קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, חברי הכנסת עם רוב יהודי במליאה, לשעבר, ועכשיו עם רוב ערבי.
למה שוויון? אחד, שניים ואני; במליאה, לא בצד.
האמת, יש רוב של ערבים ואנשים מתרבות ערבית במליאה.
רבותיי, האמת היא שאני רוצה להתחיל בתמונה שהייתה בכביש 1, של הצעדה של אלפי אנשים. ללא קשר למטרה, כשאנשים עושים את זה בחום, במזג אוויר קשה, בנחישות, אני חושב שזה אומר שיש דבקות במטרה, ולאנשים האלה מגיע שאפו גדול. אומנם בגלי צה"ל דיווחו כי זה רק מאות, אבל זה הרבה יותר.
אנחנו כאן ערב ההצבעה על ביטול עילת הסבירות (חוזר על הדברים בערבית.) מה רוצה הממשלה? הממשלה רוצה להסיר מעליה כל אפשרות של ביקורת שיפוטית על ההחלטות שלה גם כשהן החלטות לא סבירות. זה פתח לשחיתות שלטונית. אבל יבוא מישהו ויגיד: עכשיו יש עילת סבירות, אז עד עכשיו כל הדברים הלא-סבירים לא התקיימו? אני אגיד לכם למשל שלמרות שיש עילת סבירות, יש דברים לא סבירים שקיימים. למשל מאוד לא סביר שאזרחים ערבים נרצחים כל יום והמדינה באפס מעשה, והמשטרה לא קיימת, או שהיא מסכימה, אומרת: או שאלה פושעים וגם ערבים, גם מזה וגם מזה, אז שימשיכו לרצוח אחד את השני. יכול להיות שיש גישה כזאת במשטרה, כי איך אפשר להסביר שארגוני הפשיעה מתנהגים כאילו לא קיימת משטרה? זה לא סביר, אבל זה קיים. או, למשל, מה לא סביר? הריסת בתים בנגב – אלפי בתים במשך השנים האחרונות (אומר בערבית: צריפים, אוהלים, מחסנים), אלפים – לא סביר, אבל זה מתקיים תחת עילת הסבירות; או הקנסות ששולחים בשנים האחרונות, לפי חוק קמיניץ, לבעלי בתים ביישובים הערביים – 300,000, 600,000, 900,000, 1.5 מיליון – לפי קמיניץ, בהחלטות מינהליות. סביר? לא סביר, אבל זה חוקי. הם חוקקו חוק.
רוב הדברים הנוראיים בהיסטוריה עברו עם חוק, באמצעות חקיקה. חוק הלאום, ועדות קבלה. ועדות קבלה – סביר? לא סביר, אפילו גזעני, אבל קיים למרות עילת הסבירות. ממשלה בלתי סבירה בעליל מבקשת לבטל את עילת הסבירות, כי הקואליציה הנוכחית מבקשת לרכז בידיה עוד יותר כוח לפגוע במעט הביקורת שקיימת פה. כמובן, היא רוצה למנוע כל אפשרות לרסן את כוחה; להגביל את השפעת בית המשפט. היא מבקשת לעגן את האינטרסים האישיים, המפלגתיים, הקואליציוניים, הפוליטיים של הממשלה מעל האפשרות של ביקורת שיפוטית; מעל זכויות האזרח, מעל זכויות נשים, מעל זכויות נרדפים, מעל זכויות ערבים, מעל זכויות פלסטינים. יש היום כבר אנשים שכותבים את העתירות. אני לא יודע באיזו עילה יתערב בג"ץ – אולי בעילת הסבירות, כי זה עדיין לא נכנס לתוקף? מידתיות? זכויות? אבל בג"ץ כבר סירב להתערב בחוק הלאום, בחוק ועדות קבלה, בהריסות בתים, בגירוש אנשים מבתיהם וממולדתם – מאוד בלתי סביר, למרות שהייתה עילת סבירות.
המאבק הזה, של 29 שבועות, הוא מאבק כמעט חסר תקדים במושגים אוניברסליים, ולכן אנשים מעריכים אותו. אומרים "שאפו" על הנחישות, ובצדק. אבל האמת שהמאבק הוא על דמוקרטיה אתנית, על דמוקרטיה ליהודים. כי אם הגוש נגד הכיבוש מעלה שלט נגד פשעי המתנחלים בתורמוס עיא או חווארה, מתנפלים עליהם אחים לנשק; וכמובן, לא להזכיר את הכיבוש, לא להזכיר את זכויות הציבור הערבי כאן, למרות שהיו פעמים שדיברו על הפשיעה והרציחות, וזה חשוב.
אני נזכר בכמה התבטאויות של חברים מהקואליציה נגד המפגינים, נגד שומרי הסף. למשל, לספר שהיועצת המשפטית היא סכנה לביטחון המדינה; או ההתקפות של חברים מהקואליציה על הצבא. אם חבר כנסת ערבי היה אומר את הדברים האלה, זאת הייתה עילה לפסילה, לדעתי. היו קמים עליו מימין ומשמאל, אבל לאנשי הקואליציה מותר. מותר להיות בוטים, מותר להסית.
אני אתמול – בסאטירה, כמובן – אמרתי שיש דאגה באיראן שבן גביר, ואטורי וגוטליב יחליפו את הטייסים. זה אגב, מה שאומרים ב-braking. האמת, אני רוצה להגיד את דעתי עכשיו – לא על איראן, מכובדי שר הביטחון לשעבר: אני חושב, היושב-ראש, שאני תומך בהתלהבות שגם אתה, גם גוטליב, גם בן גביר תחליפו גם את הטייסים, וגם את סיירת מטכ"ל. כי זאת הדרך המהירה ביותר להשיג איזון אסטרטגי במזרח התיכון – לו היה – בין מדינות ערב לישראל, וככה אפשר לסיים את הכיבוש הכי מהר והכי אפקטיבי. אתם יודעים מה דעתי על אנשים שמבצעים פשעי מלחמה. אבל חומר למחשבה – אולי תרצה להחליף אותם.
לדעתי אתה לא תפציץ את טייבה - -
- - לדעתי אתה תפציץ את הרצליה פיתוח לפני טייבה.
כן. אמרנו שלמרות שיש עילת סבירות, יש דברים לא סבירים. אתמול נרצחו מוחמד ורשא עמאש מג'יסר א-זרקא. הם היו בחצר הבית בחתונה. באו פושעים וריססו את החצר. אומרים שהמשטרה הייתה רחוקה כמה מטרים משם. הם ריססו פעם אחר פעם, וכשהם יצאו הם ריססו באוויר, ירו באוויר. המשטרה הייתה רחוקה כמה מטרים משם, בכביש השני. רדפה אחריהם, והם נעלמו. אנשים רוצחים – איך המשטרה רודפת אחריהם, ולא תופסת אותם? פַשַל – כישלון אדיר. האם זה כישלון או אפתיה או חוסר רצון להביא תוצאות, להביא הרתעה? כאשר הרוצח רוצח ורואה שאין הרתעה – לא מעמידים אותו לדין, לא מרתיעים – הוא רוצח עוד פעם. זה קל. כמה מתוך 129 מקרי הרצח פוענחו? שמונה, תשעה, עשרה? לעג לרש. זה אומר הרבה.
עכשיו אני רוצה להדגיש: חוץ מהכישלון של המשטרה והאפתיה, יש סיבה ברורה למה יש עלייה כל כך קשה במספר הנרצחים: בחודשים האחרונים פרצה מלחמת רחוב בין שני ארגוני פשיעה. הם רוצחים בלילה, מגיבים בבוקר, בצוהריים – ללא רחמים. בדם קר. לעיתים הם רוצחים אנשים שאין להם קשר. זה כואב עוד יותר. אני אומר שלמרות שמדובר בחיסולים, אנחנו מתנגדים לזה, כי למחוסלים יש הורים, יש אחים, יש משפחה, יש יישוב, יש קהילה שמרגישה מפוחדת, מאוימת, בלי ביטחון אישי. ואני חושב שהמשטרה יכולה. לא יכול להיות שמתוך 129 מקרים, רק תשעה או עשרה מקרים פוענחו. חלק מהם הסגירו את עצמם, מאלה שהמשטרה פענחה.
ולכן, נשאלת השאלה למה רשא עמאש לא המשיכה את חייה כדי ליישם את חלומותיה. אני פגשתי את רשא לפני כמה שנים אצלי במשרד בטייבה. ראיתי איזה חלומות יש לה, שהיא רוצה להיות פעילה, לעזור לזולת, לחברה, לג'יסר א-זרקא. גם לבן דודה מוחמד לבטח היו חלומות. למי יש זכות לגדוע את החלומות של בני האדם בתחילת החיים? לפושעים. תפקידה של מדינה למנוע מהפושעים האלה, מארגוני הפשיעה, להמשיך לרצוח אנשים. זה הדבר הסביר ביותר.
אגב, יש שני סוגי אלימות. יש אלימות שהיא ארגוני פשיעה, וזו אחריות של המדינה לטפל בארגוני פשיעה, ויש אלימות חברתית, כלומר, שני שכנים רבים על חלקת אדמה, יורים אחד בשני, או תלמיד שתוקף את המורה שלו. זאת אלימות חברתית. או רצח נשים, שאנחנו אחראים עליו כהנהגת ציבור, גם חברי כנסת, ראשי רשויות, אנשי דת, מורים, מחנכים, והבית והמשפחה; כן, בזה אנחנו אחראים. וככל שזה מתרבה, זה כישלון של כולנו, האלימות החברתית. האם אפשר? אפשר לטפל. האם אפשר להפסיק? אפשר, גם את הרציחות על רקע ארגוני פשיעה.
כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, לא פלא שמערכת המשפט, לרבות בית המשפט העליון, בדרך כלל לא נתנו סעד לערבים בנושאים הקרדינליים – לא בחוק הלאום, לא בחוק ועדות קבלה, לא בהחזרת איקרית ובירעם, לא בהפסקת חוק קמיניץ, וגם לא נתנו סעד לפלסטינים באופן כללי. בית המשפט העליון אישר גירוש, אישר התנחלות, אישר הפקעות, אישר חיסולים, הוא אישר את הכיבוש. ובכל זאת, ולמרות כל זה, אנחנו עומדים איתן בכנסת, גם בוועדות, גם במליאה, בכל מקום, נגד מה שקרוי רפורמה, שהיא הפיכה שלטונית, הרצון להשתלט על מערכת המשפט כדי להיות ממשלה כמו שקורה בפולין והונגריה, אולי אף יותר; בחלק מהדברים אף יותר.
כל הדוגמאות האלה הן דוגמאות לא סבירות, אבל מבחינתנו כערבים הן קיימות לפני שעילת הסבירות בוטלה. ואני שב ואומר את מה שאמרנו כל הזמן: מגיע כל הכבוד למי שמפגין 29 שבועות, בכמות הזאת, בנחישות הזאת, ולאחרונה מול משטרה שמתחילה להיות יותר אלימה, וחלק מהשוטרים ממלאים אג'נדה של שר שדורש מהם להיות אלימים כלפי המפגינים.
האם סביר ששר אוצר וחצי ביטחון שאחראי על שטחי C יעשה סיפוח שקט? לא סביר. זה גם מנוגד לחוק הבין-לאומי, ובכל זאת, הוא עושה את זה. נתניהו לא מפסיק אותו כי הוא מסכים, או שאלה שיקולים קואליציוניים. ראש הממשלה אמר לנו בפגישה כי הוא נחוש לטפל בארגוני הפשיעה ובפשיעה, ואמר שכמו שהמשטרה הצליחה ביישובים היהודיים, היא צריכה להצליח ביישובים הערביים. אז אמרתי לו: אם אתה כל כך נחוש, איך אתה ממנה את בן גביר לשר לביטחון לאומי? איך? (אומר בערבית: איך זה וזה) איך? זה אוקסימורון, זה דבר והיפוכו: עבריין מטפל בעבריינים. יכול להיות שזה תחום מומחיות, אבל התוצאות בשטח הן עגומות, הן כואבות, לא רק בחברה הערבית. גם בחברה היהודית יש עלייה של 60% בפשיעה.
ולכן, מכובדי היושב-ראש, בגלל כל זה, ההתנגדות שלנו להפיכה המשטרית. כי בדרך כלל, למרות שבתי המשפט לא נתנו לנו סעד, המיעוט נפגע יותר, בסופו של דבר, כאשר גם בית המשפט העליון נפגע, למרות שדברים לא סבירים כלפינו, שהזכרתי אותם, התקיימו כל הזמן למרות שעילת הסבירות הייתה קיימת. תודה רבה.
1,364 מילים של אחמד טיבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.