הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על היישוב טובא-זנגרייה, יישוב שאתה, כבוד היושב-ראש, בטח מכיר. הוא עלה לכותרות בחצי השנה האחרונה לא בגלל שהממשלה משקיעה ביישוב הזה; לא בגלל שהממשלה משקיעה כדי לתת פתרונות לתושבים בטובא-זנגרייה. הוא לא עלה לכותרות בגלל פרויקטים שעשתה הממשלה או עשה שר השיכון או ממלא המקום שר השיכון, שהוא גם מופקד על רמ"י ואחראי לרמ"י; לא בגלל שהשר לביטחון לאומי הגיע בשביל לעשות סדר; לא בגלל ששר החינוך או יושב-ראש ועדת החינוך הגיע בשביל לעשות, לבקר בצורה מכובדת, אלא היישוב עלה לכותרות בגלל ביקורים להתגרות עם התושבים.

ההתנהלות כלפי היישוב טובא-זנגרייה היא התנהלות של נקמנות מהשר לביטחון לאומי, שהוא אחראי לרשות האכיפה. מדי פעם אנחנו רואים שמגיעים צווי הריסה, ולא מזמן אותו שר שאחראי לרשות האכיפה, אותו שר לביטחון לאומי, הגיע וחילק צווי הריסה. אנחנו מודעים לכך שיש בעיה. זה היישוב הבדואי הכי צפוני, שנמצא באזור שכמעט קרוב לגבול. נכון שיש בתים שכנראה בגלל שנבנו על אדמות של רמ"י, בגלל שהייתה בעיה לעשות הפרדה בין האדמות הפרטיות לאדמות של רמ"י, נבנו, כן. אנחנו מודעים לכך שיש בעיה, וגם ראש המועצה וראשי המועצות של טובא-זנגרייה פנו לא פעם אחת כדי לתת פתרונות ולפתור את הסוגיה הזאת. אלא שאותם שרים, אותם גורמי ממשלה, מעדיפים שלא להקשיב לא לתושבים, לא לראש המועצה, לשבת ולתת פתרונות. התוצאה היא צווי ההריסה. הרסו עד עכשיו כארבעה בתים. יש צווי הריסה להריסה של עוד חמישה בתים, שאמורים להרוס מחר.

ואני מכאן פונה לראש הממשלה: תעצור את צווי ההריסה. תעצרו את ההריסה ותנו פתרונות לאותם תושבים, לאותו יישוב בדואי, טובא-זנגרייה. לא להרוס להם בתים; לשבת איתם, לשבת עם ראש המועצה, לשבת עם אותם תושבים ולתת פתרונות. אני בטוח שאפשר למצוא פתרונות. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

כבוד היושב-ראש, אני רוצה עכשיו לדבר על סוגיה שהתרחשה לפני כמה שעות באזור הצפון, ביישוב שהוא קרוב אלינו. קוראים לו מורשת. היישוב מורשת צמוד ליישוב כאוכב אבו אל-היג'א, צמודים. שתי צעירות, או כמה צעירות, נכנסו לפארק ביישוב מורשת, ואז פתאום כל היישוב הגיע אליהן בשביל להוציא אותן, כאילו אסור להן לשבת. הילדות אומרות: אנחנו קטינות, אנחנו באנו לשבת, אנחנו לא מפריעות לאף אחד, תנו לנו להמשיך לשבת. והגיעו אליהן תושבות, או תושבת, ממורשת. אני מכיר תושבים ממורשת, ואני נדהם מהתנהלות ומההתנהגות הזאת. בסך הכול יישובים שכנים. במקום להראות אמפתיה, מראים כאילו שברגע שיש צעיר ערבי, צעירה ערבייה שנכנסה ליישוב לשבת בפארק, היא בעצם מהווה איום. אותה תושבת של מורשת מגיעה ואומרת להן: אני מייצגת את הביטחון של המורשת, ואני התבקשתי להוציא אתכן. והתשובה שהן אמרו לה: אנחנו צעירות, קטינות, אנחנו באות לשבת כאן, אנחנו לא מפריעות לשום דבר. ואז אותה תושבת הלכה והביאה כלב בשביל להפחיד את אותן נערות ולהוציא אותן.

זה אומר דורשני. אני פונה מכאן לקהל ההגון, לחברה היהודית: אנחנו, האנשים ההגונים, צריכים לשמור על מרקם היחסים בין שתי החברות, היהודית והערבית. לא צריך לתת לקיצוניים להשפיע ולהפריע למרקם היחסים הזה. לא צריך לתת לאותם קיצוניים לחרב, לעשות חורבן ביחסים האלה ובמרקם היחסים הטוב בין יהודים לערבים. אני פונה לכל יהודי עם שכל ישר: תצאו כבר ותתריעו בפני האנשים, להגיד שזה לא מקובל. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

אני מקווה, שוב, אני רוצה להעביר את המסר הזה: יש הרבה אנשים טובים במדינה, יש הרבה יהודים טובים והרבה ערבים טובים, והטוב צריך להיות יותר חזק מהקיצוני. תודה רבה.