הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב בראש, טוב לי שאתה שומע אותי.

טוב לי שאתה יושב בראשות הישיבה, למרות שהנושא הוא נושא כאוב, לדעתי, וחבל.

אני אבקש גם להגיד שלום לחבריי חברות וחברי הכנסת.

אם אני הייתי מספר לאבי, אם הייתי מספר למורי ורבי הרב מנחם הכהן, אם הייתי מספר למורי הרב דרוקמן, שאעמוד בכנסת ואדבר נגד חוק לימוד התורה, הם לא היו מאמינים. גם אני מסתכל על המעמד הזה וחש מאוד מאוד לא בנוח. לימוד התורה הוא ערך חשוב. ישבתי בכולל בבני ברק. אדם פחות או יותר בגילי – אני שואל אותו: כמה זמן אדוני לומד פה? הוא אומר לי: 50 שנה. אמרתי לו: סליחה, אני לא רוצה להפריע לך, תחזור ללמוד. הוא כבר כתב 12 ספרים – אנחנו יודעים שזה איננו הממוצע. ומה שנעשה פה רק מחליש ופוגע בעולם התורה ובתלמידים המאוד-מרכזיים והנאמנים והמוחלטים שלו. מאבי, מהרב מנחם הכהן, מהרב דרוקמן, למדתי: "אין אדם לומד תורה אלא ממקום שליבו חפץ"; לימוד תורה הוא דבר שעושים מרצון, מאהבת התורה ומאהבה לעם שלנו.

משפחות יהודיות למדו תורה בסתר בגטו ובמחנות ההשמדה, למדו תורה בגלות ובמצור, ונמשיך ללמוד תורה. אבל העובדה שחוק לימוד תורה נחקק בכנסת ישראל מתוך מטרה, ישירה או עקיפה, למנוע גיוס לצה"ל ולהכשיר את ההשתמטות הזאת – פוגעת בביטחון ישראל, פוגעת בלוחמים שלנו, ולא פחות חשוב מכך, בעיניי, מבזה את התורה ואת לומדיה. בעיניי, זה לא חוק לימוד תורה, זה חוק ביזוי תורה.

רק היום, חברי, פנו אליי ממערכת הביטחון והסבירו לי את החשיבות לאפשר את הארכת השירות, כי אין חיילים. ואנחנו יושבים פה, באולם ממוזג, ופוגעים בחיילים שלנו, ואין לי מילים אחרות לתאר את זה חוץ מאשר פוגעים בחיילים שלנו. ואני אומר לחבריי החרדים, ינון, ולך, יעקב ידידי, ולכל מי ששומע אותנו: החוק הזה כנראה יעבור היום; אולי חלק מכם יחגוג אותו. אבל אתם המפסידים, ואין כאן ניצחון. אתם משאירים אחריכם אדמה חרוכה של שנאה לחרדים, של שנאה בעם ישראל, דווקא בתקופה שבה האחדות בינינו כל כך קריטית. דווקא במלחמה ארוכה וקשה כל כך אתם פוגעים בערכי הספרא וסייפא, שבשלוש השנים האחרונות ראינו כולנו לא פעם את הביטוי הזה הלכה למעשה בסיפוריהם של רבים מלוחמינו.

אני יושב פה. בכיסא שלי, ליד פנינה, תמיד יש לי ספר שאני קורא תוך כדי. הספר האחרון שגמרתי פה – אורחות חיים על פי הרמב"ם. בכל הצעת חוק קראתי פרק אחד שלו. תאמין לי, השכלתי מהרמב"ם יותר מאשר מהצעות החוק שהיו כאן. אבל לפני כן היה שם ספר שקראו לו "מעשה בצדיק ואלונקה", על 100 בני ישיבות שהלכו לקרב ולצערנו לא חזרו משם. והם היו בני תורה. ולכן אני אומר, אתם לא מנצחים היום, מדינת ישראל לא מנצחת היום, לא עולם התורה, לא אף אחד. הכול הפוך.

אני מבין ומכיר בחשיבות התורה. אני אפילו מבין ומכיר בחשיבות הקהילה, במיוחד מבחינת החברה החרדית, שהקהילה היא כל עולמם – בתחום של החינוך, בתחום של השידוך, בתחום של התעסוקה, בתחום של החברה. אבל אתם לא יכולים לשכוח שבלי המדינה לא תהיה לכם קהילה. ועל המדינה הזאת צריך לשמור. ולכן, כך או אחרת, בממשלה הבאה אנחנו נקים קואליציה ציונית רחבה שתדאג שלצד לימוד התורה אנחנו נשרוד; שלא נצטרך לחזור ללמוד בגטאות ובגלות; שעם ישראל ינצח; שנשמור על תורת ישראל, ובעיקר על מדינת ישראל, שהיא זו שתאפשר את המשך לימוד התורה.

החוק הזה יעבור, אבל גם הממשלה הזו תעבור. ומי שלא יהיה שותף למלחמה על קיומנו לא יוכל להיות שותף לממשלתנו. זאת המשימה וזאת המטרה, כדי שנרכיב ממשלה ציונית ורחבה, שתחלץ אותנו ממלחמת הגושים ושתשתף את כולם. ושום חוק שיובא היום ויעבור היום לא ישנה את העניין הזה. בעזרת השם, נזכה כולנו להמשיך וללמוד תורה. בעזרת השם, נמשיך כולנו לשרת ולהגן על מדינת ישראל או לשרת במדינת ישראל, כל אחד כפי שהוא רק יכול, ונתקן את העיוות שאתם יוצרים פה היום. תודה.