הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר – יש כאן שר?

כנסת נכבדה, חברתי מיכל סיימה בתפילה ואני אפתח בתפילה: "מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. ה' אלהי, שועתי אליך ותרפאני. ה', העלית מן שאול נפשי, חייתני מירדי בור. זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו, לערב ילין בכי ולבקר רנה. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם. ה' ברצונך העמדתה להררי עוז, הסתרת פניך הייתי נבהל. אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן. מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר היגיד אמתך. שמע ה' וחנני ה', היה עזר לי. הפכת מספדי למחול לי, פיתחת שקי ותאזרני שמחה. למען יזמרך כבוד ולא ידם, ה' אלהי לעולם אודך".

כבוד היושב-ראש, פרק תהילים הוא משהו מתבקש בכל בוקר. הבוקר הזה הוא בוקר קשה. לא בכדי אני פונה, ופונה בקול רם. פונה לאלוהים, כי התחושה שלי היא בעצם שהוא היחיד ככל הנראה שיכול לסייע במה שקורה כאן.

אתחיל בנאומי ושוב אשא תפילה לחיי העם הזה. מי ייתן ואחדותנו תשוב, תהא דעתנו אשר תהא. אין מנוס, בטרם תתקבל ההכרעה הגורלית, שמביאה איתה את ההפיכה המשפטית, אעשה ניסיון אחרון ולא נואש, כי אם מלא תקווה, שההפיכה המשפטית וביטול עילת הסבירות ייעצרו.

אני בוחרת לפתוח את נאומי בדבריו של איש החינוך, סופר ומרצה, מר אברהם פרנק, שלהערכתי סיכם פחות או יותר את מה שקורה: "לפני חצי שנה הופיעה בשמינו ממשלה מוזרה, משהו שלא הכרנו במהלך 75 השנים האחרונות: ממשלה שמרבית השרים בה אינם מתאימים לתפקידם, והם גורמים נזקים גדולים, כל אחד בתחומו – ובכל זאת לא לכך הדברים מכוונים. בממשלה הזאת ישנם שלושה אנשים שהמוזרות שלהם עולה על כל השאר. מדובר בראש הממשלה בנימין נתניהו" – שבמעמד זה אאחל לו בריאות, ואני מקווה שעכשיו הוא יחוש יותר טוב ודעתו תהיה יותר נוחה לקבל החלטות הגיוניות – "שר המשפטים יריב לוין וראש ועדת חוקה חוק ומשפט שמחה רוטמן. האנשים הללו הצליחו להביא את המדינה - - - לאי-סדר, שמביאים את ראשי המדינות להתבונן בנו בהשתאות". החלוקה בין מדינות רודניות לחופשיות היא בוטה לאחרונה - - - באה לענות על רצונם של אישים ספציפיים לשלוט ללא מצרים. כל אלה אינם רוצים בטובת המדינות ואזרחיהן. האם זו גם כוונתה של השלישייה?

"המוזר מבין שלושת האישים בממשלת ישראל הוא כצפוי ראש הממשלה". במשך חצי שנה עוברים עליו D9 הלוך וחזור, אבל את הקלפים – אם יש קלפים – "הוא מצליח לשמור קרוב לחזה; לא ניתן לדעת מה הם מחביאים. הוא משאיר את רוב העשייה לשני שותפיו לחקיקה, שדרכם לכאורה נהירה להם. נתניהו התחיל את כהונתו השנייה כראש ממשלה ב-2009, ולמעט פסק זמן קצר הוא מכהן בתפקיד ברצף. חלק מן התכונות המאפיינות אותו, הן קבועות: במיוחד יכולתו לומר את 'מה שצריך' ולא את העובדות. אבל לכך הוא הוסיף במחצית השנה האחרונה תכונות חדשות, ובהן בעיקר נכונותו להחריב את המדינה, מה שלא היה מוכן לעשות בעבר - - - הציבור, גם מימין וגם משמאל, משער שהוא מוביל את ממשלתו לכך, שתשחרר אותו מאישומים פליליים, מה שהיה נכון בעבר. החקיקה שהתאימה לכך אז, פסקת ההתגברות, נזנחה בינתיים לטובת כיוון אחר – עילת הסבירות. בַקרב על עילת הסבירות נחרבת עכשיו המדינה.

"השניים שיודעים פחות או יותר מה רצונם הם לוין ורוטמן. שניהם מלאי משטמה כלפי מערכת המשפט, ומלאי שמחה לנוכח ביטויי יהדות המתחזקים בחברה הישראלית. לוין היה אחד המקדמים של חוק הלאום, שהותיר אזרחים ישראלים רבים ממורמרים מאחור. שני אישים אזוטריים אלה קיבלו מידי ראש הממשלה את התפקידים המתאימים בכדי שיוכלו לקדם באופן ממשי את מה שרצו. סביב השלישייה הזאת נמצאים השרים", שמנצלים כל רגע מתאים לשדוד את הקופה הציבורית - - - כלהקת צבועים. את אלה מקיפים "מעגלים רבים של תומכים שאינם יודעים לאשורם במה הם תומכים: בבריחת הון מישראל? בבריחת מילואימניקים מצה"ל?" בבריחת דברי חכמים, שאין דבריהם בנחת נשמעים, אל מחוזות תרבות אחרים? "כל תחום שהממשלה נוגעת בו, בהשראת המהפכה המשפטית, נפגע קשה. מה כולל עתה שדה הקרב? את השלישייה המהפכנית שבה שניים יודעים ואחד אולי"; חבורה טורפת ובוזזת סביבה, שהתגלגלה להיות חברי ממשלה; "ורבים שתומכים בהם בגין שתי עילות: הכינוי 'ימין' והאיש בנימין. מול אלה ממוקמת המחאה - - - שתצטרך להמתין לבג"ץ שידחה את החקיקה החדשה. ייתכן שבמקום ההוא, היכן שהבג"ץ יאמר את דברו, שם נמצא את ראשיתה של מלחמת אזרחים מטורפת וחסרת פשר". מתוך דבריו של מר פרנק אברהם.

אדוני היושב-ראש, מדינת ישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית ולא ניתנה לנו על מגש של כסף. את דבריו של שר המשפטים יריב לוין מיוני 2021 – אני רוצה, אדוני, כנסת נכבדה, שתקשיבו. השאלה היא מה השתנה. כך הוא אמר: "יש מינימום" – הוא אמר, הוא כעס, הוא דיבר; מי שרואה את הסרטון יכול להבין שבאמת הוא התכוון, לשם שינוי – "יש מינימום של מידה של סבירות. לא לכל דבר צריך להגיד אמן, כי איזושהי סיעה בקואליציה מכל מיני" סיבות אישיות – מוכר לכם? "החליטה שהיא תסדר את החוק לפי בן אדם או לפי איזה אינטרס מסוים שלו - - - לפעמים צריך להגיד לאנשים: עד כאן".

השר לוין, עד כאן, אתה אמרת. "עכשיו אגיד לכם" – הוא ממשיך – "יותר מזה. אם כל זה לא מספיק, מנהלים את התהליך הזה במהירות שיא" – וואו, איך זה מזכיר לי משהו – "כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם, כאילו אם אנחנו לא נסיים מהר מהר את הסידור הזה או את הדברים, איך אומרים? העולם ייחרב". כן, השר לוין, רוטמן, ראש הממשלה. כן, העולם ייחרב. השר לוין, זה מה שאתה אמרת ביוני 2021, זה לא היה מזמן. אז אתה עכשיו כן מסכים להחריב את העולם? את המדינה שלנו, יותר נכון.

ואז הקינוח: "מקיימים הליך מהיר, בלי שיקול דעת, בלי לבחון את המשמעות של הדבר הזה, בלי לבחון את השלכות הרוחב של הדבר הזה" – השר לוין, אתה משפטן מקצוען, איך יכול להיות שאתה לא מבחין בהשלכות הרוחב שדיברת עליהן – "אני פונה אליכם, חבריי" – אני אומרת את מה שאמר השר לוין ב-2021 – "אני פונה אליכם ואומר לכם עוד פעם, תעשו חושבים, תעצרו את הדיון הזה, אל תעשו דברים שאסור לעשות אותם".

כבוד היושב-ראש, כמה זה מתאים לתקופה הזו ולמילים האלה עכשיו, ולמעמד הזה. שר המשפטים יריב לוין אמר את זה בקולו; אלו דבריו, זה מה שהוא חושב על עילת הסבירות. לא אומרים לה אמן. תעצרו, תחשבו, יש לזה השלכות. מה פספסנו, מה פספסנו? השר לוין, איך בשנתיים הפכת את עורך וחשיבתך. מדוע היום אתה לא זועק: עצרו עכשיו? אה, סליחה, נזכרתי, יש כמה מינויים על הפרק שלא נמצאו סבירים לשרת אותנו האזרחים, אז למה אכפת אם מחריבים את המדינה? באמת, למי זה אכפת, העיקר שהם ישבו על הכיסאות שנוחים להם, ושעם ישראל, מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, שנתנו בכם את אמונם ונתנו לכם את קולם – תראו איך אתם גומלים להם.

אתם לא חושבים על הכלכלה שלהם; בתי ספר ומסגרות לילדים עם צרכים מיוחדים נסגרים, חוסר במטפלות ומורים. אנשים עסוקים בקשיי מחיה מטורפים, ומה הכי חשוב בחצי השנה מאז שממשלת ישראל נבחרה? ברור, לרפד את המקורבים, לסדר עוד כמה תפקידים, כי מה אכפת לנו, 120 חברי כנסת, מהם 64 מעולים שמצביעים למען עצמם. אני באמת יכולה לומר לאדוני שלא פיללתי שלכנסת מהסוג הזה אני מגיעה; יושבים כאן אנשים שנבחרו, שרים שחוץ מלראות את הדבשת של עצמם לא עושים דבר ולא חצי דבר למען אזרחי ישראל.

עם הנצח ידע סבל רב. אלפיים שנות גלות. בימים האחרונים, כמו מאות אלפים, הצטרפתי למוחים שעשו את דרכם לירושלים. כן, עשו את דרכם ברגל, עשו דרכם בתקופת בין המצרים. בעוד כמה ימים נצום. ערב תשעה באב, חורבן הבית השני, וכמה זה סימבולי, עם מה שקורה עכשיו. אולי פעם אחת, פעם אחת בחוכמתנו, בתבונתנו, באמת, בהגינות שלנו נציל את החורבן של הבית השלישי. כנראה שבבתים הקודמים לא היה לנו את הכוח, אני מאמינה שהיום יש לנו כוח – והרבה כוח.

נקודת שיא, לאחר שבחצי השנה האחרונה התובנה העיקרית שאני נתקלת בה יום-יום מורכבת מתחושת חוסר ביטחון לגבי העתיד הדמוקרטי של ישראל. הכוח של דמוקרטיה מושם במערכותיה ומוסדותיה, ואם מתעלמים מהם – יכולים להיקלע לתחתית המדרגה. ראינו בהיסטוריה של אחרים, קיימות תופעות שאם לא יתווספו אליהן אמצעים מאזנים, הן יכולות לסיים בקידום ההליכים של קיצון פוליטי. הדמוקרטיה היא בלתי מושלמת, אך למעשה זו הייחודיות שלה – היכולת להתמודד עם הקושי ולהתפתח תוך כדי שמירה על מסגרות. מסגרת יסודית של ערכים, מקובלת, היא מה שהופך אותה לכל כך חשובה ומיוחדת.

אנחנו נמצאים היום בשלב קריטי בהיסטוריה שלנו. 75 שנים הביאו אותנו לנקודה הזו. הנזק שגרמתם – ייתכן ששנים נצטרך לתקן. עוד אפשר לעצור. התהליכים שעושים ראש הממשלה נתניהו, שר המשפטים יריב לוין ושאר חברי הממשלה והקואליציה גורמים לפירוק התהליכים הדמוקרטיים במדינת ישראל. באמצעות ביטול עילת הסבירות הם מאיימים על מתן אור ירוק להפעלת תהליכים רבים לשינוי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.

אני יוצאת, אדוני, לרחובות ואני שומעת: מה ההיסטריה, מה ההיסטריה? זו עילה, זו רק עילה. אני תוהה, העילה הזאת הצילה לי את הבית, הצילה לי את הנכדים, הצילה את העיר שלי; כי דווקא בגלל עילת הסבירות בחרו למגן את בתי הספר, את הגנים, את מערכת החינוך בעוטף עזה ובשדרות. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אלמלא הייתה העילה הזו, כמה קורבנות וילדים, חלילה, היינו קוברים. אז אני, כתושבת הדרום, כאימא שמתגוררת בשדרות ויש לה נכדים בכפר עזה, אני חייבת לעילה הזו את חיי נכדיי וחיי ילדיי. אז בואו, תימנעו מלשאול למה.

אם נעבור על כל ההיסטוריה, כל ההיסטוריה של עילת הסבירות והשימוש בה של בית המשפט – כמה הם כבר השתמשו? תראו לי עילה אחת שאתם חושבים שהיא לא הייתה סבירה. ואני אומר כאן בריש גלי, אני בעד רפורמה בבתי המשפט. כיהנתי מספיק שנים; הייתי עורכת דין, וראיתי גם מה קורה בפרוזדורים, באולמות ומאחורי הקלעים. יש המון רצון ויש צורך לעשות רפורמה. אבל בטח ובטח לא לקחת את עילת הסבירות ולהפוך אותה לעילה מאוד מאוד מיוחדת, עילה שמאפשרת הרבה כוח לשרים, למינויים.

אני חושבת שלא תמיד צריך להתערב, אבל כשאתה מביא מינוי שהוא באמת לא סביר – הרי בחיים שלנו, אנחנו חיים על סבירות, בשגרה שלנו – כשאתה אתה מביא איזה מינוי ואתה אומר: בואנ'ה, זה לא רציני, זה לא רציני. אז לבוא עכשיו ולהגיד: לא, מה שאמר אנחנו זה קודש-קודשים - - -

מי שצריך להחליט זה באמת הנבחרים, אבל עם זאת, אנחנו באמת בשר ודם, אנחנו ילדי האלוהים מבחינתי, וגם לנו לפעמים עלול להיות שיקול דעת.

כשיושבים משפטנים וחושבים שסעד נכון היה לא סביר, לא סביר - - -

השאלה שלי, גם כשבית משפט - - -

הם לא עליוני העם, אבל אם אתה מסתכל על ההחלטות בסבירות – ואתה יכול לעבור עליהן, אין הרבה, יש בסך הכול איזה 22 כאלה ואנחנו מדברים על כהונה מאוד מאוד ארוכה – למה צריך לתת כוח מסוים גם לנבחרים? למה צריך לתת את הכוח? הרי הכוח הזה ידוע, וזה לא בא רק מכאן, ידוע שהוא עלול להיות משחית. יש את זה בפולין ויש את זה בטורקיה. גם הם דמוקרטיים, גם הם הולכים לבחור. איזה יופי.

תסתכל מה אנחנו רואים בזמן האחרון, רק מינוי של מקורב, רק פיטורים, לא מקבלים את המקורב הזה אז שולחים אותו לאיזה השתלמות קצרה ואז הוא חוזר. והינה בא לנו חוק טבריה, והינה באה לנו הרבנות. מה קרה לכם? מה קרה לכם? זה מה שאלוהים ציפה מאיתנו? מדינת ישראל, העם הכי מוסרי, הכי דמוקרטי, הכי מכיל, הכי יהודי – איך קורה שבתוך הבית שלנו, הבית, הבית הזה, וזה הבית היחיד שיש לנו כרגע – איך הגענו למצב הזה?

כמה דקות נשארו לי, אדוני?

אדוני, ברשותך כמה דקות. יש לי עוד הרבה מה לומר, אבל אני רוצה לסיים בנימה - - -

אני שמחה שאני מעניינת. אסיים - - -

יש לי עוד הרבה, אבל אני בטוחה שהעברתי לפחות את תחושותיי, את המסר, ושלא תהיינה אי-הבנות - - -

אני אוהבת את הבית הזה, אני אוהבת את האנשים כאנשים, ולכן אנחנו צריכים באמת לעשות רגע חושבים. אני אסיים עם מילות השיר של יוחאי בן אב"י. "שוב הוא שב / ראש חודש אב / בלי רוח בלי עב / בלי שיר ובלי תו / וממרום שנותיו / הוא זועק כמו סב: / 'רב לכם, רב!' / ודורש מעכשיו / מבניו ובנותיו / שאיש את אחיו / רק יאהב ויאהב."

אז, אדוני, אני חושבת שבאמת המילים שנאמרו כאן מדברות בעד עצמן. אני רוצה רק לסיום – סיום סיומת – למסור את אהבתי ואת תמיכתי לכל המפגינים והמפגינות, אתם האור בקצה המנהרה - - -

וכל עם ישראל.

זה בסדר להיות בעד ונגד. ואתמול, אדוני, אני לא יודעת אם אדוני ראה בטלוויזיה, כשהם ירדו מהרכבת, אלה למעלה ואלה למטה והם החזיקו ידיים ואמרו אחד לשני: אני אוהב אותך.

ולכן, אני מבקשת שזה יהיה המצב. אנחנו נאהב אחד את השני ונגיע להסכמות.