קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הכנסת משלימה את חקיקתו של חוק-יסוד: לימוד תורה. את הצעת החוק הזו הגיש כבר בתחילת הקדנציה חברי וידידי חבר הכנסת הרב משה שמעון רוט מאגודת ישראל. אילו הייתה נחישות אמיתית לקדם את החוק כבר אז, ייתכן שלא היינו מגיעים היום למציאות הקשה שבה אנו נמצאים. מאז ומתמיד ידענו מדוע שבנו לארץ ישראל. לא שבנו לכאן בגלל הנוחות ולא בגלל איכות החיים; שבנו לכאן משום שזו הארץ שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאבותינו, וזו זכותנו מכוחה של התורה. לכן במשך שנים לא העליתי על דעתי שנצטרך לחוקק חוק-יסוד כדי לקבוע שלימוד התורה הוא ערך יסוד במדינת ישראל.
אבל בשנים האחרונות התברר שיש מי ששכחו את האמת הפשוטה: יש בינינו יהודים, תינוקות שנשבו, שאיבדו את ההבנה הבסיסית מה הביא את העם היהודי לארץ הזאת ומה החזיק אותנו פה אלפי שנים בגלויות, עד כדי כך שיש מי שמסתכלים על בני תורה כאילו הם עבריינים ועל עולם התורה כאילו הוא בעיה שצריך לפתור אותה. אני שמח שהכנסת עומדת לאשר את החוק הזה היום, אבל אינני יכול להתעלם מהתחושות הקשות שמלוות את הרגע הזה.
בני התורה אינם זקוקים לחוק הזה. בני התורה, שמסגפים את עצמם בחיי העולם הזה וממיתים את עצמם באוהלה של תורה, יודעים היטב מה ערכו של לימוד התורה. הם אינם זקוקים שחוק-יסוד ילמד אותם את חשיבותה של התורה. משפחה ברוכת ילדים שחיה בצמצום ומוותרת על הרבה כדי לאפשר לאב המשפחה לשבת וללמוד, אינה זקוקה להכרה הזאת; היא חיה אותה יום-יום במסירות, באמונה ובהקרבה.
גם התורה אינה זקוקה לחוק הזה. החוק הזה נועד למדינת ישראל. הוא נועד להזכיר ליהודים את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו – שלימוד התורה הוא ערך יסוד שעליו נשען העם היהודי לאורך כל הדורות. התורה היא ששמרה על העם היהודי בגלות, בגזרות הקשות, בגירושים ובשנות השמד. היא זו שהחזיקה אותנו כשלא הייתה לנו מדינה, והיא גם היסוד הרוחני של המדינה שקמה כאן. אני מקווה שהחוק הזה לא יהיה סוף הדרך אלא תחילתו של תיקון. אני מצפה שההכרה הזאת תבוא לידי ביטוי גם במעשים – בהסדרה המלאה של מעמדם של בני התורה, כדי שבמדינת היהודים לא יהיה עוד בחור ישיבה בחשש ממעצר רק משום שבחר לשבת בבית המדרש וללמוד תורה. אני קורא לחבריי, לחברי הבית, לתמוך בחוק הזה. תודה רבה.
356 מילים של יצחק גולדקנופ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.