קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברִי חבר הכנסת, השר, הצופים בבית. מה שלומך?
אני בטוח שצופים. אני חייב להגיד לך שהצטננתי קצת בשעתיים האחרונות.
יש הודעות? אתה רוצה לחלוק איתנו?
קודם כול, אני רוצה לפתוח באיחולים וברכות לראש הממשלה, ובריאות כמובן. ברכות ובריאות. גם אתה הצטננת. רק נזלת, נכון? טוב לדעת שאני לא לבד באירוע. באמת בריאות. אני חושב שגם חשוב לדבר ולחשוב איך הגענו למצב שבו ראש הממשלה שלנו מתאשפז בבית חולים כי הוא התייבש – זה היה בשבוע שעבר – ואף אחד במדינה פשוט לא מאמין. אני אומר, במובן מסוים זה אפילו מבאס שאתה בבית חולים, אתה אפילו משדר סרטון, אתה ראש ממשלה, ואף אחד לא מאמין לך שהתייבשת. אף אחד לא מאמין שהתייבשת, כי פשוט לא מאמינים לך. מה שקרה אתמול או שלשום, זה ברמת ההזוי, אני לא יודע איך לאכול את זה אפילו. יושב ראש ממשלה, קורה מה שקורה לו – באמת שום מילה על בריאות – אבל לא יכול להיות שהגענו למצב שראש הממשלה בבית חולים, ואשכרה אין אפילו יכולת להאמין לו.
ב-2007 התפרסם נוהל טיפול רפואי בראש הממשלה. מכיר? זה בעקבות מה שהיה - - -
נכון. בנוהל הזה יש סעיף, שבשבילו אפילו הבאתי את המחשב, שמדבר על הפרסום. זה סעיף 6. אתה אומר, כאילו, שלראש ממשלה יש לו איזה אחריות מסוימת. יצא ודווקא עכשיו אלה ימים שבהם ראש הממשלה היה צריך להיות זמין, לא יודע למה, לא יודע למי, לא משנה מה, אבל יצא שהוא היה צריך להיות זמין. זה סעיף שמדבר על התיק הרפואי – שמירת התיק הרפואי ועדכונו, וחשיפת תיקו הרפואי של ראש הממשלה לציבור. זה מ-2007, ובשבע השנים האחרונות, זאת אומרת מ-2016, ראש הממשלה מיאן לפרסם את התיק הרפואי שלו לציבור. אף אחד לא אומר שזה מעניין אותנו ברמת החטטנות או הפגיעה בפרטיות או הסודיות הרפואית, אבל אני חושב שמן הראוי שבאמת – פשוט תפרסם את זה, ואם לא תפרסם את זה, אז אני חושב שגם צריך לתקן את חוק הנבצרות.
זוכרים שהעברתם את חוק הנבצרות? אני מניח שאתם זוכרים, ואני גם מניח שזה לא ממש מעניין שאין יכולת למנות, ואין לראש הממשלה שלנו, ממלא מקום; זאת אומרת שאם חס וחלילה, חס וחלילה, קורה משהו, או שראש הממשלה צריך לעשות פרוצדורה רפואית, צריך לעשות הצבעה טלפונית – אני מניח שהשר פה גם קיבל טלפון – וצריך להצביע על ממלא מקום זמני שהוא במקרה, לא משנה, סגן ראש הממשלה. למה בממשל תקין דברים לא יכולים לעבוד רגיל? למה אנחנו תמיד צריכים לקמבן את האירוע? למה אנחנו תמיד צריכים להיות ישראלים ולהגיד: יהיה בסדר, או לייצר חוקים מוזרים שאי- אפשר יהיה בשום פנים ואופן להחליף את ראש הממשלה, כשחס וחלילה יקרה לו משהו. למה אי-אפשר שנייה להיות רגילים במדינה? למה?
מה שעוד הפתיע אותי זה שראש הממשלה, שמעתי שהוא כינס את קבינט יוקר המחיה, ובקבינט יוקר המחיה גילה ראש הממשלה את השפעות הסוכר. זו באמת הייתה הברקה. אתה יושב-ראש ועדת הבריאות, אני מניח שאתה מכיר את השפעות הסוכר ואת מקומה של ישראל בסולם הסוכרת העולמי, נכון? אנחנו בערך מס' 2, או מקום שני בעולם אחרי מקסיקו, תלוי איך אתה סופר. ואתה אומר: גילה ראש הממשלה פתאום שבמדינת ישראל יש בעיה של סוכרת, והוא ביקש מגורמי המקצוע באופן חגיגי – בטח עם דפיקה כזאת על השולחן וטון הבריטון: בואו תכינו לי תוכנית להתמודד עם ההשפעות הסוכר ומגפת הסוכרת במדינת ישראל. אני תוהה אם הוא צוחק עלינו. אני מנסה להבין את זה.
עזוב, אני לא אלך לשם, כי ידעתי שלשם אנחנו נלך. העליתם את המס או הורדתם את המס.
ממשלת השינוי העלתה. מה התוכנית שלכם או מה תכנן משרד הבריאות? בדקתי, אין שום תוכנית. אני יכול לעסוק בזה.
אבל כן מחנכים אנשים דרך הכיס. כשאתה נוסע מהר, אתה תקבל קנס. לא תבוא משטרת התנועה, בצדק או שלא בצדק - -
- - ותגיד לך: לא, אתה לא צריך לקבל קנס, לא צריך לקבל נקודות, בוא אני אסביר לך למה מהירות יכולה להרוג או למה מהירות פוגעת בבריאות. אני מסכים שצריך לעשות הסברה.
אז אני טוען שבשביל לשנות מגמה כזאת רחבה בחברה, לא יכול להיות שאחרי תשעה חודשים של מס – אפילו לא שנה – אחרי תשעה חודשים שהמס עלה אפקטיבית, אתה בא ואומר: עכשיו אני מקיש מזה לכל האירוע. לא יכול להיות שאתה משנה תופעה חברתית כמו התפשטות או שימוש, שתייה מתוקה – כל המתוקים שהולכים לילדי וילדות ישראל היום – ואחרי תשעה חודשים אתה בא ובודק אם הצליח או לא הצליח, ואגב, לטובה ולרעה. בשום דבר מקצועי בעולם לא תעשה את זה. אתה לא תשנה את החוק עכשיו – סתם אני אומר, נגיד קרן הארנונה – ואנחנו נבוא אחרי חצי שנה, שבעה חודשים, ונגיד אם הצליח או לא הצליח, ולפי זה עכשיו נקבע אם יש אפקטיביות בשינוי שעשינו. אתה מסכים איתי?
לא. לא. אדוני היושב-ראש, צרכו פחות. לא ראית שינויים משמעותיים, בטח לא - - -
אבל זה לא עובד. הסימונים קיימים יחסית הרבה מאוד זמן. זה לא עובד.
בבקשה. אתה אומר שלא רציתם את המס, ביטלתם את גזרת השמיים הזאת. לא יכול להיות שאחרי כמעט שמונה חודשים אין אף התייחסות לזה. ומה שלא יכול להיות זה שראש הממשלה יושב ומגלה את העסק בזה. זה שהוא רואה מחלפים ולא רואה פקקים, זה כי הוא אף פעם לא עמד בפקק. 20 שנה הוא לא עומד בפקקים. איך הוא יראה פקקים? תשאל את ראש הממשלה היום מה זה פנגו, הוא לא יודע להגיד לך. הוא לא יודע להגיד מה זה פנגו, כי הוא לא משתמש בזה, הוא לא חיפש חניה מעולם. למה שהוא ידע משהו? הוא הפך להיות פשוט מנותק. עוד שנייה אנחנו נגלה שראש הממשלה מגלה לאט-לאט שישראל סובלת מזיהום של פלסטיק במרחב הציבורי, ואז אנחנו נקבל עוד פעם איזה הוראה, או נקבל איזה הודעה לתקשורת שהוא ביקש מהשרה לאיכות הסביבה לבדוק אלטרנטיבות לצמצום תופעת השימוש בשקיות פלסטיק או בפלסטיק במרחב הציבורי. ואז נגלה שגם המס הזה בוטל, נכון? ואז אנחנו נעשה עוד פעם את אותו ריטואל. אבל בסדר גמור, בוועדת הספורט, ביום הספורט בכנסת, הביאו – חבר הכנסת דוידסון, אתה זוכר את המראה הזה? 70 קילו סוכר בשנה. 70 קילו סוכר בשנה, זה הזוי. זה הזוי שילדים צורכים את זה. 70 קילו סוכר. זה 36 כפיות סוכר ביום. זה פסיכי. אף אחד לא מטפל בזה.
אבל בסדר, זה חלק מהקטע שיש באמת ראש ממשלה שמכהן כבר 16 שנים. אני חושב שאולי אפילו במצטבר, אם נספור גם את 1996 עד 1999, אפילו יותר. זהcomes with the territory, מה שנקרא.
אני רוצה לדבר על דבר נוסף. אני תוהה מתי הזמן הנכון להקריא איזה מאמר מאוד מעמיק – אבל אנחנו נגיע לזה – על השר בן גביר. דיברתי רבות על הביצועים שלו, אבל אני רוצה לדבר - - -
אתה רוצה שנדבר על הרפורמה? מה עוד אתה רוצה שאני אגיד על הרפורמה שלא נאמר לפניי?
אני אסביר לך שנייה. אתה יודע מה הבעיה העיקרית? אני לא אדבר על עילת הסבירות. הבעיה העיקרית היא שאתם, הקואליציה הזאת – אני לא חושב שאתה, אגב, אני לא רוצה לעשות לך פגיעות אלקטורליות – לא שאני חושב שאני יכול, בטח לא בשעה 04:53 לפנות בוקר – אבל אני חושב שיש הבנה מסוימת שחבורה, הפלג הקיצוני בקואליציה שלכם, שלדעתי לא שווה יותר מחמישה-שישה מנדטים ביום הכי הכי טוב שלו, גורר את כל המדינה ואת הקואליציה למקומות שאתם לא רוצים להיות בהם. תסכים על עילת הסבירות, תצמצם את עילת הסבירות, תדבר איתי על הוועדה למינוי שופטים, אני חושב שבכולם, אנחנו יכולים, 80% מהבית הזה, יכולים להגיע להסכמה; יש פה עשרה אנשים שגוררים את המדינה הזו לתהום.
אוקיי, אז אתם יודעים מי שולט בתקשורת. אז מה שאתם רוצים זה שאתם תשלטו בתקשורת.
אם אתה בא לתקן עוול – נניח. אני לא חושב שיש עוול, אבל נניח – אתם לא מייצרים איזון. אתה מייצר שליטה מלאה, זה בדיוק העניין. כמו שאתה בא לוועדה למינוי שופטים ואומר: אני רוצה איזון; ואז אתה לא עושה איזון, אתה רוצה שליטה מלאה. אתה עושה בדיוק מה שפחדת ממנו בצד השני. ואז אתה שואל למה אנשים פוחדים? הבעיה שכשזה הולך ככה, זה גם יבוא לצד השני. זו תהיה הבעיה שלך.
מה זה היום? בדרך כלל אתה לא מדליק רדיו כשאתה נוסע?
אני מתראיין באופן קבוע לרדיו של חרדים. אתרים שלמים רק של חרדים.
אני שומע את מהדורות החדשות לפני שאני מתראיין. כשאני יודע שאני מתראיין עכשיו לקול ברמה, אני מקשיב לתוכנית, כי אני רוצה להיות בקונטקסט – כשאני יכול. לפעמים אני לא יכול. אני שומע את החדשות ואני אומר: בואנ'ה, אני חי במדינה שונה. אני שומע מה הם אומרים. אני מניח ששמעת אותו הדבר.
אבל יש את זה היום. אתה לא יכול להגיד לי שמה שמציע השר קרעי, שאני, עדיין קשה לי לקרוא לו "השר", אבל הוא השר קרעי – אתה לא יכול להגיד לי שזה רפורמה טובה.
אבל זה לא חופש, זה שליטה מלאה של צד אחד. היום הוא צד אחד, מחר הוא כנראה יכול להיות צד שני. את זה אף אחד לא לוקח בחשבון. זו הבעיה העיקרית, שיש הרגשה במדינה שאתם רוצים לקחת את הכוח על מלא לכם. אתה לא יכול להגיד שלא. אתה רוצה שליטה במינויים – הינה, קח היום את המינוי שרוצה להעביר השר לגישור על פערים חברתיים במדינת ישראל וצמצום הפערים בין הפריפריה למרכז. אתה יודע מי השר הזה?
דודי אמסלם. מה זאת אומרת? הוא אחראי על פרסום האמנות או תרגום של אמנות בין-לאומיות. אתה יודע, השר הזה רוצה למנות מנכ"ל – שיש לו בעיה, כי המנכ"ל הזה כנראה בעברו עשה איזה פאלטה של משמעת כשהוא היה אמור להיות בנציבות הכיבוי או משהו כזה. אתה לא רוצה שאנשים שיש להם בעייתיות באמינות, או בעיה מסוימת בעברם - - -
אז למה יש בעיה? אם זה החוק, אז למה יש בעיה? תרשה לי, בגלל שאני לא מכיר את פרטי האירוע הזה, אני גם מעדיף לא לדבר על דברים שבהם אני לא כל כך מבין.
אבל גם לא נעים לי – שמו של בן אדם, בטח בימים כאלה. אגב, דיברנו על דודי אמסלם, זה הזכיר לי סרטון שראיתי מ"מועבט" בשישי. ראיתם את הסרטון הזה? נכון אנחנו בתשעת הימים? הרי בתכלס אסור עכשיו לשמוח, נכון?
אז זהו, שלא היה שם סיום מסכת, ולא חגגו סיום של ש"ס. ראית את הסרטון הזה? עזוב את זה שיש איזה קטע גם של מירי רגב וגם של דודי אמסלם, שיש להם איזה התיימרות כאילו להיות – כל סוף שבוע או כל שישי אנחנו מקבלים את פרשת השבוע וכל מיני ביטויים כאלה. מה הבעיה שלי בזה? שזה כאילו מרגש לי לא אמיתי. כאילו אם אתה חי את החיים שלך, אתה בא מהעולם שלך, אני מכבד את זה לגמרי, כי אתה חי אותם באופן מלא. אבל אם אתה חילוני מובהק, אוכל במקומות לא כשרים, אוכל אוכל לא כשר, אין לך שום קשר לדת, ואתה מעלה לי עכשיו פסוקים כאילו אתה איזה - - -
לא נכון. מירי רגב נצפתה בעבר - -
- - בעודה אוכלת לא כשר – וגם ראש הממשלה שלך – אבל אני שם את זה בצד.
מה שהפריע לי בסרטון זה לא השמחה, כי אני לא בן אדם דתי, ואני חושב שכל אחד יכול לשמוח איפה שהוא רוצה. ההתיימרות שלהם כאילו לייצג עכשיו את הדת, ולפרסם פה שמחות בתשעת הימים, זה שלהם. גם זה לא הפריע לי. אני רוצה להגיד לך שמה שהפריע לי זה הצורה – באמת, אתה יודע, זה זעזע אותי, ואני לא יודע, אולי זה רק אני – האלימה שבה החזיק דודי אמסלם את מירי רגב. זה שיגע אותי. אני לא יכולתי להפסיק להסתכל על זה.
זה הטריף אותי, אבל אני גם את זה שם בצד, כי באמת הוא שר מאוד חשוב בממשלה, ויש לו תפקיד היסטורי, בעיניי, בצמצום פערים. הוא עושה את זה מדהים. אגב, עוד בן אדם שעושה את זה מדהים זה השר בן גביר – וקטעת את חוט המחשבה שלי בניסיון להסיט אותנו לנושא המרכזי, שאף אחד לא דיבר עליו, שזה עילת הסבירות. שמעתי אתמול שבן גביר רצה וכעס על משטרת ישראל שלא נתנה למפגינים או לתומכים שלו להיכנס לגן סאקר. שמעת על זה? לא מתאים לך, אתה בדרך כלל מעודכן בכל פוש.
להתעמת. שר לביטחון לאומי מבקש שייתנו לתומכים שלו להתעמת עם מפגינים. איזה כיף.
מי שעושה הפס"ד בצעירותו, הוא תמיד יעשה הפס"דים. זה מה שהבן אדם יודע לעשות: הפרות סדר. ראיתי שהיה פה איזה הפס"ד.
אני אעשה כאילו שמעתי מה אמרת, אבל זה היה נראה לי איזה - - -
כן? בוא נחשוב. אתם רוצים שנעשה session של קיצורים בצבא? מישהו רוצה להשתתף?
אתג"ר בצצ"ת – מכירים? טוב, עזבו, לא נעשה את זה. אם אתם רוצים לעשות – רוצים? טוב, לא.
מה, עברה מהר, אני רק בשורה השנייה.
אז באמת אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לשר בן גביר, שהיום גם עודד את המפגינים לחסום את איילון, וכעס על המשטרה שמנעו מהם לחסום את איילון. תשמע, אני אומר לך, הבן אדם – ראית אתמול שהוא גם אמר, אני מניח שאת זה ראית, שבר הסלטים פתוח ושיהיה לנו גמר חקיקה טובה או נעימה.
אני חושב, ושתף אותי אם אתה רוצה, שיש בושה מסוימת גם לצד שלכם – עזוב את הביצועים, אני שם את זה בצד; יש בושה שבן אדם כזה הוא שר במדינת ישראל. והבושה היותר-גדולה היא הצורה שבה הוא מתבטא והצורה שבה הוא לוקח את הדברים. כשדיברתי על 20% שגוררים את המדינה הזו – הוא חלק מאוד גדול במה שקורה במדינה בצורת השיח, באיך שזה עובד, בצורה שזה עובד. אבל את זה אני גם שם בצד.
עכשיו, אני רוצה לומר לך, אם אתה מכיר את כל נושא המשתמטים, נכון? יש קטע עכשיו חדש אצלכם, כשאנחנו מדברים על משתמטים. ב-2017 נכתב מאמר שבעיניי הוא מכונן, שכותרתו: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". מכיר? אני לא אגיד לך מי כתב אותו, למרות שאם תסתכל במסך, אני מניח שאתה תראה, התמונה שלו מאוד יפה. "חייבים להציל את הצבא מציפורני הפוסט-מודרניזם הקיצוני. הדרך לעצור את הטרור של ארגוני המגדר על הצבא היא יצירת לחץ נגדי: הנוער הדתי ידלג על מחזורי הגיוס עד שיתאפשר לו שירות בתנאים הולמים - - - ראשית צמיחת גאולתנו – המסר הזה חשוב מאוד לדורנו כדי לבנות נכון את היחס שלנו לכל מה שסובב אותנו בתהליך הגאולה שאנו זוכים להיות חלק ממנו". אדוני השר, אם אתה רוצה להשתתף בחידון של מי שכתב את הדברים האלה, אני אשמח. ככה, אם יש לך שתי דקות קשב: "מדינת ישראל יונקת את תוקפה וקדושתה מתוקף היותה ראשית צמיחת גאולתנו. צה"ל הוא צבא קודשנו, והשירות הצבאי הוא ערך, ולא רק צורך והכרח, מפני שזו מצווה גדולה של עזרת ישראל מיד צר, ונדבך מרכזי בכינון העצמאות המדינית שלנו. לא כי זה 'קוּל' ולא כי זה כיף, ואפילו לא כי זה שליחות או אתגר, אלא פשוט כי זה רצון השם".
מה אתה אומר? מי אתה חושב שכתב את זה? אהוד ברק אולי, שיש איזה סטיגמה כאילו הוא קורא להשתמטות? אתה יודע מי כתב את זה? ניחוש קל. אתה רוצה שאני אגיד רמז? מתחיל בסמ"ך, ממשיך במ"ם, וי"ו – סתם, סמוטריץ'. עכשיו, סמוטריץ' כתב מאמר מאוד מנומק – אני לא חושב שאני יכול להשחית את זמני ולהקריא את זה. הוא כתב מאמר מאוד מנומק, כפי שאתם שמים לב, על הפמיניזם הרדיקלי שפושט על הצבא, ואמר שבשם עצירת הפרוגרסיביות שיש בצבא ההגנה לישראל אנחנו – הוא קורא להשתמטות. חד-משמעית. הוא אומר: צריך לדלג על מחזורי הגיוס. האג'נדה כבשה את היעד. מוטיבציה – לא בכל תנאי.
מה אתם אומרים על זה? מה אתה אומר על זה, אדוני היושב-ראש? "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". ראשית המשתמטים. הוא משתמט. זה בסדר? זה בסדר שבשם אמונה כזו או אחרת יש קריאה להשתמטות? זה בסדר? אני רק רוצה להיות על המסר, כי אם יש קווים אדומים שאתם שמים לעצמכם - - -
לא. לא. זה ב-2017. זה לא עכשיו, זה ב-2017.
אני אסביר לך את ההבדל. כשמישהו קורא לאנשים לא לשרת בצבא חובה זו השתמטות. כשמישהו מתנדב ואומר: אני עושה מזמני, על חשבוני - - -
- - לא לבוא ולהתגייס, להשתמט – ואמרו להם: כן, זה חלק מהעניין, צריך חתימות.
אף אחד לא אמר כן. אבל אני תוהה למה השתמטות מצד אחד או קריאה להשתמטות מצד אחד באופן כזה בוטה – שאפילו לא מנסה, כמו שאתה אומר, נגיד לסובב את זה או לדבר על זה בצורה שמדברת על התנדבות או התחלה של השתמטות; פה יש לך בפנים: "מצילים את צה"ל – לא מתגייסים". שר האוצר של מדינת ישראל. בפנים. למה הקו האדום הזה הוא בסדר? ברמה האמיתית. למה אז לא שמענו גינויים, או למה אנחנו לא שומעים ממנו היום גינויים לזה? הוא קרא להשתמטות. אין לך איך לברוח מזה. אין איך לברוח מזה, אשכרה קרא להשתמטות.
בהזדמנות הזו, אני רוצה גם לאחל בוקר טוב לחברת הכנסת מיכל שיר. מה שלומך?
אני רוצה לאחל ולהגיד: כל הכבוד לכל שלושת מיליוני המפגינים שהיו היום בקפלן. היה מחזה מרשים. הם נפרסו מקפלן ועד חדרה. היו חסימות כבישים מאוד מרכזיות. כל הכבוד לכם. גם כל הכבוד לצה"ל, בהזדמנות הזו. באמת, שאפו גדול. גם משטרת ישראל, כל הכבוד לכם על העבודה והיכולת לשמור על הסדר הציבורי של שלושת מיליון המפגינים. היית בהפגנה?
אוה, איך אני אוהב שאומרים לי: לא צריך לזלזל במפגינים – כשכבר חצי שנה מזלזלים בהפגנה.
מזלזלים בהפגנות. סופרים לנו אנשים כאילו עכשיו נהיה כל אחד – יש מקצוע חדש בפקולטה באוניברסיטת תל אביב: ספירת אנשים בהפגנות. זה חלק ממדעי החיים. אנחנו רוצים להחיות את הפקולטה הזאת. יושב פה שר במשרד החינוך. תודה רבה על פתיחת הפקולטה. מי שהולך להיות יושב-ראש החוג ולהקים את כל הקונסטרוקציה הזו זה איתמר בן גביר, אחרי שיפטרו אותו מממשלת ישראל על ביצועיו הכושלים. כן.
מה, זה היה לפני 20 שנה? על ההתנתקות אתה מדבר?
בוא ואני אתאר לך מצב שקורה. נניח שיש עכשיו צומת ששנינו מכירים, סגולה. אתה אומנם עושה דרכך במעלה בני ברק, אבל בוא נדבר על צומת סגולה. תאר לך שבצומת סגולה קיבלו אישור הפגנה ל-50–60 אנשים, וצומת סגולה יכול להכיל במדרכות או בכבישים שם, בלי לחסום את הכבישים, 50–60 אנשים, והמשטרה נתנה לזה אישור. אממה, הגיעו 2,000 אנשים. עכשיו, מה אתה עושה? אתה חוסם את הכביש או שם את כולם על אי התנועה?
לפעמים יש מקרים – אני לא מדבר על חסימת תנועה - - -
כשאתה מפגין, ואתה רוצה לעורר עניין ציבורי, ורוצה להביא - - -
אני אומר לך שאני – ככה עושים הפגנות. אתה לא שר קוּמְבּיה בבית, ואומר: אני רוצה למחות על המהפכה המשטרית; אתה הולך ומפגין. וכדי שתעשה בלגן, וכדי שזה יבוא לידיעת הציבור, וכדי שתהיה לזה נוכחות, אין מה לעשות. אין שום מהפכה או שום הפגנה בהיסטוריה של מדינת ישראל – ולדעתי, גם לא רק בהיסטוריה של מדינת ישראל – שהתבצעה מהבית. ישבו כולם, ואיזה כיף, בואו נשיר, בואו נשחק קווה-קווה-דה-לה-אומה, ועל זה אנחנו באמת נצליח לשנות את הגזרה שגוזרים עלינו. מהפכות והפגנות – יש להן תפקיד חשוב, וגם הפרת סדר ציבורי זה חלק מהפגנה. מי שמפגין צריך לקחת את זה בחשבון. החרדים שיצאו להפגין על חוק הגיוס, וחסמו כבישים פה על ימין ועל שמאל, ואחד אזק את עצמו פה לזה – על זה אנחנו לא מדברים. נדבקתם על השולחנות. אזק את עצמו פה לדוכן, זה בסדר? אבל הוא לוקח את זה בחשבון. הוא לוקח בחשבון שהוא עולה לפה עם אזיקים, שוועדת האתיקה כנראה תיתן לו קנס. זה חלק מהמחאה. ככה עושים מחאות בעולם.
אני נגד. בסדר. אבל אי-אפשר להשתמש תמיד בזה, כי זה לא עובד.
כי זה הווטאבאוטיזם הזה, שאני שואל אותך - - -
אין לי שום בעיה לדבר על ההתנתקות.
רגע. אני לא אמרתי שאין פצעים. אני לא אגיד שזה לא אותו דבר, כי אני לא מנסה להשוות כאב בכאב. כי אין פה כאב – מי שמפנים אותו מהבית, אני לא רוצה בכלל לחשוב מה זה. אבל בסוף זו מדיניות של ממשלה. עכשיו, אם היו שם הפגנות – אני לא יודע מה להגיד לך. לבוא ולהשוות עכשיו לפני 20 שנה – לפני 20 שנה היה נהוג לעשן אולי בחדרי ישיבות, והיום אנשים אומרים: זה לא יכול להיות; היה נהוג, לא יודע מה, לעשות אלף ואחד דברים. לא היה אייפון. לא יודע. היו אלף ואחד דברים שהיו לפני זה.
בסדר. אבל אני לא יודע להגיד לך את המצב.
באופן אובייקטיבי לבוא ולהשוות פיגוע ציבורי כמו ההתנתקות לפני 20 שנה, ולהגיד: אה, עצרו 40 ופה עצרו 400, או שם 400 ופה 40, ואללה, זה נראה לי, מה שנקרא, זה אפילו לא עומד במבחן התוצאה.
אם אתה רוצה להשוות תפוחים לתפוחים, אז בוא נשווה תפוחים לתפוחים. וחוץ מזה, כשמדברים על אלימות כלפי חרדים, אז מה אני אגיד לך, בהתנתקות – אתה רוצה שנדבר על ההתנתקות, שאתה תבוא ותיתן לי מקרים של מכת"זית שמעיפה חרדי? מה אתה חושב, שלא הזדעזעתי מזה, עם הבואש בכינון ישיר? אז מה, אז אני אגיד לך: לא, בהתנתקות היה יותר גרוע או פחות גרוע, זו לא תשובה. אתה תגיד לי: מה אתה משווה, למי אכפת מזה?
אני רוצה לדבר איתך על הבטחת בחירות. מפלגת ש"ס, בהסכם הקואליציוני, סעיף 43, אדוני השר במשרד החינוך, או סעיף 126: הממשלה תפעל להקמת רשות לחינוך לגיל הרך במשרד החינוך, שתכלול את הטיפול במעונות היום. איזה כיף. נכון, השר? איזה כיף שקיימתם את הבטחת הבחירות הזו. אני רוצה להודות לך מפה בתור מישהו שמגדל שני ילדים. תודה רבה. תודה רבה גם על העלאת המחירים במעונות היום. תודה. זה אחרי ההבטחה לחינוך חינם לגיל הרך. תודה. מיכל, שומעת? צריך להגיד להם תודה, קודם כול על הבטחת הבחירות שלכם. נדיר מאוד שמפלגה באה ואומרת – אגב, חם פה, מי שמטפל במזגן, אני מסתכל על אנשים, אם אפשר 2–3 מעלות. אז אני רוצה באמת להודות לכם גם על מסיבת העיתונאים. זוכר את מסיבת העיתונאים, חינוך לגיל הרך חינם? השר אביטן, לא היית שם.
ביטון. סליחה. למה אביטן? לא היית במסיבת העיתונאים, אז אני לא אפיל את האשמה עליך. אבל שר החינוך שלך ושלי - - -
לא. לא. למה אתה פוסל? בוא, אני רוצה להחמיא לך. תדע לך היום, בחלק מהשעה שלי יש לי שלוש דקות שאני בא בטוב. אולי אני אפתיע אותך. שלוש דקות היום אני אבוא בטוב.
אני לא מכיר כזה דבר. אני אשמח לשמוע. מגיל שנתיים עד שלוש בפרטי הופך להיות חינם? בסבסוד? במסובסד? במעונות היום?
גם אבא. יש גם אימא, ויש גם אבא. תסמוך עליי, אני אבא.
עזוב. אבא ואימא, לא נסבך אותך עכשיו פה. נו, בבקשה.
940 שקלים. חינם זה לא. אני רק אומר. לא. זה לא חינם. אני מפרגן. בבקשה, 940 שקלים. אבל העליתם. בכמה? עכשיו העליתם את מעונות היום.
העלו את המפוקחים. בפרטי אתה לא שולט. אתה לא עוזר לי בפרטי.
אני לא הייתי בה. לא יצא לך טוב. לא הייתי לא בכנסת ולא בממשלה. פעמיים לא יצא לך טוב.
לא 300. למה 300? זה 500 שקלים יותר.
תראה, עם המס על השתייה המתוקה והכלים החד-פעמיים ידעתם לטפל בעוולת הממשלה הקודמת. אז בעוולה הזו – שנניח זו עוולה - - -
אז זו לא עוולה. אז אל תגיד לי. אז בוא נהיה אמיתיים. הממשלה הזו העלתה. ועדה ציבורית שמי מינה?
הוועדה הציבורית של שכר חברי הכנסת המליצה להעלות את שכר חברי הכנסת. באה הכנסת ואמרה: תודה, לא תודה. יו"ר הקואליציה, יושב-ראש ועדת הכנסת, אמר: תודה רבה על מסקנות הוועדה הציבורית, אני לא מאמץ אותן. אותו הדבר יכלה לעשות הממשלה הזו, אבל לא ניכנס לזה. כי אני חושב - - -
טוב. בקיצור, משלמים 500 שקלים יותר. לא יודע, מה שנקרא long story short.
כי ככה, מעלים ב-500 שקלים למפוקחים. מה אני אעשה? זה אתם שחררתם את הטבלה. אני מקריא מהטבלה.
בסדר. אוקיי. אז אני מקריא מהטבלה שלכם, שבסוף יוצא 500 שקלים יותר. אתם נותנים את נקודות הזיכוי. אבל אני באמת חיכיתי למועצה לגיל הרך, שזה גם בסעיף הקואליציוני של המפלגה. איזו מפלגה? סעיף 126. איזה מפלגה הכניסה את זה, וכל הכבוד לה, שהכניסה את הגיל הרך ושמה אותו על ראש שמחתה? ניחושים מהקהל? ש"ס. מה קורה עם זה?
איזה עזרת השם? עכשיו אנחנו צריכים את זה.
כן? אז אתה תיכנס גם בשלוש דקות פרגון שלי – למרות שאני מאוד רציתי לפרגן לדודי אמסלם, אבל אני אתן לכם גם איזה דקה פרגון, בסדר? אז תודה רבה על זה שהקמתם את הרשות לגיל הרך, וזו גם הזדמנות מצוינת להזכיר ש-1 בספטמבר מגיע, והמשבר בעולם החינוך הוא משבר – הוא כאוס, לא פחות, אבל בסדר, למי אכפת, נכון? אנחנו מדברים על סבירות. זה הרבה הרבה יותר חשוב, להשחית את זמנה של כנסת ישראל במשך כמעט חצי שנה על השטויות שרוטמן וחבריו גוררים אתכם אליהן. אבל בסדר, נראה לאן זה יביא אתכם.
בכל זאת, סקרתי את פעילותו – דיברתי על הפעילות של השר אמסלם, ואני חושב שנורא חשוב לפרגן לו, ואני שמתי לי פה מסמך שסוקר את פעילותו לצמצום פערים חברתיים במדינת ישראל לאורך כל שנות שירותו הציבורי. אני מתחיל. אני עובר עמוד. יש פשוט הרבה פעילות. אני מקריא אותה.
לא, לא, שנייה, את מפריעה לי באמצע, אני מקריא את הפעילות שלו לצמצום הפערים החברתיים. זה באמת היה טוב. טוב, זה היה שתי דקות עמוסות במידע על פעילותו הרבה של השר לענייני כלום ושום דבר דודי אמסלם.
רוצה לדבר קצת על בריאות, פריפריה ומרכז, אגב צמצום פערים? מה עושים עם הפערים בבריאות? ראיתי שעכשיו התפרסם דוח על מספר הרופאים והרופאות בצפון מול המרכז, ראית? 5.5 במרכז, בדרום 2.7. יחס אחים-אחיות – 6.2 מרכז, 4 דרום, 5.4 צפון, בירושלים 5. מה עושים עם זה? אתה רוצה לדבר גם על ה-MRI?
אתה זוכר שדיברנו על אילת וקרן הארנונה?
כמה שנים כבר עושים את הפעילויות האלה? כמה שנים מדברים בבית הזה על הפערים בבריאות, בחינוך?
השאלה אם אנחנו לא צריכים בשלב מסוים לבוא ולהגיד: מה שאנחנו עושים – לא עושים טוב.
אבל באיזו צורה אנחנו בודקים אם הפעילות שאנחנו עושים – ואני לא מזלזל בפעילות שעושים, אני לא מזלזל בכספים שמביאים, אני לא מזלזל בכספים הקואליציוניים.
אז כנראה שאם אתה עושה 10, 20 שנים את הפעילות – אתה רוצה לדבר על 10, 20 שנים או 30 שנה שמפלגת ש"ס מנסה לצמצם את הפערים בחברה הישראלית? המון שנים - -
- - אבל הפערים רק הולכים וגדלים.
בשנת 1940 היו רכבות פה. אנחנו מדברים על משהו שהוא היסטורי. לא, באמת, זה באמת עכשיו. 20, 30 שנה המפלגה שלך – אין מה לעשות, כל בסיס היותה או בסיס קיומה ומסד קיומה היה על צמצום הפערים החברתיים. זה לא עובד. משהו שעושים לא עושים טוב. מסכים? כי אם הפערים החברתיים רק עולים, גדלים, אז אולי משהו לא עובד טוב, אולי משהו צריך לעשות שונה. אולי משהו שאתם עושים בחינוך לא עובד טוב?
איך אתה מודד בסוף את הפעילות שאתה עושה? לא במספר הכפיים שאתה מקבל במליאה על זה שהבאת 40 מיליון שקל, נניח לחדר מיון קדמי בקריית שמונה. אם דיברנו על אילת, בטח דיברנו על אילת בהקשר של פריפריה; זה לא רק פריפריה, זה אי, אילת. דיברנו על זה בהקשר של קרן הארנונה, שבה אתם חישבתם את זה בתצורה שפוגעת באילת בצורה אנושה. אתם חישבתם את זה פר למ"ס ודירוג סוציו-אקונומי, ואתם לא לוקחים בחשבון בכלל שאילת מאכלסת מאות אלפי תיירים בחודשים עמוסים, שמתווספים לשירותים שהעירייה צריכה לספק. בסוף כשאילת מפנה אשפה, זה לא כמו שרמי גרינברג בפתח תקווה מפנה אשפה. באילת מפנים פי 20 יותר אשפה. זוכר שדיברנו על זה? אמרתם שאתם תדאגו לאילת בסעיף ספציפי, למה הסעיף הזה עדיין לא הגיע אחרי קרן הארנונה, שלקחה מהם 9 מיליון שקלים בשנה? למה הסעיף הזה לא הגיע? למה זה לא דחוף לנו? כולנו הצבענו על העיוות שיש באילת.
גם דיברנו על טבריה. למה אף אחד לא טיפל בזה עדיין? שאלה שלא תקבל עליה תשובה, כי את אף אחד זה לא מעניין. תושבי אילת לא באמת מעניינים. לא באמת מעניין שאין מיילדות באילת; לא באמת מעניין שאם אתה מקבל חס וחלילה איזה אירוע לב, אין לך מה לעשות באילת; לא באמת מעניין אתכם שדה דב. לא עניין אתכם. עניינו דברים אחרים. פשוט לא עניינה אתכם אילת. לא מעניין אתכם התשתית התחבורתית לאילת. זה לא מעניין. ה-9 מיליון שקלים שלקחתם להם בקרן הארנונה, אף אחד לא מחזיר להם את זה. כמה חודשים עברו מאז שחוקק קרן הארנונה? שלושה חודשים בערך? לא טיפלו בזה. אתה זוכר שאמרת: אל תדאג, תהיה תקנה לאילת, מטפלים בזה? לא זוכר אם אתה אמרת לי. לא נעים לי להפיל את זה עליך – שלום, חברת הכנסת דבי ביטון.
אז את אף אחד זה לא באמת מעניין. הדברים האלה עוברים כאילו כלום. פשוט כלום. זה פשוט לא מעניין. אנחנו דיברנו על החינוך, דיברנו על מעונות היום, דיברנו על תקנות שצריך לפקח עליהן, תקנות הפיקוח שהעבירו פה. ב-2018, 2017 עבר חוק הפיקוח על המעונות עם המצלמות; אתה יודע שעדיין לא שמו תקנות על זה? ב-2017 או 2018 חוקק פה החוק הזה. עדיין לא שמו תקנות.
אתה ברוך השם מטפל. מי יטפל בפעוטות? מי יגן על פעוטות?
אז אתה אומר – אני מציג בפניך קשיים בעולם החינוך, אתה אומר לי: אני מטפל בזה בעולם הבריאות.
אני אשמח שאתה תדאג לבריאות באילת. שביוספטל אנשים יוכלו לקבל שירות – אתה יודע מה? לא מדהים, אבל ברוח ימים אלו – סביר. אני אשמח שאם אתה שובר את היד בגולן, לא תצטרך לנסוע שעה וחצי לצפת כדי שישימו לך גבס.
הקושי שלי הוא ביכולת להבין כמה מהר מסכימים על 14 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים וכמה לאט יוסיפו ולו ארבעה תקנים חדשים ביוספטל.
7 השנה ו-7 לשנה הבאה? מה זה משנה?
מה זאת אומרת? זה 14 מיליארד. בתקציב דו-שנתי זה 14 מיליארד.
זה לא נוגד את מה שאני אומר. בוועדת הכספים עברו כ-13.7 מיליארד שקלים בשנתיים ככספים קואליציוניים. לא לבסיס התקציב. מה לא נכון במה שאני אומר? זה מה שעבר. אין מה לעשות.
זה גם עבר בקואליציוני. המענק היה בקואליציוני.
זה מענק, זה לא שכר. השכר זה לבסיס. המענק היה בכספים קואליציוניים. אגב אני לא מדבר על זה, אבל תראה כמה מהר זה עבר. אתה מדבר איתי על השכר של השוטרים או המענק של השוטרים, אבל אתה לא מדבר על הדברים שאמרתי. כמה מהר עוברים או מסכמים על העברה של 14 מיליארד שקלים, או תלושי מזון, או כל דבר אחר שמאוד מאוד מעניין? תראה איך מהר – תוך 14 דיונים – אנחנו מעבירים שינוי חוק-יסוד שקורע את המדינה, אבל כמה לאט או כמה שנים יצטרכו תושבי ותושבות אילת לחכות לרפואה הוגנת במדינת ישראל, בשנת 2023 באילת, ואותו דבר בגולן.
אגב הכספים שהעבירו להקמת חדר המיון הקדמי בקריית שמונה – אני אשמח לראות מה קורה עם זה. כמה מהר. כמה הם יצטרכו לחכות כדי שתהיה להם מחלקת אורתופדיה ראויה באילת, וכשמישהו שובר את המרפק הוא לא יצטרך לנסוע 300 קילומטר כדי שיגבסו אותו. באיזה עולם זה נשמע הגיוני? באיזה עולם? אני מנסה להבין. כמה שנים אילת צריכה להתקיים כדי לקבל את השירותים כמו – אתה יודע מה, באר-שבע. לא אגיד פתח תקווה, כי רמי גרינברג דואג לכם בפתח תקווה ברמת הפח – ונראה שאין שקית בפח, נכון? אתה מסכים.
אמרתי רמי גרינברג – לא מגיבים.
רמי גרינברג הוא ראש עיר מצוין לגמרי. טוב. אתה רוצה לדבר על הבחירות המוניציפליות או שאתה רוצה שתי דקות שאני אמשיך ואקריא את ההישגים – הפעם של מירי רגב – בתחבורה, לקידום תחבורה ציבורית הוגנת ושוויונית במדינת ישראל, מה אתם מעדיפים, או לקידום פרויקט המטרו? ואללה, הייתה לי השבוע בוועדת הפנים הצגה, על המטרו. אתה ידעת שיש עימות בין משרד האוצר או שר האוצר לשרת התחבורה, ידעת על זה? אני השבוע בדיון מקרי בוועדת הפנים. במקרה יעקב אשר יש לו, אתה יודע, הוא צריך מדי פעם הפסקת סיגריה – כמו שאתה צריך לדעתי. אתה צריך שמישהו יחליף אותך, גם לדעתי – אבל הוא אוהב לצאת לעשן, ואז הוא יצא לעשן והגיע - - -
את הפסקת, בסדר גמור. ואז הגיעה ראש המטה, כן ראש המטה של מנכ"ל משרד התחבורה, והיא באה – ואנחנו מדברים על סעיף שבכלל מדבר על איזה רגולציה מסוימת, לא קשור לכלום – והיא אומרת: אני מבקשת להמתין כי יש אי-הסכמות בין משרד התחבורה, שהוא אמור – במדינה מתוקנת משרד התחבורה מוביל פרויקטים של תחבורה, אבל לא, במדינה שלנו משרד האוצר מוביל אותה כי הוא המשרד החזק ביותר בממשלה. אז היא אומרת שיש אי-הסכמות בינם לבין משרד האוצר, ואז אני אומר: רגע, רגע. זו הצעה ממשלתית. אם יש עמדת ממשלה, אתם באים ביחד, ואז התגלו פערים מאוד מאוד גדולים, שלדעתי – היום ראיתי איזה פוש, לדעתי זה היה בארץ, שמירי רגב קיבלה מיליארדים ואז היא תשחרר את המטרו.
צריך לשלם מיליארדים למירי רגב כדי שתיתן לתושבי ותושבות מדינת ישראל מטרו, דבר שבכל מדינה מתוקנת אחרת קיים. ואתם מדברים איתי על רכבת מנהריה לתל אביב, שהטורקים עשו כבר ב-1917 פה, או אני לא יודע כבר מאיזה שנה. כאילו זה שיא החדשנות ואיזו פריחה לפריפריה, רכבת שעשו כבר לפני 100 שנה – באמת על זה הגאווה הגדולה של מירי רגב. הזמן שלה – תגיד זה מצפצף לך עכשיו, נגיד, כשנגמר לי הזמן? או שמהבהב לך: תעיף אותו, כזה?
וואו. זה היה מאוד רשמי ומפחיד אפילו. מה שכן, זה העיר את השר. אני רוצה להודות לך על הזמן, ואני מקווה שכולנו נבין שהחקיקה הזו היא חקיקה שמשסעת ומפלגת את העם, ודווקא בימים אלה אתם תהיו אלו שתצביעו נגד. יש לי הרגשה שמכם תבוא הישועה.
5,271 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.