קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מועקה, מחנק בגרון, זו התחושה שעומדת בגרון של אזרחי ישראל כבר תקופה ארוכה – אנשים טובים מימין ומשמאל, אשכנזים ומזרחים, דתיים וחילונים, סטרייטים ולהט"בים, טייסים וגולנצ'יקים.
אני כמובן אדבר תכף על ההפיכה ולאן היא תדרדר אותנו, אבל לפני כן כנבחרי ציבור בואו ונביט רגע סביבנו ונבין מה מצבו של העם שבחר בנו, שסמך עלינו. חברים הפכו ליריבים, משפחות מתקשות לשבת לאכול בנחת, כל התרעה בחדשות מציפה בגל של דאגה. אזרחים מעיזים להעלות את השאלה הקשה האם המדינה היא עדיין מקומם. טובי בנינו ובנותינו – כן, חברים – טובי בנינו ובנותינו מתחבטים בשאלה אם זו המדינה שנשבענו להגן עליה במחיר נפשם, בחייהם.
אנשים בבית הזה יגחכו בציניות וימהרו להגיד: אז שילכו. לכל אחד יש תחליף. לאור האירועים, הם ינסו לצבוע את החרדה שלהם כבגידה. הכול הם יעשו, חוץ מחשבון נפש. אנשים זועקים את דם ליבם – אתם חושבים שמישהו נהנה מזה? חצי שנה בכל שבוע עם הילדים על הכתפיים יוצאים להפגין, בקור ובחום, נגד הדיקטטורה ונגד הממשלה שמשנה את פני המדינה.
עד מחר אפשר להתנצח, להצטדק, לבוא בפלפולים, אבל דבר אחד אי-אפשר לעשות: לענות על השאלה הפשוטה איך אנשים, אזרחים למופת, מגיני המדינה עד לפני חצי שנה, הגיעו למצב שהם לא יודעים אם נכון להמשיך להתנדב למילואים. אפשר לטעון עד מחר שזה פייק, שזו פריבילגיה, ושבסך הכול מדובר בהחלטה מן המניין של ממשלה נבחרת; אפשר להמשיך לטעון שזה רק טיעון כדי להפיל ממשלה נבחרת, אבל אשאל שוב שאלה פשוטה: למה רק עכשיו? הימין בשלטון ברצף מ-1977 חוץ מהפסקה של חמש שנים, ומעולם זה לא קרה. אז למה רק עכשיו? גם על זה, כמובן, הממשלה לא יכולה לענות. ולמה? כי חשבון נפש הוא דבר מפחיד, במיוחד כשאתה אומר לעצמך את האמת הקשה, אבל עבור כל אזרחי ישראל שלא ישנים, שמפולגים, שטרודים – אולי הגיע הזמן לעשות אותו. אולי השבוע, שבו אנחנו מציינים את חורבני הבית בהיסטוריה שלנו, הגיע הזמן לשבת ולהפסיק לשקר, להפסיק להסית, להפסיק לבלבל ולהטעות ופשוט לומר את האמת.
אז מהי האמת? האמת הפשוטה היא שטעיתם – טעיתם במהות, ולמזלנו גם טעיתם בדרך. חשבתם שיבוא שר משפטים ביום בהיר, יכריז על שינוי אופי המשטר, ואז הכול יהיה בסדר; אחר כך חשבתם שאם תפצלו את ההפיכה לחלקים, לא ישימו לב: נתחיל בעילת סבירות, בקטנה. מי שמתנגד בטח מגזים – מה, עילת הסבירות זה סוף הדמוקרטיה? טעיתם גם באיך שהתייחסתם לציבור שבחר בנו – אני אומר "בנו", כי תהיו בטוחים שההתנגדות להפיכה המשטרית חוצה מפלגות ומגזרים. אז חשבתם שרק לציבור החרדי יש קווים אדומים – אם נוגעים בהלכה, אם מנסים לגייס, יהפכו את המדינה; חשבתם שרק לציונות הדתית יש קווים אדומים – אם ייגעו בארץ ישראל השלמה, יהפכו את המדינה. אבל לציבור הליברלי הרחב, השפוי, שרק רוצה לחיות פה בכבוד במדינה יהודית ודמוקרטית חשבתם שאין קווים אדומים; שאפשר לנצל, לשקר, לדרוש, לשנות, לסחוט, ובסוף גם לשנות את אופי המשטר. אז גיליתם שגם לנו יש קווים אדומים, גם לנו יש עקרונות שנילחם עליהם בחירוף נפש, גם אנחנו אומרים די.
אבל במקום להבין שטעיתם, במקום לעצור, אתם דוהרים; דוהרים ובדרך דורסים, משמיצים את כל מי שרק מעז להתנגד. אם הייתם מעיזים לרדת לרגע לקפלן ולראות איזה אנשים נפלאים יש שם, איזה אנרגיות יש שם, הייתם מבינים שאתם מנותקים. יש שם ימנים ושמאלנים, מזרחים וחרדים, אשכנזים, באים מכל הארץ – אבל אתם חיים בבועה שלכם, שומעים גלי ישראל ורואים ערוץ 14; מקשיבים לקרעי ודיסטל וחושבים שזו המציאות. אתם מנותקים. אולי ניצחתם בבחירות, אבל הפסדתם את העם.
שימו רגע את הפוליטיקה בצד, אם זה בכלל אפשרי, ותענו לי רגע ברצינות: לאן נעלמה הבושה שלכם? אתם לא רואים את האבסורד? בן גביר, אדם שלא שירת יום אחד בצה"ל, מעז לגנות את המשרתים? חברי כנסת חרדים מעיזים לומר שכל אחד אפשר להחליף. אותם חברי כנסת שמקדמים את ההפיכה הזאת כדי לפטור ציבור שלהם מגיוס יספרו סיפורים שרוב העם רוצה בזה, והינה, יש את ההפגנה בעד; יספרו לכם שזה עניין של אזרחים סוג א' וסוג ב'. מי הולך להפגנה בעד? אזרחים מבאר שבע? אזרחים מקריית שמונה? משדרות? מעטים מהם. להפגנה בעד ההפיכה יגיעו גרעינים ממשיכים מההתנחלויות – אין קשר לפריפריה. לא אכפת לכם מהפריפריה.
גלנט, כאיש ביטחון לאיש ביטחון, אתה לא רואה מי יושב לידך? אתה הרי יודע מי עושה נזק למערכת הביטחון, מי עושה בה שימוש ציני. אתה יודע את האמת, אתה יודע למה חברי הכנסת החרדים תומכים בהפיכה הזאת: פטור מגיוס. אתה יודע גם מה רוצים סמוטריץ' ובן גביר מההפיכה הזאת. אותו סמוטריץ' שהתיישב לידך במשרד הביטחון רוצה לעשות ממלכת יהודה בשטחים. אתה יודע טוב מאוד לאן זה יוביל. לא תוכל לומר שלא אמרנו לך, לא תוכל לומר: לא ידעתי, הרי לא סתם ניסית לדחות את החקיקה.
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, אתה יודע עמוק בפנים מה ההפיכה הזאת תעשה לקהילה הגאה. אתה יודע שבג"ץ שומר עליכם. אתה לא רואה שמי שיושב לידך לא מעוניין שתהיה לך משפחה, שיהיו לך ילדים?
ידידיי, אנשים ישרים וערכיים בליכוד, אני יודע מה בליבכם. אתם מבינים כמוני לאן כל הדבר הזה הולך. האם זה באמת מה שאתם רוצים? האם בשביל זה נבחרתם לכנסת? ברור שלא. אתם לא מזדהים עם האמירות הבזויות שנאמרות מסביבכם, אתם לא מזדהים עם צמצום הדמוקרטיה הישראלית. יש עוד אנשים רבים, טובים, שלא מאמינים במה שקורה פה היום ובחצי השנה האחרונה. אני פונה אליכם מעומק הלב, ללא ציניות, ללא מטרות רווח, פונה אליכם כאיש ביטחון שסחב את האלונקה לידכם, כחקלאי שאוהב את המדינה הזאת, כאזרח שבאמת חרד מהתהום שאליה אנחנו הולכים: תעשו מעשה, תצביעו בצד הנכון של ההיסטוריה. במקום שאין אנשים השתדל להיות איש. זה אף פעם לא קל, אבל אני אומר לכם היום: אין פוליטיקה. העם יודע מי מצביע עבורו היום, ומי מצביע עבור רווחים אישיים; מי מצביע עבור האזרח, ומי מצביע עבור הכיסא שלו. אני מושיט לכם יד; הזמן אוזל, קחו אותה. לאנשים ערכיים ואמיצים ידי תמיד מושטת. אין שום דבר שמחכה לכם מעבר להצבעה הזאת, רק תהום.
לקבוצה השנייה, מהנדסי ההפיכה, אתם אפילו לא מסתירים את המניעים שלכם. הגרעין המשיחי בציונות הדתית רוצה הפיכה. מבחינתם הממשלה היא חמורו של משיח, מבחינתם נתניהו הוא חמורו של המשיח. החרדים רוצים פטור משוויון בנטל, גם זה כבר גלוי; ואיך אפשר לשכוח את ראש הממשלה בנימין נתניהו, עם שלושה כתבי אישום – עובדה שאיכשהו הפכה לנורמלית, כאילו אותו בנימין נתניהו לא קרא לפיטוריו של ראש ממשלה אחר כשהיה בחקירות. ועכשיו רוצים לשכנע אותנו שהמהפכה המשפטית לא קשורה בכלל למצבו המשפטי המחריד של ראש הממשלה. הבושה נעלמה מזמן. היושרה שהייתה למנהיגים אמיתיים בישראל כבר לא קיימת. לאותו נתניהו מנסים לקרוא "אבי האומה" – בדיחה גרועה. אולי הוא ייקרא "מחריב האומה", בוודאי לא "אבי האומה". דבר אחד משותף יש לך, ראש הממשלה, עם גדולי האומה: גם אתה כמוהם תבלוט בהיסטוריה. תהיה בטוח שכשיחזרו אחורה בהיסטוריה וישאלו מה קרה למדינת ישראל, מה היה שורש המשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, לא יחשבו על לוין, לא יחשבו על סמוטריץ'; רק שם אחד יעלה – שלך. הכול עליך. אתה חתום – אתה אשם.
ולכם, אזרחי ישראל, ששואלים את עצמכם את השאלה המזעזעת: האם זה מקומנו? אני רוצה לומר לכם היום בקול חזק וברור: זה מקומכם, זו המדינה שלכם, שלנו. נלחמנו עליה, אהבנו אותה, אנחנו אוהבים אותה, נתנו לה הכול. איבדנו את אחינו שמה, את בנינו שמה, את ההורים שלנו. אנחנו לא נוותר עליה, לעולם לא נוותר עליה. אנחנו ננצח – לא ניצחון כזה שמשפיל את הצד השני, אלא ניצחון כזה שמחזיר את השפיות למדינת ישראל.
ראש הממשלה החצוף מדבר על סרבנות, כשמסביבו בשולחן הממשלה יושבים נציגים חרדים, מתנחלים, נוער הגבעות, שהדמוקרטיה מהם והלאה ושהשירות בצה"ל הוא תועבה בעיניהם. אותו ראש ממשלה – נגמר לי הנאום הכתוב והזמן עוד לא אזל, אז אני אמשיך בלי הנאום – אותו ראש ממשלה יושב ופשוט מחרב את המדינה. אתה הרי יודע בדיוק כמוני, כי אני ואתה רואים את אותם דוחות מודיעיניים – אתה יודע בדיוק כמוני מה המצב שלנו; אתה יודע מה קורה בצפון, אתה יודע מה קורה בשטחים, אתה יודע מה קורה באיראן, אתה מבין שהסבירות למלחמה עלתה מאוד בשנה האחרונה, מאז שאתה בשלטון, דרך אגב, ואתה ממשיך ללכת בעיניים פקוחות לתוך התהום מתוך מחשבה שזה יהיה בסדר, המחאה תירגע. אז אני אומר לך – זה לא יהיה בסדר, המחאה לא תירגע. היא תמשיך ותהיה עצומה יותר ויותר.
ואני אגיד לך עוד משהו, אדוני ראש הממשלה, אם אתה מקשיב לי עכשיו: אני מאחל לך בריאות, אבל אם אתה מקשיב לי, אני רוצה שתדע: יש שני עמודים שעליהם המדינה הזאת יושבת: ה"יהודית" וה"דמוקרטית". וכמו שגם אני אצא לרחובות אם ינסו לפגוע בזהותה היהודית ולא אירגע עד שלא תיפסק הפגיעה, אותו דבר – אנחנו נצא לרחובות ולא נירגע עד שהעניין הזה של פגיעה בדמוקרטיה לא יחלוף לנו מסדר-היום, ונחזור. תשאל את עצמך, הרי ב-1948 הקמנו את המדינה הזאת, ובזכות היותה יהודית, דמוקרטית וליברלית הגענו להישגים יוצאי דופן בכל דבר ועניין – בחינוך, בבריאות – הרי אנחנו דוגמה לכל העולם במערכת הבריאות הציבורית שלנו, בביטחון, בכל דבר. מה עשה אותנו לכל כך מוצלחים? מה שעשה אותנו לכל כך מוצלחים הוא שידענו לשלב "יהודית" ו"דמוקרטית", לא התפשרנו על ערך השוויון, נלחמנו על הדמוקרטיה שלנו ונתנו חופש לכולם. רק בזכות זה הגענו למה שהגענו, ואתה רוצה לקחת אותנו אחורה? הרי אתה לא מאמין בזה. אתה בעצמך – אתה במילים שלך אמרת לפני שנים מעטות בלבד: ראש ממשלה שיש נגדו כתבי אישום לא יכול לכהן כראש ממשלה, כי לא בטוח שהשיקולים שלו יהיו השיקולים הנכונים. אתה נתת הרצאה מאלפת, כמו שאתה יודע, על הפרדת הרשויות, ושאסור לגעת בבתי המשפט ושאסור לגעת ביועצים המשפטיים. מה קרה לך? מה קרה לך? 10,000 מילואימניקים הודיעו לך שהם לא יתייצבו למילואים אם תהיה כאן החקיקה הזאת.
אני פוגש בכירים בקואליציה, חלקם נמצאים כאן באולם, והם אומרים לי: עזוב, רמי, זה שטויות, זה כולה עילת הסבירות – זה כולה האופציה לתת כאן השחתה מסיבית של השירות הציבורי, השחתה מסיבית של הממשלה, פיטורים ומינויים של כל היועצים המשפטיים, שיהיו תלויים בשרים, ריסוק של שומרי הסף. הרי הדבר הזה הוא כמו גלגל שלג, כמו כדור שלג. הדבר הזה יביא לחורבן הדמוקרטיה.
אני מתפלא גם על ש"ס, גם עליך, אדוני היושב-ראש. אתה מייצג מפלגה מפוארת, שידעה לעמוד ברגעים קריטיים בצד הנכון של ההיסטוריה, והרב שלכם ידע להגיד דברים נועזים בזמנו לגבי ליברליות, לגבי שילוב של חילונים ודתיים. איפה אתם היום? איפה אתם היום? אתם הולכים לתמוך בפסקת התגברות בסבירות הקיצונית ביותר – עוד יותר קיצונית ממה שהייתה כשהתחילו הדיונים,
ואתה יודע את זה. לא רק שלא עשו ריכוך, עוד הוסיפו שני סעיפים במהלך הדרך ולא נגעו בפסיק – על כל המינויים, על כל ההחלטות, על כל המדיניות. זה לא שאי-אפשר להגיע לפשרה; אפשר להגיע לפשרה. אבל צריך פשרה אמיתית, כזאת שלא תפגע בדמוקרטיה, כזאת שלא תאפשר מינוי של יועצים משפטיים, כזאת שלא תאפשר השחתה של כל המערכת הציבורית.
ושלא יהיה לכם ספק, ההשחתה בוא תבוא, ותהיה גדולה יותר ממה שאתם מתארים לעצמכם. הרי אנחנו רואים בכל יום שני את אותם אנשים שבאים לפה בשביל לקבל ג'ובים, והלחץ שלהם על חברי הכנסת של הליכוד לאשר מהר, כאן ועכשיו, את החקיקה הזאת, כדי שלא יהיה שום קריטריון למינוי. תגידו: אה, יש קריטריון של השירות הציבורי, אבל מי כמונו יודע איך גם היום, בזמן שיש את עילת הסבירות, אתם יודעים לעבור על החוק הזה. אתם יודעים מה? אני לא אגיד "אתם יודעים" – אנחנו יודעים. גם אני לא פטור מהדבר הזה. אנחנו יודעים היום איך להתקמבן. תארו לכם שהחוק הזה עובר מחר בבוקר – מה יקרה כאן? לא יהיה דין ולא יהיה דיין. יתמנו כאן אנשים לפי קרבה משפחתית, אנשים שהביאו לך 4,000 קולות יתקבלו להיות מנכ"לים של חברות, בלי שיש להם שום כישורים לזה. אז אנחנו נתקן את הקריטריונים ככה שהם יוכלו. אנחנו כבר רואים את זה קורה היום. זה כבר קורה היום. מה המינויים שמנסים לעשות במשרד התחבורה? היום, עם עילת הסבירות, לפני שביטלו אותה, מנסים להכניס אנשים לכל מיני ג'ובים, ואנחנו יודעים שהם לא מתאימים לתפקידים שלהם, ולא רק שם, בהרבה מאוד מקומות.
אתם יודעים מה זה יעשה לשירות הציבורי? תסתכלו, יש מדינות שבהן זה קורה. תסתכלו מה מצבן. תראו מה קורה בפולין, תראו איך נראית הכלכלה של הונגריה מיום שעשו את זה. ואנחנו הולכים להיות הרבה יותר גרועים מהם. למה אנחנו הולכים להיות יותר גרועים מהם? כי בתוך הממשלה הזאת יושבים אנשים – ולפחות לזכותם ייאמר שהם לא מסתירים את זה – כמו סמוטריץ' ואחרים מהמפלגה שלו, שיש להם אג'נדה ברורה. הם לא מסתירים אותה. הם אומרים: זאת המטרה, ואנחנו נשאף למטרה הזאת, ובסופו של דבר אנחנו נעשה כאן מדינת הלכה. זה מה שאנחנו רוצים. ייקח עשר שנים, ייקח עשרים שנה.
אני רוצה להגיד לך משהו, אדוני שר השיכון, אנחנו - - -
זאת שאלה מצוינת, אני רוצה לענות לך. אנחנו לא נמצאים ברחוב – ברחוב נמצא עם ישראל. אנחנו לא מעודדים אותם, אנחנו לא מממנים אותם. הם באים מרצונם. אתה יודע ש-550,000 איש היו אתמול בלילה ברחובות בכל המדינה? אני יודע, אני הייתי בהפגנה בנהלל - - -
לא נריב, בין 450,000 ל-550,000.
יש תשעה מיליון. אני הייתי בהפגנה בנהלל, אחרי זה הייתי בקפלן, אחרי זה הייתי בירושלים – מאות אלפי אנשים. על כל בן אדם כזה שנמצא ברחוב – אני רואה במשפחה שלי – האבא או האימא הולכים, האחר נשאר עם הילדים בבית. הרי לא כולם יכולים ללכת בלילה. זאת אומרת, תכפיל את זה בשתיים. כמיליון איש היו מספיק נחושים בשביל להיות ברחוב. גם אתה, במגזר שלך, כשאתם מפגינים, אתם לא מפגינים בבית, אתם לא מפגינים בכנסת – אתם יוצאים לרחובות. אתם יוצאים, וההפגנות מאוד מאוד אלימות. כמיליון איש, כשני מיליון איש היו ברחובות, ולא נסרט שוטר, לא נשרפה ניידת, לא נהרגה אישה ממכולה שגולגלה עליה, לא קרה שום דבר – הפגנות של עם ישראל ללא אלימות. באים ואומרים לממשלה: תקשיבו, זה שיש לכם רוב של 64 בכנסת לא מאפשר לכם לשנות את השיטה הנהוגה כאן מיום הקמת המדינה.
אנחנו לא סוחפים, העם נסחף. העם יוצא לרחובות. מה אתה חושב, שהם באים בגללי? שאני אומר להם לבוא? הפוך – לפעמים אנחנו נגררים אחריהם, הפוך. יש כאן מאות אלפי אנשים שיוצאים, אף אחד לא אומר להם לצאת. אצלנו זה לא כמו אצלכם, שהרב אומר: תצאו – יוצאים; תחזרו הביתה – חוזרים הביתה. אלה אנשים חופשיים, ליברליים, שעושים את מה שהם מרגישים שהם צריכים לעשות.
2,249 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.