הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בתקופה האחרונה ישנם רבים בבית הזה ובתקשורת שדואגים להאשים אותנו ואת הציבור שאנו מייצגים בהאשמות קשות, רוויות פטרונות ויהירות, כאילו איננו כואבים את כאב השכול, כאילו איננו כואבים ומוקירים את לוחמי צה"ל הגיבורים, המוסרים נפשם בחזית. למטיפים הללו אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, בצורה ברורה: אל תטיפו לנו מוסר על שירות, על הקרבה ועל אהבת המדינה. ארבעה מאחיי עדיין משרתים בצה"ל. אני שירתי בצה"ל כקרבי. משפחתי וחבריי הקרובים משלמים יום-יום את מחירה של המלחמה. השתתפתי בעשרות לוויות, ניחומי אבלים של לוחמים, ולצערי, את חלקם גם הכרתי אישית. ההערכה שלי ושל הציבור שאני מייצג לחיילי צה"ל, למשרתי המילואים, למשפחות השכולות, לפצועי צה"ל, להלומי קרב, היא בלתי ניתנת לערעור.

ודווקא מהמקום הזה, כמי שמכיר את מחיר המלחמה ואת משמעות ההקרבה, אני עומד כאן היום ואומר בקול ברור שלא משתמע לשתי פנים: אני תומך בחוק-יסוד: לימוד התורה. הצעת חוק-היסוד שלפנינו מבקשת להעניק הכרה חוקתית לערך לימוד התורה, ערך יסוד במורשתו של העם היהודי, כי מדינת ישראל כמדינה יהודית רואה חשיבות עליונה בלימוד התורה.

אין זו אמירה חדשה, אדוני היושב-ראש. זו האמת שליוותה את עם ישראל במשך אלפי שנים, מאז מעמד הר סיני. במשך אלפי שנים, למרות גזרות, רדיפות, פוגרומים, שואה, יהודים מסרו את נפשם כדי שלא תשתכח תורה מישראל. בזכות אותה מסירות נפש השתמרה הזהות היהודית לאורך הדורות, ובזכותה אנו עומדים כאן היום במדינה יהודית וריבונית.

ואני שואל: מהי זכות הקיום שלנו כאן בארץ ישראל בלי לימוד תורה? מה שמר על העם היהודי במשך אלפי שנות גלות? אז לא הייתה ריבונות, לא היה צבא, לא היו מוסדות שלטון. הייתה לנו תורה. היא הייתה ועודה עמוד האש שהאיר את דרכנו, והיא שהחזירה אותנו לארצנו. יש מי שמנסים לצייר את הדיון הזה כמאבק בין לומדי תורה לבין משרתי צה"ל וכוחות הביטחון. זו איננה אמת, ואסור שניתן לשקר הזה להשתרש. אנחנו מוקירים, מעריכים, מצדיעים לכל חייל, לכל לוחם, לכל איש מילואים. בזכותם אנו חיים כאן בביטחון. בזכותם עולם התורה הולך ומשגשג. אין אדם הגון שיכול לחלוק על כך. אבל באותה נשימה, אנחנו אומרים דבר פשוט: אזרחי ישראל, במדינת היהודים יש מקום להכרה בתרומתם הייחודית של אלו שמקדישים את חייהם ללימוד תורה, לשימור הזהות היהודית ולהעברת מורשת ישראל לדורות הבאים. לימוד תורה איננו תחביב; לימוד תורה הוא אחד מיסודות קיומם של העם היהודי ושל מדינת ישראל. במשך דורות רבים ראו בלימוד התורה את הכוח הרוחני שמלווה את האומה בשעותיה הקשות. במדינת היהודים יש מקום להוקיר גם את מי שמגן על גבולותיה וגם את מי שמקדיש את חייו לשימור מורשתה ורוחה ששומרת על חיילינו.

לצערי, בבית הזה יש מי שכל פעם שמוזכרות המילים "לימוד תורה", מאבדים את שיקול הדעת. במקום לנהל דיון ענייני הם בוחרים להסית, לפלג, להפוך את לומדי התורה לשק חבטות של הפוליטיקה הישראלית. ואני אומר כאן: לא עוד. אני אומר כאן באופן ברור: אנחנו לא נירתע. ככל שינסו לפגוע בעולם התורה, ככל שינסו לערער על מקומם של בני הישיבות והכוללים, כך נעמוד ביתר שאת כחומה בצורה להגנתם. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.