הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הזה, מצד אחד הוא יום שאני חושב שהוא יום שמח, לפחות, גם כמגיש הצעת החוק וגם כמי שנמצא פה, אבל יש בי המון עצב ביום הזה, המון עצב. כי חוק שהיה אמור להיות שכולם יסכימו לו, מכל חלקי הבית – אני לא נאיבי, באמת שאני לא נאיבי, אבל חוק שהיו אמורים להסכים לו כל חלקי הבית.

כל הדוברים מהצד השני של המפה, 90% מהם מתווכחים על מספרים, מתווכחים כמה, אבל הם מסכימים שצריכים להיות תלמידי ישיבה, והם מסכימים שהדבר הזה הוא ערך שצריך להיות. יש את האמרה של לפיד שאמר עילויים, יש עוד אמרות, יש עוד דברים. יכול להיות שיש ויכוחים בינינו, אבל עשר המילים שכתובות בחוק-היסוד הזה אמורות להיות מוסכמות על כל חלקי הבית. אולי לא על הסיעות הערביות, אבל חוץ מהסיעות הערביות אין לזה שום הצדקה הגיונית, מוסרית, תרבותית. כלום. ועל זה אנחנו קוראים בהפטרה: "ידע שור קֹנֵהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן". הרי אף אחד מאיתנו – אנחנו חיים פה על ניסים. אפשר להתלונן על המצב, אפשר להגיד שהמצב כן טוב, פחות טוב, יותר טוב, אבל אנחנו חיים פה, במזרח התיכון, במציאות הזו, בארץ ישראל, על ניסים. אנחנו חיים כאן בזכות התנ"ך, אנחנו חיים כאן בזכות התורה, אנחנו חיים כאן בזכות מסוימת.

את המינימום הזה – עזבו, בין כה וכה יש בחירות עכשיו. כולם יוצאים לבחירות. זה לא מפיל ממשלה, לא מפיל ממשלה, אפשר ללכת, אפשר להתווכח פוליטית. אבל על עשר המילים האלה – את השורה השנייה הורידו כבר, החליטו שמורידים אותה, את השורה השנייה – על הדבר הזה, המינימלי, על זה אנחנו לא יכולים להסכים? "ידע שור קֹנֵהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן". מה זה המינימום הזה? איך אנחנו נמצאים פה? בזכות מה אנחנו נמצאים פה? אלפיים שנה לא היינו פה. מה החזיק אותנו כעם? כשאנחנו נמצאים פה, מה מחזיק אותנו כעם? נשיא ארצות הברית, שיכול להתהפך יום לפה, יום לשם? יושב-ראש בית נבחרים או חבר בית נבחרים שברגע אחד נעלם? הרי גם – אני בטוח, מיכאל, ואני בטוח שגם את, אין לי ספק שאתם מבינים שבסוף יש הקדוש ברוך הוא.

חברת הכנסת, סליחה, חברת הכנסת עדי עזוז. יש מינימום של הבנה שיש הקדוש ברוך הוא שמשגיח עלינו. "ארץ אשר - - - עיני ה' אלוהיך בה מרֵשִׁית השנה ועד אחרית שנה". אז תתווכחו על כאלה, על כאלה, כמה, מי, מה, אבל קודם כול – על הערך הזה, על זה אתם מתווכחים?

מתברר, לצערי, שכל מה שאמרתם עד היום לא היה נכון. כי עכשיו זה המבחן. הרי לא הביאו לפה חוק עכשיו, זה לא חוק המעצרים, לא הביאו לפה עכשיו חוק לפטור תלמידי תורה. מתברר שרימיתם – את עצמכם, לא אותנו. אנחנו ידענו, אבל רימיתם, לא התכוונתם לזה בכלל. כשאתם שמים כיפה ובאים לכותל ואומרים שיש לכם ערך – כלום, רמאות, לא התכוונתם לזה.

עכשיו זה המבחן. ולמה אני אומר שעכשיו זה המבחן? עוד פעם, כי זה המושב האחרון, זה השבוע האחרון. אתם יודעים שזה לא יפיל ממשלה. חוק דרדלה, עשר מילים – על הדבר הזה אתם אומרים לא? זאת אומרת שעד היום רימיתם. עד היום, כל מה שאמרתם לנו – אנחנו מסכימים, אבל; אנחנו חושבים, אבל; אבל צריך שוויון, צריך נטל, צריך – כל זה היה סתם. עבדתם עלינו, לא התכוונתם לזה. איפה יהיה המבחן? היום פה ב-21:00. מי שירים את האצבע יגלה שהוא לא התכוון לאף מילה שהוא אמר. הוא התכוון שניעלם.

ויש לי חדשות בשבילכם. אמרתי את זה הבוקר בתפילה: "לא ימושו – מפי זרעך ומפי זרע זרעך - - - עד עולם". הקדוש ברוך הוא יודע לשמור. אנחנו נעשה את המאמצים שלנו, הוא ישמור על התורה שלו. לא יעזרו לכם כל המאמצים, לא ניעלם. עולם הישיבות לא ייעלם. עולם התורה לא ייעלם, הוא ימשיך להתקיים. אבל חבל לי עליכם שאתם תהיו בצד הלא-נכון של ההיסטוריה. תודה רבה, אדוני.