הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

כן, קצת עצוב היום הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, איבדתם את הדרך, קואליציה. הקואליציה הזאת ללא מצפון, ללא מצפן, ללא בושה, ללא עכבות. הקואליציה הזאת ללא אלוהים. חוק-יסוד: לימוד תורה הוא לא חוק הצהרתי. מדובר בחוק לביזוי התורה, וזה עובר כאן כחוט השני; חוק שמטרתו להכשיר את האי-שוויון בנטל, להכשיר מיליארדים של אתנן פוליטי, להכשיר כספים קואליציוניים. זה חוק הדגל והראשון בסדרת חוקים שמטרתם הכשרת ההשתמטות ההמונית – שלא תהיה דפיקה בדלת באמצע הלילה, שלא תהיה בשורה מרה. זה חוק שמפלה בין דם לדם.

בפועל, זה חוק שמשווה את זכויותיהם של לומדי התורה לזכויותיהם של המשרתים והמשרתות. לא מדובר בחוק-יסוד: התורה – חוק-יסוד: לומדי התורה, לימוד התורה. יש כאן איזשהו כשל, כי אפשר גם וגם. נתניהו עושה כאן שימוש פוליטי מכוער בשם התורה להכשרת אפליה, להכשרת השתמטות ועבריינות. כי הרי מה כתוב בחוק? הכרה בלימוד התורה כערך יסוד בעם היהודי ובמדינת ישראל. אז אתם לא אנשי תורה אלא אנשים שמבזים אותה. ארבע שנים לא עשיתם דבר בעניין, לא קידמתם חוק כזה, ודווקא רגע לפני תום כהונת הכנסת, כאשר הצבא קורס לתוך עצמו ומשווע לעוד כוח אדם, לעוד לוחמות ולוחמים, כשהמשרתים ומשפחותיהם קורסים, עכשיו אתם באים לממן ולתמרץ דווקא את המשתמטים.

חוק-יסוד, בהיותו חוק-יסוד, אמור להסדיר את המבנה המשטרי בישראל ואת ערכי היסוד של המשפט, אבל בשום אופן הוא לא נועד כחוק-יסוד לסייע לפתור בעיה פוליטית של מגזר, ועוד מגזר עברייני. אז דווקא בחרתם לחוקק אותו כחוק-יסוד, כאשר אתם יודעים שזו פגיעה במבנה החוקתי של ישראל. אתם יודעים שבג"ץ יהסס לבקר שיפוטית חוק-יסוד. חלילה, אם החוק הזה יעבור, זאת תהיה הסנונית הראשונה להפיכת ישראל למדינת הלכה, הפיכת ישראל לאיראן, סנונית לעוד חוקים שיפגעו בעקרון השוויון ויפגעו בזכויות אדם. חוק שירוקן מתוכן את המושג חוק-יסוד.

שלא נתבלבל, מדובר בחוק שהוא נזק ישיר לכלכלה, לביטחון, לצבא העם וללכידות החברתית, שגם כך רעועה כל כך, במיוחד לאחר מחיר הדמים של 7 באוקטובר, במיוחד לנוכח זעקות השבר של הצבא. המשך ההשתמטות פשוט מסוכן לביטחונה ולעתידה של ישראל. אני חושבת שאפילו אתם לא באמת חושבים שלאורך זמן המשק הישראלי יוכל להמשיך ולשאת על כתפיו מגזר שלם שממומן מתקציבי מדינה, שלא תורם משמעותית לתוצר הלאומי.

זאת ועוד, החוק הזה גם פוגע אנושות בעקרון השוויון. חובת גיוס בכפייה אינה ניתנת להשוואה מול מסלול לימודים, גם אם אלו לימודי תורה, שהוא מסלול לימודים התנדבותי בישיבה. כאן יש גיוס בכפייה, וזה מה שעושים הילדים שלנו. 45 שעות בישיבה ממוזגת לא משתוות לסכנת החיים שבה נתונים החיילים שלנו. בג"ץ כבר אמר בעבר, דרך אגב: "הפליה באשר ליקר מכול – החיים עצמם – היא הקשה שבהפליות". אז כולם יודעים, כולנו, גם אתם בעצמכם בקואליציה, שהישיבות הפכו מזמן למקום מקלט למשתמטים, לברירת מחדל להשתמטות המונים, ולא למסגרת המצומצמת של עילויים בתורה שהייתה אז בתקופתו של בן-גוריון ועד שנת 1977. שוב ושוב אתם יורקים בפרצופם של החיילים הנושאים בנטל. ואני שואלת: מה תגידו לאלפי הלוחמים יראי השמיים שמשתלבים, ולעיתים, לצערי, גם משלמים במותם, שמשלבים בין ספרא לסייפא?

לימוד תורה לא עומד בסתירה לשירות צבאי. דרך אגב, גם המסורת היהודית לדורותיה תמכה בלימוד תורה לצד לקיחת אחריות ציבורית, והזכיר חבר הכנסת גנץ את הרמב"ם. אז הרמב"ם, בהלכות תלמוד תורה פרק ג', הלכה י', אומר: "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא". בקרוב זה ייגמר, בקרוב יהיו בחירות, כולם ישרתו, כולם יישאו בנטל, ומי שלא ישרת לא יקבל שקל מהמדינה. אנחנו נחזור ואנחנו נתקן, ביחד נתקן.

היום חזרתי לספר שיצא בתקופת החטופים, "מר הפקרה". יש שם כמה מאמרי דעה שלאו דווקא נוגעים לחטופים. אני רוצה לקרוא קצת ממאמר דעה של פרופ' אניטה שפירא, שהיא פרופסור אמריטה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, וכמובן כלת פרס ישראל בחקר ההיסטוריה לשנת 2008. היא שואלת: "איך ייזכר בנימין נתניהו בהיסטוריה? זאת שאלה קשה. הוא אחד האנשים המורכבים ביותר שפעלו אי פעם בזירה הישראלית." היא מספרת שלפני שנים רבות, בהיותה דוקטורנטית צעירה במכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, "קיימנו כנס והזמנו את פרופ' בנציון נתניהו, שהיה כמדומני כבר בן 100, לשאת הרצאת פתיחה. ראש המכון, שהיה אז גם דיקן הפקולטה למדעי הרוח, פרופ' דניאל קארפי, קידם את פניו של האורח הנכבד, ואני התבוננתי במפגש הזה של האריסטוקרטיה הרביזיוניסטית הישנה, שפנה זיווה אחרי פטירתו של ז'בוטינסקי ב-1940", דניאל קארפי, שהיה בנו של מנהיג הרוויזיוניסטים באיטליה, ופרופ' נתניהו, שהיה מזכירו של ז'בוטינסקי. "לנתניהו האב הייתה הדרת פנים והיו לו נימוסים שהלמו את ההדר הז'בוטינסקאי. גם פרופ' קארפי הקפיד על נימוסים אריסטוקרטיים. הוא לא העריך את יוצאי האצ"ל, שהקימו את תנועת החרות ודחקו הצידה את הרוויזיוניסטים הוותיקים. הוא ראה בהם אספסוף מקרוב בא. מסתבר שגם נתניהו האב היה שותף להסתייגות של פרופ' קארפי מהגרסה החדשה של הרביזיוניזם, שהיה ברור לכול, שחסרה את ההדר הז'בוטינסקאי.

"מה היה אומר פרופ' נתניהו על התנהגותו של בנו, ראש ממשלת ישראל. הדר אין בה. גדולת נפש – ודאי שלא. בנימין נתניהו לא היה אמור להיות נצר המשפחה שיעלה לגדולה. אומנם הוא נשלח ללמוד במיטב בתי האולפנה באמריקה, אבל אביו לא ייעד אותו לגדולות. מן הסתם הכיר את אופיו של הבן. דומה שכל חייו בנימין נתניהו מנסה להוכיח לאביו שהוא יורש ראוי לו, שהוא הנתניהו הגדול. הוא אפילו קרא מחלף ליד ירושלים על שם אביו, כאילו בכך הוא מנציח את גדולת שניהם.

"המבחן ההיסטורי של נתניהו הגיע עכשיו: האם ייזכר כמי שאחראי למחדל שבעה באוקטובר, כמי שהביא למלחמה שאין לה קץ ותכלית, כמי שהרס את החיבורים בחברה הישראלית, אולי אפילו גרם למלחמה רבת הרס נגד חיזבאללה, והכול למען שמירת שלמות הקואליציה המטורפת שלו, כדי להימלט מאימת הדין. או אולי יתעשת, ייזכר באביו ובמורשת ההדר" של ז'בוטינסקי "ויבין שהמעשה האחד שסביבו רוב רובם של הישראלים יתאחדו, או אפילו יסלחו לו על כמה מפגעי העבר, הוא החזרת החטופים הביתה".

זה נכתב אז.

"יכול להיות שהקואליציה תתפרק בשביל כך - -" – כן, עוד משפט אחד, אדוני.

"- - אבל אפילו זה לא בטוח, כי לאן ילכו ההזויים האלה?" אז אני מסיימת, אני קוראת את משפט הסיכום: "זה לא מקום טוב בהיסטוריה. לא כך היה רוצה להיזכר. לא כך היה רוצה אביו שיזכרו אותו. בנימין נתניהו, ההיסטוריה קוראת לך – אתה עומד בפני החלטה שתקבע את המורשת שלך לדורות!" תודה.