דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 417 · 13 ביולי 2026

הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אביחי אברהם בוארון · הליכוד

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפלה בחלקי הזכות לסכם את הדברים על החוק החשוב מאוד הזה שמובא היום לכנסת ישראל, 77 שנים מאז כוננה מדינתנו האהובה; החוק הזה, שהיה אמור להיות מקופל בין דפי ספר החוקים של מדינת ישראל מקדמת דנא, כדי לבטא יסוד עמוק, שורש עמוק של אומתנו, של מדינתנו, של עמנו – הוא שורש התורה.

תרשו לי לפתוח במילותיו של רבי שמעון בר יוחאי בזוהר: איילת אהבים ויעלת חן, דדייך ירוון בכל עת, באהבתה תשגה תמיד. אורייתא, אורייתא. נהירו דכל עלמין – אור של כל העולם; כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטין מנך לכל סטרין – כמה ימים ונחלים ומקורות ומבועי מים מתפשטים ממך לכל צד; מינך כלא – ממך הכול; עלך קיימי עלאין ותתאין – עלייך קמים עליונים ותחתונים; נהירו עילאה – האור העליון; מנך נפקא – ממך יוצא; אורייתא, אורייתא; מה אימא לגבך – מה אפשר לומר עלייך? איילת אהבים ויעלת חן, עילא ותתא רחימין דילך – מי יזכה לינוק ממך כמו שצריך? אורייתא אורייתא, שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר – סתרין וגניזין דילך – מי יכול לומר את הצפונות בך?

אדוני היושב-ראש, בשעת הדיונים על החוק הזה – בחלקם ישבתי – אני חושב שלא היה גורם שלא היה בעד קיפול התורה ולימוד התורה בספר החוקים של ישראל. לא היה גורם אחד. אולי היה איזה גורם, אבל לא היה גוף – כמעט לא היה גוף שהיה נגד מתן ביטוי חשוב לחוק הזה בחוק מדינת ישראל. אפילו נציג התנועה הרפורמית שהיה בדיון הזה אמר שהוא לא מתנגד להכנסת עקרון לימוד התורה כחלק מחוקי-היסוד של מדינת ישראל.

חברים יקרים, הלוא אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית. כפי שנאמר בחוקי-יסוד אחרים – כפי שנאמר בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו, כפי שנאמר בחוק-יסוד חופש העיסוק – המטרה של חוקי-יסוד היא להוריד את הערכים העליונים שנמצאים תחת הכותרת של "יהודית ודמוקרטית" ולהטמיע אותם במסכת החוקים של מדינת ישראל. עשתה הכנסת טוב כשחוקקה חוקים אחרים, ועושה טוב כשבאה למלא את החלל הגדול שנוצר תחת הערך "יהודית". מדינת ישראל היא לא רק מדינה דמוקרטית, מדינת ישראל היא קודם כול ובראש ובראשונה מדינה יהודית; לא מדינת היהודים כי אם מדינה יהודית.

גלעד קריב (העבודה): רק אתה - - -

כפי שכתב אחד ממורי השמאל בישראל, ערך לימוד התורה הוא ערך בסיסי במדינה היהודית - -

גלעד קריב (העבודה): אתם מבזים את הערך הזה.

- - וטוב עושה הכנסת שמתכנסת היום, יוצקת את הערך הזה בחוק-יסוד ונותנת לו מקום של כבוד כערך יסודי בערכיה של מדינת ישראל. בכל זאת, למרות שהדברים ברורים מאליהם, למרות שהדברים כל כך פשוטים, למרות שהתורה היא שהצילה את עם ישראל במשך אלפי שנים, למרות שכל בר-דעת יודע שאילולא התורה לא היינו מגיעים לארץ ישראל – אולי היינו מגיעים לאוגנדה; ספק אם היינו מגיעים לאוגנדה, כי לא היה מה שישמור עלינו עד לאותו הצומת. אבל ודאי שהגענו לארץ ישראל מכוח התורה, וודאי שהקמנו את מדינת ישראל מכוח מציאות של אלפי שנים שעם ישראל שמר על עצמו, שמר על זהותו, שמר על דתו ושמר על לבושו מכוח התורה, מכוח הרעיונות המקופלים בתורה, מכוח משנתם של ישראל. על זה גדלו הורינו וסבינו וסבי-סבינו עד הדורות הראשונים, אלפי שנים.

בכל זאת, בכנסת ישראל בעידן הזה יש מי שהרים יד נגד החוק הזה. למה? באיזושהי טענה שדווקא החוק הזה יפטור אנשים מגיוס, דווקא החוק הזה יפטור צעירים חרדים מגיוס. ובכן, לא. קודם כול, החוק הזה עומד בפני עצמו בראש ובראשונה, בגלל שזה ערך יסוד מערכיו של עם ישראל, שאחרי אלפיים שנות גלות התקבץ ובא בתהליך שיבת ציון, ומסרטט כאן היום את זהותו, את משנתו, את חייו הלאומיים והפרטיים החדשים-ישנים.

גלעד קריב (העבודה): איפה ביבי? איפה?

בכל זאת יש פוצה פה ומצפצף, בכל זאת יש מי שמבקש רפורמה, בכל זאת יש מי שמבקש חידוש, למרות שראינו במהלך השנים הארוכות ששום רפורמה לא עמדה להם, למבקשי רעתנו, ושום רפורמה לא צלחה, והיין הישן והמתוק הוא זה ששמר עלינו והוא זה שהוסיף להשתבח. שוב, אני חוזר ואומר: החוק הזה יחזק את אותם אלו שמחזיקים בספר, ובפועל, את כל עם ישראל. כל יהודי אומר לא פעם בחייו את אמירת הקדיש הכל-כך מקודשת לעם ישראל ובו השורה שכולנו גדלנו עליה; לחלקנו יצא גם לומר אותה: "על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון. דעסקין באוריתא קדשתא. די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר".

עם ישראל העלה על נס את לומדי התורה, העלה על נס את מובילי התורה, העלה על נס את אלה שדור אחר דור העבירו את המסורה מרב לתלמיד לרב לתלמיד, ובמשך הדורות הארוכים, בעיתות שמחה ובעיתות עצב, ידעו להעביר את המסורה הזו מדור לדור עד לימינו אלה. היום אנחנו, בניהם ובני-בניהם של אלפי דורות ראשונים, באים וקובעים בכנסת ישראל את הברור מאליו ומחדשים את הברור מאליו, את הקשר ההיסטורי ואת הזיקה ההיסטורית הישנה-חדשה של עם ישראל לתורת ישראל. תורת ישראל הייתה, הווה ותהיה יסוד מוסד בעם ישראל ובמדינת ישראל.

נאור שירי (יש עתיד): הלאה, משה רבנו.

תורת ישראל אינה עניין חיצוני לעם ישראל.

עכשיו, אני יודע שיש חלקים בעם ישראל שרוצים ליצור פה את הישראלי החדש, שחרתו על דגלם "עולם ישן עד היסוד נחריבה". אנחנו אומרים להם היום: לא יקום ולא יהיה – עולם ישן יתחדש. כמו שאמר הרב קוק, "הישן יתחדש והחדש יתקדש". זה מה שאנחנו אומרים היום פה בכנסת ישראל.

ברשותכם, אני רוצה לומר עוד משפט אחד: שמענו היום את הרמטכ"ל מוציא הודעה על כך שהכנסת מחוקקת חוקים שפוגעים לכאורה בגיוס חיילים לצה"ל.

ולדימיר בליאק (יש עתיד): לא לכאורה, לא לכאורה.

ובכן, לא היא. החוק הזה יחזק את גיוס חיילי צה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד): מה הקשר? מה הקשר? למה אתה תומך בהשתמטות ולמה אתה מבלבל את המוח? מה קרה לך? מה?

החוק הזה – אדוני היושב-ראש, אני לא יכול עם הרעשים האלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד): בוא נקרא לו חוק הגיוס.

החוק הזה יהווה נדבך בחוק הגיוס שאנחנו נעביר אחרי הבחירות, חוק גיוס שיגייס אלפי צעירים שלא לומדים ויסדיר את מעמדם של אלו שלומדים.

היו"ר אליהו רביבו: בסדר, צעקתם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): כן, כן, מעניין אותך הגיוס.
מירב בן ארי (יש עתיד): - - - למה אתה מבזה את עצמך?

אני יודע שתורת ישראל זרה לכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד): ברור, מה זה - - -

אני מצטער על כך. לא נותר לי אלא לבכות על כך. מה לעשות? אבל אנחנו מאמינים בכך.

מירב בן ארי (יש עתיד): מה זה תורת ישראל? בא לך לבכות? אני לא מצליחה להבין איך הגעת למצב הזה. איך? איך?

אני יכול להסביר לך ואז תביני, אולי אז תביני. אני לא בטוח. החוק הזה - - -

נעמה לזימי (העבודה): - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד): ברור, רק לזה. חוצפן.

החוק הזה יחזק את גיוס אותם אלו שלא לומדים.

מירב בן ארי (יש עתיד): חבל שפספסת - - - את בית ספר בר-אילן, שגם לומד תורה וגם מתגייס לצה"ל. שנינו למדנו באותו בית ספר. איך הגעת למצב הזה שאתה תומך במשתמטים ואני לא? איך? למדנו באותו התיכון.
היו"ר אליהו רביבו: חברת הכנסת בן ארי, אני אפשרתי. ותמצי, בבקשה, תמצי.
מירב בן ארי (יש עתיד): הוא יודע על מה אני דיברתי.

החוק הזה יאפשר לגייס את אותם אלה שלא לומדים ויסדיר את מעמדם של הלומדים. זאת המציאות.

מאיר כהן (יש עתיד): בשם מי אתה מדבר? בשם מי אתה?

בשם חבר כנסת שישב כמוך בוועדת החוץ והביטחון והבין, כפי שאתה הבנת, מאנשי הייעוץ המשפטי, שלצד עקרון השוויון צריך את עקרון לימוד התורה. מכוחם נסדיר את מעמדם של הלומדים ונגייס את אלה שלא לומדים. עוד יותר מזה, יושב פה שר הביטחון, ואני שמח שהוא ישמע את הדברים האלה – אני רוצה לומר לרמטכ"ל: אדוני הרמטכ"ל, לא יכול להיות שאתה, הרמטכ"ל, תיתן ציונים לדרג הנבחר. אתה לא יכול. נגמרו הימים האלה.

סימון דוידסון (יש עתיד): בוארון, מי אתה שתדבר על הרמטכ"ל? מי אתה שתדבר ככה על רמטכ"ל? מה יש לכם? אתם השתגעתם לגמרי?
קריאות: - - -

אני אגיד לך מי אני.

היו"ר אליהו רביבו: חברת הכנסת דבי ביטון. חבר הכנסת סימון דוידסון.
סימון דוידסון (יש עתיד): אתם, תתביישו לכם. תתביישו לכם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): אתם נגד צה"ל.

אני אגיד לך מי אני – אני נבחר ציבור והוא רמטכ"ל, הוא משרת ציבור. אני נבחר ציבור והוא משרת ציבור.

מירב בן ארי (יש עתיד): תתביישו לכם.
גלעד קריב (העבודה): תתבייש לך.
סימון דוידסון (יש עתיד): רק אתה בסדר, עכשיו הרמטכ"ל לא בסדר. תתביישו לכם.

הרמטכ"ל, כמו כל קצין בצה"ל, צריך למלא את מצוות הציבור ולמלא את מצוות שליחיו.

היו"ר אליהו רביבו: חברת הכנסת שלי טל מירון.
ולדימיר בליאק (יש עתיד): תמשיך לדבר ותסיימו ב-7 באוקטובר.

גם הרמטכ"ל צריך להיות כפוף לדרג הנבחר, דווקא אחרי 7 באוקטובר. הגיע הזמן שלובשי מדים יבינו את הברור-מאליו: הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני, מבצע את הוראותיו, מבצע את שליחותו, לא מרים ראש ולא מרים קול כלפי הדרג הנבחר, ואם יש לו ביקורת, הוא עושה את זה בחדר הסגור, בצורה מכובדת ונאותה. לא כי את כבודנו אנחנו מבקשים - -

נעמה לזימי (העבודה): - - -
היו"ר אליהו רביבו: חברת הכנסת לזימי.

- - אלא את כבוד הציבור.

מיקי לוי (יש עתיד): ראינו מה קרה בחדר הסגור וראינו את האזהרות שקיבלתם.
דבי ביטון (יש עתיד): הרמטכ"ל זה הדבר הכי טוב כאן בבית הזה.

לכן, חבריי חברי הכנסת, דווקא אחרי 7 באוקטובר – וגם עד 7 באוקטובר זה היה, אבל ודאי אחרי 7 באוקטובר – הבנו את העניין. לכן, חבריי חברי הכנסת, אני מבקש מכם לתמוך בחוק הזה. החוק הזה הוא חוק היסטורי, חוק חשוב - - -

מיקי לוי (יש עתיד): את לא רואה שהיא בורחת מהמליאה? התורה בורחת מבושה ומסמיקה מבושה.

חבר הכנסת מיקי לוי, התורה איננה בורחת מהמליאה, התורה הולכת ושוכנת במליאת הכנסת, ברוך השם. ודווקא היום.

דבי ביטון (יש עתיד): - - -

דווקא היום אני רוצה להקריא לכם את שירו המופלא של הזמר המוכשר והמופלא אביתר בנאי. הוא שר כך: "אורייתא אורייתא" – קראתי את זה מהלשון של רבי שמעון בר יוחאי, אבל בואו ותראו את המילים היפות-יפות האלה: "עד שנפגשנו אני ואת / הייתי צריך את הכאב / כדי לרגע להתקרב / היום אני איתך ואני יודע / כמה עומק יש בלי גבול / בנחמה - - - עלך כתיב / יקרה היא מפנינים / כמה גניזין טמירין אית בך / כמה פליאן / נפקין מינך".

מוריי ורבותיי, אנחנו מחנכים את ילדינו "ושִננתם לבניך ודִברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשׇכבך ובקומך". מישהו אמר לי: מה, כל מצווה עכשיו אנחנו נעגן בחוק-יסוד? ואני הסברתי שהתורה היא ה"לאן" שלנו והיא ה"מאיפה באנו" והיא גם ה"למה" שלנו. התורה, כלשונה, מורה לנו לאן ללכת. אבל זה לא רק עניין הלכתי. התורה היא שכל, שכל ותפיסת עולם, ואומרת לנו גם לאן צריך להגיע; לא רק איך ללכת אלא גם לאן צריך להגיע. היא החזון שלנו.

כתוב על הקדוש ברוך הוא שהוא הסתכל בתורה וברא את העולם: "אסתכל – באורייתא וברא עלמא". מה, הקדוש ברוך הוא צריך להסתכל בתורה כדי לברוא את העולם? אלא המימרה הזאת באה לבטא אמירה אחרת, הרבה יותר עקרונית, הרבה יותר עמוקה, רעיון הרבה יותר עמוק, והרעיון הוא שהעולם כולו נבנה על פי שכל עליון, על פי מחשבה עליונה, על פי תפיסה. והתפיסה הזאת, השכל הזה, השפה הזאת, אם תרצו, שעוברת מדור לדור, הרעיון הזה שעובר מדור לדור, הוא זה שעליו נישא עם ישראל, אבל לא רק – הוא זה שעליו נישא העולם. אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן. מה זה הבל פיהם של תינוקות של בית רבן? מה יש בו, בהבל הפה הזה, שמקיים את העולם? אלא זאת ההמשכיות שעוברת מדור לדור, ובעצם מקיימת את הנר הזה, את האור הזה, שהולך ודולק, הולך ומאיר את העולם. וגם על זה יש מימרה מפורסמת: "כי נר מצווה ותורה אור" – המצווה היא כמו נר שמאיר, אבל התורה היא כמו האור הזה, האין-סופי, שמאיר את הדרך לעם ישראל ולכל מי שהוגה בתורה. מה זה התורה? אנשים חושבים שהתורה היא סוג של מדע. לא מדובר במדע. "המאור שבה – מחזירן למוטב". מה זה "המאור שבה – מחזירן למוטב"? כשאדם לומד, הוא מתכתב עם משהו הרבה יותר גבוה ממנו, הוא מתכתב עם אור אין-סוף שנוצק דרך האותיות, דרך הכתובים ודרך המרווח שבין האותיות. ואותו אור - - -

חנוך דב מלביצקי (הליכוד): עוד משהו, עוד משהו. דרך ההשתוקקות שלו להבין מה הוא לומד - - - דרך זה לבורא עולם. סתם לשבת לקרוא – לא יעזור.

דרך ההשתוקקות. תודה, חבר הכנסת מלביצקי. דרך ההשתוקקות שלו למה שהוא לומד. והאור הזה, שמחבר עולם עליון לעולם תחתון, שנוגע בנשמה, שעובר דרך העיניים והגוף אל הנשמה, אל השכל, זה האור שמפיח רוח חיים; זה החיבור של הסוף לאין-סוף.

אני לא מאמין שאני אומר פה דברים כאלה, אבל אולי - - -

מה?

היו"ר אליהו רביבו: ימי המשיח. אולי תקרא מהתיקון הכללי?

מה לקרוא?

היו"ר אליהו רביבו: התיקון הכללי. אתה רוצה?

לא, אני לא - - -

תביא מזמור אחד. אותו אור – ינון? דניאל? יניב?

אופיר כץ (הליכוד): תמשיך.

אני נותן פה שיעור כללי עוד שנייה.

היו"ר אליהו רביבו: עזוב, יש דברים יותר חשובים. ינון, יש דברים יותר חשובים. התיקון הכללי.

אותו אור - - -

קריאה: אסור - - -

זה חפץ? סידור.

היו"ר אליהו רביבו: לא להציג. הוא קורא מזה.

אותו אור, שמגיע - - -

רם בן ברק (יש עתיד): - - - שמעתי שאתה הולך להיות שגריר.

תראה מה זה.

היו"ר אליהו רביבו: ראית מה זה? אתה יודע כמה דברים שמעתי עד היום?

מה, השגריר אלי רביבו? הוא איתנו בליכוד עוד הרבה שנים.

רם בן ברק (יש עתיד): - - -

מי זה? אני הולך להיות שגריר?

רם בן ברק (יש עתיד): - - -
נאור שירי (יש עתיד): איזה שגריר. מקסימום תפעיל פה - - -

לא שגריר. רם בן ברק, אני שליח של עם ישראל. הייתי לפני הכנסת שליח של עם ישראל ונהיה אחרי הכנסת שליחים של עם ישראל. אתה – כמוך, כמוך, אתה היית שליח של עם ישראל הרבה שנים בלי להגיע לכנסת. בכנסת המשכת את השליחות. אני מאחל לך שגם אחרי הכנסת תמשיך את השליחות, איפה שתבחר.

אבל דיברנו על התורה ועל לימוד התורה, אז התחלתי לספר לכם שהאור הזה שמגיע מלמעלה - - -

רם בן ברק (יש עתיד): - - -

לא. ידידי בן גביר, יש לו הרבה אנשים, אנשים טובים. אבל אני דואג מה יהיה איתך, חבר הכנסת רם בן ברק. מה יהיה איתך? מה עם יש עתיד?

אבל אותו אור, דיברנו על האור הזה - - -

רם בן ברק (יש עתיד): - - - מאחוריי יש משהו.

מה אתה אומר?

היו"ר אליהו רביבו: חבר הכנסת נאור שירי, אנא, כבה בבקשה את המצלמה.
נאור שירי (יש עתיד): מותר לעשות תמונות.
היו"ר אליהו רביבו: זה תמונה או וידיאו?

דיברנו על "המאור שבה – מחזירן למוטב". אז דיברנו על האור, אור אין-סוף, שיורד אל לומד התורה ומחבר בעצם את האדם הסופי, המוגבל, את האדם שתכונתו היא "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורֹת שמונים שנה, ורהבם עמל ואָוֶן, כי גז חיש ונעֻפה". אז אנחנו יודעים לומר שאנחנו חיים חיים מוגבלים, אבל כשאנחנו לומדים תורה – תקשיבו, חברים, מי שלא יוצא לו, מי שלא זוכה לעניין הזה – אז כשאנחנו לומדים תורה, אנחנו בעצם מחברים את הישות המוגבלת שלנו כבני אנוש, את הישות המצומצמת שלנו, שאנחנו כבולים בחומר, אנחנו מחברים את הנשמה שלנו אל אותו אור אין-סוף שמגיע מלמעלה. ואז לא הגוף הוא זה שמשתבח, אלא הנשמה היא זו שמפכה, והחיבור הזה הוא זה שמחיה אותנו.

הרי מה הסוד, מה הסוד של אולמות שלמים? חברת הכנסת מירב בן ארי, מה הסוד של אולמות שלמים? חשבתם על זה פעם, חבריי? אולמות שלמים. חבר הכנסת נאור שירי, למה אלפי צעירים יושבים באולם וכל מה שהם עושים זה יושבים מול ספר פתוח? מה מעניין אותם כל כך?

נאור שירי (יש עתיד): למה אלפי צעירים מגיעים לבקו"ם, לובשים את אותם מדים, אותה כומתה, אותן נעליים, והולכים לשם? למה? למה? איך? חשבת על הפלא הזה? איזה פלא - - -

אבל שאלתי אותך. אני אסביר לך למה אני, אני אסביר לך למה עשיתי. אז אני אסביר לך, אני אסביר לך. אני אסביר. אני אסביר לך, חבר כנסת שירי. אני אסביר לך. אני הלכתי לבקו"ם כי מבחינתי מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. היא משהו שעם ישראל חלם עליו ופנטז עליו אלפיים שנה. אבא שלי ואימא שלי הגיעו מלוב, מהגלות הארורה, ופה הם בנו בניין בעשר אצבעותיהם. ואנחנו, דור שני לגאולה, נשבענו להגן על המולדת, על הבניין הלאומי. אבל מה שנתן לנו את הכוח, מה שנתן לנו את הכוח זה האמונה שאנחנו חלק משרשרת הדורות, ואנחנו מבטאים בגופנו את חזון הנביאים. מי ייתן ויתקיים בנו גם החזון "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" במהרה בימינו אמן. מה?

טלי גוטליב (הליכוד): - - -

חברת הכנסת טלי גוטליב רוצה שאני אדבר על יהודה ושומרון.

2,066 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.