הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אני אוהב את ה"יעלה ויבוא" שלך.

נהנה, אחי, כל עוד אנחנו פה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת רציתי להתחיל אופטימי. הייתה לי כוונה, אני אומר לך אמיתי, להתחיל אופטימי.

אבל, אבל, אני אגיד לך, אבל בדיוק קפץ לי פוש ב-ynet: "הרמטכ"ל במכתב לנתניהו נגד חוק הקפאת מעצרים: צה"ל לא יהיה חתום על פטורים המוניים". ומי עונה לו? יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון מטיל בו דופי שהמכתב לא יצא בתזמון מקרי. אז אני רוצה לשאול: מה זה תזמון מקרי? תזמון מקרי זה שהצבא צריך חיילים, והרמטכ"ל עומד ואומר: אני חייב לוחמים עכשיו, מערך המילואים קורס, מערך הסדיר קורס. זה תזמון מקרי? תזמון מקרי זה שאנחנו רואים מילואימניקים מסכנים, באמת מסכנים, באים לוועדות פה כבר שלוש שנים, מתחננים על החיים שלהם, על המשפחות שלהם, על העסקים שלהם. זה תזמון מקרי? תזמון מקרי שצה"ל נלחם בכל החזיתות. זה תזמון מקרי? או שאולי, אולי מישהו בקואליציית הדגים הקפואים הזאת כבר יקבל על עצמו אחריות ויגיד: ואללה, אולי הרמטכ"ל צודק? אולי צריך רגע להקשיב למה שהצבא אומר? אולי אנחנו לרגע אחד נפתח את האוזניים שלנו ונבין שאי-אפשר להמשיך ככה, ששיטת "יהיה בסדר" הזאת לא עובדת יותר? לא יהיה בסדר. אין לנו יותר מילואימניקים להביא, אין לנו יותר חיילים להביא, זה מה שיש, עם זה אנחנו מסתדרים.

עכשיו יש עוד מערך שלם, גדול, משמעותי, של בני 18, צעירים, בריאים, ברוך השם, שפשוט לא רוצים לבוא להתגייס, לא רוצים לבוא לקחת חלק. רואים את האחים שלהם נקרעים, נלחמים, מוסרים נפש, אמיתי מוסרים נפש, ואומרים: ואללה, זה לא קשור אלינו, לא קשור אלינו האירוע הזה. ואני רוצה לשאול אתכם: איך זה לא קשור אליכם? איך אתם מסוגלים לראות חצי עם ישראל נקרע בזמן שאתם מחפשים לעצמכם דרכים לא לחלוק בנטל? איך זה יהודי? איך זה תואם את הערכים שלנו? איך זה תואם את הדת שלנו? איך זה תואם משהו? שמישהו יעמוד פה ויסביר לי איך ולמה על פי הדת לא ניקח חלק בהגנת מדינת ישראל. האם יש איזה רב שיכול לבוא ולהסביר את זה? האם יש מישהו בבית הזה שיכול לבוא ולהסביר לי למה חתן ביום חופתו צריך לעזוב הכול וללכת להגן על המדינה, אבל היום משתמטים מקבלים פטור?

ולא סתם פטור, לא, לא סתם פטור. סימון, תקשיב טוב, זה לא סתם פטור, זה פטור רק להם. אם אתה משתמט חילוני, יבואו לעצור אותך, אבל אם אתה משתמט חרדי – אהלן וסהלן, לא נוגעים בך. אין עם מי לדבר. אנחנו יושבים בוועדת חוץ וביטחון ומנסים להסביר להם: זה לא מידתי, זה לא חוקתי, אי-אפשר לעשות דבר כזה, אי-אפשר להפלות בין שני בני אדם שמקבלים צו פוקד. יושב פה רמטכ"ל לשעבר – ברגע שמוציאים צו לגיוס בצה"ל, הצו לא יודע אם הבן אדם הוא חילוני או הבן אדם הוא חרדי, וגם לא צריך לדעת. מי שהצבא רוצה לגייס אותו, צריך לגייס אותו, חושב שהוא צריך לקחת חלק – צריך להגיע לצבא.

ועכשיו יעמדו פה אנשים ויגידו שאנחנו הבאנו למצב הזה, והיועמ"שית והפצ"רית ואלף ואחד תירוצים. ואני רוצה לומר לכם מפה: כל מה שהייתם צריכים להגיד זה שמי שלא לומד, שילך לשרת – ראיתי שזה יתפוס את האוזן שלך – מי שלא לומד, שיבוא לשרת, אבל גם את זה לא אומרים.

אומרים פה נציגים אחרים – לא אתה, ינון, נציגים אחרים – אומרים: גם מי שלא לומד אבל התכוון ללמוד, נפטור אותו. גם. איך? איך עושים דבר כזה?

עכשיו אני אומר לך – הינה, אני אומר לך, ואני לא אומר את זה מהיום, אני אומר את זה שנים: מי שבאמת לומד בתורתו אומנותו, בוא נדבר על זה. אבל למה אתם לא יכולים להגיד אותו דבר הפוך? למה אתם לא יכולים להגיד: מי שלא לומד, שילך לתת כתף וילך לתת יד לחברים שלו, לאחים שלו, ליהודים אחרים שצריכים להיות שם? מישהו בבית הזה יכול להגיד את זה?

והכי מצחיק, אם תבדקו את קורות החיים של החבר'ה מש"ס, כולם שירתו או עשו שירות לאומי. אבל אתם נלחמים פה עכשיו איך לפטור חבר'ה אחרים שלא צריך לפטור, באמת לא צריך לפטור אותם. והינה אני אומר את זה עוד פעם, בפעם המי-יודע-כמה: מי שלא לומד, שילך להתגייס לצבא.

זה מה שאמרתי בפעם האלף. מי שבאמת לומד ותורתו היא אומנותו האמיתית, בוא נדבר על זה ונמצא לו פתרונות.

אבל מי שלא לומד, מה אתה עושה איתו?

אני אומר, מי שלומד באמת, נמצא לו פתרונות, כמו שבציבור החילוני יש פתרונות לשחקנים מצטיינים.

יש פתרונות בצבא, זה מה שאתם לא מבינים. אתם מנסים לכפות על המערכת חוקים לא הגיוניים.

לומד כל היום, תורתו היא אומנותו, מצטיין.

לא, לא, לומד אמיתי, שתורתו היא אומנותו, מצטיין, כמו אצל חילונים. אני איתך, ינון - - -

חבר הכנסת אזולאי, אני אומר לך שבדיוק כמו שבציבור שלנו יש שחקנים מצטיינים - - -

אז מה אני אומר לך? אני אומר לך שכמו שבציבור שלנו יש שחקנים מצטיינים, גם בציבור שלכם יש לומדים מצטיינים, אבל על כל השאר, בואו ביחד נגיד: תתגייסו לצה"ל.

אבל אתה לא דוגמה, כי הינה, פרוש נכנס ויצא, כי הוא לא יכול לשמוע את זה. הוא גם לא יכול להגיד את זה, כי אצלו גם מי שלא לומד אולי מתישהו ירצה ללמוד. ואללה, גם אני אולי מתישהו ארצה ללמוד, אבל בזמן הזה עשיתי צבא, ואף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה לעשות צבא או לא רוצה לעשות צבא, ואף אחד גם לא שאל את סימון דוידסון, ואף אחד ודאי לא שאל את בני גנץ, אם כבר אנחנו מדברים על הנושא הזה.

ועכשיו הבטחתי לעלות להיות חיובי, אני עושה פאוזה.

פאוזה. אופטימי.

לא, לא, הינה, אני לא רוצה לאכזב, אחי, אני יודע שזה חשוב לך.

אני יודע שזה חשוב לך. רק רציתי להסביר את זה, כי מה שהסברתי בוועדת חוץ וביטחון בסוף כתבו בחוות דעת משפטית אחד לאחד. היית יכול להקשיב לי, לחסוך את כל הדבר הזה.

לא, לא ממני. מי אני בכלל?

בורג קטן. אבל בזמן שכולם עולים ותוקפים, והמפלגות – מה שכולם עושים בבית הזה, אני לא רוצה להאשים אפילו את מי – והפילוג, ובאמת, ההרס הגדול שהמקום הזה יצר בארבע שנים, אני דווקא רוצה לבוא ולפרגן – לפרגן לציבור הישראלי, לפרגן למילואימניקים, לפרגן לסולידריות הישראלית, שאני חושב שהוכיחה שאין עוד עם כזה בעולם. אין עוד עם כזה בעולם שיעצור הכול ואחד יעזור לשני בזמנים הכי קשים. בזמנים שאתה אמור לחשוב על עצמך ועל המשפחה שלך, עם ישראל - -

- - עוזב הכול ומתגייס אחד למען השני. וגם על זה צריך לדבר בבית הזה, כי איכשהו אנחנו יוצרים כל הזמן תחושה שהכול לא טוב במדינה הזאת, ואין מה לעשות, ואנחנו רואים מספרים מטורפים של אנשים שיורדים מהמדינה – אנשים טובים, אנשים באמת טובים שיורדים מהמדינה הזאת, כי הם מאבדים תקווה, כי הם בייאוש טוטלי. ואני רוצה לומר לאותם אנשים: זה לא ככה, זה לא האירוע. האירוע יכול להשתנות בדקה. בסוף, ממשלה חדשה שתשב פה תביא רוח חדשה, תביא שלטון אחר, והכול יכול להשתנות בחודש. אנחנו צריכים להתמקד בזה – צריכים להתמקד בטוב שאפשר לעשות מהמקום הזה, ביכולת האמיתית לשנות, במה שאפשר לעשות מהמקום הזה.

הוכחנו את זה כבר בשנה וחצי קצרות כשהייתה פה ממשלה אחרת: הכול נראה פה טוב יותר, הכול היה אופטימי יותר, היינו בטופ של כל מה שנגענו בו – בביטחון, בכלכלה, ביחסי החוץ – בכול, ינון, בכול. תבדוק אותי, יש נתונים.

יש נתונים, יש נתונים. תבדוק איפה היינו בכלכלה, בכמה ליברמן החזיר לך את משרד האוצר.

תבדוק איפה היינו בביטחון כשבני גנץ היה שר הביטחון.

תבדוק איפה היינו בחוץ כשלפיד היה שר החוץ. תבדוק איפה היינו.

אני מוכן בנאום הבא שלי לבוא רק עם נתונים.

רק עם נתונים, רק עם נתונים, נעלה רק עם נתונים, אחי, רק עם נתונים. אני מוכן בנאום הבא שלי להביא נתונים, איזה נתונים שאתה רוצה. ובכל זאת אני אומר לך, עוד יהיה פה טוב יותר.

וברוך השם – אתה יודע, הציבור לא מזוכיסט, ובגלל זה אנחנו רואים בסקרים שאין לכם סיכוי - - -

אין לכם סיכוי בשום סקר, בשום פלטפורמה, בשום סיטואציה, להרכיב שוב ממשלה.

אין, אין. ולכן אני אומר לך מפה: בוא נהיה אופטימיים.

בוא נהיה חיוביים, בוא נהיה טובים יותר, לא עבורנו – עבור עם ישראל.

תודה רבה, אדוני. ראית? סיימתי באופטימיות.