קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לי לא אכפת, מה שתרצו, אני רק צריכה להתארגן.
מה שתגידו לי, אני רק צריכה להיערך בזמן.
קודם כול, כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה – נכבדה, אך לא מכבדת את העם; כנסת שהחליטה במקום לחוקק פה חוקים חברתיים, חוקים טובים, חוקים מיטיבים, לעסוק ביוקר המחיה, משבר הדיור, החיים עצמם – החליטה לרמוס באופן שיטתי את ההגנות ואת הזכויות של הציבור בישראל. באופן מאוד מאוד סימבולי הכנסת הזו ריקה מאדם. חוששים מפרובוקציות, אז הציבור לא יכול לראות מה קורה פה.
הסתכל, יש פה תמיד אורחים, כבוד השר. תמיד מגיעים, צופים, אנחנו מדברים איתם, אומרים להם שלום, מכבדים אותם.
אתה בכנסת, אנחנו פה. אבל אסרו להיכנס ליציע, ויש סיבה, כי כשרוצים לעשות דברים לא סבירים, לא רוצים שיסתכלו. לכן רוצים לפטר שומרי סף; לכן יש פה - - -
לא, אסרו על כניסות ביום הזה לכנסת.
אתה יודע משהו? גם אם יש פה אמירות קשות; גם יהיו פה אנשים שיזעקו; גם אם הרבה דברים יקרו – זה לא סיבה זאת לחסום את העין הציבורית מלראות מה קורה. זאת לא סיבה. ממשלה שרוצה לעשות דברים לא סבירים, רוצה לבטל את עילת הסבירות – זאת האמת, כבוד היו"ר, אתה יודע את זה. לא סתם לא העברתם את ביטול העילה הזאת במתכונת מאוד מאוד מצומצמת. אתם התפרעתם, כי אתם שיכורים מכוח, כי אתם רוצים שליטה - - -
כי הם חוששים שמישהו יניף איזה דגל, שמישהו יניף פה איזה שלט.
אתה יודע שאפשר לתת לאנשים לצפות פה, ועדיין להשגיח. דבר שני, אולי תחשוב מה מביא אנשים – אנשים הגונים, שומרי חוק – למחות בתוך המשכן? אתה יודע איפה הם אמורים להיות? הם אמורים להיות איתנו בוועדות, להילחם על החיים עצמם. בוועדת הצעירים אני מקפידה תמיד להביא קולות מכל הרקעים בחברה; להביא את כולם ולהשמיע. כשעשיתי דיונים על פרופיילינג ואלימות משטרתית הבאתי את כל הקולות. אני חושבת שזה המקום של הכנסת: להיות מקום שהציבור יכול להרגיש שהוא מפלטו אל מול עוולות ואי-צדק, לתקן. אבל פה, מאז שקמה הממשלה, אתם הרי עוסקים בבליץ פרסונלי מושחת.
הינה, אני אתן לך דוגמה, כבוד שר השיכון. באותו יום אנחנו העברנו שני חוקים: האחד הוא חוק טבריה המושחת, והשני, חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, רן כהן. מה כבר חוקק ומה נמרח ונמרח? לא צריך להגיד לנו; אנחנו יודעים את מי אתם משאירים מאחור – את ישראל השנייה, את הכי מוחלשים. בכוונת מכוון אתם דואגים רק לעצמכם. אי-אפשר להגיד את זה אחרת.
ראיתי שכשרוצים לחוקק משהו, איך רצים. משום מה, תמיד זה בשביל החברים של, המקורבים של, או בשביל אינטרסים אישיים, אף פעם לא לציבור. אתם יודעים, בסופו של דבר הרצף הזה אומר דורשני. כינסת קבינט דיור? בסוף רואים עוד פעם הנחות סקטוריאליות. למה לא לכולם? הבטחתם, אתם, אצלכם – ישבתי אצלך, כבוד השר, והבטחת לי שהדיור הציבורי ייכנס לתקציב, ועוד פעם הוא לא נכנס לתקציב. אתם עוסקים רק בהפיכה המשטרית, למה?
חיילי מילואים קוראים תיגר עליכם. אני הייתי קצינת קישור במשרד הביטחון; הייתי אחראית על מילואים בכל השירות הצבאי שלי ובכל שירות המילואים שלי, עד לדרגת סרן. אני יודעת מה זה זן המילואים, כבוד השר.
קדימות והנחות? הם לא מוכנים לשרת דיקטטורה; הם מבטלים את ההתנדבות שלהם. אם אכפת לכם מהמילואימניקים, תדברו איתם, אל תקראו להם "מוגלה"; אל תקראו להם "נפולת של נמושות"; אל תקראו להם "שפלים"; אל תקראו להם "פריבילגים". שבו איתם. אנחנו יודעים ששר הביטחון מבקש לכנס קבינט נוכח המצב ולא נותנים לו עוד פעם. אתם דואגים לביטחון ישראל? אתם עובדים נגד הביטחון. שר ביטחון מבקש קבינט ביטחוני, ואתם לא עונים לו.
אבל אני רוצה להגיד משהו – אני רוצה דווקא להקריא כאן. אנחנו בימים שלפני תשעה באב ואני רוצה להקריא כאן את האמירות של אנשי הממשלה והקואליציה הזאת מהתקופה האחרונה. השר דוד אמסלם, שר נוסף במשרד המשפטים, אוקיי? מה הוא אמר על פציעת הטייס שכמעט איבד את העין שלו ממכת"זית, שכוונה לראש? אנחנו הרי נאבקים נגד השימוש החריג הזה במכת"זית כבר שנים, נגד השימוש בו כלפי חרדים, כלפי אתיופים, כלפי חברות מודרות; אתם, במקום לבטל את השימוש החריג, מרחיבים אותו לכולם. מה הוא אמר? צפונבון, נסרט ליד העין. האיש כבר עבר ניתוח רביעי בעין. בושה. מה עוד הוא עשה, בעודו עונד שעון יוקרה? אמר: המפגינים עם רולקסים ומרצדסים. כנופיה מטורפת, בולשביקית ואנטי-ציונית השתלטה על המדינה. זה בן אדם שיושב במשרד המשפטים, ממתין עם 400 מינויים לדירקטורים בחברות הממשלתיות, מחכה לביטול עילת הסבירות כדי למנות את המקורבים שלו. זה מי שמדבר ככה, ואז אנחנו אמורים לתמוך בביטול העילה, שתאפשר לאנשים מקצועיים להיכנס ולהיות אחראים על הכספים שלנו, על המיסים שלנו, על השירותים שלנו, על מה שהמדינה אמורה לתת?
השר עמיחי אליהו – שהוא באמת, יש לו הרבה פנינים – אמר: הנגיד היה "צריך להיות מגולגל מכל המדרגות. זה פרא אדם. לא ייתכן שפקידים יצאו נגד הממשלה". והמשיך: הקריאה של ברק למרי אזרחי – תקשיב, כבוד יו"ר הכנסת – גרועה יותר מהאונס של קצב. הזיה. "אני שמח שאשד עוזב את המשטרה, אין שמח ממני. הוא פוליטיקאי", הוסיף, "אנחנו צריכים להוציא את המוגלה". אנשים שנתנו שירות כל חייהם למערכת אכיפת החוק, לשמור ולהגן על אזרחים, הפכו למוגלה רק כי הם לא רצו לראות דם ברחובות, אלא רצו לממש את תפקידם לשמור על הסדר הציבורי.
השר עמיחי שיקלי, שכנראה הפריימריז הבא שלו מלחיץ אותו, אמר: "תבוסה מוחלטת של האנרכיסטים, ממחאה אותנטית רחבה לארגון פשיעה מאורגן וממומן, המחבל בסדר הציבורי ומסכן חיי אדם. עוד נקודת שפל בקריירה העלובה של סוחר הקנביס אהוד ברק". יש פה הרבה דברים של שיקלי, ואני אגיד עוד משהו. אוה, את זה אתה תאהב, כי אתה בטח גם מאוד תתחבר לציטוט הזה, כבוד היו"ר: "גאה לעבוד עם פורום קהלת המעולה" – בְּזַעַת – "חבל שיו"ר ההסתדרות מתבטא כמו ראש מאפיה" – עבודה מאורגנת על הכוונת כאן – "אבל האמת היא שלכתחילה לא היו לי ציפיות גבוהות ממנו". זה יושב איתכם פה בשולחן הממשלה. בושה. יוצא נגד עובדים, נגד עבודה מאורגנת, מאיים על ראשי ועדי עובדים – ראינו את זה – וגאה בעבודה עם קהלת. הרי שנינו נלחמנו מול המדיניות הדורסנית שלהם. אתה יודע בדיוק כמוני מה הם מעוללים לחברה הישראלית. האנשים האלה מפרקים את הסולידריות ואת הערבות ההדדית כבר המון שנים. אבל עכשיו, בשם ההפיכה הזאת, אנחנו מכשירים את המדיניות הזאת, שאומרת: המדינה תנהג במדיניות של אדם לאדם זאב, ולא מתוך מדיניות סולידרית.
אבל יש לנו עוד כוכבת, השרה גלית דיסטל אטבריאן. על הטייסים: "נפולת של נמושות", לא פטריוטים, לא ציונים, הם לא עם ישראל. שרה. סרבני שירות, קבוצה של בגירים שנמצאים ברגרסיה מנטלית, שממוקמת פחות או יותר בגן חובה, בעלי נטייה פשיסטית מטרידה. הפוסל במומו פוסל. יש פה ציטוט משובח שלה: שנים הזדעזעתי מזילות השואה, שנים כיבדתי את זיכרון השואה, אני כבר לא מזדעזעת; "אלו המשפחות שלכם שנשרפו שם". היא יושבת בשולחן הממשלה, אישה שאומרת אמירה אנטישמית ממש. ממש אנטישמית. אבל היא המשיכה עם האנטישמיות שלה ועם הגזענות שלה, ויש לה עוד משפט שהולך איתה תקופה, והיא עוד עומדת מאחוריו: "הגבר היהודי האשכנזי יותר אינטליגנטי". אז תדברו איתנו על ישראל השנייה ועל מזרחים, אבל יושבת פה, כשרה, גזענית שממש תורת גזע מה שהיא אומרת.
והינה מאי גולן, שבכלל אין מה לדבר, באמת, על כמה שנאה היא מביאה למקום הזה. ומה היא אומרת? "לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים". מפגינים, אוהבי ישראל, חרדים למצב המדינה, חרדים לזכויות שלהם, והיא קוראת להם "טרוריסטים". ואז אתם גם תגידו לנו: אחים אנחנו, ובית המקדש נחרב על שנאת חינם. זאת שנאת חינם, כבוד שר השיכון. זאת שנאת חינם. תגנו.
יש פה מירי רגב – נעבור – יש כאן כל מיני. אבל הינה השרה אורית סטרוק, על בכירי מערכת הביטחון.
אתם הממשלה, אתם נבחרתם למשול. כבוד השר, נבחרתם למשול בכוח. אי-אפשר להתקרבן וגם למשול. זה לא עובד ביחד. החלטתם למשול, והכוח בידכם, וכל אמירה שלכם, יש לה משנה תוקף, כי אתם יושבים בשולחן הממשלה. בחרתם את זה.
השרה אורית סטרוק על בכירי מערכת הביטחון: "מי אתם, כוח וגנר?" או חוק האפליה: אסור לכפות על רופא או רופאה לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתם הדתית – חוק שאומר ששבועת הרופא אינה תקפה. אתם תצאו נגד שביתת הרופאים והרופאות, אבל הם מבינים לאן אתם מביאים אותם, אתם מביאים אותם לחקיקה שאומרת שאפליה במתן שירותי רפואה תהיה חוקית. הם בולמים אתכם בצדק, כי הם שומעים בקולכם את מה שאתם אומרים, הם שומעים לאן אתם רוצים להביא אותנו, לחקיקה שהיא כל מה שאנחנו מתנגדים לו – אפליה וגזענות. אבל אם מישהו יגיד משהו על חרדים הרי תצאו כולכם, ותגנו. אז למה? למה לקבל בחוק אפליה וגזענות? ומה אתם מצפים, שהרופאים והרופאות יעמדו מהצד ויגידו: ניתן להחריב את שבועת הרופא? גינוי אחד לא היה.
השר קרעי, שיש עליו פה שני עמודים, כמובן – הוא כוכב – סימנתי כמה דברים מהציטוטים פה. "לסרבנים המחוצפים נאמר - - - עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל". טוב, נשמע שראש הממשלה בנימין נתניהו מסכים איתו. הרי הוא לא רוצה לכנס את הקבינט הביטחוני, הוא לא רוצה לשמוע על סכנות על הביטחון שלנו. אז אחד אומר: נסתדר בלעדיכם, תלכו לעזאזל, ואחד לא רוצה לשמוע את האמת. זה מסתדר יחד. בעצם הטייסים וכל משרתי המילואים והמתנדבים מגיבים כי כבר חצי שנה הם שומעים שר אחרי שר, בקולם, אומרים אמירות מחפירות ומזעזעות.
המשיך השר קרעי – כי הרי הוא כוכב, אנחנו יודעים – באמירות שלו: מי שאומר, אני לא אתגייס למילואים, אני לא אבוא למבצע ביטחוני, בגלל שהממשלה הזאת לא מוצאת חן בעיניי, אז בהחלט שילך לעזאזל. רמה גבוהה, אין מה לומר.
נעבור את סון הר מלך. בצלאל סמוטריץ'.
בדיוק דיברתי על הפנינים מפיך, השר קרעי.
לסרבנים המחוצפים נאמר: עם ישראל – רגע, אדוני, תעצור את הזמן.
גוטליב עושה פיליבסטר עם האופוזיציה.
תודה רבה. הזמן עצר, אני בסדר. תחליטו.
הכול טוב. תודה. השר קרעי, אני פשוט ציטטתי אותך, את כל הדברים החשובים שיש לך לומר: לסרבנים המחוצפים נאמר: "עם ישראל יסתדר בלעדיכם, ואתם תלכו לעזאזל". אבל כנראה הרמה הגבוהה פה אפילו לא נותנת להתייחס.
השר בצלאל סמוטריץ': "למחוק את חווארה". שר האוצר ושר נוסף במשרד הביטחון קורא לפשעי מלחמה ופשע עם. פשוט קורא. לא מחכה לכוחות הביטחון, לא מחכה לשום מערכת שתעשה את עבודתה, אלא פועל כאחרון הטוקבקיסטים, ופשוט עושה גם בושה בין-לאומית ענקית, וגם מראה מה זה אובדן ערכים וצלם אנוש ומוסר בסיסי ברמה הברורה ביותר. אבל מסתבר שהשר בצלאל סמוטריץ' הוא גם איש תיאוריות קונספירציה. אני אצטט: "מי שכשל בשמירה על ראש הממשלה יצחק רבין הם לא אנשי הימין והציונות הדתית והמתנחלים, אלא שירותי הביטחון, שלא רק כשלו בשמירה עליו אלא גם השתמשו במניפולציות חסרות אחריות, שעד היום לא נחשפו במלואן, כדי לעודד את הרוצח לבצע את זממו". הבנתם? אין לתאר.
השר איתמר בן גביר, אחרי סרטונים קשים של אלימות משטרתית – מה לעשות, כשדברים מצולמים, הם פשוט מצולמים, וכולם רואים בבירור: לא ראיתי אלימות שוטרים, היה כוח סביר.
אתם גם רוצים כוח, וגם רוצים למשול וגם לא יודעים להגן על הציבור ולקחת אחריות. רק להאשים. זאת הדרך היחידה. זה נייר הלקמוס שלכם, האשמה בלבד.
בועז ביסמוט – תנחשו – ציטוט: המחאה הזאת היא אנטישמית. ספרו במצטבר כשני מיליון איש שיצאו למחאות הללו לאורך חצי השנה הזאת. ביסמוט, מבחינתו, שני מיליון איש כאן אנטישמים. האם היה גינוי? מה פתאום. אחים אנחנו, הם יגידו. יואב קיש, שר החינוך שלנו: לא ניכנע לטרור – על המפגינים. עוד פעם התרת דם והסתה כלפי אזרחים – לא ניכנע לטרור. השר ישראל כץ קרא לעצור פעילי מחאה בולטים בגין המרדה. יש מי שנדמה לו שאנחנו כבר בעיצומה של הדיקטטורה, ויש להם את המיליציה הפרטית שלהם לעצור אנשים משום מקום. התבלבלו, אנחנו עדיין לא במקומות הללו, ולא ניתן להם. שמחה רוטמן כינה מפגינים נגדו "מוגבלים". זה, אין לתאר. הוא חטף ממפגינה מגפון באלימות. אני מכירה את המפגינה הזאת, אישה מדהימה, פעילה חברתית, שומרת חוק, הוא פשוט קרע מצווארה את המגפון כאחרון האלימים. גם הוא חושב שאסור לכפות על רופא לתת טיפול, וצריך לאפשר את החוק שמאשר גזענות ואפליה במתן שירותי רפואה למטופלים. אז מתפלאים שהרופאים והרופאות חוששים ממה שקורה כאן – והשופטים.
יש לנו פה כוכב רציני. תנחש מי הכוכב הרציני. אתה בטוח יודע. מי הכוכב הרציני של האמירות הכי מטורללות שיכולות להיות כלפי הציבור פה? אתה מחייך, אתה יודע, ואני לא אעמיד אותך במצב הזה. אני אגיד. חבר הכנסת ניסים ואטורי על הטייסים – במקרים אחרים לא היה גינוי, אני מזכירה: "אנשים שהם בוגדים בשדה הקרב, לוחם שבוגד בך, אני לא רוצה להגיד" – אבל אומר – "יורים בו. פשוט מוציאים אותו להורג בשדה הקרב". יפה, לפני תשעה באב אנשים פה אמרו דברים. "רב-חובל – כשמישהו בוגד בספינה, מותר לירות עליו". הוא המשיך, "במדינות אחרות אהוד ברק היה מועמד לתלייה"; צה"ל זאת דיקטטורה, "את הסרבנים צריך לבעוט מפה"; על המפגינים – "אלה אנרכיסטים שתומכים בחמאס"; על הקהילה הגאה – "יש הורים שמעודדים להט"ביות, יש הורים ששמים בובה לילד, כי נראה להם שהוא צריך להיות הומו". הזיה.
נעבור לפינדרוס, יש עוד מלא דברים לוואטורי, כמו שתראה פה, אבל אנחנו נעבור רגע לפינדרוס - -
- - הדבר הכי מסוכן למדינת ישראל, יותר מדאעש וחיזבאללה, זה הפריצות בעריות. במקבילה שלי אני צריך למנוע, לא רק את מצעד הגאווה, אלא את התנועה הזאת.
השר לוין על המפגינים: קבוצה אלימה, מזל שלא שרפו דירה; היועמ"שית ומערכת האכיפה "קורצות לאלימים".
ראש הממשלה נתניהו, מי שחשבו עוד שיהיה מתון בממשלה הזאת: מובילי המחאה הם קבוצה קיצונית ומסוכנת שרוצה לשרוף את המועדון; אנרכיסטים, סרבנים, פוגעים בצה"ל ובביטחון המדינה. האיש שמפרק את צבא העם, מאשים את מי שמתריעים מפני שבירת כל טאבו, רעיון ותפיסת הישראליות כקולקטיב שיש לשמור עליו.
יש לנו גם את אלמוג כהן. אני אגיד מה שהוא אמר על מנהלת בן שמן: "אני מגיע אליכם לקייטנה, אני מפוצץ לכם את הקייטנה, ואני סוגר אתכם, בעזרת השם. איך סחבק?" רמה גבוהה, אין מה לומר. על הח"כים הערבים: "אתה מדבר איתם בשפה שלהם, הם מבינים אותך, כמו כבש"; אני לא אומר להם שקט בעברית, כי הם לא מבינים עברית. דוחה.
אתה יודע איפה הבעיה שלך? שאתה לא מגנה, שאתה עומד מנגד, שאתה לא אומר "לא בשמי", כי בזמנים האלה אני בטוחה שאתה מתחלחל מהאמירות הללו, אני בטוחה שאתה יודע כמה זה קיצוני ומביש, אבל גם לעמוד מנגד ולא לגנות זאת עמדה.
על אהרן ברק הוא אמר: צבוע חלול, היום בערב אנחנו מצביעים ואומרים לו: יאללה, ברה, גזגז. השותפים שלך משהו, סוגה עילית.
צבי סוכות, נעבור גם אותו. אני בוררת פה. יש פה מלא. טלי, יש אותך, רגע, סליחה.
אפילו הגשתי תלונה על הדבר הזה, על הנשיאה אסתר חיות.
היא לא נדחתה. לקחו לך סמכויות באותו זמן.
- - את נשיאת העליון אסתר חיות בפיגוע.
לפחות על סמלי שלטון אני אגן כאן.
סליחה, נשיאת בית המשפט העליון זה סמל שלטון.
את מחליטה שזה כאילו לא סמל שלטון עכשיו. כנראה גם לזה אתם חותרים.
מה אמרתי לא הגון? אין. אין משהו בוועדת האתיקה.
טלי, אי-אפשר להאשים נשיאת בית משפט עליון בפיגוע טרור. מה לעשות, יש כללים במקום הזה.
אנחנו במשכן הזה צריכים להיות מגדלור. עובדה, ועדת האתיקה פסלה את הזכות הזאת.
אתם רוצים פה משהו פרוץ, אתם רוצים שלא יהיו פה כללים.
לא. היא לא. היא לא אשמה בפיגוע טרור. היא לא.
לא. אני אגן עליה כל הזמן. אני אגן על כל סמל שלטון - -
- - שאתם תסיתו נגדו ותתירו את דמו.
את יודעת מה, לא סמל שלטון. אני מתקנת, טלי, אני מתקנת: אני אגן על כל אזרח ואדם שתתירו את דמו. אני אגן על כל אזרח ואדם.
אני אסיים. ציטוט אחרון של צביקה פוגל – אפשר לחזור – על יאיר לפיד, בני גנץ, יאיר גולן ובוגי יעלון: את הארבעה האלה "צריך לעצור עכשיו, הם האנשים המסוכנים ביותר שיש כרגע. הם מדברים בסגנון של מלחמה. אני חשבתי שמלחמה זה נגד אויבים. מבחינתי זו בגידה במולדת. אם לא הייתי מספיק ברור – זאת עילה למעצר".
בטח, בטח, בטח. בואי, באמת - - -
אז הם יודעים שהם פועלים למען חיזוק הדמוקרטיה. אנשים לא יודעים מה זה דמוקרטיה. תעצור.
פייגלין ישב 18 חודשים על זה. פייגלין ישב 18 חודשים. את מעדיפה לדבר למליאה ריקה בלי שאני אענה?
עכשיו אני רוצה לומר למה אנחנו לא מאמינים שהכול פה בתום לב, ולמה הסיפור של עילת הסבירות לא רק חמור בפני עצמו אלא נמצא תחת קונטקסט ברור, ואני אקריא אמירות על המשך ההפיכה – רק חלקן, כי יש פה הרבה:
עמיחי אליהו: "אנחנו עושים את הדברים טיפה אחר טיפה. שיטת הטיפות במקום שיטת הסלמי. רוצים לקדם את החקיקה שיהיה גשם ולא סערה". אני לא אמשיך את הציטוט. בבקשה, את זה שר אחד אמר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "נמשיך בעזרת השם לבצע את התיקונים במערכת המשפט מתוך אחריות ובשיקול דעת, כל זאת תחת המנדט שקיבלנו באופן ברור בבחירות האחרונות" – סמוטריץ' בישיבת סיעת הציונות הדתית; "ישנה הסכמה בין כל ראשי הקואליציה שהשלב הבא בחקיקה צריך להיות השינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים". בקולם, בקולם. בן גביר: החוק לצמצום עילת הסבירות הוא הספתח ברפורמה המשפטית, רק "ה'סלטים' שפותחים את התיאבון".
הוא המשיך עם עוד ציטוטים בנושא הזה.
מיקי זוהר: "את הרפורמה המשפטית אנחנו חייבים לעשות, ולא יכולים לסגת ממנה". יש עוד המשך, אבל גם הוא אומר את זה. יריב לוין ודוד אמסלם, הדלפה מפגישה עם נתניהו: לוין לוחץ לקדם חקיקה נוספת מהרפורמה שלו לפני פגרת הקיץ של הכנסת בנוסף לחוק לצמצום עילת הסבירות. הוא מעוניין להתחיל לקדם כבר את חוק היועמ"שים, או שינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים – לא נמשיך את זה. דודי אמסלם: "נעשה את המהפכה על אפכם וחמתכם"; "מי שיעבור על החוק ישב בבית סוהר". אני רק רוצה לומר, עד כמה אין פה תום לב. יש פה כוונה ברורה לחלוטין.
אני רוצה לקרוא פה קטע. בשבוע שעבר, בוועדת החוקה – תעצור רגע.
בוועדת החוקה בשבוע שעבר הקראתי ציטוט מהספר "רודנות בחסות החוק", של קים ליין שפלי. היא חוקרת סוציולוגית מדהימה, שממש מנתחת איך דמוקרטיות ליברליות משתנות כשיש מנהיגים רודנים שמשתמשים במערכת הדמוקרטית ובחוק כדי להפוך אותן.
אבל פה אני רוצה להקריא – רגע, יש ממש רעש. תעצור, תעצור רגע, זה כבר בכוונה, זה כמו פיליבסטר.
אז אני לא יכולה לדבר, תעצור רגע.
קטע שאני רוצה להקריא, דווקא מאחרית הדבר שכתב החוקר יונתן לוי, מתוך הפרק "מדינת פרנקנשטיין": בכל הקשור להבנת מטרות הרפורמה, יש לחוקרת מפרינסטון עצה שימושית עבורנו בישראל: התמקדו תמיד בתמונה הגדולה, לא בפרטי-הפרטים של תוכניות הממשלה. במאמר אחר שלה היא טבעה את המושג מדינת פרנקנשטיין, המתאר מצב שבו ממשלה בעלת כוונות אנטי-דמוקרטיות מעצבת מחדש את המבנה החוקתי של המדינה באמצעות שאילה מניפולטיבית של הסדרים חוקתיים ממדינות אחרות – זוכרים את כל ה-cherry picking, שעשו לנו פה בכל הדיונים?
כמו המפלצת המפורסמת של פרנקנשטיין, המורכבת מאיברים שנלקחו כל אחד מגוף אנושי אחר, המדינה הלא-דמוקרטית יכולה להיות מורכבת מאיברים שנלקחו ממדינות דמוקרטיות. כל איבר כשלעצמו מתפקד באופן תקין בגוף שממנו הגיע, כלומר במדינת המקור שלו – למשל מקום עם שני בתי פרלמנט, עם חוקה, עם הסדרים, שאם לוקחים משהו אחר, שואבים, השינוי החוקתי שלנו הוא אחר לגמרי – מפני ששם הוא פועל כחלק ממערכת שלמה של איזונים ובלמים המתאימה לו, אבל כשמטליאים – מלשון טלאי – את האיברים הנפרדים זה לזה ללא הקשר חוקתי רחב, ללא מנגנוני איזון, ללא תרבות פוליטית מתאימה, נוצרת מפלצת.
אני כל כך ממליצה לקרוא את הספר הזה, "רודנות בחסות החוק". את אחרית הדבר קראתי היום בבוקר והייתי עם דמעות בעיניים, כי הוא פשוט תיאר את המקרה הישראלי בהקשר של התיאוריה הרחבה, והרגשתי את החיים שלנו, את המציאות שלנו כתובה פה, ואת מה שעתיד לבוא עלינו אם לא נבלום, המחנה הדמוקרטי-ליברלי, את ההפיכה הזו.
אבל את החלק האחרון של הנאום הזה, של הפיליבסטר הזה, החלטתי להקדיש לנושא שמאוד יקר לליבי, שאני חושבת שבמידה מסוימת הוא חלק מהשליחות שלי בכנסת ובכלל בעשייה הציבורית שלי – צמצום פערים ואי-שוויון. ואם נדבר על זה רגע במונחים של מה שקורה לנו היום, אז בואו נדבר רגע על ישראל השנייה, זו שלא מעט פה נושאים את שמה לשווא בלי בושה.
הטרגדיה של ישראל השנייה היא לא רק מעמדה והאי-שוויון המתקיים בה ודרכה אלא שלמרות האמון שנתנה בכם, עבורכם היא רק כלי לניגוח פוליטי ואף פעם לא שאיפה לתיקון, אפילו לא למען הכרת הטוב. בחוק ההסדרים האחרון הוצאתם את התיקון שנועד לשיקום מבנים מסוכנים, כי מה אכפת לכם מיישובי הפריפריה שנמצאים על השבר הסורי-אפריקאי והבתים שם בסכנת התמוטטות על יושביהם? בחודש מרץ האחרון נתתם לחוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, חוק רן כהן, למות. את החידוש שלו, שהתחיל לאחר מאבק קשה, אתם משהים, כי מה אכפת לכם מהדיירים שממתינים שנים לקניית הדירה, לוודאות של קורת גג וניתוק ילדיהם מהעוני הרב-דורי? הוספתם חטא על פשע והתחלתם בפינויים מסיביים של דיירי הדיור הציבורי – שילכו לישון באוהל בפארק, הם מחוץ לרדאר שלכם. היחידים שקיימו על הפינויים האלו דיון היו מיכאל ביטון ואני, מהאופוזיציה, נושא שעסקנו בו גם כחברי קואליציה, כי אל מול דיירי הדיור הציבורי אין פוזיציה. ואיפה אתם? נעלמתם להם.
גילינו שראש הממשלה, שדיבר על ביטול מס הסוכר בקמפיין הבחירות, נדהם לגלות השנה את נתוני הסוכרת וקטיעת הגפיים בישראל. מר "את משעממת אותי" מכה שנית, גילה שיש אוכלוסיות שנפגעות כשהמדינה מסירה ידיה. אתם, שחילקתם כסף מגזרי וסקטוריאלי, לא שמתם לב למי לא נשאר, והינה, מרכזי הגמילה מהתמכרויות בישראל בסכנת סגירה, כי מה אכפת לכם מהושטת ידה של המדינה למען שיקום ועתיד אחר? שהמכורות והמכורים ייפלו אל התהום.
ומה עם הביטחון התזונתי? לא השארתם כסף לחידוש הרחבת המיזם לעוד 6,000 משפחות שזקוקות לסיוע הזה. עסקתם בהפיכה ולא בעיסוק בחיים עצמם, ברשלנות פושעת.
ותגיד לי, כבוד יו"ר הכנסת, איפה דוח ביטון? העברתם מיליארדים לעצמכם ושכחתם את המורשת והתרבות שלנו מאחור. ילד לא יכול להיות מה שהוא לא רואה. ילדה לא יכולה להיות מה שהיא לא רואה. אבל בואו נדבר על איך שהמעשים שכן עשיתם עומדים נגד הציבור שלכם או זה שאתם מתיימרים לייצג. בתקצוב חינוך מפלגתי פרטי וללא ליבה, אתם מי שגוזרים על ילדים חרדים היעדר כישורי פרנסה, יכולת לקבל השכלה ולממש את עצמם לפי יכולתם ורצונם. חיסול עתידם של ילדים לחינוך ללא לימודי ליבה, בלי שיש להם את היכולת לבחור ולקבל הזדמנות שווה, זה פשע. התשובה היא חינוך ממלכתי-חרדי, כמו שרצה מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה.
אתם מי שמרחיבים את הסמכויות בבתי הדין הרבניים ועובדים על חוק שמעביר את תחום המזונות אל בתי הדין הרבניים כדי להעצים את מערכת הסחיטה והכליאה של נשים מסורתיות, דתיות וחרדיות. במקום לבטל עגינות נשים, להוציא את הכוח הבלתי-מוגבל והאוטונומי של בתי הדין הרבניים, אתם מעצימים את העיוותים ואת הכאב. אתם מי שמנסים להעביר כאן חוקי הדרה ובולמים כל קול של נשים חרדיות ודתיות, שיודעות עד כמה החקיקה הזו תפגע בהן בכל מרחב ובכל מקום. אתם מי שמבקשים להשוות אלימות משטרתית, זו שהייתה בקרב חברות מודרות ומוחלשות, אל כלל הציבור, במקום למגר אותה מהציבור כולו. אלימות משטרתית הייתה הטריגר – רגע, אני רוצה שכבוד היו"ר ישמע את זה – אלימות משטרתית הייתה הטריגר לפרוץ המאבק המזרחי בישראל, עוד בוואדי סאליב, עם הירי ברגלו של עקיבא יעקב אלקריף, זכרו לברכה, ועד היום.
היה את אבוחצירא, שהיה בוועדת עציוני.
נכון, קצבאות הילדים התחילו אז. זה הישג מדהים של אותה מחאה אמיתית וקשה.
אבל אני רוצה להגיד שהפצע המדמם אז, היום אתם מלבים אותו במדיניות. אתם מרחיבים את אלימות המשטרה.
לא, אבל אני אומרת, אתם הופכים להיות החומה שמגינה על מה שהסבים והסבתות שלנו נאבקו נגדו.
אני תכף עונה לך על זה, כי יש לי פה את המצע.
- - אני, הייתי לי אובססיה למאבק הזה. אירועי 60 למרד ואדי סאליב – אני הייתי מהמארגנות בחיפה כשהייתי חברת מועצת עיר; התערוכה ההיסטורית הראשונה שנעשתה על המאבק הזה במוזיאון העיר חיפה – אני הייתי מהיוזמות כשהייתי יושבת-ראש הדירקטוריון, והיא הייתה תערוכה מדהימה, פורצת דרך.
אבל אני רוצה להגיד לך, כי אני גם באמת מצפה מכם גם למעט יושרה מול מה שקורה. אני רוצה לשאול אותך שאלה: של מי היה המצע הזה: "קודם כול החשוב מכול חופש הכלל והפרט, חופש העיתונות, חופש הדת". רגע, חשוב לי שהוא ישמע. אפשר? "קודם כול החשוב מכל חופש הכלל והפרט, חופש העיתונות, חופש הדת"; "חיסול האפליה, חיסול הקיפוח והפרוטקציה"; ביטול עילת הסבירות זה העצמת הפרוטקציה; "חינוך תיכון חינם לכל מוכשר; הבטחת קיום מינימלי לכל אדם, חיסול משרות כפולות לאדם אחד; דיור אנושי לכל משפחה, חיסולן המיידי של כל המעברות, חיסול משכנות העוני" – לא מה שעשו פה לדיור הציבורי – בניית דיור לרווקים, לחיילים משוחררים ולמחוסרי בית; "ביטוח בריאות ממלכתי; הגדלת קצבת זקנים על ידי ביטוח לאומי". ועוד משהו: "בחירת שר הדתות על ידי הציבור הדתי ללא קשר מפלגתי, בחירת רב ראשי 'ראשון לציון' אחד לישראל ללא כל קשר עדתי; טיפוח לשלום וידידות עם שכנינו הערבים, פתרון מתאים לחיסול הממשל הצבאי עם כוננות מתמדת לביטחון המדינה, זכויות שוות לכל אזרח ללא הבדל של דת או מין, שיפור רמת חייהם של בני הכפרים". את זה הגה דוד בן הרוש, זכרו לברכה, מנהיג מרד ואדי סאליב, שהיה השראה לפנתרים השחורים לאחר מכן.
זה לא נתפס עד כמה שהדרישות הללו רלוונטיות היום. הן עומדות היום והן אפילו מתכתבות עם מה שקורה פה. איפה אתם? מדברים בשם ישראל השנייה, בשם המזרחים – איפה אתם מול מנהיגי המאבק המזרחי המפואר בישראל, שתמיד לא דיבר סקטוריאלית, והוא תמיד לא דיבר מגזרית, הוא תמיד דיבר אוניברסלי ומעמדית? הוא תמיד ראה רחב מה לתקן פה. הוא הסתכל על הגזענות והאפליה המגזרית וחשב איך לתקן חברה. זה המאבק המזרחי בישראל. הוא לא מה שעשיתם פה בתקציב, הוא להסתכל על ישראל כעל אומה שצריכה להיות חברת מופת.
ואני רוצה להגיד לך שבהקשר של הסעיף לחיסול הפרוטקציות, זה לא נתפס היום שאתם ממשלה שמתיימרת לקרוא לעצמה "ממשלת ישראל השנייה", ואתם מעבירים פה את חוק ביטול עילת הסבירות, שהוא חוק שנועד לבטל את שומרי הסף ולעשות פה מינויים לא סבירים, לא מידתיים, שהם בדיוק הדבר הזה – בדיוק הפרוטקציות, רק בחוק, בלי יכולת לבקר.
אז כמה מילים על ביטול עילת הסבירות וישראל השנייה. החלטות ממשלה לא סבירות התקבלו כשיש עילת סבירות מפותחת העומדת כתמרור אזהרה מפני החלטות לא סבירות. מה יקרה לאחר מכן? הרי העילה הזו היא שמנעה את הרחבת בז"ן, היא מנעה בנייה על קרקע מזוהמת והתחמקות ממיגון חלקי בעוטף עזה. בזכותה הממשלה פעלה לטובת הציבור באופן שלא חורג ממתחם הסבירות. היא זו שעל בסיסה, רק בשנה שעברה, ניתנה פסיקה להפסקת ניתוקי החשמל למשפחות מעוטות יכולת. ולא פחות חשוב מעילת הסבירות, המאבק המזרחי צמח מהדרישה להפסיק את הפרוטקציה ולתת הזדמנות שווה להגיע לכל תפקיד, בדיוק כמו שהקראתי פה במצע. ואתם רוצים פה משטר נאמנות של ג'ובים והחלפת הדרג המקצועי במקורבים. אתם בושה למאבק המזרחי המפואר.
ואני אגיד יותר מזה: אתם משקרים. אתם מבזים את המאבק של ההורים והסבתות שלנו. נפלתם על הדור הלא-נכון. לא בשמנו. ואני גם רוצה להגיד: מלחמה בעוני, לא בעניים. מלחמה בעוני, לא בעניים.
זה בסך הכול מלחמה בעוני, לא בעניים.
4,253 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.