הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4)

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מה שלומך, כנסת נכבדה וריקה, אדוני המזכיר – קל לי, ארבעה חבר'ה נמצאים, נקרא בשמם. בעוד פחות מ-24 שעות מסך ברזל ייפול מעל הכנסת הזאת, חברים, בעוד פחות מ-24 שעות. אני משער שמחר או מוחרתיים השמש תזרח, הציפורים יצייצו, האזרחים יקומו לעבודה, העסקים ייפתחו כרגיל, אבל משהו ישתנה. מדינת ישראל תפסיק להיות מדינה דמוקרטית, תפסיק להיות מדינה דמוקרטית. עכשיו, אין דמוקרטיה שהיא 70% או 20%; ברגע שעברה עילת הסבירות במתכונת הזו, מדינת ישראל מפסיקה להיות דמוקרטית. בעוד 24 שעות עם ישראל ייקרע לשניים, מדינת ישראל תיקרע לשניים, כאשר מעל הכול, לצערי הגדול, עומדת ממשלה קיצונית, וכמו שהנשיא ביידן אמר, הקיצונית שאני מכיר מאז מלחמת יום הכיפורים; ממשלה שקורעת את המרקם האזרחי, המרקם הציבורי שנרקם כאן במשך 75 שנים.

אדוני היושב-ראש, אני אנסה לתאר מה היה כאן בסוף השבוע: מאות אלפי אנשים יצאו למחות נגד ההפיכה המשטרית; עשרות אלפי משרתי מילואים הודיעו על הפסקת ההתנדבות; הייתה צעדה המונית שכללה עשרות אלפי אנשים שיצאו מתל אביב לכאן, לירושלים, לכנסת ישראל; שופטים, ניצבים, אלופים, ראשי שב"כ, ראשי מוסד, רמטכ"לים, מפכ"לים לשעבר, ראשי ממשלה, ראשי המשק, ראשי הכלכלה, כולם אומרים: תפסיקו. ואתם – כלום. עיתונאים, פרשנים, נשיאי ארצות הברית, הידידה הגדולה שלנו, כולם אומרים: תפסיקו את החקיקה החד-צדדית. כולם. כולם באים ואומרים: ממשלת ישראל, תעצרי, אתם דמוקרטיה חזקה, טובה, זה הייחוד שלכם במזרח התיכון רוחש המדון והריב, תמנעי את התנגשות בתוך העם – וכלום. ברית הקיצוניים בשלה: אנחנו ננצח אתכם.

את מי אתם רוצים לנצח? 75 שנה ידענו מחלוקות, רבנו, סכסוכים; מעולם לא פעלה הממשלה בצורה חד-צדדית, שמותירה חלק גדול, את רובו של העם, ללא תחושה של הזדהות ועם תחושת בלבול, כולל אנשים שהצביעו בשביל הקואליציה. אני פוגש אותם, והם אומרים לי: לא לילד הזה פיללנו. ואתם ממשיכים בשלכם כאילו שהמדינה הזאת היא איזה מטבע עובר לסוחר.

מעולם הפגיעה בביטחון מדינת ישראל לא הייתה עצומה ומשמעותית כמו היום; ממשלה שיוצאת באופן גלוי נגד אזרחיה, נגד פקידיה, נגד חייליה, נגד בעלות בריתה בעולם, נגד ארצות הברית – המעצמה הגדולה, שבכל פעם שהיא נדרשת לכך, היא נוסכת בנו ביטחון כי היא הידידה הגדולה ביותר שלנו. תגידו לי, השתגעתם? מה יש לכם, מי צריך את זה? מה אתם משמידים, אתם לא מבינים שאתם משמידים? מדינה שנבנתה, מרקם אזרחי, חברתי, פוליטי, אידיאולוגי, שנרקם בעבודה קשה מאוד של כולנו, של ימין ושמאל, של חילונים וחרדים, של עולים וותיקים, של מזרחים ואשכנזים – של מזרחים ואשכנזים, לכל אותם מטפטפי רעל; מעולם לא חשבתי שיגידו עליי "משתכנז" ו"פריבילג". אני, שעליתי ממרוקו למעברה עם משפחתי הגדולה, שיחיו, ועם הוריי, זיכרונם לברכה; אני, שכל השנים גדלתי בעיירות פיתוח, בירוחם ובדימונה, והעמדתי דורות של תלמידים ותלמידות מופלאים ונאחזתי במדבר עם האנשים הטובים ביותר בעולם, מוצא את עצמי כאן מקשיב ולא מאמין. יוצא החוצה, ואומרים לי: אתה השתכנזת, כי אתה לא תומך בליכוד. נפלתם על הראש. נפלתם על הראש. אתה מוקצה מהמחנה כי אתה לא חושב כמו המלך, כמו המנהיג. אויה לנו.

על עילת הסבירות. אגב, הבג"ץ שלו היה נכון. שר המשפטים לוין פנה ב-2006 ושאל למה אולמרט, ראש הממשלה, לא ממנה שר רווחה. אגב, הסכמתי איתו, המדינה הזאת לא יכולה להתקיים - -

- - כשכל פעם מחליטים שהשר הזה, צריך לנפנף אותו. והוא זכה, אותו שר משפטים עומד כאן ובלי להתפתל ובלי להתבייש מספר לכולנו שאבי אבות הטומאה זה עילת הסבירות. אז אדוני היושב-ראש, לא ולא. עילת הסבירות אמורה להבהיר לנו כמנהיגים שלא כל החלטה שלנו היא שרירה וקיימת, שכן יכולים לערער, ורצוי שיהיו עוד עיניים שיסתכלו על ההחלטות האלה.

השבוע אנחנו נציין את תשעה באב, אדוני השר. פעמיים נחרב הבית הזה על שנאת חינם, וכמורה להיסטוריה אני יכול להוסיף – תמיד היינו בסכנה כשקיצוניים השתלטו על השיח. אני רואה מה הם עושים ביהודה ושומרון. אני רואה איך הם מנסים לפרק הסכמות ולפרק מציאות שעזרה לנו. תושבי מדינת ישראל צריכים לדעת ששיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית הוא חשוב מאוד. אומרים את זה כל אנשי הביטחון, שטרן, גם אתה. ואני שומע שרים מתוך הממשלה, שמצהירים: צריך לפרק את הרשות הפלסטינית, צריך לחזור בנו מכל ההסכמות של אוסלו. כאילו, זהו, ברית הקנאים השתלטה על המדינה, מעכשיו והלאה כל דבר אפשר להרוס, אפשר לשבור. מה, אתם לא מבינים שבמקום שאין שיטור, גם כשהוא עולה ויורד, גם כשפעם הוא טוב ופעם הוא פחות טוב, אבל במקום שאין שיטור שנכנס לטפל בג'נין או במקום אחר, החיילים, הבנים שלנו, הבנות שלנו, יצטרכו להיכנס לשם ולסכן את חייהם? אז אם הגיעו להסכמות, למה לפרק אותה? למה?

והתחושה הזאת של שרים בממשלה זאת התחושה שמובילה אותם להרגשה שצריך וחובה לשנות את הרכבה של מדינת ישראל ולהפוך אותה למדינה אנטי-ליברלית ואנטי-דמוקרטית – התחושה הזאת של: אנחנו המשיחיים יודעים מה נכון בעולם הזה, ונכון הוא להביא את המדינה הזאת למשבר, לקונפליקט בפני כולם, העיקר שהאידיאולוגיה שלנו עבור תעבור. אז אני מודיע לכם, ברית הקיצונים, יש במדינה הזאת ברית גדולה יותר מכם של מתונים, של אנשים שהמדינה הזאת יקרה להם מאוד, של אנשים שרואים את המחר, של אנשים שמבינים שהמדינה הזאת היא חלק ממשפחת העמים, שאנחנו לא עם לבדד ישכון. אנחנו תמיד צריכים לדאוג לעצמנו ותמיד צריכים לדאוג ולסמוך עלינו, על חיילינו – כן, וגם על הקדוש ברוך הוא, אבל אנחנו לא אמורים להתגרות באומות העולם, לא אמורים לעשות את זה. איפה זה נשמע? בפעם האחרונה שזה קרה, אנחנו יודעים לאן הגענו.

אני מאוד מקווה שההיגיון יגבר. אני מאוד מקווה, אדוני היושב-ראש, שבעזרת השם, המתווה הזה שאני שומע עליו בשעה האחרונה – אנחנו צריכים לבדוק אותו, לראות מהו, אולי הוא ישנה את המציאות בשעות הבאות ולא נמצא את עצמנו נקרעים כאן וקורעים אחד את השני וקורעים את המדינה הזאת. אבל בכל אופן אני, כמייצגה של מפלגה, ביחד עם חבריי שנמצאים כאן, אנחנו ניאבק על דמותה של המדינה הזאת. אנחנו ניאבק בבית הזה, מפלגת יש עתיד, עם השותפים שלנו לאופוזיציה, כל אחד מאיתנו, כל מי שיושב כאן ומי שלא יושב כאן; מירב ושטרן, ניאבק על דמותה של המדינה הזאת כאן, מתוך הבית.

ולאותם אנשים שאמרו לי: קומו ותעזבו את הבית הזה, אני אומר: אנחנו נהיה כאן, והגם שאנחנו באופוזיציה ובמיעוט, בסופו של דבר אנחנו ננצח. כי רוב העם הזה, גם אם חלקיו נמצאים בימין, גם אם חלקיו נמצאים בשמאל, הרוב מבין שאחדות העם היא מעבר לכל דבר. זה מה שהגן עלינו וזה מה שיגן עלינו כל הזמן. תודה רבה, אדוני.