קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כנסת ריקה בשעות הבוקר, כבוד היושב-ראש, אני שואל, שואלים גם הרבה, למה הממשלה הזו נלחמת כל כך לבטל את עילת הסבירות? יש פתגם שאומר שעל ראש הגנב בוער הכובע. רק מי שיש לו כוונות זדוניות להחלטות לא סבירות נלחם ונאבק כל כך לחוקק את ביטול עילת הסבירות. יוזם ההצעה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, עמד על דוכן זה אתמול ואמר שזה לא סוף העולם אם מבטלים את עילת הסבירות. הוא גם אמר שהשמיים לא ייפלו אם יבטלו את עילת הסבירות. אם זה לא כל כך מהותי, אם זה לא כל כך חשוב, למה ממשיכים במהלך הזה למרות שיש מחאה ברחובות זה חודשים רבים – מחאה שראויה להוקרה ולהערכה?
בדרך לכאן בשעות הבוקר המוקדמות ראיתי את האוהלים. אנשים עזבו את הבתים שלהם, באו למחות ולהתנגד למהלך.
אני אומר לך, המחזה עצמו ממש מעורר הרבה כבוד, כשאנשים דבקים במטרה ונלחמים למען הדמוקרטיה.
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, אנחנו כמיעוט לאומי, כערבים אזרחי מדינת ישראל, הכי ביקורתיים כלפי מערכת המשפט. מערכת המשפט שנים על גבי שנים לא מצאה לנכון להשוות בינינו לבין הרוב היהודי בסוגיות המהותיות ביותר – בסוגיית הקרקעות ובסוגיית הביטחון. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך, גם בדבריו של שמחה רוטמן אתמול בהצגת ההצעה הוא השתמש בדוגמאות שבהן שרים וממשלות קיבלו, ובית המשפט התערב. כל הדוגמאות ששמחה רוטמן העלה בהצעה שלו מדברות בצורה ישירה על החלטות שממשלות ושרים קיבלו, ובית המשפט התערב. למרות כל הביקורת על המערכת, בית המשפט עדיין נשאר עבורנו – כמיעוט לאומי, כאזרחים בתוך מדינת ישראל – קו ההגנה אחרון.
נכון שקו ההגנה האחרון לא כל כך מגן עלינו בסוגיות הכי מרכזיות עבורנו. קו ההגנה של בית המשפט העליון לא הגן על המיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני, לא בחוק הלאום ולא בחוק קמיניץ ולא במשפט אל-עראקיב ולא ברצח יעקוב אבו אלקיעאן. בהרבה סוגיות לא מצאנו את הצדק בבית המשפט, אבל בכל זאת, עדיין, מהכוונה לביטול ומהדוגמאות ששמחה רוטמן מדבר עליהן, כמיעוט יש לנו את כל החשש. במיוחד בממשלה הזו, ממשלה שבמרכזה – גם מי שמציע את ההצעה בא ממנה – מפלגה שיש לה את כל התוכניות הכי הרסניות כלפי האוכלוסייה הערבית וגם כלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים, כולל סיפוח שטחי C. ההצעה שמביאים, לבטל, מראה על איזו ממשלה אנחנו מדברים.
החשש שלנו מהחלטות לא סבירות הוא חשש אמיתי. כי ההחלטה הראשונה, מהראשונות של הממשלה הזו, ההחלטה הבלתי-סבירה בעליל, היא ההחלטה למנות לשר אדם, חבר כנסת, שמורשע בטרור. הוא לא רק מורשע בטרור, הוא חבר כנסת שבשנים האחרונות – בשנה האחרונה במיוחד, בקמפיין הבחירות שלו – הסית מסביב לשעון נגד האוכלוסייה הערבית ובמיוחד בנגב ובערים המעורבות. האם זו החלטה סבירה למנות חבר כנסת מורשע בטרור לשר לביטחון לאומי? השר הזה, שהסית נגד האוכלוסייה הערבית מסביב לשעון, המושג שהוא השתמש בו הכי הרבה זה נושא המשילות, גם בהגנה ובוויכוח על ביטול עילת הסבירות. מה אומרת הממשלה? אנחנו רוצים למשול. אני רוצה לעמת את הממשלה הזו, כבוד היושב-ראש, עם משילות ומהי משילות אמיתית: החברה הערבית מדממת, אנחנו סופרים את המתים, את ילדינו, כמעט כל יום. רק בחודש יולי – 21 נרצחים. מי שדיבר על משילות, והוא, הוא ולא מישהו אחר, השר לביטחון לאומי – מי מושל היום ברחוב הערבי, בחברה הערבית, האם ממשלת נתניהו ובן גביר וסמוטריץ' או ארגוני הפשיעה? מבחן התוצאה מראה בצורה ברורה שמי ששולט, מי שמושלים, מי שמהלכים אימים על החברה הערבית הם ארגוני הפשיעה. ולכן, גם ראש הממשלה, גם כל הממשלה וגם שר הביזיון הלאומי צריכים להתפטר מיידית. מי שלא יכול להיאבק בארגוני פשיעה ונותן להם לעשות מה שהם רוצים בחברה הערבית – אין לו זכות למשול.
מי שדיבר במשך שנה שלמה, וכל הכותרות "משילות" – איפה המשילות, כבוד היושב הראש? 129 נרצחים, לא יכול להיות המצב בחברה הערבית. אם הייתה ממשלה אמיתית שרוצה למשול, היא הייתה צריכה להכריז על מצב חירום בחברה הערבית. אין לנו כחברי כנסת, אין לנו כראשי רשויות בחברה הערבית, את הכוח להילחם בארגוני הפשיעה – זה תפקיד של ממשלה, זה תפקיד של משטרה. אבל למשטרה יש סדר עדיפות שונה. אנחנו ניצבים בפני ממשלה, בפני שר שמבדיל בין דם לדם. השר הזה, אם ה-129 שנרצחו – עם אותם כלי נשק, כבוד היושב-ראש, ועם אותו רוצח עבריין – אם התוצאה הייתה 129 יהודים, אני בטוח ואתה בטוח וכל האזרחים במדינת ישראל, ערבים ויהודים, בטוחים בזה שראש הממשלה היה מכריז על מצב חירום. אבל עוד פעם, אנחנו ניצבים בפני ממשלה שמבדילה בין אזרח לאזרח, מבדילה בין דם לדם, ולכן היא לא מטפלת.
דם בנינו לא יהיה הפקר. אנחנו נמשיך, כהנהגת האוכלוסייה הערבית, להעלות את הנושא הזה. על הממשלה לקבל אחריות ולהתחיל לטפל. אם לא יטפלו בפשיעה בחברה הערבית, היא תעבור לערים היהודיות, ושם אולי תתחילו להתעורר. אני חושב שאין החלטה בממשלה הזו לטפל בפשיעה בחברה הערבית, באיום של הפשיעה.
כמיעוט לאומי מ-48' ועד היום, היו לפנינו הרבה אתגרים והרבה איומים, ועברנו אותם, כולל ממשל צבאי על האוכלוסייה הערבית. אבל לפי דעתי, אני מאמין שהאיום הגדול ביותר על החברה הערבית מאז 48' ועד היום זה ארגוני הפשיעה. כי אחרי אירועי אוקטובר 2000 מישהו החליט לפורר את החברה הערבית. ארגוני הפשיעה מאיימים על יסוד קיומנו כחברה. יש מי שהחליט לפורר אותנו כחברה, כמיעוט שיש לו זהות, שיש לו גם זכויות לאומיות. דרך ארגוני הפשיעה מצאו - - -
כבוד היושב-ראש, כשאני אומר שמישהו החליט, עצם אי-קבלת ההחלטה לא להילחם ולא להכריז על מצב חירום – אי-ההחלטה היא החלטה לגבי ההמשך וההפקרות. האינטרס שלי, שלך ושל כולנו, זה להילחם בארגוני הפשיעה שמאיימים על החברה הערבית.
כבוד היושב-ראש, אני חוזר למחאה, למאבק למען הדמוקרטיה. עוד פעם, כמיעוט לאומי אנחנו נאבקנו שנים רבות על דמוקרטיה, והיום יש את המחאה על הדמוקרטיה. ולכן אני רוצה להגיד לכל מי שמשתתף במחאות: זה חשוב, זה ראוי, זה כוח לכל חברה, אבל אני גם רוצה להעלות סוגיה מאוד מהותית לגבי דמוקרטיה. דמוקרטיה לא ניתנת לחלוקה, ודמוקרטיה היא דמוקרטיה לכולם, גם לערבים, גם ליהודים, גם ליהודים וערבים כאחד. דמוקרטיה היא בכל מקום, היא גם בקפלן, היא גם בירושלים, היא צריכה להיות גם בשטחים הכבושים. מי שמוביל את ההצעה של ביטול עילת הסבירות הם מובילי ההתנחלויות בשטחים הכבושים, והשטחים הכבושים והכיבוש לא יכולים להיות עם דמוקרטיה, שניהם לא ילכו ביחד. מי שרוצה דמוקרטיה אמיתית לכולם צריך להיות במאבק על כל שוויון אזרחי חברתי בתוך החברה. מי שנלחם למען דמוקרטיה לא יכול להסכים עם מצב של אי-הכרה בכפרים, הכפרים הלא-מוכרים בנגב. מי שמאמין בדמוקרטיה אמיתית לא צריך להשלים עם זה שמפלים בין אזרח לאזרח. אין דמוקרטיה עם חוק הלאום ואין דמוקרטיה עם קמיניץ וכל הקנסות שהחברה הערבית משלמת יום-יום.
כבוד היושב-ראש, אנחנו בסוף המושב הראשון של הכנסת העשרים-וחמש. מאז שהגעתי לכנסת, לפני כמעט חצי שנה, אין פעם שלא עליתי לדוכן זה ולא העליתי את הסוגיה הכי כואבת, הכי קשה, הכי צודקת, וזו הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב – זה 75 שנה שהמדינה לא מוצאת לנכון לטפל בסוגיה הזאת. ולמה המדינה לא מוצאת את הדרך לפתור את הסוגיה של האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב? כי מההתחלה כל ההתייחסות לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב הייתה התייחסות עוינת. לכן אף אחד לא ראה אותם בתכנון. הם היו שקופים במשך שנים ועד יום זה. כ-100,000 תושבים חיים בכפרים הלא-מוכרים בנגב. ומה זה כפר לא מוכר? מזה נגזרים גורל וחיים של אנשים, של נשים, של ילדים, שאין להם זכות לא לשירותי חינוך, לא לבריאות, לא לחשמל, לא למים, לא לרווחה. המדינה לא רואה אותם בשום דרך. המדינה רואה אותם בתוך תפיסה גזענית בתכנון, איך לרכז אותם ריכוז כפוי תחת תכנון גזעני.
אכן, מי שנלחם על הדמוקרטיה, התכנון בנגב הוא תכנון שונה. יש תכנון לערבים ויש תכנון ליהודים. הנוסחה הזאת צריכה להסתיים. כשבאים לתכנן רוצים לרכז מקסימום ערבים בדואים על מינימום קרקע ומינימום יהודים על מקסימום קרקע. התכנון הוא גזעני בנגב, והוא שונה כי ליהודים בנגב מותר להתיישב איפה שהם רוצים ובכל צורה שהם רוצים. יהודי בבאר שבע בנגב יכול לגור בקיבוץ, במושב, ביישוב קהילתי, בחוות בודדים, בכל דרך אפשרית. ואותנו, אותנו רוצים לרכז ביישובי ריכוז שנכשלו. הריכוזים של הכפרים נכשלו. הנתונים מראים בצורה הכי ברורה שהיישובים הכי חלשים חברתית-כלכלית בארץ הם היישובים הערביים הבדואיים בנגב. למה הם נחשבים הכי חלשים? כי לא הושקע בהם כלום בתשתיות, לא הושקע בחינוך, לא בתברואה, לא ברווחה, לא בתעסוקה, כי ראו אותם כדרך לרכז ולנשל אותם.
בשנתיים האחרונות אנחנו עדים לגל הריסת בתים מתמשך. אי-אפשר שהמדינה רק תהרוס בנגב, הגיע הזמן להכיר גם בכפרים הלא-מוכרים, לשבת עם האנשים ולהתחיל לתכנן את ההכרה ביישובים. אנחנו לא מבקשים שום דבר ייחודי, כבוד היושב-ראש, עבור האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. אנחנו מבקשים אותו עיקרון של תכנון שוויוני לערבים ויהודים, להתחיל לתכנן. אם ניקח את אזור בקעת באר שבע, בתוך אזור בקעת באר שבע (חוזר על השם בערבית) יש כ-30,000 תושבים. 30,000 תושבים בשישה יישובים לא מוכרים, וכל הדרישה של האנשים האלה להכרה היא על בין 20,000 ל-30,000 דונם.
אני רוצה להגיד לך, כבוד היושב-ראש, שבמועצה אזורית מרחבים, לא רחוק מששת היישובים של בקעת באר שבע, יש 18 יישובים יהודיים – קיבוצים, מושבים וגם יישוב קהילתי. 18 יישובים בשטח עם רצף טריטוריאלי של 585,000 דונם. כל הדרישות של הערבים הבדואים בנגב לקרקע זה על 3% משטח הנגב, זה בסביבות 400,000 דונם. באים, מסיתים נגד האוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב ואומרים שהיא רוצה להשתלט על השטח. אנחנו מבקשים, בנגב יש 16 מועצות אזוריות, תנו לנו רק את השטח של מרחבים, עם 18 יישובים ו-13,000 תושבים, ואנחנו נפתור את הסוגיה ונכיר בכפרים הלא-מוכרים בנגב. כשמדברים על תכנון, זה תכנון שונה, גם במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר. התכנון בהן שונה מכל המועצות האזוריות בארץ. אין רצף טריטוריאלי בתוך המועצות האזוריות האלה. אם היה אותו תכנון כמו במרחבים, רמת נגב, תמר, בני שמעון, אם זה היה אותו תכנון היינו יכולים לענות על – 90% מההכרה בכפרים הלא-מוכרים. כבוד היושב-ראש, הסוגיה הכי כואבת והכי קשה והכי צודקת, שצריכה לעניין את כולם, היא הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב ולהפסיק את הריסת הבתים ולספק פתרונות לאנשים, תודה רבה.
1,554 מילים של יוסף עטאונה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.