קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר ברקת, מה אתם רוצים לעשות שעילת הסבירות הנוכחית לא מאפשרת לכם? מה אתם רוצים להעביר ולא מצליחים בגלל בית המשפט וביום שאחרי העברת החוק האסוני הזה תעשו? אני באמת שואל.
ביום שאחרי ביטול עילת הסבירות ביבי יוכל לפטר את היועצת המשפטית לממשלה ולהיחלץ ממשפטו. אתה, אדוני השר, תוכל להדיח את הממונה על רשות התחרות, את מיכל כהן, כמו שניסית בעבר. בלי עילת הסבירות שר הטיקטוק והפיתות בן גביר יוכל לפטר ניצבים במשטרה כאוות נפשו; מי שלא מספיק אלים עם הצפונבונים התל אביבים יישלח מייד הביתה. אחרי שתבוטל עילת הסבירות דודי אמסלם יוכל לפטר את מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים, שאותה הוא הרי כינה בפומבי "מופקרת ואלימה". אותו אמסלם יוכל, אגב, להשלים מינוי של אדם שנחקר בימים אלה על קבלת דבר במרמה למנכ"ל משרדו. בלי עילת הסבירות השר יואב קיש יוכל סוף-סוף להשתלט על המינויים בספרייה הלאומית.
אדוני שר הכלכלה, מה עם כל הבעיות האמיתיות שיש לנו במדינה – עם יוקר המחיה, עם הביטחון האישי? מה עם הרופאים והמתמחים הצעירים? עם שכר המורות והסייעות? האתגרים הביטחוניים הגדולים שמאיימים עלינו מבחוץ? כל אלה הרי לא דורשים את ביטול עילת הסבירות. את כל אלה אפשר לפתור גם בצורה סבירה. מאות אלפי אנשים הרי לא היו יוצאים לרחוב שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע אם הממשלה הייתה מביאה תוכנית לפתרון משבר הדיור או להפחתת הריכוזיות במשק. לא היינו יוצאים לרחובות אם הממשלה הייתה עושה את מה שהיא הבטיחה, את מה שהבטחתם, אם היא הייתה מממשת את המנדט שהיא קיבלה מהציבור, אם הייתם מנהלים את המדינה. אבל אתם אשכרה עסוקים רק בעצמכם, במקורבים שלכם, ביצירת תעשייה מושחתת של ג'ובים לחברי המרכז שלכם על חשבון הציבור, במקום לעבוד למען הציבור. אתה חבר של ליכודניק, מקורב לש"ס? מעולה, התקבלת לעבודה.
עכשיו, לכל הציבור שמקשיב לנו בבית או צופה בנו זה אולי יישמע מפתיע, אבל מינויים ממשלתיים הם לא תחרות פופולריות. בשביל לוודא שאנשים ששומרים לנו על הכסף, מקבלים כוח אדיר לידיהם ונותנים שירות איכותי לציבור – כדי לוודא שהם יהיו מקצוענים, אמינים, ראויים, לא מספיק שהם יהיו מקורבים לאיזשהו פוליטיקאי אחד. היום, היום מינויים צריכים לעבור דרך ועדת איתור, לעמוד בתנאי סף, לקבל חוות דעת קודמת. קיים הליך שלם כדי לוודא שהאדם המתאים ביותר, המוכשר ביותר, מגיע לתפקידים הקריטיים בניהול המדינה. את כל זה הממשלה הולכת לפורר באמצעות ביטול עילת הסבירות. אין לזה קשר לימין או לשמאל, יש לזה קשר למינהל תקין. זה פותח פתח ענק לשחיתות שלטונית.
אתה, אדוני שר הכלכלה, הרי יודע, כי אתה איש עסקים עם עבר מפואר מאחוריך: בלי סבירות אין יציבות. כל החלטה של כל ראש אגף בכל משרד ממשלתי יכולה להיות גם ההחלטה האחרונה שלו או שלה, כי אם היא לא תמצא חן בעיני השר, היא יכולה להוביל לפיטורים שלהם. בוקר אחד יקום שר ויחליט שהוא רוצה למחוק כפר; שהוא רוצה, לצורך העניין, לבטל תוכניות לימוד, לקצץ שעות לימוד בבית ספר בשכונה מסוימת או לבטל יבוא של מוצר ממקום מסוים, כי – לא משנה למה החליט השר. בלי סבירות אין יציבות, וחוסר יציבות פוגע בשוק. עסקים לא יכולים להתנהל בלי יציבות לעתיד.
אדוני השר ברקת, למה שמחה רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, לא מוצא מומחים שיתמכו בחוק הזה שלו? כי כולם מבינים איזה כאוס יהיה פה יום אחרי. מדרדרים מדינה שלמה לתהום של סחטנות ושל שחיתות ביורוקרטית.
אדוני השר, אותך אני מעריך, על אמת. אני לא מצליח להבין למה הממשלה הזו מתנגדת לנתונים ולעובדות. תגיד לי אתה, אדוני השר, שר הכלכלה, כמה דיונים ערכה הממשלה בעניין השפעת ביטול עילת הסבירות על הכלכלה הישראלית. כמה דיונים נערכו בממשלה בנוגע לכך? אפס. כמה דיונים נגעו להשפעה על התחבורה? אפס. על הגנת הסביבה? אפס. על בריאות הציבור? אפס. על הרווחה ועל המערכים הסוציאליים של ישראל? אפס. כמה דיונים הממשלה ערכה בעניין השפעת ביטול עילת הסבירות על מערכת הביטחון, על חיילי צה"ל? אפס. שינוי דרמטי בשיטת המשטר במדינת ישראל ואפס דיונים, אפס נתונים שהוצגו בפני השרים, אפס אחריות.
אבל כל זה לא נעצר בממשלה. כל חברי האופוזיציה בוועדת החוץ והביטחון פנו ליושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אדלשטיין פעם אחר פעם. הם דרשו לקיים דיון על ההשלכות של החקיקה על הביטחון הלאומי. הם זכו להתעלמות. עד לרגע זה לא הממשלה, לא ועדת החוקה, חוק ומשפט ולא ועדת החוץ והביטחון לא קיימו דיון על ביטול עילת הסבירות. טמינת ראש מפוארת בחול.
אבל בואו נפתח את זה שנייה. בואו נדבר על מה שחבר הכנסת רוטמן לא רוצה שנדבר עליו – על איך החקיקה הזאת הולכת לסכן, לפגוע בחיילי צה"ל. רוטמן לא רוצה שהציבור ישמע על כך, ולכן כאמור הוא פשוט לא הזמין מומחי ביטחון ואף גורם ממערכת הביטחון או מצה"ל לדיוני הוועדה. אבל האמת, חברות וחברי הכנסת, אדוני השר, חייבת להיאמר, והציבור חייב לדעת אותה: ביטול עילת הסבירות מעמיד את חיילי צה"ל בפני סכנה ברורה ומיידית. לחבר הכנסת רוטמן אולי קל להתעלם מהעובדות, אבל ביטול עילת הסבירות בנוסח הכי קיצוני – זה שהממשלה רוצה להעביר השבוע – יחבל אנושות בהגנה המשפטית של חיילי צה"ל ויחשוף אותם בפני העמדה לדין פלילי בבית המשפט הבין-לאומי בהאג. במשפט הבין-לאומי קיים עקרון משלימות, שלפיו לא ניתן להעמיד לדין אזרחים ממדינה כלשהי, בתנאי שיש באותה מדינה בתי משפט עצמאיים ובלתי תלויים. כל עוד הקהילה הבין-לאומית מאמינה שבתי המשפט בישראל מסוגלים לחקור החלטות או אירועים שהם טעוני בדיקה, חיילי צה"ל חסינים מפני רדיפת בית הדין הבין-לאומי בהאג. אבל מדינה שבה בקלות גמורה ניתן לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, או אפילו את הרמטכ"ל, לא יכולה לנהל יותר חקירות צבאיות בצורה עצמאית.
אירועים והחלטות שבעבר בית המשפט היה יכול לעסוק בהם, לבדוק את התקינות שלהם, כבר מחוץ לתחום. אתם מוציאים את בג"ץ מהתמונה, אבל מכניסים את בית המשפט הבין-לאומי הפלילי בהאג. הממשלה – ואני אומר את זה בעצב ובכאב – הממשלה שמה כוונת בין-לאומית על גבם של לוחמי צה"ל. העולם רואה את זה ומזהיר מפני כך. הידידות הכי גדולות של ישראל, ובראשן ארצות הברית, אומרות: עצרו, אבל הממשלה הזו מסרבת לשמוע, ובמערכה הזו הממשלה מפקירה את החיילים לבד בצריח.
הייתי רוצה לגעת, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, בעוד שני תחומים שבהם אני סבור שעילת הסבירות – ביטולה הולך לפגוע קשות ביכולת להתמודד, להגן על אותם תחומים, ובעיקר על הציבור. עילת הסבירות היא אחד הכלים החשובים ביותר בארגז הכלים של בית המשפט להגנת הסביבה ולשמירה על בריאות הציבור. אני רוצה לקחת, ברשותכם, כמה דוגמאות מהעת האחרונה, מהשנים האחרונות, שבהן השימוש בעילת הסבירות סייע לבית המשפט להגן על בריאות הציבור ועל הסביבה.
המקרה הראשון ואולי הכי בולט הוא הנושא של אפולוניה. באפולוניה מדובר בקרקעות שעדיין יש בהן זיהומים, והממשלה ורשויות התכנון אישרו בנייה של אלפי יחידות דיור על אותה אדמה מזוהמת בלי לערוך סקר סיכונים סביבתי ביחס לקרקע, כשכאמור, יש ממצאים ברורים של זיהום קשה. באותו מקום שבו אירע פיצוץ עז כתוצאה מאותו זיהום, פיצוץ שפער מכתש בעומק של 10 מטרים ובקוטר של 20 מטרים, תוכנן גן שעשועים עם מתקנים לילדים. אילולא בג"ץ פסל את תוכניות הבנייה תוך שימוש בעילת הסבירות, אותם מתקנים, ומי יודע כמה חיי אדם, היו ניזוקים על ידי אותו פיצוץ. רק בזכות עילת הסבירות אותו פיצוץ אירע בשטח פתוח ולא בשטח שבו יש מתקנים ויחידות דיור ובני אדם מתהלכים בו.
דוגמה שנייה היא הזיהום בבז"ן חיפה. ב-2019 המועצה הארצית לתכנון ובנייה ביקשה או אישרה לבז"ן להרחיב את השימוש במתקנים המזהמים שיש במטרופולין הזה, ואני רוצה, ברשותכם, לקרוא, חברי הכנסת, ציטוט של השופט פוגלמן מתוך אותו פסק דין שבו הוא פוסל את אישור תוכנית הרחבת בז"ן בלי שיש התייחסות ספציפית למתקנים ולזיהום הרב הצפוי מהם. כך כותב השופט פוגלמן: "בצד דברים אלה יש לחדד, לא דין מתקן ייצור, זיקוק ועיבוד של חומרים בעלי פוטנציאל סיכון סביבתי, כדין משרדים לעובדים, מחסני ציוד וכדומה, שהשפעתם על הסביבה – מטבע הדברים – שונה בתכלית". השופט פוגלמן וההרכב פוסלים את תוכניות הבנייה, שלא שמו דגש על האופי הייחודי והמזהם של הרחבת הפעילות של בז"ן בחיפה.
פסק דין נוסף, שעוסק בגישה החופשית לחופי ישראל, ניתן ב-2009, ובו קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, תוך שימוש בעילת הסבירות, שיש להותיר חלק סביר מחופי הרחצה פתוחים ללא תשלום לציבור הרחב. בפסיקה הזו, באמצעות שימוש בעילת הסבירות, מאפשר בג"ץ לכל אזרחי ישראל, גם אלו שידם אינה משגת, להגיע לחופי הארץ הנהדרים שלנו ולהיכנס אליהם בלי לשלם סכום נכבד בכניסה.
והדוגמה האחרונה שאני אנצל את הבמה המכובדת הזאת כדי לדבר עליה היא הצורך של הממשלה – החובה לייצר תוכנית לאומית למניעת זיהום ולצמצום זיהום האוויר בישראל. לפי חוק אוויר נקי – הממשלה, נכון ל-2021, לא אישרה תוכנית לאומית למניעה וצמצום של זיהום האוויר כפי שמורה החוק. בית המשפט קצב למדינה זמן לעדכן בדבר אישור התוכנית, וכך היה. בזכות העתירה, בזכות שימוש בעילת הסבירות, המדינה עדכנה את התוכנית כמתחייב מתוקף החוק, ולכן עצרה את גרירת הרגליים ואת הסחבת ואפשרה לציבור ליהנות מתוכנית שתפחית את הזיהום, תפחית את התחלואה ותפחית את התמותה כתוצאה מזיהום האוויר. זיהום אוויר – אני לא יודע אם אתה יודע את זה, כבוד השר – הורג בישראל 2,500 אנשים כל שנה.
עכשיו, כששאלתי את השרה סילמן, שהיא אחראית לנושא הזה בממשלת ישראל, לנושא של שמירה על הגנת הסביבה, אם היא תומכת בביטול עילת הסבירות – שכאמור היא אחד מהכלים החשובים בארגז הכלים של בית המשפט העליון בהגנה על הסביבה, בשמירה על בריאות הציבור – היא ענתה לי מעל הדוכן הזה לפני שבוע, ואני רוצה להקריא לכם את התשובה, כי אני פחות הבנתי את התשובה של השרה להגנת הסביבה. כך היא אמרה לי, השיבה לי מעל הדוכן הזה, ואני מצטט: "אני חושבת שבהגנה על הסביבה, תאמין לי, זה לא יפגע ואין סיבה שזה יפגע. באמת, עילת הסבירות, כפי - - - הפחידו חצי מדינה פה על מה זאת עילת הסבירות ומה הולך להיות עם עילת הסבירות, דברים שאין שום קשר ביניהם למציאות. כמו אלה שמפגינים על דמוקרטיה ולא מבינים שהם לא דמוקרטיים בעליל - - - אז אני רק אומרת לך שמה שעילת הסבירות צריכה לשמור עליו, היא תמשיך לשמור עליו. דברים שהיא לא צריכה לשמור עליהם, כמו למשל לבטל החלטות של ממשלה שנקבעו בסמכות של הממשלה – כי עוד פעם, לא הצלחנו להבין מה זה אומר הרוב הדמוקרטי במדינה, אז על זה החוק הזה ישמור".
זאת התשובה של השרה להגנת הסביבה, שאחראית להגנת הסביבה בממשלת ישראל, על ביטול עילת הסבירות. אני לא הבנתי. אני מקווה שאולי אתה הבנת, השר ברקת, ואם כן הבנת, אני אשמח שתבהיר לי את התשובה של השרה סילמן, שאמונה על הגנת הסביבה במדינת ישראל.
אני רוצה לגעת בעוד תחום שבו יש סכנה ברורה מביטול עילת הסבירות, והוא הסכנה לקהילה הגאה וזכויותיה. אני אחד מנציגי הקהילה כאן בכנסת, ואני מאוד חושש, כי אם נבחן את מה שחברי הממשלה הזו מדברים ומצהירים ומבטיחים שיעשו בהיבט הלהט"בי, יש מקום גדול לדאגה. אני הולך לעבור עכשיו על שורה של החלטות שהממשלה יכולה להחליט, שבסמכותה להחליט, שהיא יכולה לקבוע מדיניות בעניין כזה או אחר ושמעתה יהיו חסינות מביקורת שיפוטית בהיבטים של סבירות. לדוגמה, הבטחתו של סגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז להוציא ממערכת החינוך תכנים שנוגעים לערכים ליברליים בקבלת האחר, בזכויות אדם. זאת הבטחת בחירות של סגן השר אבי מעוז בקולו. עוד החלטה שהממשלה יכולה לקבל היא בדבר שינוי המדיניות לניתוחים לטרנסים, הבטחת בחירות נוספת של סגן השר אבי מעוז. עוד אמירות מסוכנות של שרים בממשלה הן בדבר ביטול מצעדי גאווה, או על ידי ראשי הערים, או על ידי השר לכישלון לאומי, שעתר בעצמו כמה פעמים לבטל את מצעדי הגאווה וכעת הוא גם אמון על המדיניות של אבטחתם; לא להכיר בזוגיות של להט"בים, בחתונה של להט"בים, בצווי הורות של להט"בים בידי משרד הפנים – עוד החלטת מדיניות שהממשלה הזו יכולה לקבל, שהרי זאת הממשלה הלהט"בופובית הגדולה והמסוכנת ביותר שהוקמה בתולדות ישראל.
אלו, חברות וחברי הכנסת, החלטות שהממשלה יכולה לקבל, ולאחר ביטול עילת הסבירות לא יהיה גורם אחד שיוכל לעצור אותה מלקבל אותן ולפגוע בזכויות שלנו, בחופש שלנו, במקום השווה והמלא שלנו בחברה הישראלית.
אני עוקב, כולנו עוקבים בדאגה אחר הנעשה בפולין ובהונגריה, שבהן הושלמה הפיכה משטרית מהסוג שאנחנו רואים כאן. אם בהונגריה זה היה בזבנג וגמרנו, בפולין זה היה בשיטת הסלמי, פיסה אחר פיסה. ישראל עברה מהמודל ההונגרי למודל הפולני. אני לא יודע אם אתה יודע, השר ברקת, נכון להיום שליש מאדמת פולין מוגדר כשטח ללא להט"בים, נקי מלהט"בים, בחסות הממשלה. אין שם בית משפט עליון שיכול להגן על הלהט"בים, על הזכויות שלהם. בשתי המדינות, גם בהונגריה וגם בפולין, חסמו כל דרך של להט"בים להפוך להיות הורים – לא באימוץ, לא בפונדקאות, לא בשום דרך. בהונגריה אין יותר טרנסג'נדרים, רשמית. הם שללו את הזכות של אותם אנשים, של טרנסים, לשנות את סעיף המגדר בתעודות הזהות, תוך פגיעה בגרעין הכי בסיסי של הכבוד האנושי – בזכות להגדיר את ההגדרה העצמית של האדם. ישראל לא תהיה לא פולין ולא הונגריה, לפחות אם זה תלוי בנו.
אבל עילת הסבירות הרי לא עומדת לבד. לצידה יש את ההשתלטות על הוועדה למינוי שופטים, מינוי יועמ"שים מטעם, פסקת ההתגברות, מתקפה משולבת על עצמאות בית המשפט – מתקפה שאם תמומש במלואה, כפי ששר המשפטים יריב לוין אמר בעצמו, לא תשאיר את ישראל דמוקרטיה, או כמו שסגן השר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז אומר, ואני מצטט: אנחנו מדינה יהודית, להוריד את הדמוקרטית.
אנחנו עדים לחבורה קיצונית ומשיחית של קנאים שעלתה לשלטון באמצעים דמוקרטיים, ועכשיו חותרת לבטל את הדמוקרטיה, לקחת לעצמם כוח בלתי מוגבל, לדרוס את האיזונים והבלמים שמגבילים אותם. חברת הכנסת טלי גוטליב סיכמה את רוח הדברים הללו באחד מהראיונות שלה. היא אמרה, ואני מצטט: באנו למשול, ואנחנו הרוב, והרוב קובע, ככה פשוט. זאת הגדרה של עריצות רוב, לא של דמוקרטיה שהיא שלטון העם, לא רק שלטון הרוב. שלטון העם מורכב גם מקבוצות שאינן חלק מהרוב, שגם להן צריך לתת ביטוי, להתחשב בצרכים, בחששות, לוודא שהרוב לא פוגע פגיעה בלתי סבירה באופן קיצוני באותם מיעוטים שאינם חלק מקבוצת הרוב.
זה לא מה שקורה פה. זה לא מה שקרה בוועדת החוקה בחודשים האחרונים. החוק נכנס ויצא בדיוק כפי שהוא מצינור החקיקה – זה לא מדויק; הוא יצא קשיח יותר, רחב יותר, קיצוני יותר. דרסו את נציגי האופוזיציה בוועדת החוקה, דרסו את הציבור ששלח אותנו לבית הזה. החוק הזה בא לעולם בהליך אלים, דורסני, בחיפזון, תוך הקדשת כל משאבי הבניין הזה, כל משאבי הזמן, כאילו אם לא נבטל את עילת הסבירות היקום יקרוס לתוך עצמו. התהליך הזה מגלם את עריצות הרוב, אותה ואותה בלבד.
אני מבקש למסור לראש הממשלה, לשרים, לחבר הכנסת רוטמן: נפלתם על הדור הלא-נכון. על דור של צעירים שנולדו לתוך מדינה יהודית ודמוקרטית, משגשגת, חזקה, אופטימית, שבטוחה בעצמה, בצביון שלה, בזהות שלה; על דור של נשים אמיצות, של לביאות, שלא מוכנות שיצמצמו אותן, את ההזדמנויות שלהן, את העתיד שלהן ושל הבנות שלהן ליכולת שלהן להביא ילדים לעולם; על דור של אנשים שחונכו על ערכי הציונות, שמתפוצצים מגאווה על הסטרטאפ ניישן שייסדנו כאן, שמתרגשים מהערבות ההדדית שכמוה קיימת רק בישראל, מהעוצמה הצבאית והמוסרית של צה"ל, שמוכנים להקריב את החיים שלהם כדי שהמפעל הזה ימשיך להתקיים ולשגשג, שמאמינים שהיהדות היא המגן שלנו, לא כלי ניגוח, שהעובדה שאנחנו שונים היא יתרון ולא חולשה, שהיותנו מגוונים הוא מקור כוחנו ולא קרדום לחפור בו, שעוצמתנו לא עוברת דרך שנאת האחר, דרך הסתה, דרך אלימות, אלא על בסיס יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; על דור נחוש ליישם את ערכי מגילת העצמאות ליישום שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור, בלי הבדל של דת, גזע ומין – ואני מוסיף: בלי הבדל של דת, גזע, מין, נטייה מינית וזהות מגדרית – כדי לוודא שישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. בן-גוריון קרא לזה תיקון עולם. נפלתם על דור שלא מוכן שרוב מזדמן בכנסת ישמיד את הדמוקרטיה הישראלית, כי התקווה הרי נושאת הבטחה להיות עם חופשי בארצנו – חופשי מרודנות, חופשי מכפייה דתית, חופשי להיות בדיוק מי שאתה.
נפלתם על הדור הלא-נכון, על דור שנמצא כבר 30 שבועות ברחובות, בגשם ובשרב, במוצ"שים ובאמצע השבוע, נלחם על ישראל יהודית ודמוקרטית, על העתיד שלנו בארץ הזאת; דור שמבין שהדרך היחידה להתקדם מהמשבר הזה היא יחד, שהדרך היחידה לשמור על הסטרטאפ ניישן ועל הערבות ההדדית ועל צבא העם ועל העתיד המשותף שלנו פה היא יחד. אחדות עם ישראל היא מה שגורם למקום הזה להיות כל כך מיוחד, מרגש, מוצלח, עוצמתי וחד-פעמי. אחדות עם ישראל היא מה שגורם למפעל הזה להיות אפשרי, להתקיים.
ולכן צו השעה – הדרך היחידה להתקדם היא לעצור את החקיקה, להתכנס יחד, להגיע להבנות לאומיות רחבות שיהוו את הבסיס לחוקה עבור מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. חוקה שבסיסה מגילת העצמאות, שתעגן את חירויות הפרט, את השוויון של כולנו בפני החוק, את מערכת היחסים הראויה, הנכונה, המאוזנת בין שלוש רשויות השלטון; שתאפשר לכל אחת ואחד מאיתנו להרגיש בבית, כי בבסיס זו תכליתה של מדינת ישראל, להיות בית לאומי לעם היהודי, לכל העם היהודי. לאפשר לכל יהודי באשר הוא קרקע בטוחה שבה היא או הוא יוכלו לחיות את החיים שלהם בהתאם לצו מצפונם, בלי חשש לרדיפה, להתנכלות, לאלימות. לשם אנחנו מוכרחים לחתור, זה החוזה המחודש שאנחנו חייבים לתקף, לנסח מחדש ולחתום עליו, בהסכמה לאומית רחבה ככל שניתן.
אני רוצה להקדיש עוד כמה מילים למחאה. ה-D9 הזה, המכבש האדיר הזה ששועט לעברנו, העיר והקים וגיבש ציבור ליברלי ענק, שיוצא כבר 30 שבועות ברצף לרחובות להיאבק על הזכויות שלו, על החירות שלו, על העתיד שלו, על הדמוקרטיה שלו, שלנו. המחאה הזו, שהיא הגדולה והמרשימה ביותר שנראתה בתולדות המדינה, היא מופת למחאה עממית בלתי אלימה. ואני חושב שנקודת השיא הייתה בצעדה של עשרות אלפי ישראלים מכל רחבי המדינה, בכל הגילאים, מכל הרקעים, כל האמונות, בדרך לירושלים, בחום כבד אבל בתחושת שליחות אדירה של הבנה מזוקקת של כובד המשימה ושל חשיבות הרגע הזה בהיסטוריה של העם היהודי, של מדינת ישראל, ימים ספורים לפני תשעה באב, לפני חורבן הבית.
אני רוצה להקדיש מילים מספר למשבר האקלים, שהוא אחד מהאתגרים, בעיניי, הכי גדולים שניצבים בפני הדור שלי, בפני מדינות העולם וגם בפני מדינת ישראל. חברי הכנסת, בשבוע שעבר נמדד היום החם ביותר בכדור הארץ מאז החלו המדידות במאה ה-19, וזה נוסף על שיאי חום שנשברו באוקיינוס ברצף, ועל חודש יוני החם ביותר שנמדד אי פעם. שלושה גלי חום חסרי תקדים נרשמו בשבוע שעבר בעולם בו זמנית: בדרום אירופה, שם נשבר שיא החום של רומא עם 42.9 מעלות; סין, שם נשבר שיא חום של המדינה עם 52.6 מעלות צלזיוס; דרום ארצות הברית, שם נשבר רצף הימים החמים עם מעל 19 יום רצופים של 43 מעלות ומעלה. אם נמשיך לפלוט גזי חממה, נחמם את כדור הארץ לרמה כזו שתקשה את המשך השגשוג שלנו כאן. זה יביא להחרפה משמעותית בדחיפות, בעצימות ובמשיכות של אירועי קיצון, של גלי חום, של בצורות, של התייבשות של נהרות, של פגיעה בתשתיות, של גלי הגירה, של מחסור במזון ובמים.
עכשיו אני שואל את עצמי: מה ממשלת ישראל עושה בנדון? התשובה העצובה היא שלא רק שהממשלה לא עושה הרבה למען המאבק במשבר האקלים, הצעדים שהיא נוקטת בחודשים האחרונים הם מעוררי דאגה. הממשלה אישרה חוק הסדרים שהוא התקפה בוטה על הסביבה ועל בריאות הציבור; חוררו את חוק אוויר נקי באופן שמאפשר לתחנות כוח ולמפעלים לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם, עם מעט מאוד ביקורת של המשרד להגנת הסביבה; אישרו במסגרת החוק להקים מיזמים לאומיים מזהמים על רצועת החוף המצומצמת והמוגבלת של ישראל, תוך עקיפה של הוועדה המקצועית לשמירה על הסביבה החופית.
הממשלה קיצצה 27 מיליון שקלים מתקציב המשרד להגנת הסביבה ו-100 מיליון שקלים מתקציב הרשות הלאומית לחדשנות, זו שמשקיעה בסטרטאפים ובמיזמים שעוסקים במחקר ופיתוח של אנרגיות מתחדשות, של אנרגיות ירוקות. הממשלה אישרה הקמה של תחנת כוח חדשה ומזהמת בלב ריכוזי אוכלוסייה, תחנת קסם בכפר קאסם, סמוך לאורנית, לראש העין, ואישרתם המשך ייצור של חשמל בתחנת הכוח רדינג בתל אביב.
ביטלתם את המס על הכלים החד-פעמיים, שהוכח כיעיל מאוד מאוד מאוד להפחתת השימוש בהם. דחיתם את העבודות על המטרו, מה שיוביל להגברת הפקקים ולזיהום האוויר בכל מדינת ישראל, זיהום שגורם לתחלואה ולתמותה. ביטלתם את התוכניות לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב, שהיא אחד ממפגעי הזיהום החמורים ביותר בישראל, אולי שני רק למטרופולין ולפעילות הפטרוכימית בחיפה – אין כרגע שום חלופה על השולחן לפינוי התחנה המרכזית בתל אביב. קידמתם בימים אלה – לא קידמתם, אתם מקדמים – חקיקה שמרדדת את הנציגות של ארגוני הסביבה בוועדות התכנון והבנייה על חשבון נציגים ממשרדי הממשלה שהמצאתם, המשרדים של וסרלאוף ושל סטרוק. התעלמתם מהדרישה בחוק לתקצב מחקר ופיתוח של אנרגיות מתחדשות מהקרן לאזרחי ישראל כפי שדורש החוק, תקציב של 110 מיליון שקלים על פני השנתיים הקרובות.
משרד ראש הממשלה דן בימים אלה בביטול מדיניות אפס תוספת סיכון במפרץ אילת והרחבת שינוע הנפט של קצא"א. עכשיו, אני רוצה להתעכב על הסעיף הזה, כי הוא דרמטי. בתקופת ממשלת נתניהו הקודמת נחתם הסכם בין חברת קצא"א, שהיא חברה ממשלתית של מדינת ישראל, ובין חברת רד-מד, שממוקמת באמירויות, להרחבת השינוע של הנפט דרך מפרץ אילת, דרך צינור שמוביל אותו לאשקלון, ומאשקלון אל עבר יעדים אחרים בעולם. בדיון שערכנו בכנסת הקודמת נמצא שאפילו 1% הנפט הזה, שמגיע מהאמירויות, לא תורם למשק האנרגיה בישראל; הוא לא חלק מהשימושים שאנחנו עושים בנפט ותזקיקים – הכול לטובת יצוא החוצה. עכשיו, הסכנה של דליפת נפט במפרץ אילת או דרך הצינור או במפרץ אשקלון היא הרת אסון. מדובר באסון שרק מחכה לקרות, שכבר קרה בחברת קצא"א מספר פעמים. המשמעות של דליפת נפט במפרץ אילת היא, כמו שאמרתי, הרת אסון לא רק לשונית האלמוגים באילת, אלא לכלכלת התיירות במפרץ אילת, לכלכלת העיר אילת, ליכולת של אילתים להתפרנס, אדוני שר הכלכלה, בעירם. אם זה ידלוף, חלילה, במפרץ אשקלון, זה ישבית את כל מתקני ההתפלה של מדינת ישראל; אסון אקולוגי שטרם נראה במחוזותינו, ועדיף למנוע את האסון שרק מחכה לקרות. אז במקום לדון בהחלטה האמיצה של הממשלה הקודמת, של מדיניות של אפס תוספת סיכון מתעבורת הנפט במפרץ אילת, כלומר לא להרחיב את הסיכונים שממילא קיימים, אתם דנים עכשיו בהרחבת התעבורה של הנפט – ושוב, לא לצרכים של מדינת ישראל אלא לצורכי יצוא. אנחנו רוצים להיות חלק מהבעיה או חלק מהפתרון של משבר האקלים? לא נכון לייצר מצב שבו ישראל תהיה החצר האחורית של תעבורת הנפט במזרח התיכון. פשוט בלתי נתפס.
מלבד הנושא הזה, לא קידמתם בשבעת החודשים שבהם פועלת הממשלה חוק סביבתי אחד מאז שהוקמה הממשלה הזאת. אחד. אחד. אני הבאתי בפני ועדת השרים לענייני חקיקה מספר רב של חוקים, מהצורך לשמור ולהרחיב את ההגנה על החופים במדינת ישראל, עבור בחיוב המדינה לייצר דוח שינטר את מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, דרך חוק אקלים, ועוד ועוד ועוד, חוקים רבים שתכליתם להגן על הטבע שלנו, על השטחים הפתוחים, ולתת בידי הממשלה כלים להיאבק בצורה נחושה וממוקדת במשבר האקלים. חוק אחד לא קידמתם.
עכשיו, בקווי היסוד של הממשלה הזו התחייבתם לחוקק תוך חצי שנה מיום הקמת הממשלה, בקריאה שנייה ושלישית, חוק אקלים. לא עמדתם בהתחייבות הזאת. הממשלה מסרבת לתת דין רציפות לחוק האקלים שעבר בקריאה ראשונה בתקופת ממשלת השינוי, ויחד עם האופוזיציה לעבוד לשיפורו – לשפר את היעדים הקשיחים שיש במסגרת החקיקה, לוודא שהמנגנון הוא מספיק אסרטיבי, באופן כזה שיוודא שמשרדי הממשלה יוכלו לפעול בצורה נחושה ומסונכרנת למאבק משותף במשבר האקלים. אז אתם גם לא נותנים דין רציפות לחוק שכן עבר בקריאה ראשונה, אתם גם לא מעבירים חוק אקלים משלכם – אפס פעילות כדי לוודא שהממשלה הזו תוכל אשכרה לעמוד בהתחייבויות שאתם לקחתם על עצמכם, התחייבויות שהן לא שאפתניות, התחייבויות שאתם לא עומדים בהן עכשיו.
אני רוצה להדגיש, בלי חוק אקלים לא קיימת מסגרת עבודה כלל-ממשלתית, אין יעדי אקלים קשיחים שצריך להגיע אליהם, וכך זה גם נראה. הממשלה כאילו מאמצת את המדיניות של שר האוצר, מדיניות של הכחשת אקלים. אני רוצה לשאול את עצמי: מי ישלם את המחיר? מי ישלם את המחיר על חוסר הפעולה שלכם, על העובדה שישראל לא נאבקת במשבר האקלים? לא רק שהיא לא נאבקת במשבר האקלים, היא לא נערכת למפגעים שאנחנו כבר חווים כתוצאה מההשלכות המשבר הזה על מדינת ישראל. אנחנו נמצאים על hot spot, על מיקום רגיש ביותר ברמה האקלימית, על השבר הסורי-אפריקני. אם בכל העולם מדברים על החשש שהטמפרטורות תעלינה במעלה וחצי, בישראל הן כבר עלו במעלה וחצי. אנחנו שועטים לעבר עלייה של שתיים, שלוש או ארבע מעלות. איזה היערכות יש בישראל להתגוננות, היערכות מפני ההשלכות של משבר האקלים, מפני בצורות, מפני גלי חום ממושכים, מפני שיטפונות? אין, אין, אין, אין.
ועתה, אם כל מה שציינתי עד עכשיו לא מספיק, הממשלה הזו דוחפת, שועטת לעבר ביטול עילת הסבירות, שתאפשר לממשלה לפגוע בסביבה ובבריאות הציבור בחוסר סבירות קיצוני, בלי שום ביקורת, שום מגבלה. השרה סילמן, השרה להגנת הסביבה, תומכת בביטולה. אבל הי, שר החוץ הצהיר שישראל תשלח את המשלחת הגדולה אי פעם לכנס האקלים בדובאי. 8 מיליון שקלים כדי להציג לעולם – מה בדיוק? אולי שווה שבמקום לשלוח משלחת של חליפות ריקות, משרדי הממשלה יישארו בארץ ויעבדו במאבק במשבר האקלים, בהיערכות להשלכות הרות האסון שמתרגשות עלינו, כבר מתרגשות עלינו.
אני לא מצליח להבין את זה. אני באמת לא מצליח להבין את זה. באמת. והכי חמור זה שההתנהלות הזאת גוזרת עלינו, על בני הדור שלי, עלינו, על כל מי שחי כאן, מציאות בלתי נסבלת, אבל על בני הדורות הבאים היא גוזרת מציאות בלתי קיימת. בלתי קיימת. באמת, האדישות הזאת למשבר הזה, שהוא כל כך דרמטי לחיים שלנו כאן, היא בלתי מתקבלת על הדעת, היא בלתי נסבלת והיא בלתי נסלחת. ואני באמת לא מצליח להבין את פשר האירוע הזה.
בזמן שנותר לי, חבריי חברי הכנסת – כרגע יש פה רק חבר כנסת אחד, שניים, והם נמצאים פה על הדוכן הזה – אתה, אדוני היושב-ראש, ואני, וחולק איתנו את הדוכן מזכיר הכנסת דן מרזוק. אני רוצה להקריא בפניכם מספר נאומים שבעיניי הם מכוננים והם רלוונטיים מאוד לאירוע הזה. אני רוצה להתחיל בהכרזת הקמת מדינת ישראל על ידי דוד בן-גוריון, הכרזת העצמאות שלנו ב-14 במאי 48'. וכך קרא דוד בן גוריון: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם את ספר הספרים הנצחי. לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע, שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים, הפריחו שממות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים והקימו יישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקדמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית. בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודי, תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.
"השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה היהודית בארץ ישראל אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי, ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפחת העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות האחרות לא חדלו להעפיל בארץ ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השנייה תרם היישוב העברי בארץ את מלוא חלקו למאבק האומות השוחרות חירות ושלום, נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליו ובמאמצו המלחמתי קנה לו את הזכות להימנות עם העמים מייסדי ברית האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; העצרת תבעה מאת תושבי ארץ ישראל לאחוז בעצמם בכל הצעדים הנדרשים מצידם הם לביצוע ההחלטה. הכרה זו של האומות המאוחדות בזכות העם היהודי להקים את מדינתו אינה ניתנת להפקעה. זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית.
"לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל. אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מינהלת העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ ישראל בשלמותה. אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים. אנו קוראים – גם בתוך התקפת הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו. אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב היישוב בעלייה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.
"מתוך ביטחון בצור ישראל היננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר התש"ח, 14 במאי 1948".
כך חתמו נציגי היישוב, הנהלת היישוב, ואדוני היושב-ראש, אני בספק אם כל 120 חברי הכנסת בבניין הזה – לדאבוני, אני אומר את זה – יהיו מוכנים לחתום על אותה הצהרת עצמאות שעל בסיסה הוקמה מדינת ישראל.
נכון, אבל כל הערכים שדמוקרטיה מסמלת ומגלמת מופיעים במגילה. אתה מוכן לחתום על המגילה, מגילת העצמאות?
אפרופו ההערה שלך על מסמך שאין בו דמוקרטיה, אני אולי אסיים את הנאום שלי עם עוד נאום קאנוני, בעיניי, שהקריא מעל הבימה ונאם מעל הבימה הזאת חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ממפלגת שינוי. הוא נאם אותו כאן בכ"ג בשבט התשנ"ב, 28 בינואר 1992, כשהכנסת חוקקה את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
וכך אמר חבר הכנסת רובינשטיין מעל הדוכן הזה בינואר 1992. כאמור, זה היה בשעת לילה מאוחרת, אם אני לא טועה, אבל כך הוא אמר: "אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק שאני מביא כאן לקריאה הראשונה היא הצעת חוק קצרה, כיאה לחוק חוקתי, אבל כמו כל חוק חוקתי היא מעט המכיל את המרובה. עד שאני בא לומר כמה דברים בזכות ההצעה הזאת, אני רוצה להסביר שהצעות חוק-יסוד אלה שאני מביא בפני הכנסת נועדו לעקוף את המכשלה הגדולה שמנעה קבלת חוק-יסוד: זכויות האדם. חסר גדול מאוד, חור, מורגש במערכת החוקתית שלנו, דבר שאנחנו לא גאים בו, אבל מוטב מערכת של חוקי-יסוד נפרדים שלגביהם, כך אני מאמין, יש הסכמה בבית, מאשר היעדר כל שריון של זכויות האדם במדינת ישראל - - - רבותיי חברי הכנסת, אין היום כמעט מדינה שאין בה הגנה חוקתית כזאת על זכויות האדם - - - מי שטוען, כמו חבר הכנסת מיכאל איתן מהליכוד, שמוכרחים לשמר את ריבונות הכנסת בכל מחיר, מתנכר לא רק לעקרונות האוניברסליים של זכויות אדם משוריינות אלא גם לעמדה של רוב-רובה של הכנסת, בעצם מ-1977, לרבות עמדת מפלגתו המובהקת.
"מה אומר החוק? 'אין מגבילים זכות זו אלא בחוק ומטעמים ברורים של טובת הכלל'. אני רוצה להסביר למה ועדת החוקה, חוק ומשפט מציעה את הנושא הזה בנוסח כזה ולא בנוסח אחר. 'מטעמים ברורים של טובת הכלל' – פירושו של דבר שאתה מגביל את חופש העיסוק של אדם אך ורק אם זה לטובת גילדה מסוימת או אינטרס מסוים, או סקטור מסוים או מונופול מסוים, או פרוטקציוניסט מסוים, או מישהו שמקורב לשלטון. אתה יכול להגביל את הזכות אם אתה מוכיח שההגנה על כלל הציבור דורשת שאדם המתיימר להיות רואה החשבון אכן יהיה רואה חשבון, אבל אתה לא יכול לומר שאתה מגביל עסק מסוים מפני שהוא פוגע באיזה מפעל מונופוליסטי שאתה מעוניין בו. רבותיי, היו דברים מעולם.
"שתי הערות אחרונות, אדוני היושב-ראש. אנחנו מציעים כאן שאת החוק הזה אין לשנות אלא ברוב של חברי הכנסת. זה לא רוב משוריין, אין כאן שריון. לדעתי צריך שיהיה שריון לאחר שיתקבל חוק שיסדיר את העניין הזה, כמו חוק-יסוד: החקיקה. הדרישה לרוב מוחלט שהוא לא רוב משוריין בעצם אומרת לכנסת דבר אחד: את לא יכולה לקבל חוק כזה ברוב מקרי, את חייבת לקבל זאת ברוב מוחלט של כלל החברים. אני רוצה להדגיש שבהרבה סוכנויות ובהרבה הוראות שחלות על גופים אחרים זהו בכלל הקוורום, הקוורום הוא רוב מוחלט. בכנסת אין הוראה כזאת, בצדק, משום שאחרת יהיה אפשר להיתקל יום-יום במכשולים. אבל הקביעה שלנו היא קביעה מינימליסטית, צנועה לגמרי, היא לא דורשת שריון, אלא רוב מוחלט.
"דבר נוסף שאני רוצה להזכיר, ברשותך, אדוני היושב-ראש, הוא שהחוק הזה הוא אחד מסדרה של ארבעה חוקים. החוק הראשון והחשוב ביותר" – כך אמר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין – "חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, עבר קריאה ראשונה, ואני מקווה שיחזור בקרוב לכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. החוק השלישי הוא חוק-יסוד: חופש ההפגנה, והחוק הרביעי הוא חוק-יסוד: חופש הביטוי. שני החוקים האלה טרם עברו קריאה ראשונה. אני מקווה שלאחר שיעברו קריאה ראשונה, וכל החוקים האלה יובאו לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, נפתח דף חדש במשפט של מדינת ישראל, דף חוקתי המגן על אדם באשר הוא אדם, המגן על אזרח מפני שרירות, גם של הכנסת.
"אדוני היושב-ראש, כאשר הצגתי את החוק הזה ואת החוקים האחרים בקריאה מוקדמת, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אמרתי שאני גאה בכך, כיהודי, שהיהדות נתנה לעולם את המושג של זכויות היסוד של אדם שנברא בצלם, וציטטתי את המשפטן רנה קאסן, המשפטן היהודי-צרפתי, שכאשר הוא ניסח את ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם, הוא אמר: נתתי ניסוח עדכני לעשרת הדיברות. אני בהחלט חושב שלנו, כפרלמנט של המדינה היהודית, יש חובה לסתום את החור המביש הזה, שבו אין לנו שום הגנה על זכויות האדם".
עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לקרוא את התשובה של שר המשפטים מהליכוד, חבר הכנסת דן מרידור, שניתנה באותו תאריך ב-92'.
נכון. הם היו שותפים, והביאו את החוק הזה, בניגוד לנטען לאחרונה, שלא היה קונסנזוס וזה נתקבל באישון לילה במחטף. לא. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך גם חוק-יסוד: חופש העיסוק – שני החוקים הללו נתקבלו כאן בכנסת בהסכמה רחבה מאוד, כפי שצריך להיות כשמדברים על שינוי בשיטת המשטר.
שמעתי אותו בוועדת החוקה. הוא בירך דווקא על החוק הזה.
קראתי עכשיו את הדברים של חבר הכנסת רובינשטיין, שדיבר כאן על מהלך חשוב.
בסדר, זה הפרוטוקול מדברי הימים של הכנסת.
לא, לא. מאה אחוז, אני מודה לך על הדיון.
עכשיו נקרא את הדברים של חבר הכנסת דן מרידור, ששימש כשר המשפטים, בדיון על חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
"אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה, אני מבקש לברך את חבר הכנסת רובינשטיין ואת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת אוריאל לין - - - על יוזמתו ועל טיפולו המסור והרציני בהצעות החוק המונחות לפנינו, שלפי הערכתי היא אחת מהצעות החוק החשובות שהבית הזה עומד לקבל, כך אני מקווה. במידה רבה, היא תתקן כמה קלקולים שקלקלנו בעת האחרונה, עם כל הכבוד, גם היום בחוקים שנצטרך הרבה זמן לחפש דרכים לתקן אותם.
"תפקידה של הכנסת אינו רק לדאוג לניהול השלטון במדינה. את זה היא עושה באופן די מוצלח. הרבה חוקי-יסוד וחוקים אחרים דואגים לממשלה, דואגים לדרכי תפקודה ותפעולה. תפקידה של הכנסת איננו רק לשרת את רוב העם. גם סמכותה של הכנסת לחוקק איננה בלתי מוגבלת, מפני שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לרוב לעשות, מפני שבכל משטר דמוקרטי יש גבול למה שמותר לרוב לעשות, והיא לא מילאה אותו בצורה מפוארת, הוא לדאוג לזכויות האדם. הייתי שמח יותר אילו הבאנו היום לכאן הצעת חוק-יסוד: זכויות היסוד של האדם. לצערי, נתקלה ההצעה היא בקשיים שלא הסכמתי איתם, ואנחנו עומדים היום עם הצעה מצומצמת הרבה יותר שהושגה, כפי שאמר יושב-ראש ועדת החוקה, מתוך רצון להגיע להסכמה רחבה מאוד, גם מתוך ויתור על עניינים שלדעתי, אפשר היה לעמוד עליהם עוד. אבל זו ההצעה שלפנינו.
"היא חשובה מאוד, מאחר שהיא קובעת איזון בין הרשויות בישראל, היא קובעת בהחלט תחום או גבול שמעבר לו אין לפגוע בזכויות האדם. ההצעה איננה מהפכנית במובן הזה שהיא קובעת שגם בזכויות האלה, הקבועות כאן, ניתן לפגוע, ניתן להגביל אותן. איך? בחוק ההולם את ערכיה של המדינה, בחוק שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. ההצעה אינה מהפכנית גם במובן זה שהיא משמרת את הסטטוס-קוו לגבי כל דין קיים.
"יש נקודה אחת שעלתה, ואני רוצה להתייחס אליה: האם ראוי שחוק כזה הבא להגביל את סמכות הרוב לפגוע במיעוט או ביחיד, יתקבל ברוב שאינו רוב גדול מאוד? אני סברתי שאת חוקי-היסוד צריך לקבל, וגם מותר לשנות, רק ברוב גדול. הצעתי 80 חברי כנסת. הגשתי הצעת חוק כזאת, אבל המעניין הוא שאותם חברי כנסת שזעקו לרגל ניסיוני להסדיר את ענייני החקיקה ולקבוע איך מקבלים חוקי-יסוד, גם אם היו עליהם מחלוקות על נושאים שונים, אלה אותם חברי כנסת שטוענים עכשיו מדוע יקבלו את החוק הזה ברוב נמוך" יותר.
אדוני היושב-ראש, אני בחרתי לסכם עם הדברים החשובים של שר המשפטים מטעם הליכוד חבר הכנסת דן מרידור, מאחר שהוא מדבר על העקרונות הכל-כך חשובים, הדמוקרטיים, של שינוי או של טיפול בחוקי-יסוד, בדיוק כפי שמבקשים כעת לעשות בממשלה הזו. רק שבניגוד לדברים של שר המשפטים, שמדבר על הצורך לשנות חוקי-יסוד בהסכמה לאומית רחבה באופן שמגביל את יכולתו של הרוב לפגוע בזכויות של מיעוטים, באיזון העדין שבין שלו רשויות השלטון – פה אנחנו רואים התנהלות שונה בתכלית של דריסת הרוב את המיעוט, של התעלמות מחצי מהעם. כרגע חונים עשרות – אני לא יודע אם עשרות אלפים, אבל אלפים רבים חונים כעת ולנים בגן סאקר פה, מחוץ לכנסת, בירושלים, עם דרישה אחת: תראו אותנו, תתחשבו בנו, אנחנו גם חלק מהעם הזה, גם לנו יש מקום בבית הזה, בבניין שלו, בהתפתחות שלו.
ולכן אני שב ואני קורא את הדרישה הבסיסית ביותר לראש הממשלה בנימין נתניהו: עצור את החקיקה. עוד לא מאוחר ללחוץ על הבלמים, לגשת לבית הנשיא, לדון בחוק הזה, בסדרת החוקים, להגיע להבנות לאומיות רחבות, וזאת הדרך היחידה להניע תהליכים שמשנים את כללי המשחק, את הכללים, את כללי יסוד של המשטר שלנו, לאחות את הקרעים הכל-כך עמוקים שנפערו, שפערתם, באחדות עם ישראל, לאושש את הכלכלה, להשיב את הביטחון הלאומי, לוודא שמהמשבר הזה אנחנו יוצאים כעם אחד.
בואו ננצל את המשבר הזה להזדמנות גדולה לשוב ולתקף את היותנו עם אחד, מאוחד, ולמרות שאנחנו שונים אחד מהשני, חושבים אחרת, אחים אנחנו. אנחנו יודעים לנהל את המחלוקות שלנו ברעות, בכבוד הדדי, לא בדורסנות ובאופן חד צדדי, בחיפזון. עצור את החקיקה, ובואו נתכנס יחד בבית הנשיא כדי לשוב ולהידבר על איך מתקדמים יחד כעם אחד, מאוחד, שמכיר בעבר אבל בעיקר מכיר בעתיד הגדול שעוד צופה לנו יחד. תודה רבה.
אבל כבר ב-1961 נפסל חוק בשימוש בחוק-יסוד.
6,125 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.