הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

כן, כל הנאום שלה אנטישמיות אחת גדולה.

ככה לא מדברים ליושב-ראש הכנסת.

איבדתם את זה. איבדתם את זה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בואו נעלה קצת את הרמה בפרלמנט זה.

לפני יותר מ-1,000 שנים רב סעדיה גאון ניסח משפט שמסביר אולי טוב מכל דבר אחר את סוד קיומו של העם היהודי: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. אני חוזר: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה. לאורך אלפי שנות גלות, כשלא הייתה לנו מדינה, לא היה לנו צבא, לא הייתה לנו ריבונות, מה ששמר על העם היהודי היה התורה, ומה ששמר על התורה היה לומדיה. לכן אני עומד כאן היום כדי לדבר על חשיבות חוק-יסוד: לימוד התורה. החוק הזה אינו יוצר ערך חדש; הוא מעגן בחוק-יסוד את מה שהיה ברור לעם ישראל במשך דורות: לימוד תורה הוא הערך של היסוד של העם היהודי, ומי שמקדיש את חייו ללימודה, תורם תרומה ייחודית ומשמעותית למדינת ישראל ולעם היהודי כולו.

חבריי חברי הכנסת, יש מי שמנסים להציג את הסוגיה הזו כוויכוח פוליטי של השנים האחרונות, אבל האמת הפוכה לחלוטין. עוד מראשית הציונות הבינו גם מנהיגים שלא היו שומרי תורה ומצוות כי בלי התורה אין הצדקה לקיומו של הבית הלאומי. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, אמר בפני ועדת פיל בשנת 1936 דברים שנחרטו בזיכרון הלאומי. כשהניף את ספר התנ"ך, הוא הסביר שהספר הזה שימר את הזיכרון הלאומי של העם היהודי במשך אלפי שנים. בן-גוריון הבין מה שפה לא מבינים היום – שצבא מגן על גבולות המדינה, אבל התורה היא ששומרת על זהותה. לכן, גם לאחר השואה, כאשר עולם הישיבות חרב באירופה, הוא קיבל את ההחלטה לשמר את גרעין לומדי התורה ולהחיות את עולם הישיבות, והוא ראה בכך אינטרס לאומי, ולא מגזרי. גם ראש הממשלה מנחם בגין ראה בתורה נכס לאומי מהמעלה הראשונה. בעיניו התורה לא הייתה עניין פרטי של ציבור כזה או אחר; היא הייתה היסוד שעליו נשענת הזהות היהודית של מדינת ישראל.

חבריי חברי הכנסת, דווקא בתקופה שהעולם משתנה – בינה מלאכותית, אנשים הפסיקו לחשוב, הפסיקו לקרוא, עוד מעט הם לא יוכלו לדבר, והכול עושים במקומם – בלימוד התורה זה בדיוק ההפך. לימוד תורה – מי כמוך יודע, היושב-ראש – דורש עמל, חשיבה, זיכרון, עיון, עמקות. כל הדברים האלה, אם לא יהיה עולם הישיבות, אם לא יהיו בני תורה, מי ישמור את זה? מי יסגל את המחשבה הזאת? לא במקרה אנשי רוח גם מחוץ לעולם הדתי מזהים כיום את הערך הייחודי של עולם הישיבות כמקום שבו נשמרת תרבות של לימוד עמוק, של קריאה, של מחשבה עצמאית. כמו שהתנא אומר: הפוך בה והפוך בה דכולא בה.

מעבר לכל אלה, מדובר גם בשאלה משפטית וחוקתית. במשך שנים הוסדר הנושא באמצעות חקיקה רגילה. בית המשפט בחן את ההסדרים מתוך מערכת האיזונים של החוק הקיים, ובמוקד עמד בעיקר עקרון השוויון. דרך אגב, באמרת אגב, אין חוק-יסוד לזכות השוויון. בג"ץ קבע את זכות השוויון כנגזרת מחוק כבוד האדם וחירותו. הצעת חוק-היסוד הזאת – אני רוצה להיות ברור – לא מבטלת את עקרון השוויון, היא מוסיפה למשוואה ערך חוקתי נוסף – היא קובעת שלימוד תורה הוא ערך יסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית. זהו בדיוק תפקידו של חוק-יסוד – לקבוע מהם ערכי היסוד של המדינה ולהנחות את רשויות השלטון ואת בתי המשפט כיצד לאזן ביניהם. במשפט החוקתי אין זכויות מוחלטות, אין ערך אחד שמבטל את כל הערכים האחרים. יש איזון, והאיזון הזה מחייב להכיר גם בחשיבות החוקתית של לימוד התורה. חוק-יסוד זה מבקש להגן על אחד היסודות שעליהם קמה מדינת ישראל כמדינה יהודית.

לסיכום, אני רוצה להגיד: השאלה איננה רק מה יקרה בשנים הקרובות ומה יקרה עם החוק, השאלה היא איזו מדינה אנחנו מבקשים להוריש לילדינו ולנכדינו. האם מדינת ישראל תהיה רק מדינה שבה מדברים עברית, או שהיא תמשיך להיות מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה שמכירה בכך שהתורה היא חלק בלתי נפרד מזהותה? חוק-היסוד הזה נותן תשובה ברורה. הוא מבטא את ההכרה שלימוד התורה אינו רק עניינו של ציבור מסוים – הוא נכס לאומי של כל העם היהודי כולו. אדוני היושב-ראש, אסיים בפסוק של החכם מכל אדם, שלמה המלך, במשלי: "באין חזון יִפָּרע עם ושֹׁמר תורה אשרֵהו". זה חוק שנוגע בזהותה של מדינת ישראל לדורות.

אני מבקש מחבריי חברי הכנסת להתעשת, להתעלם מכל רקע הבחירות, רעשים פוליטיים, במיוחד גם בצד הימני של המפה – הוא נמצא פה, אז אני מתכוון גם אליו, בלי להזכיר את שמו – למען התורה, לכבוד התורה, לתמוך בחוק, ובעזרת השם, התורה תגן על עם ישראל. אמן.