קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. השרים, חבריי חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם על פוליטיקה מול החיים עצמם. שומעים? פוליטיקה מול החיים עצמם. בפוליטיקה, המשפחה של ביסאן אבו ר'דיה מרהט, בת התשע, יכולים להגיד: הפוליטיקאים ישמרו ויגנו על תאונות הדרכים, ידאגו להציל חיים בדרכים ויעשו הכול. המדינה תעשה הכול כדי שהילדה בת תשע תצא מהבית ותסתובב, ותלך לכיוון בית הספר, וחייה יהיו בביטחון ובבטיחות; אבל בחיים עצמם מישהו דרס את ביסאן, היא מתה, והמשפחה שלה יותר לא תאמין לפוליטיקאים שיגידו לה שהמדינה תגן עליה. פוליטיקה מול החיים עצמם. בפוליטיקה יש רוב, והרוב קובע, ככה עובדת הפוליטיקה; אבל בחיים עצמם, אולי הרוב קובע, אבל הוא לא תמיד צודק. אם רוב קובע – לא יודע מה – להעביר קבוצת אוכלוסייה שלמה ממקום למקום, יכול לקבוע הרוב הזה, אבל הוא לא תמיד יהיה צודק. אם הרוב קובע שהדמוקרטיה לא תהיה תמיד דמוקרטיה, החיים עצמם יכולים לטפוח לרוב הזה על השכם ולהגיד לו: אדוני הרוב, בפוליטיקה יכולים להגיד לנו דברים, אבל בחיים עצמם זה לא עובד. בפוליטיקה יש המון המון פייק. פייק ניוז. בפוליטיקה יכולים להגיד: אני לא הרגשתי טוב כי זו הייתה התייבשות. אבל בחיים עצמם יבואו הרופאים ויגידו: יכול להיות שאתה אומר שזו התייבשות, אבל אם לא יתקינו לך קוצב לב, אז החיים שלך בסכנה, זו לא רק התייבשות. ואז צריך להחליט אם מאמינים לפייק של הפוליטיקה, או לחיים עצמם ולאמת, ולצורך של המדע והרפואה להציל את החיים. בפוליטיקה יש חירות לפוליטיקאים להחליט בעבורנו מה נכון ומה לא נכון, להחליט עבור האזרחים מה צריך לעשות, איך לשמור עליהם, ולפעמים אפילו איך להצר את צעדי האזרחים בשביל להגן על טובת הכלל; אבל בחיים עצמם יש לאזרחים חירות מעריצות הרוב, חירות מפגיעה בזכויות הבסיסיות שלהם, חירות מכך שמישהו ינצל את כוחו לרעה ויפגע באזרח או באזרחית רק בגלל שזה פוליטיקאי נתן לו את הכוח. שוב פעם, זו הפוליטיקה מול החיים עצמם.
בפוליטיקה לפעמים יש אינטרס לא להגיע להסכמות – כי הרי איך נחליף שלטון, איך נסביר שאנחנו צודקים, איך נשמור על האגו שלנו אם נרד מהעץ? אי-אפשר להגיע ולהתפשר לפעמים, זה לא האינטרס הפוליטי; אבל בחיים עצמם לפעמים אין ברירה, אלא כדאי להתפשר. בחיים עצמם אנחנו מבינים שאם אני לוקח הכול, כל תאוותי בידי, והאחר לא מקבל כלום, בסופו של דבר שנינו נפסיד, כי החיים עצמם הם לא הכול לי וכלום לאחר אלא חלוקה הוגנת, פיירית, של מה שיש במדינה. בפוליטיקה יש מארג עדין של אינטרסים, מארג שצריך לשמור עליו היטב – בין מפלגות, בין השקפות עולם, בין גופים שנמצאים בפוליטיקה, בין ארגונים, בין רשויות, בין כל מיני רגולטורים כאלה ואחרים. בחיים עצמם, לפעמים, ניסיון להרוס את המארג הזה יכול להרוס שנים של עבודה, אמון שלם. אני מזכיר לכולם שהפוליטיקה מדברת על הרבה מאוד פיקציות: מדינה, כסף, זכויות, רשויות; אבל החיים עצמם בסופו של דבר נוגעים ליחסים בין בני אדם, לחיים בין בני אדם, למערכת היחסים בין בני אדם, למה עושים לביטחון האישי ולתחושה של התקווה, בלי הפחד, של השגשוג, ועלינו תמיד לזכור שגם אם אנחנו בפוליטיקה לפעמים מנסים להרוס משהו, החיים עצמם יכולים להזכיר לכולם מה נכון ומה לא. בפוליטיקה הרוב יכולים להחליט שיש מלך לארץ הזו, אבל בחיים עצמם מלח הארץ יכול לקום ולהגיד: לא יהיה עלינו מלך, כי זו לא המדינה שאליה נולדנו, זו לא הבטחה שקיבלנו מהאבות המייסדים, זה לא הבסיס החוקתי שעליו בנויה מדינת ישראל. אז גם אם יכתירו עלינו מלך, מלח הארץ יגיד: עד כאן, זה לא יקרה.
בפוליטיקה, קבוצה קטנה – אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש – קבוצה קטנה יכולה להחליט לתת לה יותר ולשלם פחות, יותר זכויות ופחות חובות, אבל החיים עצמם יבואו ויגידו: ככה זה לא עובד בחיים עצמם, יש גבול עד כמה אפשר לפרום ולפרק את החוזה שיש בין המדינה לבין האזרחים. לא רוב רגעי או כוח של קבוצה קטנה יהרסו לנו את החיים עצמם.
בפוליטיקה – ואני מסיים, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש – יכולים לבטל את עילת הסבירות, ובחיים עצמם יקום העם ויגיד: עד כאן. תודה רבה.
623 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.