הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, הוכיח סופו על תחילתו. לא סעיף כזה או אחר זה מה שמביא את האופוזיציה ואת כל המכפישים והמשמיצים להתייחס לחוק הזה, שהוא הרבה, אבל בסך הכול דיבר כמה מילים על כך שלימוד תורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי. מכפישים, משמיצים בנאצות ובשנאה. לפני כמה דקות עמד פה חבר כנסת מהסיעות האלה, מהשורות האלה, ואני אצטט לך, אדוני היושב-ראש, מה הוא אמר ומה הוא דיבר, הוצאתי מהפרוטוקול. הוא אומר: בעוד כמה ימים נראה אותם. נראה אותם באזורים שלנו, נראה אותם בכבישי הגליל, נראה אותם עוצרים לפיקניקים בתחנות הדלק, נראה אותם תופסים את המעיינות שלנו, משפחות שלמות. איש בל ייעדר, איש לא נעדר – זאת לשונו. ראיתי גם את שפת הגוף, את העיניים היורקות. אלה הדברים שנשמעים פה על הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה.

אנחנו באמת נמצאים בימים מיוחדים, שבהם לא הצבא האדיר ומכונת המלחמה הרומאית הכניעו את העם היהודי – רק שנאת האחים, רק שרפת האסמים, רק הרעב שגרם לאנשים לשנאת חינם בינינו. בימים האלה בדורנו אנחנו נמצאים בימי בין המצרים שנעשים על ידי בני עמנו, שמצירים על אחיהם במאסרים, בגזרות כלכליות, בשלילת זכויות. אלו ימים שבין המעצרים; לא בין המצרים, אלא בין המעצרים לשלילת זכויות, והתחרות – כל מי שמצר יותר, הוא ראוי להיות ראש. זה מה שקורה בתקופה האחרונה, ובזה הם עושים רדיפת משפחות שלמות; לא רק את לומדי התורה, את משפחותיהם ואת ילדיהם.

אין מדינה בעולם שרודפת, מתייחסת וגוזרת גזרות כאלה על לומדי התורה ועל משפחותיהם. אין דבר כזה. משליכים לומדי תורה לכלא. אני סיפרתי כבר שהייתי בבית המעצר וראיתי שם שני אולמות של דיונים, מקום אחד שבו דנים חיילים על עבירות קשות, על מסירת מידע לאויב, על מכירת נשק לעבריינים, על עוד דברים, על פגיעה, על רשלנות – ומצד אחר, כולם אחד אחרי השני, על זה שהוא לומד תורה. אנחנו יודעים דבר אחד – שלומדי התורה, גם בדור הזה, לא נשברה רוחם. הם יודעים שהם חדורי שליחות, יש להם שליחות דווקא בתקופה הזאת, להיות הסנגורים של עם ישראל, והם יודעים שהם נמצאים בהבטחה שלא ימושו מפיך, מפי זרעך ומפי זרע-זרעך.

אני רק רוצה בימים האלה לצטט את הגמרא. מסכת מכות מספרת שרבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא עלו לירושלים. כשהם הגיעו להר הצופים, הם ראו את החורבן וקרעו את הבגדים, וכשהם הגיעו להר הבית וראו שועל שיוצא מתוך החורבות של בית המקדש, התחילו חכמים לבכות, ורבי עקיבא חייך וצחק. אמרו לו: מפני מה אתה צוחק? אמר להם: למה אתם בוכים? הם אמרו לו: מקום שזר לא היה יכול להתקרב הוא מקום ששועלים ילכו בו. והוא אמר להם: לכן בדיוק אני מחייך, כי יש את ההמשך של הנבואה של זכריה, שהיא תחילת הנחמה: עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.

במצב הזה גם אנחנו נמצאים. גם אנחנו מרגישים שהם חלק מהשליחות, של לא ימושו מפיך ומפי זרע-זרעך, והם נמצאים וממשיכים את הדבר הזה, את השליחות הזאת. אנחנו אומרים: משה אמת ותורתו אמת ואתם הבדאים. אנחנו יודעים שהתחרות שנמצאת פה בפגיעה בלומדי התורה, באופן שבו עושים להם את זה, כשבכל יום גזרה חדשה על מוסדות התורה, כמו שראינו בסעיף 46, למנוע גם תרומה וגם אחזקת תורה ותומכי תורה, שזה חלק אינטגרלי מהיסוד של קיומנו.

בימים ההם – אנחנו יודעים שבימים האלה דווקא אנחנו צריכים להתחזק, ואנחנו יודעים שהשליחות הזאת של לומדי התורה בארץ ישראל, שהם יסוד קיומנו מאז ומתמיד – הם ידעו ואנחנו ידענו גזרות רבות כל התקופות, אבל בסופו של דבר האמת ניצחה והאמת תנצח. תודה רבה, אדוני.