תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שני דברים שאני רוצה להפנות את תשומת ליבכם אליהם, חברותיי וחבריי חברי הכנסת. אחד זה שאנחנו מחוקקות ומחוקקים כאן חוק-יסוד. הקואליציה הזאת אוהבת להתלונן על בית המשפט העליון שמרשה לעצמו להתערב בחוקים, ובמיוחד בחוקי-יסוד, שכן חוקי-יסוד, כשמם כן הם – יסוד. הם היסודות של החקיקה שלנו, ואיך מרהיב עוז בנפשו בית המשפט להתערב במלאכת הקודש הזאת של הכנסת, שיוצקת יסודות. אבל ככה הם מחוקקים חוק-יסוד, הם מביאים אותו ככה, ככה, במין קומבינה, דיל פוליטי, שחיתות, שוחד בחירות מעכשיו לעכשיו, מין המצאה מוזרה שכזאת – חוק-יסוד: לימוד תורה, שלפי היועצת המשפטית של הכנסת לא אומר שום דבר חוץ מאשר אתנן פוליטי לראשי המפלגות החרדיות, שמרגישים כנראה שנתניהו רימה אותם, שיקר להם, גנב אותם, סחב אותם, מרח אותם והשאיר אותם בלי כלום להביא לרבנים שלהם ולציבור שלהם. ולכן הם ככה, במין מחטף כזה – חאפ-לאפ, היו קוראות לזה פעם – הם מגבבים את הדבר הזה שנקרא חוק-יסוד. ואחר כך ילכו ויבכו שבית המשפט העליון מתערב להם בחוקים, משום שהם עושים פה הליך חקיקה פגום בחוק אחרי חוק אחרי חוק, בצורה מטונפת, מקולקלת והרסנית, ויתפלאו שמתערבים להם במלאכה הקדושה הזאת של הטינופת. אז זה לחלק הראשון של המילים "חוק-יסוד", אוקיי? אוקיי.
החלק השני נוגע לתוכן החוק. חוק-יסוד: לימוד תורה – כי לימוד התורה צריך חוק-יסוד, כי התורה, אם לא היו מחוקקים אותה פה במעמד חוק-יסוד, אנה היא באה? אנה היא באה? התורה לא יודעת את נפשה, היא אומרת: מי אני? מה אני? מי מחזיק אותי פה בעולם? מי נותן לי תוקף? מתוקף מה אני קיימת? איך ילמדו אותי? הצילו. מסכנה שכמוני. מזל שמחוקקים חוק-יסוד בשבילי בכנסת ישראל. כמה פתטי, אלוהים.
אבל מעבר לפתטיות הזאת, שימו לב לעניין אחד קטן שמסתתר בתוך הדבר הזה. מי נחשב אצל הקואליציה הזאת ויוזמי החוק הזה לומדי תורה? מי הם אלה שלימוד תורה הוא הערך הקדוש שאותו הם באים לרומם, להשיא, להעלות ולקדש? בנים, גברים, יהודים, עם כיפה מסוג מאוד מסוים. זה חוק בשבילם, רק בשבילם. רק הם רשאים להיות לומדי תורה. הרי נשים – המסלול הזה סגור בפניהן. הרי ללמד אישה תורה משמע ללמד אותה תִפלות, אמרו גדולי ישראל לדורותיהם; והרי נשים פטורות מלימוד תורה כמו שהן פטורות ממצוות שהזמן גרמן, כדי שלא יבטלו חלילה את זמנן על דברים כאלה – אותיות, מילים, משפטים, תוכן, חוקים, מעשיות, סיפורים – בזמן שהן יכולות לנקות, לבשל, לסדר, לכבס, לתלות, לקפל, לחנך את הילדות והילדים, לדאוג שהילדות הגדולות יגדלו את הילדים הקטנים, לראות מה צריך לקנות, לוודא שיש מספיק כסף לקנות, ללכת לעבודה, לחזור מהעבודה, בשביל לממן את אלה שישבו וילמדו תורה, כי מישהי צריכה לעשות משהו שהוא לא ללמוד תורה.
ולכן חוק-יסוד: לימוד תורה זה חוק לגברים, חוק עליונות יהודית דתית מסוג מאוד מסוים, חוק שהוא הכול חוץ מרלוונטי לקיומה של מדינת ישראל כפי שחוקקנו אותה במגילת העצמאות שלנו, שאמרה: שוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. הכול, הכול בחוק הזה הפוך ממה שמדינת ישראל צריכה להיות. פשוט מבוכה, בושה וחרפה.
או במילים אחרות, חוק-יסוד: לימוד תורה.
471 מילים של מרב מיכאלי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.