קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
יושב-ראש הישיבה, כנסת נכבדה, לפני כמה ימים נערך יום זיכרון ממלכתי לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, שלפני 100 שנים כתב את המאמר "על קיר הברזל", מסמך מכונן לתפיסה הציונית ולתפיסת הביטחון העתידית. עושה רושם שמי שמתיימרים להיות ממשיכי דרכו גמרו אומר לחתור תחת קיר הברזל ולערער את שני האדנים שעליהם נבנתה המדינה כיהודית ודמוקרטית. בקרוב תחל ההצבעה על חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 5) (עילת הסבירות) כחלק מתוכנית רחבה יותר, תוכנית רחבה יותר לשינוי פני מערכת המשפט והמשטר בישראל. תפנית אסטרטגית היא מושג שבדרך כלל ייחדנו בהערכות מצב שנתיות לאויבים שלנו. לראשונה אנחנו רואים שתפנית אסטרטגית שלילית שפוגעת בחוסן הלאומי ובביטחון הלאומי של ישראל נגרמת לא על ידי כוח עליון, לא על ידי אויב חיצוני, אלא על ידי החלטת ממשלת ישראל שמטלטלת את המדינה.
כבר כמה שנים שאני לא בתפקיד ביטחוני, ובכל זאת אני רואה חובה להרים דגל; להרים דגל אדום על העובדה שהחקיקה שמטלטלת את המדינה ואת מערכת הביטחון מתרחשת בימים שבהם היקף האיומים על ישראל החמיר מאוד, באופן שהיה צריך להביא הנהגה אחראית ושפויה להקפיא את המצב ולהתמקד באתגרים האמיתיים של החברה הישראלית – לא רק אותם אתגרים שראש הממשלה עמד פה לפני שבעה חודשים והקריא, אלא אתגרים שהחמירו מאוד בחצי השנה האחרונה. חלק מזה כתוצאה מהאופן שבו האויבים שלנו רואים את מה שמתרחש במדינת ישראל. זה נכון להחמרה בתוכנית הגרעין האיראנית, שנמצאת במקום המתקדם ביותר; זה נכון לתפנית שחלה בזירה הצפונית בארגון חיזבאללה, שמזהה חולשה וצובר ביטחון רב. אפשר לראות את זה גם בחיכוך היום-יומי וגם במעשים של הפרת ריבונות, ובהחמרת ההסלמה וגל הטרור בזירה הפלסטינית.
בימים האלה נדרשת מערכת הביטחון למקד מאמץ מול איומים. לצערי, הטלטלה והתפנית שהשיתה עליה הממשלה מחייבת את המערכת, ובעיקר את צה"ל, לעסוק במניעת התפרקות של יצירה מופלאה בחברה הישראלית, וזה צה"ל כצבא העם.
צמד המילים "ביטחון לאומי" עוות מאוד בשיח הפוליטי הציבורי והביטחוני במדינת ישראל. בחצי השנה האחרונה הוקם המשרד לביטחון לאומי. בתחום שלו הוא כשל כישלון חרוץ, ובכל זאת, כדי שלא יהיה בלבול, ראוי מעת לעת להזכיר שביטחון לאומי אמיתי, לא הבלוף שאנחנו חווים בחצי השנה האחרונה, הוא מצב המבטיח את היכולת הלאומית להתמודד בכל הנסיבות מול איומים, ובעיקר איומים קיומיים, ולקדם את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. לצערי לא התקיים דיון רציני על האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. ממשלת נתניהו אישרה כלאחר יד את 13 האינטרסים הלאומיים של ממשלת בנט-לפיד. ממשלת ימין על מלא מלא אימצה את 13 האינטרסים בלי לשנות אות, בלי לשנות פסיק. זה מעיד משהו על הרצינות. ובכל זאת, היה ראוי ששרי הממשלה וחברי הקואליציה יקראו את האינטרסים הלאומיים, אולי זה יעזור לכם לקראת הערב להתמקד ולהתפקס על מה הדבר הנכון למדינת ישראל.
הבסיס האיתן של ביטחון לאומי הוא צה"ל. הייעוד של צה"ל, שהוגדר עם הקמתו, הוא חד וברור: להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה. בימים האלה של פערים, סדקים, אמירות חסרות אחריות של שרים מתלהמים, ששולחים לכלא טייסים שהתנדבו שנים ארוכות וסיכנו את החיים שלהם, שולחים אותם לעזאזל ולעוד כמה מקומות – צה"ל הוא תעודת הביטוח של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לבלום היום בלימת חירום כדי לאפשר לו להתמקד בייעוד שלו.
אני מבקש לדבר על צה"ל, צבא העם, על חוק הגיוס. חוק הגיוס, שבעיניי, שוב, הוא יצירה מופלאה של החברה הישראלית, שדורשת שירות חובה מכל בן ובת 18 שהגיע זמנם לשרת את מדינת ישראל ולחזק את הערבות ההדדית בין אזרחי המדינה. יש עם זה קשיים לאורך השנים. זה לא סוד שאחוזי הגיוס הלכו וירדו, אחוזי ההשתמטות עלו וגדלו. ובכל זאת, לפני שלושה שבועות, או יותר נכון ב-25 ביוני 2023, קרה אירוע חמור שלא קרה מאז קום המדינה: יושבת ממשלת ישראל ומקבלת החלטה, החלטה 682, שמורה לשר הביטחון להימנע מגיוס תלמידי ישיבה. אני מכבד מאוד לומדי תורה; אני מדבר על אותם אלפים שמשוחררים כשהם לא לומדים תורה ועושים דברים אחרים, וראשי הקהילה החרדית מכירים את זה ויודעים את זה, ואנחנו רואים את הירידה שחלה בשנים האחרונות. ובכל זאת, כשעומד ראש ממשלה ומדבר על חוק-יסוד: הצבא, אני רוצה להזכיר לו שחוק-יסוד: הצבא קובע שצה"ל נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון, אבל כשהוא ירד ארבע שורות למטה, הוא יגלה שיש חוק נוסף, שמטיל על צה"ל את האחריות לגייס לשירות חובה על פי חוק, ובהחלטה הזאת הוא למעשה דורש מצה"ל וממשרד הביטחון להימנע מגיוס חובה על פי החוק. אחרי זה באו מילים גבוהות על אכיפה בררנית ועל שמירה על חוק. והאמת ידועה. יש פגיעה מתמשכת לאורך שנים. אתמול בערב נחשפתי למכתב ששלחו 6,000 אימהות בחזית לרמטכ"ל, שבו הן מודיעות לרמטכ"ל שהן יפעלו שהבנים שלהן לא יתגייסו. זו תחילת פירוק צה"ל כצבא העם, אלא אם כן ראש הממשלה, בפעם ה-102, יתעשת ויראה את האינטרסים הלאומיים, ולא את האינטרסים המפלגתיים, הפוליטיים והאישיים הצרים.
כיום אנחנו במצב שבו רק קצת יותר מחמישה מכל עשרה חייבי גיוס, מתגייסים. המשמעות היא ברורה מאוד: במקום לשבת ולעשות הכנות רציניות, מחפשים טריקים ושטיקים איך להעביר את חוק-יסוד: לימוד תורה, איך להעביר פסקת התגברות שתאפשר להתגבר על צה"ל כצבא העם, ועוד תרגילים אחרים, ועוד בחוצפה גדולה עומדים פה ומדברים על סרבנות ומדברים על התנדבות. אז מובן שאני מעודד גיוס, ואני אף פעם לא השמצתי את אלה שלא מתגייסים, יש כאלה מהסיבות הנכונות; אני מעודד התנדבות ומוקיר אותם על זה, ואף פעם לא השמצתי את אלה שלא מתנדבים; אני מעודד הליכה לקרבי, ואני אף פעם לא אמרתי מילה רעה על אלה שמשרתים ועושים כמיטב יכולתם. מובן שסרבנות היא מחוץ לשיח, נקודה. צריך לשמור את צה"ל צבא העם חזק, וכולנו מתנגדים לסרבנות. אבל מה שאנחנו רואים הוא שכדי להטות את השיח בחברה הישראלית מישהו דואג לדבר על סרבנות. עד עכשיו לא היה חייל אחד, קצין אחד, שסירב. ולכן מטים את השיח ומשנים אותו, ורואים גם בשבוע שעבר סרטון עלוב, שמקבל גיבוי משני שרים שתוקפים את הטייסים ומצביעים על פערים בין חיל האוויר לבין חילות היבשה. זה מעיד על התחתית שהגענו אליה, ואני אומר את זה כאחד שראה מאות רבות, אם לא אלפים, של פעולות הירואיות עם סיכון גדול מאוד גם בתקיפות וגם בחילוצים.
במשפטי סיום אני אומר שאנחנו נמצאים בימים גורליים שישפיעו על עתיד המדינה. צריך להפסיק את ההימור של חצי השנה האחרונה, שבו נושא שהיה בשולי השיח הציבורי לפני שבעה-שמונה חודשים, השתלט על החיים שלנו ומאיים היום להגיע בקריאה שנייה ושלישית עם הנוסח הקיצוני ביותר. אם הוא יעבור, זו תהיה בכייה לדורות – בכייה לדורות, כי זה יביא לשלב ראשון בתוכנית גדולה יותר, זה יביא לפגיעה חמורה בבקרה המשפטית על פעולות הממשלה, זה יביא ויגדיל את הפתח לשחיתות במגזר הציבורי. אני מקווה מאוד שתהיה התעשתות. אבל הדבר שצריך היום לעמוד לנגד כל מי שירים פה יד הוא תמונת אויבים חמורה, תמונת איומים שאני לא זוכר עשרות שנים, ודי להביט בשתי שורות של שני מסמכים שאמ"ן הוציא בחודשים האחרונים. הוא מוציא מסמך חסר תקדים שאומר שההרתעה הישראלית במרחב נפגעה. לדעתי, מאז הקמת המדינה, מאז הקמת צה"ל, לא יצאה התרעה כזאת, וממשלת נתניהו הגיעה להישג המפוקפק הזה. הנקודה השנייה היא עלייה ברמת הסבירות להסלמה עד כדי מלחמה; די היה באמירה הזאת כדי לעצור את מחול השדים ולהתמקד בארגון ובהכנה של מערכת הביטחון, וגם ליצור הסכמה רחבה ככל האפשר בחברה הישראלית.
בעוד שלושה חודשים נציין 50 שנים למלחמת יום כיפור. כשמסתכלים היום מה העסיק את הציבור הישראלי ואת התקשורת הישראלית חודש לפני, שבוע לפני, יום לפני, רואים שזה שום דבר שהעיד על מה שהתרחש ב-6 באוקטובר 1973. הפתרון – לא הבעיה – הוא צה"ל כצבא עם ממלכתי, שהוא מקור עוצמה של מדינת ישראל, שמבטיח את הביטחון, את הקיום, גם בימי שגרה, כשאזרחי ישראל חושבים שהימים הם ימים רגילים. צה"ל פועל כבר שנים ארוכות 24/7 במערכה בין מלחמות, וכשיש מלחמות, כולם נדרשים ובאים. אנחנו רואים בימים האחרונים פגיעה בעוצמה של צה"ל, גם במילואים, שהוא עיקר הכוח של צה"ל, גם בהשפעה על אנשי הקבע, ולקראת חוק הגיוס, שעשוי לעבור ויהיה טרגדיה לחברה הישראלית, גם טרגדיה לחברה החרדית, אם חושבים שמביאים הישג לציבור מסוים. ולכן אנחנו בדקה ה-90; אנחנו בדקה ה-90 כדי לקרוא לנהוג באחריות, בממלכתיות, להשפיע על החלטות שיחזקו את מדינת ישראל כיהודית, דמוקרטית, ליברלית ועוצמתית ברוח מגילת העצמאות, ולא בכיינות וסיפורים על איך זה ייתפס בבייס. היום, מחר ומוחרתיים הם ימים גורליים, שאני מקווה שיביאו את 64 האנשים בקואליציה לשקול שיקולים ממלכתיים, רציניים וענייניים.
1,283 מילים של גדי איזנקוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.