קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, כנסת ריקה.
נכון, אנחנו רוב עכשיו, את ואני והשר.
אה, יש שוויון, יש שניים-שניים. שוויון, רגע היסטורי.
אז מה יש לנו כאן? אז יש לנו רוב – יעטיכ אל-עאפיה, יוסף. אז מה יש לנו כאן? איזו ממשלה יש, ועל מה המהומה ומה המאומה? תחילה בואו לא נשכח, ונזכיר לכולנו מה אמור להיות תפקידה של ממשלה ואת מי היא אמורה לשרת. אז קבלו דוגמאות לשרים שנמצאים בממשלה הזאת. תחילה, אחד השרים הבכירים מבקש למחוק עם, או לפחות חלק מעם. אזכיר לכם, הוא ביקש למחוק את חווארה. ושר אחר באותה ממשלה מבקש לקבל עליונות ומתאר את העם היהודי כעם הקדוש. אז עם קדוש הוא בראש וראשונה אמור לכבד קודם כול את קדושת החיים ולהגן עליהם, כולל של האחרים. כן, כולל של האחרים שהם לא מהעם שלו. שר נוסף בממשלה הזאת, שר המשפטים, שאמור להיות אמון על הצדק, אבל כמובן צדק במקום הזה אין – מה הטענה של שר המשפטים לעילת הסבירות, ולמה היא צריכה להשתנות או צריך לבטל אותה, אם היה עולה בידו? לדעתו, צריך לשנות את השיטה לבחירת השופטים. כי מה קורה בשטח? יהודים בורחים מהגליל כי ערבים באים וקונים דירות בערים המעורבות, ולכן זו סיבה מאוד מוצדקת לשנות את השיטה ולעשות רפורמה, לדבריו. וכולנו יודעים שזאת בכלל לא רפורמה, זה מהלך לשירות של אנשים ומגזרים ספציפיים ולא משהו אחר.
תגידו לי, בבקשה, מה ההבדל בין האנשים האלה לאנשים מהמשטרים האפלים, בזמנים האפלים, שהאמינו בטוהר הגזע, וכולנו יודעים מה הייתה התוצאה? מה ההבדל בינם לבין העובדה שקורית כאן במדינת ישראל 2023, כאשר חייהם של הערבים אינם חשובים כלל, כאשר הרוב עומד דומם, והרשויות, במקום שימלאו את תפקידן בהגנה על האזרחים הערבים, הרשויות מעלימות עין ועומדות ומסתכלות מהצד?
שר אחר בממשלה הזאת, שהיה אמור להיות אמון על הביטחון האישי של האזרחים, האמת שלא מתאים לו, ומתאים לו השם שרכש לעצמו ושינה, מהיום הראשון, לשר לביטחון לאומי, כי לפי שיקולו וראות עיניו הביטחון האישי לא צריך להיות של כלל האזרחים במדינת ישראל, שהם לא שייכים כולם לאותו לאום. לכן הוא השר לביטחון לאומי, רק לביטחון של בני הלאום שלו, בני הלאום היהודי. אחרת, המציאות הייתה אחרת. והאמת המפתיעה, ששמו שר לביטחון של האנשים כשבינתיים החלק שמשלם את המחירים, לא רק שהוא לא נמצא באג'נדה של אותו שר – הוא פעל והאמין כל חייו ולאורך כל דרכו על מנת לגרום נזק ולגרש את הערבים. (אומרת בערבית: כמו שאומרים בערבית, האכיל את החתול בחלב, אחי יוסף, שישמור על החלב. ברור מה התוצאה.) ואת התוצאה אנחנו רואים בשטח.
אז באמת על מה מדברים כאן? בחודשים האחרונים מאז תחילתו של המושב הזה המושג המרכזי והפחד הענק והדיבור במקום הזה סבים סביב המושג דמוקרטיה. בקרים וערבים עולים לכאן אנשים משני הצדדים – כן, יש כאן שני צדדים במפורש – ומדברים על הדמוקרטיה, כל אחד מהמקום ומנקודת המבט שלו. שני הצדדים טוענים שהם חוששים לקיומה של הדמוקרטיה, והכול למענה. צד אחד טוען שהתיקון שהוא מביא הוא למען זה שהמדינה תהיה יהודית ודמוקרטית, והצד השני טוען שהצעד של החקיקה הזאת מחריב את המדינה הנאורה וגורם לה להפסיק להיות דמוקרטית.
ואני אומרת לכם, האמת היא שכל מה שקורה כאן הוא למען זה שתהיה יהודית, ורק יהודית. אז תרשו לי להגיד לכם שהדמוקרטיה המהותית היא שמירה על זכויות המיעוט, ולא רק שלטון הרוב; נהפוך הוא, דמוקרטיה היא המחויבות של הרוב כלפי המיעוט, מה עוד שבמקרה שלנו מדובר במיעוט ילידי.
אז איפה הייתה הדמוקרטיה הזאת כשקבעו והעבירו את חוק הלאום וקטלגו אותנו כאזרחים סוג ב' ואולי פחות בהרבה? ואיפה נמצאת הדמוקרטיה הזאת כאשר לי, כאזרחית ערבייה ילידית, אין לא את הזכות ולא את היכולת לבנות בית מעל אדמתי שלי, שירשתי מהוריי וסביי? איך יכולה הדמוקרטיה להתקיים יחד עם תשלום קנסות במאות אלפי שקלים על בנייה תחת ההגדרה "לא חוקית"? יעני בערבית (אומרת בערבית: השופט והתליין – חד הם). איך יכולה להתקיים דמוקרטיה עם הריסות ממושכות וזריקת אנשים ללא קורת גג בלי להתחשב בהם, לא בקור ולא בשרב? תגידו לי, תגידו לעצמכם, איך יכולה להתקיים דמוקרטיה כאשר יותר מ-130,000 אזרחים, תינוקות, ילדים, נשים ומבוגרים שגרים על אדמת הוריהם אבותיהם, חיים בתנאים מעידן (אומרת בערבית: האבן), מהפרה-היסטוריה, בלי שום שירותים אלמנטריים לחיים, לא בריאות, לא חינוך, בלי מים ובלי חשמל? תגידו לי, למה ללמאר בת השבע, שבאה להראות לי את הדרך בחושך, לא מגיע בית עם חשמל ואור, עם שולחן כתיבה, עם שירותים בתוך הבית, עם מים להתקלח, עם בית ספר בנסיעה סבירה? אגב, עילת הסבירות – למה ללמאר מאבו טלח ולחברות שלה ולילדים בני גילה לא מגיעות זכויות כמו כל ילד אחר במדינה הזאת? יש משהו סביר בדבר הזה?
אני רוצה שתגידו את זה לעצמכם, לא לי. שיהיה לכם האומץ להגיד את זה לעולם. תגידו, בחייכם, זאת הדמוקרטיה שאתם נלחמים עליה? זאת מדינת האור באמצע הג'ונגל – איך שהגדיר אותה ראש הממשלה – שאתם מתגאים בה? אז על מה מדברים ומתייפחים כאן?
אני אומרת לכם על מה באמת שווה להתייפח: שווה להתייפח על 129 נרצחים ונרצחות מתחילת השנה הזאת, אשר מתווספים למאות ולאלפים בשני העשורים האחרונים, מתווספים למעגל השכול והאבל והפחד. עשרות אלפי משפחות בחברה הערבית חיות בתוך הטראומה הזאת, ובינתיים לא רואות אור בקצה המנהרה; שני מיליון אזרחים במדינה הזאת חיים בפחד ממושך. אני אומרת לכם כאימא – חוששת לילדיי, חוששת לילדים הקטנים, שכבר אין להם אפשרות לצאת מחוץ לבית ולשחק, אין ביטחון אישי. אם לא מכדור, מתאונת דרכים; אם לא מתאונת דרכים, מתאונת עבודה.
אללה יברכך. אז מה הממשלה הזאת הבטיחה לנו ומה קיבלנו בחזרה? ביטחון אישי – אין, כבר אמרנו; מלחמה בעוני ויוקר המחיה – המעגל של העוני רק הולך ומתרחב: 40% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני, יותר מ-52% מהילדים הערבים חיים בתוך העוני, ולאלפי משפחות – עשרות ומאות אלפי משפחות – אין איך לגמור את החודש. האבות והאימהות שלנו מתלבטים ומתלבטות מה לקנות: את התרופה או את האוכל או לשלם את החשמל? אז זו המלחמה בעוני – הסיסמה המנופחת שמתפוצצת לנו בפנים יום-יום.
ההבטחה השנייה – זוכרת, עאידה? חינוך חינם מלידה עד שלוש. זוכרת?
ראש ממשלה שיצא והבטיח שהדבר הראשון שהוא יעשה – חינוך חינם מלידה עד שלוש. אז תשמעו, גם חינוך חינם שקיים היום, שלוש עד תיכון, הוא בכלל בכלל לא חינם – תשלומי הורים, שיעורים פרטיים, תשלומים נלווים. אתם יודעים מה? עוד יותר גרוע מזה: יש לנו ילדים בגילי חינוך חובה חינם שאין להם מסגרת חינוכית ללכת אליה, והם צריכים לנסוע בכל יום עשרות קילומטרים כדי להגיע למסגרת שלהם ופעמים רבות לסכן את חייהם גם בחורף וגם בקיץ. אז לא רק שאין לנו חינוך חינם מלידה עד שלוש, אני אגיד לכם מה עוד יותר גרוע – זה לא יהיה ולא יקרה בשנים הבאות. אנחנו נמשיך לשמוע הבטחות, לצערי הרב.
אז מה קיבלנו? קיבלנו הפיכה משטרית, שבאה קודם כול לבטל את עילת הסבירות – כאילו העילה הזאת עשתה עבודה לפני כן. אני אומרת לכם: כלום היא לא עשתה. חוק הלאום הוא ההוכחה המובהקת, הכתובה, המיושמת, שאין שום דבר סביר במדינה הזאת. מה קיבלנו? קיבלנו (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ממשלת גירוש וייהוד, ממשלה שמתנהגת ממקומות של נקמה ועוינות כלפי כל מה שהוא ערבי במדינה הזאת; ממשלה שמשליכה אל הקיר את הצרכים שלנו, ששמחה על הרצח שלנו. אם היא לא הייתה כזאת, היא הייתה עוצרת את מפל הדם ברחובות שלנו, לא הייתה מרשה לילדינו להפוך ליתומים ולנשינו להפוך לאלמנות. קיבלנו ממשלה מתנחלת פשיסטית אשר רוצחת את אנשינו בפלסטין, הורסת את בתיהם ושורפת את העצים שלהם. קיבלנו ממשלה שהורסת את בתינו ומשאירה את ילדינו חסרי מחסה, מותירה את ילדינו ישנים ערומים בנגב, בגליל, במרכז ובכל מקום שהוא ערבי; ממשלה אשר פורצת לאל-אקצא שלנו ומשחיתה אותו.
אחיי, אחיותיי, מערכת המשפט בישראל מעולם לא הייתה הוגנת כלפינו, אפילו כאשר נרצחים ילדינו על ידי אנשי המשטרה עצמה. אנשי המשטרה היו אמורים ועודם אמורים במדינה דמוקרטית להגן עלינו בתור אזרחים ילידים, אולם זה לא קרה מעולם. אני אומרת לכם בתקיפות שהדמוקרטיה נמצאת וקיימת רק היכן שאין לא כיבוש, לא עוני, לא רצח, לא גזענות ולא אזרחים מדרגה ראשונה, ואחרים – שיכה בהם המבול. רק שם נמצאת הדמוקרטיה, ובטוח שהיא רחוקה מאוד מכאן.
הקריאה האחרונה שלי אליכם, אנשיי בחברה הערבית: בתחילת השבוע הבא, ביום ראשון הבא, ב-30 לחודש זה, ישנה יוזמה של ארגונים חברתיים לצעדה והפגנה מסיבית במרכז תל אביב, כדי שהחברה היהודית וכל העולם יראו מה קורה לנו בחברה הערבית, אשר סובלת מהפשע המאורגן ומשלמת את המחיר הכי יקר שניתן, בחיי בניה ובנותיה. שם הצעדה הזאת הוא "צעדת המתים". אני קוראת לכם שתהיו כולכם חיים ותזעקו את זעקתם בקול רם ושתהיו שותפים להשמעת הזעקה הזאת לכל העולם. מי ייתן, מי ייתן והיא תישמע. תהיו בריאים.)
1,347 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.