הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני רוצה לברך ולהעלות על נס את המאבק העיקש שכבר 29 שבועות מנהלים המפגינים והמפגינות. הרבה הערכה. הרבה הערכה. נכון שיש בינינו חילוקי דעות; נכון שמעבר לחילוקי הדעות אפילו יש כעס, כי דמוקרטיה אמיתית, כלומר דמוקרטיה לכולם, כלומר דמוקרטיה לשני העמים, הוא בוודאי לא דמוקרטיה יהודית. יחד עם זאת, עצם ההפגנות נגד ההפיכה המשטרית, שתוביל לפשיזם, זה עמדה שצריך להעריך אותה. ואנחנו מבחינתנו גם צריכים להיות חלק מהמאבק הזה וגם כל הזמן לחתור להשפעה בשביל להביא חלקים נרחבים שיאמצו את הגישה הפוליטית שלנו, שאומרת שאין דמוקרטיה עם עליונות יהודית; אין דמוקרטיה עם חוק הלאום; אין דמוקרטיה עם כיבוש עם אחר, אלא הדמוקרטיה היא שלום, שוויון וצדק חברתי.

אני רוצה לפנות לראשי האופוזיציה ולהגיד להם: אל תלכו למה שנקרא פשרה. זו לא פשרה, זו תוכנית שלבים של ממשלת נתניהו. זו בדיוק שיטת הסלאמי. כנראה – ואני לוחש באוזניכם עכשיו – למדו מכם עוד עז ועוד דונם. אני אומר שהגעה לפשרה – החלשת המאבק העיקש נגד ממשלת נתניהו; אסור לנו לתת יד להחלשת המאבק ההיסטורי נגד ממשלת נתניהו. פשרה – כלומר מתן לגיטימציה גם לנתניהו וגם לממשלה הפשיסטית שלו. אסור בתכלית האיסור להגיע לפשרה. לכן אנחנו, בסיעת חד"ש-תע"ל, עמדתנו נחרצת והיא נגד, לאורך כל הדרך, עד להפלת הממשלה הפשיסטית הזאת. זוהי העמדה הנכונה. האסטרטגיה צריכה להיות ברורה מאוד. היעד: הפלת הממשלה, ואחר כך הכיוון חייב להיות דמוקרטיה אמיתית, כלומר, חתירה לשלום, שוויון וצדק חברתי. אחרת, אין בינינו הסכמה. ממשלה שמקדמת את הכיבוש, כמו שממשלת נפתלי בנט למשל, זו ממשלה שאנחנו נהיה נגדה. כל ממשלה שמעמיקה את הכיבוש, כל ממשלה שלא חותרת לפשרה היסטורית ולכינון שלום על בסיס שתי מדינות, אנחנו נעמוד איתנים נגדה. שוב אני חוזר, בפעם השלישית: דמוקרטיה, כלומר שלום, שוויון וצדק חברתי. זוהי העמדה הנכונה. לכן אני קורא לראש האופוזיציה לא לתת יד למה שנקרא פשרה, שהיא בעצם תוכנית שלבים, שהיא בעצם שיטת הסלאמי, שהיא בעצם מתן לגיטימציה לנתניהו, שהיא בעצם החלשת המחאה נגד הממשלה הזו. אני רוצה לפנות לציבור הערבי ולהגיד לו – כבוד היושב-ראש, תרשה לי, אתה מציע שאדבר קודם בערבית ואחר כך אתרגם לעברית או להפך?

כרצוני. אני אדבר בערבית אל הציבור שלנו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האחים והאחיות, יש לנו כעס צודק כלפי הנהגת ההפגנות. יש לנו כעס צודק כלפי הרבה סיטואציות. יש לנו כעס צודק כלפי סיסמאות ההפגנות. עם זאת, לצד הכעס הצודק הזה עלינו לראות מה העניין החשוב יותר היום. העניין החשוב יותר היום הוא עצירת ההידרדרות הפשיסטית; זה העניין היותר חשוב ברגע הזה. זאת אומרת, צמצום נוסף של המרחב הדמוקרטי יגרום לכך שאנחנו נהיה הקורבנות הראשונים של הצמצום הנוסף הזה. תנו לי לומר לכם זאת בשפה אחרת: הממשלה מגדירה את עצמה כיהודית-דמוקרטית. הממשלה הזו רוצה את המדינה יהודית לחלוטין, נקודה, ואנחנו רוצים אותה מדינה דמוקרטית לחלוטין, נקודה. האם זה לטובתנו לעבור מהמקום הנוכחי למדינה יהודית לחלוטין? האם זה לטובת בני עמנו, או שהמאבק גם מצטבר?

אז עלינו לעצור את הגאות הפשיסטית, ולהשתתף עם הסיסמאות שלנו, עם העמדות שלנו, כדי להשפיע על התנועה הזאת, על חלקים ממנה. על חלקים ממנה עלינו להשפיע, וליצור תנועה, דינמיקה לרעיונות ולדעות שלנו. מה שנדרש הוא להשתתף בכוח. עד היום ההשתתפות שלנו לא הייתה מספקת, אבל בשבועות הבאים תגדל תנועת המחאה. עלינו להיות חלק עיקרי, עם העמדות שלנו, עם סיסמאות שלנו ועם חתירתנו להשפיע על תוכן תנועת המחאה נגד הממשלה הזאת.)

אני רוצה לתרגם לעברית את מה שאמרתי. פניתי לציבור הערבי בשפה הערבית-ספרותית, ביקשתי מהציבור שלנו להשתתף בהפגנות. נכון שיש לנו הערות מהותיות לגבי עמדות הנהגת המחאה, לגבי הסמלים הלאומיים, ובכל זאת, האינטרס שלנו – לא לצמצם עוד את המרחב הדמוקרטי, אלא זה מאבק הדרגתי למען הרחבתו ולא צמצומו. אמרתי בשפה הערבית: מי שמשתתף, יש לו את הזכות ואת הכוח ואת הדינמיקה להשפיע על התכנים של המחאה, אבל מי שיושב בביתו, איך הוא ישפיע? לכן, כן, אנחנו צריכים להשתתף עם המוחים ולהשפיע מול הממשלה הפשיסטית.

קו התפר, הקו הכי חשוב בפוליטיקה שלנו, מספר אחת, הוא שאלת הכיבוש ושאלת השלום. והשאלה הזאת, כבוד היושב-ראש, משליכה על כל הדברים. ראה את המאבק, את צמצום המרחב הדמוקרטי, מאיפה הוא מגיע? מבן גביר, סמוטריץ', מקהלת, מהציונות הדתית, מההתנחלויות, מרוטמן המתנחל, משם מגיע הפשיזם לתוך מדינת ישראל. הראו מי הגיע להפגנות אתמול – מתנחלים. לכן אני פונה למוחים ואומר להם: זהו המאבק, זהו המאבק העיקרי למי שרוצה דמוקרטיה אמיתית. תודה רבה.