הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יעלה ויבוא, יעלה ויבוא.

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת – שר אין, אבל הרבה פעמים אין פה שר.

לא, יש לי מספיק זמן. טוב, אנחנו מדברים היום על חוק-היסוד, חוק-יסוד: לימוד תורה. לא כמנהגי הרגיל אני מדבר בשקט, בניחותא.

היום הוא היום ה-1,010 למלחמה, 1,010 ימים שעם ישראל נלחם, 1,010 ימים שיש משפחות שחיות בין אזעקה לצו 8. אבל אם מסתכלים על סדר-היום של הממשלה ההזויה הזאת בשבוע האחרון של הכנסת אפשר לחשוב שלא הייתה פה מלחמה, אפשר לחשוב שאין אנשים שנקראים לצו 8, אפשר לחשוב שמדינת ישראל הפכה להיות שווייץ, שווייץ – ללא צבא, ללא אזעקות, ללא צווי 8.

אני מרגיש שהקואליציה הזאת הכריזה על חזל"ש, חזל"ש על כל כך הרבה דברים. חזרה לשגרה, חזרה לקונספציה – אתם זוכרים את המילה הזאת, קונספציה? קונספציה, אני מזכיר לכם אותה. בעקבות הקונספציה שלכם הגענו למצב שהיה 7 באוקטובר, הגענו למצב שחמאס התעצם והיה יכול לבצע את 7 באוקטובר. זאת הייתה הקונספציה, קונספציה של ממשלת ישראל, וחזרתם אליה.

כולנו נשבענו שלא נחזור לקונספציה, אבל הממשלה חזרה גם חזרה. ב-7 באוקטובר, יותר נכון, מ-8 באוקטובר, הייתה תקווה, הייתה תקווה שבעם ישראל קרה משהו. כי ב-7 באוקטובר קרה משהו לכולנו, לכל אזרח במדינת ישראל. לרגע אחד הרגשנו שהמגזרים נעלמו, אין יותר מגזר כזה או מגזר כזה, הרגשנו שכולנו ביחד, הרגשנו לרגע אחד שכולנו תחת האלונקה. הייתה תחושה שזה רגע היסטורי, שעכשיו כולם יבינו שאין "מישהו אחר יעשה" אלא כולנו נעשה, עכשיו כולם יישאו בנטל.

אבל התקווה הזאת נגמרה מהר מאוד. במקום להפיק לקחים – לקחים, לקחים, לקחים – במקום לשנות את החוזה בין המדינה לאזרחיה, במקום לשאול איך מחזקים את צה"ל, במקום לשאול איך מחזקים את המשרתים, הממשלה חזרה לעסקנות הישנה שלה, לדילים, למאכערים, לעסקאות הקטנות האלה מאחורי המליאה, לאותה פוליטיקה רקובה שהייתה, כאילו לא עברו 1,010 ימים של מלחמה.

אבל, חברים יקרים, יש ציבור שלם שלא חזר לשגרה. יש ציבור שלם שהשגרה לא חזרה לבית שלהם. המילואימניקים, המילואימניקיות, נשות המילואים – כל הבתים האלה לא חזרו לשגרה. כשהטלפון שלהם מצלצל הם רצים, שמים את המדים ומגיעים לצבא. כשהמדינה קוראת להם הם באים. הם לא שואלים אם נוח, אם קשה – הם באים. הם לא שואלים אם משתלם להם – הם פשוט באים. והמחיר שמשלמים אותם אנשים ונשים שלא חזרו לשגרה – הם משלמים בקריירה שלהם, בעסק שלהם, בלימודים שלהם, במשפחה שלהם, משלמים בילדים שלא רואים את אבא ואימא. מכירים את המושג הזה שלא רואים את אבא ואימא?

ממש בא לי להגיד משהו לאלה שנמצאים בקהל למעלה, ממש, זה על קצה הלשון. סתם שאלה: אתם, כל החבר'ה שם, שמעתם על הדבר הזה שנקרא להתגייס? אתם מתגייסים? אתם מתגייסים? אני שואל, כן או לא? בזמן שאתם יושבים פה ומסתכלים עלינו כמו קופים בגן חיות, בגיל שלכם הולכים לעשות צבא. שמים נשק וקסדה ונלחמים בזמן שאתם מטיילים. זה משגע אותי. כל יום אני רואה פה עשרות כאלה שבאים ליהנות מהכנסת בזמן שהילדים שלי ושלו ושלו עושים צבא ונלחמים ומאבדים את החברים שלהם. נמאס לי לראות אתכם פה כבר מטיילים כמו בקרקס. לכו תעשו צבא. זה לא נקרא ללמוד מהבוקר עד הלילה. זה לא נקרא ללמוד מהבוקר עד הלילה. והמחיר שמשלמים, המחיר הוא כל כך כבד. אי-אפשר לראות את זה יותר. אי-אפשר לראות את זה יותר.

עוד 100 ימי מילואים. אתם יודעים כמה אנשי מילואים מאבדים את העסקים שלהם, את המשפחות שלהם? אתם יודעים מה זה אימא ואבא שלא ישנים בלילה, שלא ישנים בלילה כשהילד שלהם בלבנון? אתמול דיברתי עם חבר שלי אלי אורגד. הבן שלו בלבנון. התקשרו ב-02:00 – תקשיב, סיפור מטורף. ב-02:00 מישהו התקשר, כנראה זאת הייתה טעות. הוא קיבל שיתוק בחצי פנים. הבן אדם משותק בחצי פנים מטעות בטלפון. אתה מכיר אותו, הבעלים של רדיו 90FM. זה מטורף. ואלה באים ויושבים לי פה כל היום. משגע אותי הדבר הזה. המשבר באמון הוא כל כך חריף. וואי, יש לי דופק.

בתוך כל המציאות המטורפת הזאת, אנחנו שומעים את הרמטכ"ל היום. ואני זוכר את היום הזה שהצבענו פה על חוק. מה זה היה החוק הזה? הצבענו על חוק מאוד מאוד חשוב בכנסת, ועליתי במדרגות, וראיתי חמישה אלופים עומדים ליד המשרד של ביבי נתניהו. חמישה אלופים, מיקי, חמישה אלופים בצה"ל עמדו שם.

איך נקרא החוק? שכחתי.

כן. לא, אבל הייתה הצבעה על החוק. כשגמרנו את ההצבעה ירדתי למטה, והם עדיין עמדו שם, ואני ניגשתי אליהם: שלום, נעים מאוד, שמי חבר הכנסת דוידסון. סתם שאלה: למה אתם עומדים פה כבר שלוש שעות? והם אמרו לי משפט שאני לא אשכח אותו: אנחנו מחכים לשיחה עם ראש הממשלה, חייבים להגיד לו כמה דברים לפני ההצבעה. וכבר הייתה הצבעה.

זה בלתי נתפס. כאילו לא קרה שום דבר. ואחרי זה היה 7 באוקטובר. והיום אנחנו שומעים את הרמטכ"ל, כולנו שמענו אותו. במכתב חריף לראש הממשלה ולשר הביטחון הוא מזהיר את שר הביטחון ואת ראש הממשלה כי הפסקת האכיפה נגד מי שלא מתייצב לשירות עלולה לייצר שבר עמוק מול מערך המשרתים ולהגדיל את האי-שוויון. יהיו עוד ועוד כאלה שיגיעו, עוד ועוד, מה אתה חושב. ברגע שהחוק הזה עובר, ברגע שלא ירדפו אחריהם ולא תהיה משטרה צבאית, אז יגידו: מה, סבבה, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד – מה אכפת לנו בכלל? מה אכפת לנו שאנחנו עושים חיים? ובאותו גיל הילדים שלנו הולכים ומחרפים את נפשם. מה אכפת להם? זה לא מזיז להם. תראה, אני עוד רגע פה מקבל לא יודע מה, התקף לב. והם? לא מזיז להם. לא מזיז להם.

זו רק דוגמה, זו דוגמית. זה מה שקורה במדינת ישראל, ומה שמשגע אותי, שהציונות הדתית והליכוד הם אלה שעושים את זה. עמד פה אופיר כץ ונתן לנו פה נאום שאנחנו נגד התורה ונגד היהדות ומפיל את זה עלינו. שהוא לא יספר לי מה זה יהדות, שלא יספר לי מה זה תורה. אני אספר לו ולעוד אלף כמוהו. שיבדוק מאיזו משפחה אני בא. הוא יספר לי מה זה תורה ומה זה יהדות.

יש לי עוד דקה. הוא אמר לי שהייתי בדקה איחור.

תודה. ולכן, מה שהכי מזעזע אותי – אתה יודע, יש עתיד והליכוד, אם אתה מסתכל על המצע שלנו, אנחנו דומים מאוד: מפלגה ליברלית, דמוקרטית – אין הרבה שוני. ואז אני מסתכל, ובאמת יושב פה חבר יקר, באמת חבר יקר, עשינו דברים ביחד. מה שהוא עשה, להביא עובדים זרים למדינת ישראל, אף אחד לא יעשה את זה. זה צריך להיות כתוב בהיסטוריה, אני אומר לכם, כאחד שהיה שם. לא היו עובדים במדינת ישראל, והוא התאבד על זה, התאבד על זה, והייתי לידו, נכון, רביבו? והבאנו, והבאת, באמת – הייתי קצת בעזרה – הרבה מאוד עובדים.

אבל איך אתם מצביעים? איך אתם הולכים? באמת, איך גולדקנופ מושך אתכם באף? איך הוא עושה את זה? איך גולדקנופ מושך אתכם באף?

אסור לכם. אסור לכם. אסור לכם. כל חבר ליכוד וכל חבר ציונות דתית במדינת ישראל, אסור לו, אסור לו להצביע על החוקים האלה. זה נורא. זה נורא. זה פשוט נורא.

אני מצטער שצעקתי עליכם. מדם ליבי, באמת. זה מעצבן אותי נורא.

אני רק אומר לכם דבר אחד: אתם חייבים להיות חלק, חלק ממדינת ישראל, חלק מהנשיאה של האלונקה. אל תזלזלו במה שאמרתי. אל תזלזלו. תתגייסו לצבא, זה יעשה לכם רק טוב. זה ישנה לכם את החיים. כל דקה בצבא, אני אומר לך, יש לה משמעות. יש משמעות לדברים האלה. זה לא יעשה אתכם פחות דתיים, זה יעשה אתכם לאזרחים יותר טובים למדינה, לאחים שלכם, למשפחה שלכם. תודה.