיתי לרפורמה מעמיקה במערכת המשפט. כי אם תעשה את זה חד-צדדי, בכנסת הבאה – אני מבטיח לך – לא תישאר מזה אבן על אבן. כל המחיר הזה, שמשלמים פה עכשיו, גם לשיטתך, יהיה לחינם. וכך שתירשם בדפי ההיסטוריה, כמי שקבר את הסיכוי לרפורמה אמיתית. ויש צורך ברפורמה אמיתית.
לכן, אני פונה אליך, יריב, ויחד איתך לכל חברי הקואליציה: עצרו. עוד אפשר לעשות את זה. לא נשאר לנו הרבה זמן, שעות ספורות, אבל אפשר לעצור את זה. לעצור את ההצבעה הזאת; לעצור את הקרע בעם; לעצור את הרכבת שדוהרת לתהום, ולהגיע להסכמות אמיתיות על הרפורמה. היא לא תיראה במאה אחוז, יריב, כמו שאתה חולם, אבל מה שיקרה בה – יישאר. בדרך הזאת אנחנו נציל את מדינת ישראל מההידרדרות לתהום הזאת. אין דבר יותר סמלי מזה שאתם בחרתם להעביר את החוק הזה בסמיכות לט' באב. כאילו לא לומדים שום דבר מההיסטוריה. כלום. תסתכלו על לוח השנה העברי. הרי אתם מדברים על האופי היהודי של מדינת ישראל. תחשבו מה המשמעות של המועדים האלה, ואל תחזרו על הטעות שעם ישראל כבר עשה בעבר. עצרו. אתם רואים את הנכונות שלנו להידברות אמיתית ולהסכמות אמיתיות. תעשו רפורמה אמיתית, מאוזנת, בהסכמה, ואל תיקחו את מדינת ישראל לאבדון, בדרך שאתם מוליכים אותה, למען כלום ושום דבר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
1,595 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.