הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, לפני כמה ימים בוועדת הכנסת בישר חבר הכנסת גולדקנופ כי היום יהודים עוצרים יהודים על לימוד תורה. אז תנו לי לעשות רגע סדר: אף אחד לא עוצר פה יהודים כי הם לומדים תורה. עוצרים אותם פה כי הם מפירים את החוק. החוק קובע כי כל צעיר שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס לצבא ההגנה לישראל. אתם שומעים את שלוש המילים האלה? "צבא ההגנה לישראל". אלו מילים שצמררו - - -

תודה. עוצרים אותם כי הם מפירים את החוק. החוק קובע כי כל צעיר שמגיע לגיל 18 צריך להתגייס לצבא ההגנה לישראל. אתם שומעים את שלוש המילים האלה? "צבא ההגנה לישראל". אלו מילים שצמררו יהודים במשך דורות בגולה. זו הייתה משאלת לב, תפילה חרישית לפני השינה. בתקופות שבהן נזקקנו להתפלל לניסים, חלמנו על יום שבו לא נצטרך להיות תלויים בחסדי אחרים. מי היה מאמין שליהודים יהיה צבא משלהם – קצינים, טייסים, מפקדים, טנקיסטים, לוחמים?

"גורלנו תלוי בשחרור ארץ ישראל מתחת השלטון הטורקי, ובשחרור הזה צריכים אנו להשתתף בתור יחידה צבאית עברית." אמר את זה ז'בוטינסקי, שהקים את הגדוד העברי יחד עם טרומפלדור. למרות שחברי הכנסת של הליכוד מעידים על עצמם ברגש עמוק כי הם התחנכו לא פחות מאשר על המשנה של ז'בוטינסקי, בפועל, נראה שהם יותר נוטים למשנתו של גולדקנופ, ששואל: איך ייתכן שכאן בישראל, אחרי כל הצרות שעם ישראל עבר, יהודים עוצרים יהודים על לימוד תורה?

אז אני שואל: איך ייתכן שאחרי כל הצרות שעם ישראל עבר, אחרי גלות בת אלפיים שנה, אחרי פוגרומים, אחרי השואה, שביקשה להשמיד את העם שלנו, אחרי מלחמות קיום, אחרי 7 באוקטובר – איך ייתכן שיהודים משתמשים בתורה כדי לא להתגייס לצבא, כדי לא להשתתף בזכות של ההגנה על מדינת היהודים? איך ייתכן שיהודים רואים יהודים אחרים נלחמים מלחמת קודש, מלחמת מצווה על הגנת העם והארץ, ועומדים מנגד ולא נוקפים אצבע? היכן הרגשת השייכות? היכן הערבות ההדדית? היכן הכרת הטוב?

אז בואו רגע נדבר אמת: לטעון שמישהו מונע את לימודי התורה פה בישראל? ממש געוואלד, זעקה לשמיים. מישהו חי פה בעשרות השנים האחרונות איתנו? מדינת ישראל משקיעה עשרות מיליארדי שקלים בשנה בתמיכה בלומדי תורה במערכות החינוך החרדיות, מיליארדים, סכומים שלא מושקעים בשום מגזר אחר. אדוני היושב-ראש, לא רק שאף אחד לא מונע מיהודים ללמוד תורה, מדינת ישראל ממש מתקצבת לומדי תורה כפי שמעולם לא נעשה בהיסטוריה היהודית. אבל כל זה לא מפריע לחבר הכנסת גולדקנופ לעמוד כאן לפני כמה שעות ולזעוק: יש בינינו יהודים, תינוקות שנשבו, שאיבדו את ההבנה הבסיסית מה הביא אותנו לארץ הזאת.

חבר הכנסת גולדקנופ, תקשיב היטב: אנחנו, ילדינו, אחינו, הורינו והוריהם, איננו תינוקות שנשבו. אנחנו יודעים, זוכרים ומבינים היטב מה הביא אותנו לארץ הזאת. לא שכחנו לרגע את התורה, את הערך האדיר שלה, את הסיפור שלנו כעם. אך לצד זאת לא שכחנו את החלוצות והחלוצים, את אנשי החזון, את התנועה הציונית, שהגיעו לכאן, לחמו ובנו את הארץ הזאת בעמל כפיהם ובכלי הנשק שעל כתפיהם, ובהם גם חרדים וגם לומדי תורה. אלו הנשים, האנשים, שאנחנו יום ולילה צריכים להוקיר ולהזכיר – עשרות האלפים שהקריבו את נפשם ואת גופם למעננו. זה מה שהביא אותנו והשאיר אותנו כאן בארץ הזאת.

אבותינו ידעו היטב: כשצריך לצאת למערכה, "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". זו התורה האמיתית של עם ישראל – אחריות, ערבות הדדית. זו הסיבה שהחוק הזה מעורר כל כך הרבה זעם בציבור. והוא עובר היום בקולותיהם של המשרתים שבחרו ליכוד, המשרתים שבחרו הציונות הדתית, המשרתים שבחרו עוצמה יהודית והמשרתים שבחרו ש"ס. לא תוכלו לכבס את המילים, לא תוכלו לעשות מניפולציות. לעולם ידעו כל מצביעי המפלגות הציוניות בקואליציה שבקולות שלכם הפקרתם אותם, ממש כפי שהחרדים הפקירו אותם בכל שנות המלחמה.

אילצתם אותם לעשות עוד ועוד ימי מילואים, לא לראות בית, לא לראות משפחה, את בית העסק להזניח. אז אל תספרו לנו שזה חוק הצהרתי. זה חוק-יסוד שנועד להבטיח דבר אחד: הפיכת ערך לימוד התורה לא רק לערך עליון רוחני, אלא לערך עליון משפטי, ערך צופה פני בג"ץ. הרי אם ערך השוויון לא מעוגן בחוק-יסוד וערך לימוד התורה כן מעוגן בחוק-יסוד, אז מה גובר? זוהי, חברים, המוטיבציה הברורה לחוק הזה, והיא גם נאמרה בריש גלי. אחרת לא היה עולה כאן החוק כחוק ראשון שאין בלתו, שבלעדיו המפלגות החרדיות לא מרשות לקדם חוקים אחרים. כנראה שהאמון במפלגת השלטון אינו מרקיע שחקים בימים אלה. כך לא נוהגים בחוק הצהרתי בלבד, אלא בחוק שמאחוריו תילי-תילים של כוונות.

וכאן, שימו לב, גם טמון האבסורד הגדול מכול: המפלגות החרדיות, שעל קולן רכבו לוין ורוטמן בהפיכה המשטרית, באותה רפורמה שפירקה את החברה הישראלית, הרפורמה שנועדה להחליש את בית המשפט העליון, בתקווה שיעניקו להם פטור מגיוס, עכשיו מאמצות בחום את משנתו של אהרן ברק ואת המהפכה החוקתית שממש נגדה הם לחמו, זו שנקבעה בפסק דין המזרחי, שלפיה לחוקי-יסוד יש מדרג גבוה יותר. אז המפלגות החרדיות, שביקשו להילחם בבית המשפט, משתמשות עכשיו במשנתו של אהרן ברק כדי לעגן את ההשתמטות לנצח. זה באמת מעמד מרגש, באמת באמת מרגש, לראות את המהפכה החוקתית מקבלת את תמיכת כל סיעות הקואליציה.

אך הציניות שלכם לא תצלח. אזרחי ישראל, הציבור המשרת, העובד, הנושא בנטל, בקרוב כולכם תגידו את דברכם. אנחנו לא נוותר על הבית שלנו. אנחנו לא נוותר על הערבות ההדדית. ביחד נשנה את סדרי העדיפויות במדינה הזאת. ביחד נבנה אותם מחדש. ביחד נתקן. תודה רבה.