קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת היא שכבר עמדתי כאן על הדוכן היום ודיברתי על החקיקה במשך חצי שעה, ואני רוצה להודות לחבריי וחברותיי באופוזיציה שהסכימו להעניק לי עוד עשר דקות של דיבור, לאחר שביקשתי זאת בשעות אחר הצוהריים, משתי סיבות. האחת קשורה בעובדה שאת שעות אחר הצוהריים ביליתי מחוץ למשכן, בקרב רבבות המפגינים והמפגינות שהתאספו כאן מסביב לבניין. רבים מהם שאלו אותי במהלך השיטוט בין הרבבות אם שומעים את קול הזעקה כאן בבניין. ואני ביקשתי לעלות לכאן לדוכן בשנית על מנת לומר לרבבות האחים והאחיות שנמצאים גם עכשיו מחוץ למשכן הכנסת, ויהיו כאן כל הלילה וגם מחר: אנחנו שומעים אתכם, אנחנו רואים אתכם. אנחנו, חברי האופוזיציה, זוכרים שבמערכה הגדולה הזו אנחנו רק תומכי הלחימה, ואתם, הישראלים והישראליות שעליהם דיבר חברי חבר הכנסת בליאק, אתם אלו שנמצאים בחזית שבה תוכרע המערכה.
ולא רק אנחנו רואים אתכם ושומעים אתכם, גם חברי הקואליציה ושרי הממשלה. חלקם יודעים להעריך את עוצמת המחאה הדמוקרטית המפוארת הזאת אבל לא מעטים מהם מפוחדים עד לשד עצמותיהם. שנים הם מספרים לעצמם שהם המחנה הלאומי והפטריוטי. שנים הם מספרים לעצמים שהציבור הליברלי עסוק כל איש בעצמו ובענייניו. שנים הם מציגים את עצמם כיורשים הבלעדיים של החלוצים, כשומרי החותם של הזהות היהודית של המדינה, כציונים האמיתיים. כבעלים היחידים של דגלי הכחול-לבן. והינה, פתאום, קמים מאות אלפים בבוקר, בלילה, ומרגישים שהם עם ומתחילים שוב ללכת; מזכירים מיהם נושאי הדגל האמיתיים של המדינה היהודית והדמוקרטית, הדמוקרטית והיהודית. ואין דבר שמפחיד יותר, חבריי וחברותיי הניצבים מחוץ למשכן הכנסת, אין דבר שמפחיד יותר את חבורת המסיתים ומפיצי השנאה מאשר אובדן המונופול. וזוהי הסיבה למסע ההסתה הנורא שחלק מהם מנהלים בחודשים האחרונים – משרת התחבורה, שקראה הערב בתל אביב להכניס לכלא אנשים שמודיעים, אחרי מאות ימי התנדבות למילואים מעבר לנדרש, אם הם יפסיקו את התנדבותם, המצאה חדשה בחוק הישראלי, ועד למוזמן הקבוע של אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, לכאן, לבניין הזה, של מוביל קמפיין "שמאלנים בוגדים". הם מפחדים ולכן הם מסיתים. אבל אנחנו לא נירתע, לא נתכופף ובטח לא נתמלא ייאוש.
והערב הזה, חברים וחברות, אני מבקש לומר לכם: איננו יודעים מה יקרה כאן ביממה הקרובה. כוחות גדולים מאוד מתגוששים בזירה, ובסוף, כתמיד, הזירה המרכזית היא בראשו של ראש הממשלה נתניהו. אבל דבר אחד אנחנו כן יודעים: הקרב על הדמוקרטיה הישראלית לא יוכרע מחר, תהא התוצאה אשר תהא. המערכה מתנהלת בזירות רבות, וכן, היא תימשך חודשים רבים. אנחנו נעשה הכול כדי לבלום את החקיקה המסוכנת שמונחת היום על השולחן, אבל לא נתייאש מתוצאה מאכזבת כמו שלא ננוח על זרי הדפנה במקרה שהתוצאה תהיה חיובית. אנחנו נמשיך במלוא הכוח להגן על הדמוקרטיה ועל הציונות, ולעולם לעולם לא נאבד את התקווה ואת הנחישות. הייאוש ורפיון הידיים – שלנו כאן, בבית הזה, ובמיוחד של מאות האלפים והמיליונים, בעצם, שיוצאים לרחובות – הייאוש ורפיון הידיים פשוט אינם אופציה מבחינתנו, לא ביממה הקרובה ולא בחודשים הקרובים.
וישנה עוד סיבה, אדוני היושב-ראש, מדוע ביקשתי לעלות לכאן. היום נתקלתי בדבריו של אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, ואני מצטט: "האנרכיה מאורגנת בידי המתבוללים הרפורמים - - - גנרלים סוחרי נשק מאיימים בהצפת גופות יהודים בירקון"; "כמו המרד הערבי, אין כאן מאבק לאומי או מעמדי בלבד, זו מלחמה של התרבות הרעה נגד קיומה של המדינה היהודית. הרפורמים מנסים להפוך אותה למדינה אנטי-יהודית ואנטי-דמוקרטית". אותו סגן יושב-ראש מתהלך כאן בימים האחרונים בבגדים לא מכובסים. בעוד שלושה ימים הוא ישב על הרצפה, יקרא קינות ואת מגילת איכה, אבל ימים אחדים לפני צום תשעה באב, האיש הזה מרשה לעצמו לומר את הדברים שציטטתי.
וכשקראתי את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אני חשבתי על יונתן בוידן, שבעוד יממה, כשאנחנו נערוך כאן את ההצבעות, ימלאו 30 שנים לנפילתו בקרב בלבנון, בסוג'וד. יונתן הוא בנו של אחד הרבנים הרפורמים הוותיקים בישראל, הרב מיכאל בוידן. הוא נולד במנצ'סטר שבאנגליה ועלה לכאן עם אביו ועם אימו ואחותו הבכורה בהיותו ילד. כדי שהוא ירגיש, הוא ואחותו, את טעמה של העלייה, ההורים החליטו לא לטוס במטוס אלא הפליגו בסירה שהייתה בבעלותם דרך מצרי גיברלטר לאורך הים התיכון כולו, כדי לתת לילדים את התחושה הזאת של אקסודוס, של מסע העלייה. יונתן נפצע קשות בראשו בשעה שהוא יצא בנגמ"ש חילוץ כדי לחלץ את חבריו, שלושה שבועות בלבד לאחר שהוא הציל בעצמו חבר אחר מן הפלוגה שנפצע ממארב של חיזבאללה. כעבור ימים אחדים בבית החולים הוא נפטר מפגיעת הראש הקשה. המ"פ של יונתן בוידן, בנו של אותו רב רפורמי שהוא אחד ממוריי ורבותיי, הוא לא אחר מאשר הרמטכ"ל הרצי הלוי.
ואני חושב על יונתן בוידן, שמחר בערב ימלאו 30 שנים לנפילתו בקרב, אני חושב על אביו, הרב מיכאל בוידן, שהקים בהוד השרון קהילה רפורמית שוויונית הנושאת את שמו של הבן. אני חושב על אימו, שהקדישה את חייה לרכיבה טיפולית ומטפלת במאות אם לא באלפי ילדים עם מוגבלויות. וכן, אני חושב גם על אחד מסגניך, אדוני היושב-ראש, שימים אחדים לפני תשעה באב, בחסות מסע ההסתה הנורא ושנאת החינם, שהיא חלק כל כך יסודי ומרכזי בתפיסת עולמו היהודית, מרשה לעצמו להתראיין ולומר את הדברים האלה. ואני מודיע כאן לסגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אייכלר – אנחנו בזים לשנאת החינם שלך. רוב הציבור היהודי לא מוכן לקבל את ההסתה שלך ושל חבריך. רוב הציבור היהודי ורוב הציבור הישראלי ירכין את ראשו לזכרם של חללי צה"ל, בין אם מדובר בבני הציונות הדתית או בנים למשפחות חילוניות מובהקות, בין אם מדובר בחללים שהיו יהודים מסורתיים בחייהם, ובין אם מדובר בחללים דרוזים או נוצרים, ובין אם מדובר בילדים של רבנים רפורמים. אתם לא תנצחו אותנו עם שנאת החינם שלכם. תודה, אדוני.
857 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.