מכובדי היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לחרוג היום ממנהגי ולפנות מעל הדוכן הזה לא אל היושבים במליאה אלא לעשרות אלפי בני הישיבות ואברכי הכוללים, לומדי התורה הקדושה בארץ ישראל.
בן ישיבה יקר, אברך יקר, הדקות הבאות מוקדשות לך. אני מדבר אליך, בן הישיבה, שמתחיל את סדר-היום ב-06:30, ואחרי התפילה וארוחת בוקר קצרה הוא רוכן על הגמרא והסטנדר כמעט ברצף עד 23:00; אליך, שמתעלם מראשי הרקע, מסיר מעליך את הבלי העולם הזה וצולל אל ים התלמוד. הניגון שלך, קול התורה שמהדהד בהיכלי הישיבות, הוא הפעימות של הלב היהודי.
אני מדבר אליך, אברך, שחי משקלים בודדים עמוק מתחת לקו העוני, אליך ואל בני ביתך, אשת החיל נושאת בעול הבית והפרנסה רק כדי שתוכל להמשיך לכבוש את ספסל בית המדרש; אתם, שמוסרים את נפשכם ללימוד תורה מתוך הדחק – פת במלח ומים במשׂורה – בלי לחפש תהילה, בלי לבקש מחיאות כפיים ובלי שום כבוד מאף אחד מלבד כבודה של תורה.
בשלוש השנים האחרונות אתם נתונים למרמס. הפכו אתכם לשק חבטות. קמפיינים אכזריים של הסתה, שיסוי ושנאה הופנו כלפיכם כאילו אתם חלילה הבעיה של המדינה ולא סוד הקיום שלה. מנסים לשבור את רוחכם, רודפים ועוצרים אתכם ברחובות, גוזרים עליכם גזרות כלכליות, הופכים את מי שמחזיקים את העולם למשתמטים. אני יודע כמה זה מעליב לשמוע את חיצי הרעל האלה, דווקא כשאתם אלו שמתפללים ומזילים דמעות יומם וליל על עם ישראל ומצוקתו. אבל אתם לא נשברתם. הקול בבית המדרש רק הולך ומתעצם. האמת היא שאתם לא זקוקים להכרה של הכנסת. התורה הקדושה שרדה אימפריות, מלכויות וגזרות הרבה לפני שהבית הזה הוקם, והיא תתקיים לנצח. לא הכנסת נותנת תוקף לתורה אלא התורה היא זאת שנותנת זכות קיום לעם הזה ולזכותו על ארץ ישראל.
אבל בכל זאת קורה היום משהו בכנסת, משהו חריג לתקופה. רוב חברי הכנסת מתייצבים ואומרים בקול צלול: לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. הכנסת עושה היום חסד עם עצמה ומכירה בכך שהתורה היא זאת ששומרת על העם היהודי מדורי-דורות. לצערנו, לפעמים גם המובן מאליו צריך חיזוק. בדור של בלבול, כשיש מי שמנסים לנתק את האדם ממקור חיותו, החוק הזה אומר לכל אברך ובן ישיבה: אתה, שיושב ולומד, עושה את המעשה הערכי והחשוב ביותר לנצח ישראל.
לאלה באופוזיציה שמתכוונים להצביע נגד החוק הזה, אני אומר לכם: תתביישו. השנאה מעוורת את עיניכם. אפילו הוועדה המקצועית של הצבא, ועדת שקדי, שהוקמה אחרי אסון הטבח הנורא בשמחת תורה, אומרת את המובן מאליו, ואני מצטט: "שמירה על ערכי הליבה של העולם החרדי – שומרים על לומדי תורה ש'תורתם אומנותם' (לומדים שלושה סדרים ביום)". אלה דברים שהאלוף שקדי כתב חצי שנה אחרי שמחת תורה תשפ"ד. מה שהצבא מבין מתוך צורך קיומי ואמיתי – אתם, הפוליטיקאים הזולים, מסרבים להבין מתוך פופוליזם זול. אתם מצביעים היום לא נגד הקואליציה, אתם מצביעים נגד התורה הקדושה. בוז לכם.
438 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.