קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, תראו, עברנו שבת מדהימה. יצאנו לצעדה לירושלים עשרות אלפי אנשים. זה היה מדהים לראות את האנשים שהצטרפו לדרך, באמת מכל קצוות הארץ, צעירים, מבוגרים. הייתה גם הדלקת נרות שבת. היו שם דתיים, היו שם חילונים. אגב, לא משהו שמחלל שבת בהכרח, כל אחד עשה את זה לפי אורח החיים שלו. באמת היינו שם אנשים מכל חלקי הארץ.
בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. אני גדלתי בהפגנות. אני גדלתי בהפגנות על צביונה של ירושלים, על פתיחת חניון קרתא בשבת, על שמירת הצעירים החילונים בעיר. נפגשנו בסיבובים קודמים, השר גולדקנופ. בחיים לא ראיתי הפגנות כל כך מעצימות, מרגשות. אנשים, ב-40 מעלות חום, חום אימים, עושים את העלייה לירושלים עם הילדים שלהם, עם עגלות, ילדים על הכתפיים, אנשים מבוגרים, אנשים עם קביים, עושים את העלייה מתוך אמונה ואהבה ודאגה למדינה שלנו. זה אירוע שהוא בעיניי peak של חצי שנה של מאבק לא אלים, באמת בכל רחבי הארץ. כמו שהמפכ"ל אמר, לא ראיתי דבר כזה שחצי שנה יש מחאות ואין אפילו שוטר אחד שנפגע. הכול באמת באהבה גדולה ובדאגה גדולה.
זה היה אירוע מאוד מאוד מרגש, שאני מקווה שיגרום לממשלה לעצור רגע ולחשוב. לעצור רגע ולהקשיב, כי העם לא איתכם. היו שם גם מצביעי ימין שחושבים שזה לא מה שהם הצביעו לו. העם נתן את הכוח לממשלה הזו, לא לשינוי משטר. אני חושבת שזה הזמן, בטוב, באהבה, להקשיב ולכבד גם את הצד השני. כי אנחנו רואים מיליונים, מיליונים של אנשים ברחובות, מיליוני אנשים ברחובות. אנחנו רואים גם בסקרים שמצביעי הימין אומרים: זה לא מה שרצינו; אנחנו אפילו לא ידענו על ההפיכה המשטרית מבעוד מועד, אלה דברים שלמדנו עליהם אחרי הבחירות.
ואתם יודעים מה? כן, גם למילואימניקים כדאי וראוי להקשיב. בסוף יש במדינה הזו 1% מהציבור שהם משרתי מילואים פעילים. זה לא בושה להקשיב להם, זה לא בושה להקשיב ולכבד את מה שהאנשים היקרים האלה אומרים. אנשים שבאמת סיכנו את חייהם. אם תעשו את זה, אני חושבת שיהיה אפשר להגיע לפתרון שימנע קרע מאוד מאוד גדול בעם שלנו.
ניסינו להגיע למהלך של פשרה. זה לא שאנחנו לא מאמינים בפשרות. אף שאנחנו אופוזיציה, אתם רואים איך אנחנו מתנהלים – אנחנו יום-יום מגיעים פה למליאה ומצביעים בעד חוקים שאנחנו חושבים שהם לטובת המדינה; נגד חוקים שאנחנו חושבים שהם לא טובים למדינה ובעד חוקים שהם לטובת המדינה. אנחנו משתדלים להיות ענייניים. אנחנו במסגרת הזו גם הגענו לבית הנשיא ורצינו למצוא פתרון כולל. ויש גם את מתווה הנשיא, מתווה העם, שאמרנו שאנחנו לא הכי אוהבים אותו, אבל אין מה לעשות, צריך להגיע לפשרות. לצערי, הדברים האלה נדחו.
מה שקורה כרגע בעיניי ממש דומה לבזאר הטורקי: יש לנו 24 שעות להגיע להבנות; אם לא נגיע להבנות תוך 24 שעות, אנחנו נעביר את זה ככה. כאילו יורים עלינו. מה קרה? עילת הסבירות זה הדבר היחידי שחשוב במדינת ישראל? איפה כל הבטחות הבחירות שלכם – יוקר המחיה, הטרור, המצב הביטחוני, הרציחות ברחובות, מספר הנרצחים בחברה הערבית – איפה? אפשר להתעסק גם בדברים האלה. מה הלחץ – עכשיו תוך 24 שעות, אם אתם לא מדברים, אנחנו מעבירים את זה as is – למה? למה להתנהל ככה, למה לעשות את זה ככה עם אקדח לרקה?
אתם יודעים, בפעם הקודמת שתיקנו חוק-יסוד, זה היה כבוד האדם וחירותו בשנות התשעים. חמש שנים עבדו על החקיקה של החוק הזה. הקימו צוות ממשלתי. עשו שיתוף ציבור. פרסמו לציבור חודשים, חודשים לפני, את הנוסח, כדי שכל אחד יוכל לתת את הפידבק שלו. ואז, בצורה מקצועית וממלכתית, העבירו חוק-יסוד במדינת ישראל. מה קורה פה?
אז אני אגיד לך. במידה רבה, אהרן ברק ובתי המשפט בכלל נדרשו להיכנס לסוגיות שאני חושבת שלא היה להם בכלל עניין להיכנס אליהן, כיוון שהממשלה שלנו שנים רבות גם פחדה לקבל החלטות של מדיניות, והעבירה, זרקה תפוחי אדמה לוהטים לבתי המשפט מתוך חוסר מנהיגות ואומץ.
עכשיו, אני רוצה לחזור. כבוד האדם וחירותו, לקח חמש שנים לחוקק את זה בצורה שקופה, עם שיתוף הציבור. מה קורה פה? באה הממשלה, אומרת: אני לא מעוניינת להתנהל בשקיפות או לשתף את הציבור או לקבל איזושהי הערה, אנחנו נעשה את זה במסלול עוקף: לא חקיקה ממשלתית – חקיקה פרטית, בלי תזכיר, בלי שקיפות, בלי הערות הציבור, כלום. מביאים חקיקה דורסנית ביותר, מפרסמים אותה ימים ספורים לפני שהיא מובאת להצבעה בכנסת. אתה משתתף בדיונים, אתה מרים את היד ברשות דיבור, מבקש לשאול שאלה, אומרים לך: צא החוצה; שאלה – לא פה, צא החוצה. אפס שיח ענייני. והראיה הטובה ביותר היא שהחוק יצא בדיוק כפי שהוא נכנס. ראיתם דבר כזה בכנסת ישראל, שחוק יוצא בדיוק כמו שהוא נכנס, ועוד בנושא כל כך רגיש של חקיקת חוק-יסוד? חוק-יסוד זה דבר כבד, שראוי שייעשה בצורה אחראית, ולא בדרך המפלגת והכל-כך לא אחראית הזו.
אבל בסופו של דבר אני מאמינה שכל ניסיונות ההידברות לא צלחו כי יש פה פער אמיתי. בסוף החקיקה הזו, החקיקה המשפטית, נולדה בחטא על ידי ראש ממשלה שנמצא בניגוד עניינים. אמרו לו: יש לך כתבי אישום, אל תעסוק בנושא המשפטי; אתה יכול לעסוק בכל התחומים, זה בסדר גמור שתהיה ראש ממשלה, אבל בתחום המשפטים יש לך ניגוד עניינים; אל תעסוק. בחר ראש הממשלה לעשות דווקא בזה ורק בזה. הוא בא עם האינטרסים האישיים שלו, שתכליתם היא לבוא ולרסק את בתי המשפט, ואנחנו באים עם האמונה שלנו שצריך בית משפט חזק ועצמאי, לכן לא הצלחנו להגיע לפשרה. כי המקסימום שלו והמינימום שלנו זה לא אותו דבר, זה לא נפגש, כי לנו חשוב לשמור על בית המשפט עצמאי, וזה פער מהותי ביותר.
עכשיו תקשיבו, לכל בן אדם, בין אם הוא נבחר ציבור ובין אם הוא פקיד ציבור, יש הסדר ניגוד עניינים. ברגע שהוא נכנס לממשלה, כותבים לו הסדר ניגוד עניינים. גם לי היה כזה. כשראש הממשלה נבחר, נכתב לו הסדר ניגוד עניינים רגיש במיוחד, כיוון שיש פה תקדים של ראש ממשלה עם כתבי אישום. עכשיו, במקום לבוא ולהילחם על חפותו כמו גבר, במערכת המשפט, להגיד: פה אתם טועים – ויכול להיות שהוא גם יצא זכאי, אני מאחלת לו, אין לי שום דבר אישי נגדו – אבל במקום לבוא ולהתמודד ולהילחם על חפותו, הוא בחר בדרך הלא-ראויה, והיא לרסק את בתי המשפט, וזה לא ראוי.
עכשיו, יקרו פה אחד מהשניים: או שכל נבחר ציבור או כל פקיד ציבור יגיד: אם ראש הממשלה לא מכבד את הסדר ניגוד העניינים שלו, אז למה שאני אכבד את הסדר ניגוד העניינים שלי? ואז זה פתח אדיר לשחיתות, כי כל אחד יוכל למנות או לחלק כספים למי שהוא מוצא לנכון, ללא כחל ושרק. או לחלופין – רק לראש הממשלה יש את הזכות לעבור על החוק ולא לכבד את הסדר ניגוד העניינים שלו. ואז הוא מלך, ואז זה לא דמוקרטיה, וזו בעיה גדולה, שצריכה להטריד את כולם. היה ראוי שראש הממשלה יתעסק בסוגיות שבאמת מטרידות את הציבור ולא דווקא בסוגיה שבה הוא מצוי בניגוד עניינים עמוק.
אני רוצה לפנות מכאן להסתדרות, לארגון היציג של העובדים במדינת ישראל. תראו, לפני ארבעה חודשים ההסתדרות אמרה: עד כאן, מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, חוצים פה את הגבולות, אני משביתה את המשק. עכשיו לא קרה שום דבר שמשנה את המציאות הזו, פשוט הממשלה התארגנה מחדש ובמקום לבוא בבליץ של חקיקה היא באה בשיטת הסלמי, אבל המהות היא אותה מהות. ואם אתם רוצים לשמור על הדמוקרטיה, עכשיו זה הזמן שלכם להתייצב ולהגן על הדמוקרטיה. אם לא תעשו את זה, תחטאו באופן משמעותי לתפקידכם, כי בית המשפט הוא המגן הגדול ביותר על זכויות עובדים במדינת ישראל. הוא זה שהביא את זכות השימוע ומגן עליה, הוא זה שמגן על הזכות לשביתה, על השוויון בשכר, על אין-ספור זכויות של עובדים. ואם לא תעשו את זה, גם תאבדו את הרלוונטיות שלכם, כיוון שביום שאחרי כל הכוח כבר ירוכז על ידי הממשלה, הכול יהיה מרוכז שם. איזה כוח יהיה לארגון עובדים? גם, סליחה, סמוטריץ', רוטמן – הם לא מסתירים את כוונתם להביא חקיקות ומהלכי המשך שבכלל יפרקו את הרעיון של העבודה המאורגנת במדינת ישראל. ולכן, אם אתם לא תתייצבו עכשיו לצד המאבק, אתם תהיו חתומים על נזק בלתי הפיך במדינת ישראל.
ברשותכם, אני רוצה להקריא מאמר שפרסמתי ברשתות, כיוון שלחלקכם אולי אין גישה לרשתות החברתיות. השר גולדקנופ, אני לא יודעת אם יש לך פייסבוק, טוויטר וכן הלאה, אבל אם אין לך, אז ברשותך אקריא לך דברים שכתבתי, כי אולי פספסת את זה שם. טיקטוק, אתה שם? פחות.
אני פרסמתי מאמר תחת הכותרת "נתניהו חצה את הרוביקון": חברים, הגענו לנקודת האל-חזור, לא רק שלנו אלא גם של נתניהו. הוא חצה את הרוביקון. בשביל להסביר למה, חייבים לעשות Zoom out לרגע: נגד נתניהו מתנהלים שלושה תיקים פליליים. בכל מצב עולם סביר, ראש ממשלה היה מתפטר עם הגשת כתבי האישום ומתפנה להילחם על חפותו בבית המשפט. נתניהו בעצמו דרש מאולמרט בזמנו לעשות זאת ואף תמך בחקיקה שתסדיר את זה. אולמרט, אגב, אכן התפטר. על עצמו נתניהו החליט אחרת, הוא החליט לסרס את מערכת המשפט גם במחיר של הרס החברה הישראלית ומדינת ישראל כולה.
לאחר שנבחר שוב, בג"ץ פסק שהוא יכול לכהן כראש ממשלה אך תחת הסדר ניגוד עניינים ברור. הסדר כזה נערך לו על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, ונכתב שם שהוא מנוע מלעסוק במערכת המשפט. הגיוני, נכון? או כמו שאומרים, סביר. אחרת הוא בניגוד עניינים מטורף.
מה עשה נתניהו? במקום להקדיש את הקדנציה הזו לענייני כלכלה, ביטחון, מדינאות וכל דבר אחר שאיננו השינויים הדרמטיים במערכת המשפט והמבנה החוקתי של מדינת ישראל, הוא החליט ללכת על הפיכה משטרית, עד הסוף. בהתחלה הוא שיחק אותה כאילו יריב לוין מקדם את הפיכה המשטרית והוא עצמו אכן לא נוגע בשום דבר, בהתאם להסדר ניגוד העניינים שלו, עד שהוא נשבר והודיע רשמית: אני נכנס לאירוע.
הובהר לו שוב על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה שהוא פועל בניגוד עניינים, אבל הפעם הוא בחר לצפצף על זה. בהתחלה – כאילו בשביל להגיע להסכמות רחבות, אבל זה היה בלוף. כעת הוא פועל בכל הכוח, בריש גלי, לקידום ההפיכה המשטרית.
תבינו עד כמה זה חמור: ראש ממשלה שמתנהל נגדו משפט פלילי עוסק באופן אישי בשינוי ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים, שתחליט בין היתר לגבי הקידום העתידי של השופטים במשפטו, ובביטול עילת הסבירות, שזה יאפשר את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה, שהיא ראש התביעה במשפטו. זה כמו שראש ארגון מאפיה יעסוק במינוי של מפקד משטרה.
נתניהו פועל כיום במודע, בלי להתבייש, בניגוד עניינים מובהק. זה לגמרי יכול לעלות כדי עבירה פלילית נוספת של הפרת אמונים.
ראש הממשלה היה יכול מלכתחילה לא להיכנס לאירוע הזה, כפי שנכתב בהסדר ניגוד העניינים.
לא הבנתי, שר המשפטים הוא לא בשליטתו? הוא לא יודע לשלוט בחברי ממשלתו? יש הסדר ניגוד עניינים, וכשעושים הפיכה בסדרי גודל כאלה ברור שראש ממשלה יהיה מעורב. אם מישהו מאמין שבאיזשהו שלב הוא לא היה מעורב, אז הוא טיפש, לא צריכים להיות תמימים. ברור שהוא היה מעורב וברור שזו לא הפיכה שהממשלה הזו הייתה צריכה לקחת על עצמה. הרבה אתגרים למדינת ישראל, זה לא האתגר הגדול והדחוף מכולם, על כך כולם יסכימו. מעניין שדווקא בעיתוי הזה הוא בחר דווקא את המערכת הזו לתקן – חשוד, וגם לא חוקי, כי זה בניגוד להסדר העניינים שלו.
אז אתה אומר שבכל הישיבות על הרפורמה הוא אמר: אני לא פה.
יש לי שאלה, השר גולדקנופ: האם עולה בדעתך שמהלך כל כך דרסטי, עם שורה של תיקוני חקיקה של חוקי-יסוד ושינוי כל מערכת היחסים בין שלוש הרשויות במדינת ישראל – אתה חושב שראש הממשלה לא חשב שזה יגיע לפתחו? אתה חושב שהוא חשב שזה ככה, בקטנה, שהוא לא יידרש לסוגיה הזו? כשיריב לוין בא ועשה מסיבת עיתונאים שבה הוא פרס את משנתו ואת המגה-תוכנית שלו לשינוי צביון מדינת ישראל, ראש הממשלה לא חשב שזה משהו שהוא יהיה מעורב בו? אתה חושב שהוא חשב שזה משהו שלא מצריך מעורבות של ראש ממשלה? אם כן, הוא לא איתנו.
אנחנו לא חושבים, יש נגדו כתבי אישום, זה עובדות.
אני מאחלת לו בריאות ושכתבי האישום ייגמרו בלא כלום – אני מאחלת לו רק טוב. איש של כתבי אישום לא יכול לשנות את מערכת המשפט.
מאה אחוז, שיבטל את כתבי האישום ואחר כך יבוא ויעשה מה שהוא רוצה במערכת המשפט.
אני חושבת שהיו פחות מדברים על זה אם הוא לא היה מנסה למנות את שופטיו.
תראה, בסוף בסוף זו לא מדינה של אבא שלי, זו לא מדינה של אבא שלך, זו מדינה עם מנגנונים של הציבור. יש כללים. הכלל אומר שאם יש לך הסדר ניגוד עניינים, אתה לא יכול לעסוק בתחום הזה. זהו. פשוט. שחור ולבן. שחור ולבן. נכון שכללים צריך לכבד? אתה מכבד כללים?
בכל מקרה, זה שהוא יודע שהוא פועל בניגוד עניינים - - -
לא, לא, אני מקשיבה לך ואף שמחה לנהל דו-שיח, אין שום בעיה. אני פשוט לא מבינה את ההיתממות. איך זה שאנחנו לא מסכימים על הדבר הבסיסי הזה, שאם לראש ממשלה יש הסדר ניגוד עניינים הוא חייב לכבד אותו כפי שכל נבחר ציבור או פקיד ציבור מחויב לעשות? במה הוא שונה מאחרים? זו מין תשתית עובדתית שצריך להסכים עליה. ואילו היינו מסכימים עליה, כל ההפיכה הזו לא הייתה באה לאוויר העולם. היא נולדה בחטא, והיא מבוססת על שקרים, ומפה לא תצמח טובה.
וזה שנתניהו עכשיו עושה את כל זה תחת ניגוד עניינים ברור, זה עוד עבירה על החוק שהוא עושה, וכיוון שהוא יודע שהוא כבר הלך כל כך רחוק – המבול אחריו. מבחינתו הוא כבר לא יסתכן בעוד סנקציות, נכון? אז אני חושבת שהוא מאותת לנו שמבחינתו כבר אין דרך חזרה, ולכן החובה שלנו היא לבוא ולהתנגד לחקיקה הזו בכל הכוח.
אני רוצה לנצל את הבמה הזו כדי לתקן עוול שנעשה לבית המשפט. בחודשים האחרונים, בחצי השנה הזו, באמת הטילו כל כך הרבה רפש על שופטים ועל מוסד בית המשפט, ובית המשפט שלנו הוא מפואר, והציגו אותו כאילו הוא מייצג רק פריבילגים וכאילו יש לו דעה פוליטית, כשהאמת היא ממש ממש אחרת. בית המשפט שלנו הוא מאוזן; באים מכל העולם ללמוד עליו. אני רוצה להביא כאן דוגמאות לפסיקות שמלמדות על עצמאותו של בית המשפט ועד כמה בית המשפט שלנו הוא מקור לגאווה. אני לא אומרת שאין מקום לתיקון של דברים; כל מערכת ציבורית ניתן וצריך לתקן, רק במידתיות ולא על ידי אנשים שיש להם אינטרס אישי במערכת.
ברשותכם, אני רוצה לדבר על בג"ץ שפסק הדין בו ניתן בשנת 2020. זה בג"ץ שהוגש נגד שר הבריאות, והכותרת שלו היא: צמצום פערים בשירותים ושיקום בין המרכז לפריפריה. העתירה הזאת לבג"ץ אילצה את המדינה לצמצם פערים באיכות שירותי הבריאות ולשפר את שירותי השיקום בפריפריה. העתירה הזאת, עתירה מאוד מאוד חשובה, הוגשה בשל האי-שוויון החריף בין הזמינות והאיכות של שירותי השיקום הרפואי בדרום ובצפון לעומת מרכז הארץ. האפליה הזו נובעת מחלוקה בלתי צודקת ומפלה של משאבי הבריאות. העתירה הובילה לשיפורים משמעותיים בזמינות של השירותים בפריפריה ולהקמה של ועדה במשרד הבריאות לבחינת קביעת סטנדרטים של זמן, מרחק ואיכות סבירים. לנוכח השינויים האלה שהמדינה עשתה לבקשת בג"ץ, בג"ץ מחק את העתירה. תראה איזה חשיבות.
אני יכולה להביא עוד דוגמה חשובה: עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נגד שר התשתיות הלאומיות. העתירה הזו עסקה באפליית עיירות הפיתוח וכלל הציבור בהקצאת משאבים של קרקע.
אני רק אגיד את המשפט הזה. בבג"ץ הזה נקבע שהקצאת קרקעות של המדינה למגזר צר בחברה פוגעת ביתר הציבור מתוקף עקרון השוויון. בעצם אמרו שזה שנותנים לקיבוצים ולמושבים יותר ויותר קרקעות בצורה לא שוויונית, זה לא תקין.
אז באמת, אעצור כאן כי תם זמני, אבל חשוב לי להגן על כבודו של בג"ץ מעל הבמה הזאת, שהגן על יוצאי העדה האתיופית, על מזרחים, על נשים, על תושבי הפריפריה, לא פעם ולא פעמיים. הוא נלחם למעננו פעמים רבות, ועכשיו אנחנו נילחם למענו. תודה.
2,414 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.