הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים – עליזה, אני מבקש שקט, זה מפריע לי. עם כל הכבוד שאני רוחש לכם, תעשו את זה בחוץ. אי-אפשר, זה לא מכבד.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תראו, אני לא כועס על האנשים שנמצאים שם למעלה, על הילדים האלה. אני כועס על המנהיגות שלהם. אני כועס על הרבנים שלהם. אני כועס על ההתקרנפות של המנהיגים שלהם. אני כועס על זה שעולים לכאן אנשי ליכוד ומטיפים לנו מהי תורה. ואני שמח שעולה לכאן מרגי ואומר: מה, התורה צריכה חוק-יסוד? מזל, יש צדיק בסדום ששואל אם התורה צריכה חוק-יסוד. מאז הקמתה של המדינה, מאז עם ועולם, היהדות הייתה נכס, היא הייתה חלק מחיינו, של כולם. כשפוליטיקאים לוקחים את היהדות והופכים אותה לקרדום לחפור בו, אז מה הפלא שההישג שלהם הוא להחזיק כ-120,000, 130,000 צעירים שיכולים להתגייס, מחזיקים אותם כבני ערובה, לופתים אותם בצוואר ומונעים מהם להיות חלק מהמדינה הזאת? אנחנו צריכים לקרוא למנהיגות שלהם, סימון, ולהסביר להם שהם אלה שמוציאים אותם מתוך הקולקטיב הישראלי. הם אלה שצריכים לבקש סליחה על כך שהם מזלזלים יום-יום בציווי שהוא הפסקול של החיים שלנו: כל ישראל ערבים זה לזה. כל ישראל ערבים זה לזה.

אז יש מנהיגות כאן, בתוך הכנסת, שאין לה שום קורטוב של צער על זה שהמדינה הזאת הולכת ומתפרקת. בכנסת הזאת בשבוע האחרון העובדות, המספרים, כל מה שמכונה בליץ החקיקה – זה מדבר בעד עצמו בצורה הקשה ביותר. השבוע האחרון של מושב הכנסת, ובמקום שהבית הזה יתעסק ביוקר המחיה ובמשבר החינוך, במקום שוועדת החוץ והביטחון תעסוק בשאלות האסטרטגיות, באיומים סביב מדינת ישראל, בקולות המלחמה שממשיכים להישמע סביבנו, אנחנו עסוקים בחוק ההשתמטות.

ואם לא די בכך, אז יושבים אנשי הליכוד, שחלק מהם הם ידידיי, שהילדים שלהם, הבנים והבנות שלהם, משרתים בצבא, כמו הילדים שלנו, ומתנהגים כקרנפים; טומנים את ראשם בחול ומצביעים לדבר האיום והנורא שבא ואומר: הילדים שלנו ימותו ושל סקטור מסוים לא. הילדים שלנו יתגייסו כשהם עלמים ועלמות ויסכנו את נפשם. אז מילא חברי הכנסת החרדים, שמצווים על ידי הרבנים שלהם, אבל אתם, אנשי הליכוד?

ואם לא די בכך, יעלו לכאן חברי ליכוד וינסו להטיף לנו מוסר ולקרוא לנו "נגד התורה". אני מזמין כל חבר ליכוד שאומר את זה לבוא וללמוד איתי דף גמרא, אני מזמין אותו עכשיו. אני מזמין כל אחד כזה שמטיף לנו, לאופוזיציה הטובה ביותר שהייתה בכנסות ישראל, שחבריה נלחמים בשוחות יום-יום, לילה-לילה, לאופוזיציה שרואה לנגד עיניה רק את המדינה, רק את בניה ובנותיה, רק את מצבה הקשה, לאופוזיציה שיושבת ימים ולילות ומנסה לתת ערך לבית הזה. אז עולים ומטיפים לאנשים הטובים האלה ואומרים להם: אתם מזלזלים בתורה. ויושבים אנשים בתוך ועדת החוץ והביטחון – מחוץ לוועדה הם מטיפים להשתמטות, ונכנסים לוועדה ומרימים יד בעד ההשתמטות ונותנים רוב.

והעם שותק. אני קורא לכל אלה שצופים בנו: אנחנו כאן לא בכדי להעלות טיקטוקים ולא סרטונים. לא בשביל זה אנחנו כאן. אנחנו כאן כי הכאב זועק לשמיים, כי נחצו כל הגבולות בכנסת ישראל. אני רוצה שתדעו שהכול מרוסק. אתם יודעים איך משרד החינוך פשט את הרגל. אף אחד לא מטפל בזה. תשאלו את הילדים שלכם אם בשנה הזאת מישהו למד יותר מארבע, חמש שעות ביום. כל ילד וילדה מגיעים הביתה ומספרים להורים: היום המורה החסירה; היום היו שעתיים פחות. החינוך הרוס, יוקר המחיה הרוס, הביטחון – לא נכביר מילים. כל מי שהוא יועץ משפטי הופך להיות האויב הגדול של הכנסת הזאת. ועולים לכאן חברי כנסת, מטילים דופי באופוזיציה וקוראים לנו שונאי התורה. חוצפה שכזאת. תתביישו לכם. אתם אלה שפוגעים בתורה. אתם הם אלה שהופכים את התורה לקרדום לחפור בו.

אני קורא לכל החיילים והחיילות שמתגייסים: תמשיכו להתגייס ותמשיכו להילחם על פרצופה של המדינה הזאת. אנחנו כאן כדי להפוך את המדינה הזאת לטובה יותר. תמשיכו להתגייס. ולאלה שלא מתגייסים: תתביישו לכם. ולמנהיגות שנותנת יד לדבר הזה שצעיר חרדי לא יתגייס ולא יטילו עליו סנקציות, אבל חילוני, אם הוא לא יתגייס, יבואו באמצע הלילה, יעצרו אותו וישליכו אותו לכלא – באיזו מדינה קורה דבר כזה? באיזו מדינה? איזה ראש ממשלה היה מרשה דבר כזה, אדוני היושב-ראש? מי, מנחם בגין? שמיר? מי? אני בכוונה מזכיר ראשי ממשלות מהליכוד, ממלכתיים. מי היה מרשה דבר כזה, להעביר חוק כמו זה שאנחנו מצביעים עליו? מי היה מרשה? מי היה מרשה לראות את ועדת החוץ והביטחון דנה בזוטות בשעת מלחמה?

אבל זאת הזדמנות להגיד תודה רבה לשני השפויים שהצביעו עם האופוזיציה ולאופוזיציה הלוחמת. היו ברוכים ומאושרים, אתם מחזירים את כבודה של הכנסת הזאת. תודה רבה, אדוני.