קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, כמה סמלי, אדוני היושב-ראש, שיושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן ושר המשפטים יריב לוין – שני האבות המולידים של הצעת החוק הבזויה שמונחת לפנינו – לא יושבים כאן באולם; כמה סמלי שחבר הכנסת רוטמן, מייד לאחר שנשא את נאומו והציג את הצגת הצעת החוק, קם ועזב את המליאה; כמה סמלי הדבר ששולחן הממשלה – אינני יודע אם ציבור הצופים יכול להבחין בכך – שולחן הממשלה ריק לחלוטין. שר החוץ אלי כהן כבר יושב זמן רב בירכתי המליאה. הדבר אומנם עומד בכללי הפרוטוקול, אבל השולחן הריק של ממשלת ישראל, שמקדמת כאן הצעת חוק-יסוד תקדימית – השולחן ריק.
כן, כן, ממש. ממשלת ישראל מצפצפת על הכנסת, ממשלת ישראל מצפצפת על הציבור. אני מזמין את ציבור האזרחים להביט ברשימת הדיונים שהתקיימה הבוקר לפני פתיחת המליאה בוועדות הכנסת השונות. מה מעניין את הקואליציה הזו? בוועדת החינוך לא דנו במחסור המשווע באלפי מורים שמאיים על פתיחת שנת הלימודים. גם לא שבו לדון באותה גזרה שנגזרה על ההורים בחינוך המיוחד, גזרה של קיצור שעות הלימודים החל ב-1 בספטמבר הקרוב. ועדת החינוך של הכנסת דנה בהצעת החוק להנצחת זכרו של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, ובהצעת החוק להנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה. ועדת החוקה דנה בהצעת החוק למינוי מאות רבני שכונות, במהלך מושחת מאין כמוהו. זהו סדר-יומה של הממשלה, שלא טורחת להתייצב כאן לדיון בהצעת החוק הזו.
אדוני היושב-ראש, אבקש לחלק את דבריי לשלושה חלקים. בחלק הראשון אבקש לעשות דבר פחות מקובל, אבקש להציג כאן דברים שכבר אמרתי, דברים שאמרתי אתמול בערב בהפגנה בקריית גת. כן, כן, בקריית גת, מול מאות מוחים. כך אמרתי להם, אדוני היושב-ראש: אודה על האמת, נפשי, ואני בטוח שגם נפשכם, יצאה כל השבת אל עשרות האלפים שעלו לרגל במעלה שער הגיא בואכה העיר ירושלים. בתולדותיו של כל עם ישנן תמונות אייקוניות. כך היא תמונתם של בני המשפחה הרוכנים אל עבר מכשיר הרדיו, ומסמנים בכתב את תוצאות ההצבעה בעצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר; כך היא תמונתם המוכרת של הצנחנים למרגלות הכותל; ותמונתו של הנשיא אנואר א-סאדאת, נשיא מצרים, נואם כאן, מעל הדוכן הזה, את נאומו החשוב. תמונת הרבבות העולים לבירה ובידם דגלי ישראל, תמונתו של נכה צה"ל קטוע הרגל המצטרף לצעדה על קביים, ותמונת הררי המזון והשתייה שהכינו תושבי היישובים על אם הדרך – כל אלו ייכנסו לאלבומי התקומה של עם ישראל בארצו.
אבל הערב הזה – ככה אמרתי אתמול למתכנסים בקריית גת – אני שב ואומר את מה שאמרתי ב-29 השבועות האחרונים בחיפה, בנתניה, בכפר סבא, בבאר שבע, בצומת שער הנגב, בנתניה, באשדוד, ביבנה, במודיעין, בבת ים ובפתח תקווה: ההפגנה בקריית גת, בת מאות המשתתפים חשובה לא פחות מזו המתקיימת בליבה של עיר הבירה וזו המתקיימת ברחוב קפלן בתל אביב.
השר אלי כהן. הוא יצא, אז נמתין.
תעצור ונמתין. אזרחי ישראל, אנחנו נמתין לשר, מכיוון שיש רק שר אחד במליאה, וזו הצעת חוק לא חשובה, לשיטת הממשלה – נמתין.
כי אני הייתי באמצע הפסקה. חוץ מזה, את יודעת שאין עוד חבר בבית הזה שמקשיב לך כמוני.
הינה, השר חזר. הכול בסדר. שלום, אדוני השר.
כך אומר: לאורך כל החודשים האחרונים אנחנו ניצבים מול הסתה מתמשכת של פוליטיקאים, ושל שופרות של פוליטיקאים, שמבקשים להציג את המחאה האדירה של מאות אלפים אם לא מיליונים של ישראלים כשייכת לקבוצה קטנה, למיעוט קולני שמסרב להשלים עם תוצאות הבחירות. אבל 150 ההפגנות שנערכות ממטולה ועד אילת, כבר חצי שנה, הן אלו שמציגות את האמת; הן אלו שמעבירות מסר ברור וחד-משמעי: רוב העם נגד תוכנית ההרס של נתניהו, לוין, רוטמן וסמוטריץ'; רוב העם נגד ברית הקיצונים, הגזענים והלאומנים, שהציבה עבריין, גזען ובריון על כס השר לביטחון לאומי; רוב העם נגד ההסתה, השיסוי ושנאת חינם של השרים קרעי, דיסטל ואמסלם; רוב העם אינו מוכן לקבל שלד כחוש של דמוקרטיה, חסר בשר ורוח, משל היינו הונגריה או פולין; רוב העם, כולל לא מעט ממצביעי הליכוד, אדוני שר החוץ אלי כהן, אינו מוכן לחיות במדינה מושחתת של קומבינות, של שוחד, של איומים כלפי שומרי סף ושל שלטון מעוות שחושב שהציבור משרת אותו ולא הוא משרת את הציבור.
זוהי בדיוק הסוגיה הניצבת בפתחנו בימים האלה בקרב הגדול נגד חיסולה של עילת הסבירות. בטעות גמורה מוצגת עילת הסבירות כסוגיה הפחות-חשובה וקריטית בהפיכה המשטרית. באיוולת מוחלטת ישנם אלו שטוענים שהדברים כבר סוכמו ממילא בבית הנשיא. הצעת החוק הבזויה שאושרה בוועדת החוקה אינה עוסקת בצמצום, אלא בחיסול. אין בה החזרת עטרה משפטית ליושנה, אלא מהפכה שיפוטית דרמטית. היא אינה משקפת את הצעתו של כבוד השופט סולברג ולא את גישתו של הנשיא המנוח לנדוי, אלא היא ניצול מחפיר ושקרי של תפיסת עולם משפטית שמרנית, חשובה ולגיטימית, כדי לאפשר שחיתות שלטונית והתרת הרסן מעל פוליטיקאים תאבי כוח.
ביטולה של עילת הסבירות יאפשר גל חסר תקדים של מינויים פוליטיים, של עסקנים חסרי התאמה וכישרון חוץ מחוכמת החנופה וצבירת ארגזי המתפקדים; ביטולה של עילת הסבירות יאפשר לפוליטיקאים להלך אימים על בכירי השירות הציבורי לבל יעזו להשמיע דעה עצמאית להתריע מפני עוולות ולחסום מהלכים לא חוקיים, ודי לראות בהתקפה המיזוגנית והמכוערת של השר אמסלם על ראשת רשות החברות הממשלתית על מנת להבין מה מצפה לנו; ביטולה של עילת הסבירות ימשוך את השטיח מתחת לדיני ממשלות המעבר ולמערכות רבות נוספות של כללים המבטיחים את טוהר הבחירות הבאות; ביטולה של עילת הסבירות יאפשר את פיטורי היועצת המשפטית לממשלה כדי להסיר את אימת הדין מעל ראשו של ראש ממשלה מושחת, משחית ומסית; ביטולה של עילת הסבירות יפתח את הפתח למציאות הנוראה המתוארת בהפטרת שבת חזון, השבת המקדימה את תשעה באב: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה". ובהמשך: "כספך היה לסיגים, סבאך מהול במים. שריִך סוררים וחברי גנבים, כֻּלוֹ אוהב שֹחד ורֹדף שַלמֹנים, יתום לא ישפֹטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".
לא תיקון מבקשת החבורה הזו, אלא הרס; לא איזונים היא מחפשת, אלא שררה ללא גבולות; לא החזרת המטוטלת השיפוטית למרכז, אלא ניפוץ גס של השעון הפנימי של הדמוקרטיה הישראלית; לא ריכוך, אלא ריכוך ארטילרי של ההגנה על שלטון החוק וטוהר המידות הציבורי.
בימים אלו אנחנו מצויים בעיצומה של תקופת בין המצרים, בשבוע שחל בו צום תשעה באב. במשך למעלה מאלפיים שנים מלמדת אותנו מסורת ישראל כי החורבן הגיע מידי אויבים מרים מבחוץ אבל יסודותיו במעשיה של ההנהגה ובשתיקתה. ספר מלכים ונבואותיו של ירמיהו, נביא החורבן, מלמדים אותנו כי הבית הראשון חרב בשל שלטון יהיר, תאב כוח וכוחני. שלטון שהקיף את עצמו בנביאי שקר – בשופרות של אז; שלטון שהשליך לבור את נביאי האמת. אגדות חז"ל וכתביו של יוסף בן מתתיהו מלמדים אותנו כי הבית השני חרב בשל השתלטותם של הקנאים ובשל שתיקת החכמים. בעשור השמיני של הבית השלישי אנחנו, לצערנו ולתדהמתנו, מתמודדים בו-זמנית גם עם שלטון יהיר, מושחת ותאב כוח, וגם עם השתלטותם של הקנאים והקיצוניים. וכן, גם לנו ישנם חכמים ששותקים, ומפחדים להתייצב באומץ מול שורפי האסמים. אחד מהם ניצב כאן בירכתי המליאה. וכן, הכוונה שלנו היא אליך, שר החוץ אלי כהן, וגם לשר הביטחון יואב גלנט, לחבר הכנסת אדלשטיין, לשר ברקת, לחבר הכנסת ביטן, לשר אופיר אקוניס, לכל חבריכם – אתם משולים לאותם חכמים מסיפור קמצא ובר-קמצא שלא העזו להשמיע קול והביאו לחורבנה של ירושלים.
אבל אנחנו – בניגוד אליכם, חבורת מנזר השתקנים – אנחנו לא נשתוק, לא בוועדת החוקה ולא במליאה ובוודאי לא ברחובות. הימים האלה הם ימים של מאבק דמוקרטי מפואר, מפואר ותקיף, להדיפת הקנאים לאחור, להחזרת הקיצוניים לשוליים, לריסון תאוותם של המושחתים. אנחנו ומאות אלפים, מיליונים של ישראלים, יצאנו לפני 29 שבועות, התחלנו ללכת, לצעוד, להשמיע קול, להניף את הדגל, שאתם טענתם, בשקר ובמרמה, לבעלות עליו. אין בכוונתנו להפסיק, לא עד ההצבעה כאן על החוק הארור הזה וגם לא לאחריה. לא נעצור עד אשר נבלום את המתקפה על ערכי מגילת העצמאות, לא נוותר עד אשר נבטיח את חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. והכי חשוב: לעולם לעולם לא נאבד את התקווה.
עד כאן, אדוני היושב-ראש, הדברים שאמרתי אתמול בקריית גת. ומכאן לחלק השני של דבריי, שמתמקד במה שראוי לומר הבוקר הזה לשרי ממשלת ההרס.
לצורך הדברים הללו, המכוונים לשרי הממשלה, אשתמש בצירוף המילים המוכר "אני מאשים" – צירוף מילים שיש לו מעמד מיוחד בתולדותיה של הדמוקרטיה, בדגש על היכולת לבקר את השלטון ואת האופן שבו הוא מפעיל את סמכויותיו, ולא פחות חשוב מכך, צירוף מילים שיש לו מעמד מיוחד בתולדות הציונות ובתולדות מאבקם של היהודים לשוויון ולזכויות אזרח בכל מקומות מושבם – מכובדיי, את המשא ומתן בפרסה.
אז כך. אני מאשים, אנחנו מאשימים. אני מאשים אותך, ראש הממשלה נתניהו – בצד איחולי החלמה – בכך שהבאת את החברה הישראלית למשבר החמור ביותר בתולדותיה, לקרע דרמטי שמאיים על ביטחוננו הלאומי ועל היכולת לקיים חברה מגוונת אך מלוכדת. אני מאשים אותך, ראש הממשלה נתניהו, בכריתת ברית עם הגורמים הקיצוניים והקנאיים ביותר בפוליטיקה הישראלית. אלו שהקודמים לך בהנהגת הליכוד החרימו, אתה כָּרַתָ איתם ברית, והכול לצורך ההיחלצות שלך מההליכים המשפטיים המתנהלים נגדך. אני מאשים אותך, אדוני ראש הממשלה, בהובלת מסע הסתה נגד קהלים ישראליים שלמים, אם ישירות מפיך ואם באמצעות שליחי החבלה המתייצבים כאן על הדוכן להפיץ שנאת אחים. אני מאשים אותך, ראש הממשלה, שפגעת אנושות בקשרים של מדינת ישראל עם החשובה בידידותיה; שהפכת לפרסונה נון גרטה בוושינגטון; לדמות שראשי הממשלה ברחבי העולם הדמוקרטי מנסים להתחמק ממנה. אני מאשים אותך בתרבות פוליטית של שקרים, חצאי אמיתות ופייק ניוז.
אני מאשים אותך, שר המשפטים לוין, שהפכת מסמל של ממלכתיות לסמל של קנאות אידיאולוגית ופוליטיקה חסרת גבולות. אני מאשים אותך ששעבדת את משרד המשפטים כולו להפיכה המשטרית, שהסתרתם מעיני הציבור בקמפיין הבחירות שלך – שלכם. אני מאשים אותך בהזנחה יסודית של מגוון נושאים וסוגיות קיומיים, שדורשים את טיפולך, אבל אתה, אתה, שלא נמצא כאן במליאה, אתה עסוק כולך רק בעניין אחד. אני מאשים אותך בקידום ההדחה של היועצת המשפטית לממשלה ובהנהגת תרבות של אימה במסדרונות משרד המשפטים. אני מאשים אותך בלקיחת הוועדה למינוי שופטים כבת ערובה, ולעזאזל התמשכות ההליכים בבתי המשפט, ולעזאזל העומס הנופל על השופטים ומתגלגל לציבור הרחב. כל היום אתה צועק מעל הבמה הזאת "דמוקרטיה", אבל באופן לא חוקי, על גבול העברייני, ובוודאי באופן לא דמוקרטי, אתה מסכל את עבודתן של יתר רשויות השלטון.
אני מאשים אותך, השר סמוטריץ' – שר האוצר במשרה חלקית ושר הסיפוח במשרה מלאה – אני מאשים אותך בהזנחת הכלכלה הישראלית ובחשיפתה לאיומים דרמטיים. אני מאשים אותך בהרס תעשיית ההייטק ובהצבת סימני שאלה דרמטיים על עתידה. אני מאשים אותך בחזון משיחי וגזעני שסותר את הערכים הדמוקרטיים, ולא פחות מכך – גם את רוחה של הציונות. אני מאשים אותך בהרס שרשרת הפיקוד של צה"ל, ובניסיון לנרמל את השליטה על עם אחר. אני מאשים אותך במתן גיבוי לאלימות, לבריונות, להפרת החוק הסדרתית של הקבוצות האלימות בקרב המתנחלים ובניסיון להלך אימים על קציני הצבא, על שומרי הסף ועל מערכת המשפט.
וכן אני מאשים גם אתכם, חבר הכנסת דרעי והשר גולדקנופ - -
- - אתה, חבר הכנסת דרעי, אתה מדבר על צבא העם? אתה מדבר על נזק לביטחון? שלח קודם את ילדיך לשירות מלא ומשמעותי בצבא ואז תטיף לנו מוסר, חצוף שכמוך. מן הרגע שהחלה הכנסת הזאת את כהונתה, כל מה שמעניין אותך הוא סדרת חוקי השחיתות ששלחת אחרים לקדם לטובתך, לטובת אחיך ולטובת המקורבים שלך. ואתה, אדוני השר גולדקנופ, אתה מעז לקרוא למאות אלפי ישראלים שיוצאים לרחובות להגן על הדמוקרטיה הישראלית "מובטלים"? אתה וחבריך, שמנציחים מציאות של בטלה בחסות התורה, של עיוות מוחלט של ערכי המסורת היהודית, הדורשת מאבא ללמד את בנו אומנות של פרנסה ומיומנויות חיים; אתה, שעסוק בקידום מדיניות סקטוריאלית שמעניקה העדפות למגזר שלך ולו בלבד, אתה תוכיח אותנו על חיים של בטלה? עולם הפוך ראינו.
רגע, תכף אסיים את דבריי. תמיד עומדת לך הזכות.
יש להם. בניגוד לחלק גדול מהגברים החרדים, שאתם מחנכים לחיי בטלה, כל אחד מהמפגינים הללו עובד ומפרנס את ילדיו. כל אחד מהמפגינים הללו יודע שמחובתו לתרום קודם כול לפרנסת משפחתו, לפרנסת המשפחה. כל אחד מהמפגינים הללו, דתיים וחילונים, מחנך את ילדיו לחיים של יצרנות, של עבודה, ולא לחיים שבהם הופכים את התורה לקרדום לחפור בו. להם יש עבודה. ליותר מדי גברים חרדים אין עבודה, וליותר מדי ילדים חרדים אין עתיד במציאות החיים המודרנית.
וכן, אי-אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה לשר הביטחון גלנט. גם אותך אנחנו מאשימים. הסיבה היחידה שאתה עדיין יושב מסביב לשולחן הממשלה היא היציאה של אותם מאות אלפי ישראלים מסורים לרחובות בליל הדחתך. הם יצאו להגן עליך ועל צה"ל, ואתה מפנה להם עורף, יושב בשקט כשחבריך – ובתוכם גם אלה שמעולם לא הגנו על גבולות המדינה, אדוני השר גולנדקנופ – מטנפים על אנשים ונשים שמסרו את מיטב שנותיהם לשירות הסדיר, לשירות הקבע ולשירות המילואים. אנשים ונשים שמתריעים בפניכם על הנזק הדרמטי שייגרם לביטחון הלאומי כתוצאה מההפיכה המשטרית. אתה, אדוני שר הביטחון, נותרת אדיש כאשר מיטב המומחים המשפטיים התריעו כי החקיקה הזאת תפגע באותם חיילים ומפקדים בזירה הבין-לאומית.
הוא לא נמצא כאן, שר הביטחון, כי החקיקה הזאת לא מעניינת אותו. כי הסרת ההגנה מעל מפקדי וחיילי צה"ל בבית הדין הבין-לאומי בהאג לא מעניינת אתכם. הוא, שר הביטחון, וגם אתה, אדוני השר המייצג את הממשלה, אתם נותרתם אדישים כאשר גל של הסתה מכוערת התרומם נגד אלפי מתנדבים שעושים הרבה מעבר למה שדורש החוק.
וכן, ישנו גם עוד שר אחד, אבל אני לא מתכוון לפנות אליו ישירות; השר הכלומניק לענייני ביטחון לאומי, הפרחח והבריון, השר שרוקד על הדם הנשפך ברחובות היישובים הערביים; השר העבריין, שחינך את ילדיו להערצת רוצח וטרוריסט, שאת תמונתו הוא תלה בקיר סלון ביתו; השר שמכשיר את ארגון להב"ה וחותר להקמת מיליציות פוליטיות. אני לא מאשים אותו ישירות, כי כל התייחסות ישירה שלי אליו תחייב אותי לטבול במקווה. אני כן מאשים את אלו שהכשירו את שרץ הכהניזם והגזענות, שהפכו אותו – ואת שותפיו – לבעל ברית ראוי במקום להותירו כמוקצה מחמת מיאוס. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בהחלשה הדרמטית של הדמוקרטיה הישראלית. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בקרע החברתי והלאומי. אתם האשמים בדרדור מעמדה של ישראל בעולם החופשי. אתם האשמים בדחיפתה של מדינת ישראל למציאות דו-לאומית מדממת, אנטי-דמוקרטית ואנטי-ציונית. אתם, שרי הממשלה וחברי הקואליציה, אשמים בהזנחה של אזרחי ישראל המוחלשים ביותר, בנטישתם של האזרחים הוותיקים, בהפניית עורף לזוגות הצעירים, בהפקרת דיירי הדיור הציבורי. לא מעניין אתכם כלום חוץ מההפיכה המשטרית וממינוי מקורבים לאין-ספור ג'ובים. בדפי ההיסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל אתם תירשמו תחת קטגוריות הקנאים ומשתפי הפעולה עם מחריבי הבית.
ועתה, אדוני, לחלק השלישי והאחרון של דבריי, שאותו אני מבקש להקדיש למסכת חצאי האמיתות, אם לא השקרים, שהציג כאן חבר הכנסת רוטמן ביחס להצעת החוק שלפנינו. ומה מתאים יותר מלהתחיל באמירה – חבר הכנסת רוטמן עמד כאן על הבמה והציג שורה של פסקי דין שבהם בית המשפט העליון התערב בהחלטות של דרג פוליטי על בסיס עילת הסבירות. חבר הכנסת רוטמן חושב שאזרחי ישראל טיפשים. חבר הכנסת רוטמן חושב שהוא יכול לעמוד כאן על הבמה ולהפריח שקרים באוזני הציבור. לכו בדקו, לכו בדקו את רשימת - - -
אני באמת לא יודע למה יו"ר הוועדה, שהגיש את ההצעה כהצעת חוק מטעם הוועדה, ברח מהמליאה ברגע שחברי האופוזיציה התחילו לדבר. אולי כי חבר הכנסת רוטמן הוא בריון פוליטי, שהדבר היחיד שמעניין אותו זה לקדם את האג'נדה שלו ולא לנהל את ועדת החוקה, שהייתה היהלום בכתר של ועדות הכנסת במשך דורות. אולי בגלל הסיבה הזו.
אז רק ידעו אזרחי ישראל שחבר הכנסת רוטמן עמד כאן והזכיר פסקי דין שניתנו לא על בסיס עילת הסבירות אלא על בסיס עילת המידתיות, לדוגמה, עילה שהוא טוען שתישאר ללא כל פגע. הרי הוא זה שאמר לנו שבועות: אל תדאגו מביטול עילת הסבירות, הרי יש את עילת המידתיות. אבל היום האיש הלא-מקצועי הזה עמד כאן על הבמה והקריא רשימה של פסקי דין שחצי מהם לא קשורים לעילת הסבירות. השילוב בין אובדן ערכים דמוקרטי לבין חובבנות מקצועית – זו הסכנה הכי גדולה שלנו, גם מידיו של חבר הכנסת רוטמן וגם מידיה של הקואליציה כולה.
בואו נזכיר שהצעת החוק הזו לא מצמצמת את עילת הסבירות – היא מחסלת את עילת הסבירות ויוצרת מצב שבו כל החלטה, גם של דרגים מקצועיים, תוכל להיות חסינה מפני ביקורת שיפוטית ברגע שהשר יחתום גם הוא על ההחלטה. אתם, אזרחי ישראל, תגישו עתירות לבתי המשפט המינהליים, ואז, לפני הדיון הראשון ירוץ אותו פקיד אל השר ויאמר: אדוני השר, בוא רגע, תחתום גם אתה על ההחלטה. ואז הדיון יתייתר. זו הבשורה של הממשלה אליכם, אזרחי ישראל. לא תוכלו, לא תוכלו לגשת לבתי המשפט על אף החלטה שלטונית.
השקר לא נגמר כאן. מספרים לכם שהצעת החוק הזאת נועדה לאזן מחדש את הדברים, להחזיר אותנו לאחור, לעידן שלפני מהלכיו של הנשיא בדימוס ברק. שקר מוחלט. הצעת החוק הזו לא מסיגה אותנו לסוף שנות השבעים, אלא היא מבטלת לחלוטין את הדוקטרינה של הסבירות, גם זו שנהגה כאן בשנות החמישים, השישים והשבעים, זו שקיימת ברוב המכריע של מדינות העולם הדמוקרטי. הצעת החוק הזו אינה מייסדת מנגנונים אלטרנטיביים לביקורת השיפוטית. החבורה הזו מדברת גבוהה-גבוהה על הבחירות ותוצאות הבחירות והרוב בכנסת, אבל הצעת החוק הזו מחלישה את הכנסת. הם לא העניקו במסגרת המהלך הזה אף סמכות נוספת לכנסת, לאזן את לקיחת הסמכות מבית המשפט. אתם חושבים, אזרחי ישראל, שבתמורה לחסינות מביקורת שיפוטית חיזקו כאן את מעמדו של מבקר המדינה? המשיכו לחשוב. הרי כל מה שמעניין את רוטמן ושותפיו הוא להסיר כל מגבלה מעל כוחותיה של הממשלה. הצעת החוק הזאת קודמה תוך ניצול לרעה של סעיף מיוחד בתקנון הכנסת שמאפשר לעקוף את ההליכים של הצעות חוק פרטיות והצעות חוק מטעם הממשלה. ומהן הסיבות לשימוש המחפיר הזה באותו סעיף? השר לוין וחבר הכנסת רוטמן לא רצו שהדרג המקצועי במשרדי הממשלה יכתוב חוות דעת על ההשלכות של החקיקה. לכן הם בחרו במסלול של סעיף 80. הם לא רוצים להקשיב לפקידי ציבור, שעושים את מלאכתם נאמנה עשרות שנים, שרוצים לומר: מכובדינו השרים, יש כאן בעיה שדורשת התייחסות. הם משתיקים את הייעוץ המשפטי בוועדה, כמו שהם השתיקו את היועצים המשפטיים במשרדים ואת כל פקידי הציבור.
הצעת החוק הזאת, בניגוד מוחלט למצג השווא של רוטמן, לא גובשה בהליך ראוי של דיון. היא גובשה בבליץ של דיונים. אנחנו ביקשנו שהיועץ המשפטי של מערכת הביטחון יתייצב בוועדה, והפרקליטה הצבאית הראשית – אבל רוטמן לא רצה לשמוע אותם. אנחנו דאגנו שמרכז המחקר והמידע של הכנסת יניח מסמך על מנגנונים שפותחו במדינות אחרות – רוטמן לא רצה לדון בו. רוטמן הוביל כאן מחטף, דרס את תקנון הכנסת, סתם את הפה של חברי האופוזיציה, זרק אותם באופן סדרתי מחדר הוועדה וסתם את פיהם של היועצים המשפטיים. הדיונים התנהלו באופן כוחני, תוך השתקה של חברי האופוזיציה והשתקה של הייעוץ המשפטי באלימות דיונית של ממש.
לסיכום דבריי, אדוני היושב-ראש, מסכת שלמה של שקרים ושל חצאי אמיתות שמענו הבוקר הזה מפי יושב-ראש ועדת החוקה. דבר אחד מעניין אותו: להסיר כל מגבלה - -
- - כל גורם מאזן, מעל דרכה של הממשלה הקיצונית והבריונית ביותר בתולדותיה של מדינת ישראל.
אנחנו נתייצב מולכם גם כאן, גם ברחובות, גם באולמות בית המשפט. לא ניתן לכם להרים את היד – לא על הדמוקרטיה הישראלית ולא על הציונות. תודה.
2,944 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.