חוק-יסוד: לימוד התורה במתכונתו הנוכחית הוא חוק שמתאים לימי בין המצרים, הוא חוק שמתאים לקואליציית החורבן, הוא חוק שמתאים לממשלת 7 באוקטובר, הוא חוק שמתאים לכל אלה שלא למדו דבר. הוא חוק שלא מתאים ללוחמי צה"ל, למשפחות המשרתים, למשפחות שכולות, לפצועים. הוא חוק שמתאים רק למשתמטים, וכל אלה שתומכים בו תומכים בו מטעמי שחיתות פוליטית. הם קיבלו משהו בשביל זה – הם קיבלו כסף למקורבים, הם קיבלו תפקידים, הם קיבלו ג'ובים, הם הרוויחו עוד כמה ימים בתוך קואליציית החורבן, והם חולמים שהם יהיו איתה גם בקואליציה הבאה. הם לא יהיו.
איזה חוק היה יכול לעבור כאן? חוק שמונע חילול השם, לא חוק שמגביר; חוק שיהיה כתוב בו: חוק-יסוד זה מטרתו לעגן את מעמדו של ערך לימוד התורה כמרכיב יסוד בזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, תוך מניעת השימוש בשם התורה או באמונה הדתית להצדקת פגיעה בסדר הציבורי, בשלטון החוק או בעקרון השוויון. היה צריך להיות כתוב: לא ייעשה שימוש בלימוד תורה, במצוותיה או בנימוקים דתיים כדי לפטור אדם מחובות אזרחיות כלליות המוטלות על כלל אזרחי המדינה או כדי להצדיק מעשים הפוגעים בסדר הציבורי ובשלטון החוק. מעשים כאמור, יראו בהם משום ביזוי התורה וחילול השם.
היה צריך להיות כתוב: רשות המדינה ומוסדותיה יפעלו מתוך מחויבות לשמירת השוויון בין כלל אזרחי מדינת ישראל בזכויות ובחובות ולא יעניקו הטבות או פטורים מוסדיים, כלכליים או מינהליים המבוססים על טיעון דתי באופן שאינו שוויוני. מעל הכול – מעל הכול – היה צריך להיות כתוב שם: החוק לא יאפשר אפליה בין דם לדם; החוק לא ייתן מקלט מאתגרי הביטחון של מדינת ישראל לאף אוכלוסייה באף בניין, לא משנה איך קוראים לו – ישיבה, בית כנסת או בית מדרש. הם לא נבנו כדי להיות מקלט מאויבינו, הם לא נבנו כדי להיות מקום שבו מפרידים בין דם לדם. הם לא נבנו כדי לתת פטור ממחלקות השיקום. הם לא נבנו כדי לתת פטור מהחלקות הצבאיות.
החוק שאתם מביאים עכשיו, כל מה שהיה בראש של אלה שהביאו אותו, כל מה שחייבים לקחת בחשבון אלה שתומכים בו, זה שזה חוק שבא להנציח את זה שהמשתמטים והעריקים מהמגזר החרדי לא יגיעו לבתי עלמין צבאיים; שהם לא יגיעו למחלקות שיקום; שהלילות שלהם יהיו שקטים; שבחגים שלהם תהיה כל המשפחה יחד; שהשמחות שלהם כולן יבואו; שבחופשות שלהם לא יצטרכו לחשוב מי במילואים ולמי האריכו את שירות החובה.
זה חוק שמתאים לימי בין המצרים פעמיים: פעם אחת בגלל שאנחנו בתוך ימי המצרים של כולנו, ימים של חורבן היסטורי, ופעם שנייה – החוק הזה בא להדגיש שכשיסתיימו ימי בין המצרים של כולנו, יתחילו ימי "בין המצרים" – במירכאות, אבל ימי בין המצרים – שבהם נראה אנחנו את המשתמטים חוגגים. נראה אותם באזורים שלנו, בכבישי הגליל, נראה אותם עוצרים לפיקניקים בתחנות הדלק, נראה אותם תופסים את החופים ואת המעיינות; משפחות שלמות, איש לא נעדר – לא בתעסוקה בלבנון, לא בתוך הקו הצהוב בעזה, לא בתורנות ליד בן או אח פצוע בבית חולים. הם יחגגו, הם ינפשו, וידעו שגם בראש השנה שיבוא חודש אחר כך, אצלם כולם יהיו בבית או בישיבה, אבל לא במקום שצריכים לדאוג לו. זו מטרת החוק הזה. את זה לא הסתירו בדברי ההסבר גפני, אשר ופינדרוס.
מאז ומעולם היו ברורים ערכם וחשיבותם של לימוד התורה ולומדי התורה. מוצע לעגן כראוי בחוק-יסוד את החשיבות הרבה והערך הגדול שרואה המדינה בלימוד תורה ואת רצונה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים, כאילו שהתורה שלהם זאת התורה שלנו. כמו כן, מוצע כי חוק-היסוד יקבע כי מי שיקבלו על עצמם להתמסר ללימוד תורה לתקופה משמעותית ייחשבו כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי וכי תהיה לכך השלכה על זכויותיהם וחובותיהם.
הם לא מטומטמים, חברי הכנסת האלה. נכון, הם מחקו את זה במפורש מסעיף 2, אבל הם יודעים שכשיבוא בעוד שבוע חוק העריקים לבית המשפט העליון, הם ינופפו בחוק-יסוד: לימוד התורה. למה הם יעשו את זה? בגלל שאין להם אלוהים. אין להם אלוהים. הם מסתכלים לנו בעיניים והם מעבירים.
אבל אני אגיד לכם מה מעודד – שהציונות הדתית האמיתית בזה לכל אלה שנהנים מלהידבק לכיסאות כאן, חברי הציונות הדתית. חושבים שהם קונים אותם ב-7% הנחה במס בעוד כמה יישובים, חושבים שהם קונים אותם במיליונים לכל מוסדות החינוך, חושבים שהם קונים אותם בעוד 5,000 שקל עודפים לתלמיד או תלמידה בחינוך הממלכתי-דתי על פני החינוך הממלכתי. ככה יוצרים שנאה. החרדים, זה תורתם אומנותם, אבל בציונות הדתית זה לא היה צריך להיות ככה. אתה מצדיק שנאה בשנאה, כסף בכסף.
סמוטריץ' והחבורה שלו חושבים ובטוחים שהכסף יענה על הכול. אנחנו יודעים שהם לא באים להסתכל בעיניים של המשפחות השכולות שבאות לוועדת החוץ והביטחון או, במקרה הזה, גם לוועדת הכנסת, כדי להגיד להם שזה לא חוק-יסוד: לימוד תורה, זה חוק-יסוד: חילול התורה. על זה, גם על זה, ניפגש בקלפיות. תודה.
736 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.