הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, יש המתגאים בכנסת הזאת, ובמיוחד בממשלה הזאת, שהכנסת הזאת והממשלה הזאת ממלאת את ימיה. כל הכבוד.

אבל, ויש פה אבל אחד גדול גדול, שכולנו, כל אחד, כל אזרח, צריך לשאול: במה הכנסת הזאת, הממשלה הזאת, מילאה את החיים של האזרחים? אתם רוצים לשמוע? אני אתחיל בחברה הערבית. 161 נרצחים. אנחנו עדיין חצי שנה – כן, 161 נרצחים ונרצחות, מתוכם עשרה נרצחים מתחת לגיל 17, כלומר ילדים, מתוכם 13 נשים, מתוכם חמישה על ידי המשטרה. היו במרדף, נכון, אבל אפשר לכוון לרגל אם יש עבירה והוא בורח, לא יודעת מה – לא לראש, לא לחזה, במטרה להרוג מלכתחילה.

אז זו הממשלה, כן, זו הממשלה שמפקירה את האזרחים שלה. זו האחריות של השר הכושל שאחראי לביטחון האזרחים. כן, זו האחריות שלו לאסוף את הנשקים. קשה לשמוע את זה, אבל זאת האמת וזאת המציאות המרה, ואנחנו משלמים יום-יום. אנחנו מדברים על הנרצחים ועל הנרצחות. מה עם המשפחות? מה עם אלה שעוברים בכביש ומקבלים כדורים ורואים את מה שהם רואים? מי שואל עליהם? האם הם מקבלים טיפול? האם מישהו חושב לשאול מה שלומם? קשה להודות באמת. אני יכולה להבין, אבל לא יעזור דין וחשבון, מי שאחראי לאזרחים זה המדינה. מי שאחראי לביטחון של האזרחים זה המדינה, זה השר; זה הבעל של הבית, שהוא ראש הממשלה, שצריך לתת דין וחשבון קודם כול לאזרחים, קודם כול לאזרחים.

תמשיכו לצעוק מפה ועד להודעה חדשה, אני יודעת שאין פה אף אחד שישמע, כי אתם לא רוצים לשמוע ולא לקבל, ובגלל זה גם לא יהיה טיפול לבעיה הזאת. אנחנו יודעים מתי יהיה טיפול. מדיניות משנים כשמשנים את האנשים שיושבים במקום של ההחלטה. והיום קרב, בעזרת השם, ויהיה משהו אחר במקום הזה.

אז במה החיים שלנו מלאים חוץ מפשיעה ורצח? בעוני.

השר גולדקנופ, אתה יודע ש-38% מהילדים החרדים הם עניים? אתה יודע ש-52% מהילדים הערבים חיים מתחת לקו העוני? של מי האחריות? על מי האחריות? מי צריך לשים תוכניות? מי צריך לדאוג לאותם ילדים ולספק להם צרכים בסיסיים כדי שיגדלו לחיים נורמליים, שיהיו אנשים עצמאיים, יוזמים, חושבים, אחראיים? מי? אתם יודעים ש-28% מהצעירים הערבים בלי מעש, בלי מסגרת לימודים, בלי מסגרת מקצועית, בלי מסגרת של עבודה? למה, כי בא להם? בא להם לחיות בעוני? אני אומרת לכם שזה לא נכון. כי אין מקום לעבוד. אין מקומות עבודה שנותנים את מה שצריך לאותם צעירים וצעירות. לא נדבר על אנשים בחברה הערבית, שהאחוז הכי נמוך בשילוב בתעסוקה זה שלהם. אין אזורי תעשייה, אין נגישות ציבורית. ואחר כך מטילים את האחריות על החברה עצמה. איפה הממשלה? אני יודעת שהיא נמצאת במקום שהיא רוצה להימצא בו ולא במקומות אחרים.

אז על מה אנחנו עוד נדבר? במה היא מילאה את היישובים שלנו? בערימות של הריסות בתים. בתים שנבנו אחרי מאמץ של חיים שלמים כדי שתהיה קורת גג לאותם ילדים, או לאותו זוג שמתכוון להקים משפחה – בן יום ובן לילה באים והורסים, לפעמים על כל מה שיש בבית. לא מאשרים הרחבת תוכניות מתאר, לא נותנים מגרשים. בערבית יש פתגם שאומר: (אומרת בערבית: החמות אומרת לכלתה: תאכלי עד שתשבעי, רק שימי לב, את מה ששלם אל תחלקי, ואת מה שמחולק, אל תאכלי). ככה גם הממשלה: לכו תעבדו, תצאו ממעגל העוני, אבל אנחנו לא נרחיב את תוכניות המתאר ולא נחלק לכם מגרשים כמו בשאר המקומות, ולא, ולא, הרבה לא. גם נאפשר נשקים לעבריינים ולמשפחות הפשע, וגם נאפשר אבטלה, נעשה שתהיה אבטלה ולא נקדם תוכניות בתוך החברה הערבית כדי שתישארו באותו מקום, אבל אל תבנו ללא היתר בנייה.

תגידו, ריבונו של עולם, איך זה יכול להסתדר ביחד? איך זה יכול להסתדר ביחד? ואל תגידו לי שהממשלה לא יודעת מה יש, איפה יש וכמה יש, כולל נשקים. כן, כולל נשקים. ועוד דבר, אתם יודעים במה מילאה הממשלה הזאת את החברה הישראלית כולה, ערבים כיהודים? בשנאה, בפילוג, בשיסוע. היום קרה מקרה שבעיניי, בעולם מתוקן היה אמור להיות הפוך לגמרי. צעירות, אפילו לא מלאו להן 18, מיישוב ערבי – כמובן שאין בו פארק; פארקים זה לא לערבים, שתבינו, וגם אסור להיכנס לפארק בתוך יישוב יהודי – נכנסו לפארק ביישוב שכן בגליל. תחילה הביאו להן את הכלב, ואחר כך הביאו את המאבטחים וזרקו אותן החוצה. הן ישבו שם, לא הפריעו, לא עשו רעש, כלום. רצו לשבת ולנשום אוויר אחרי מבחן. זה מה שהן רצו, להתאוורר.

אז קודם כול, אני רוצה להגיד לבנות האלה: (אומרת דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: לבנות הערביות שהיו בפארק היום, אני רוצה לומר להן: ליבנו איתכן. האימה שחוויתן – תהיו בטוחות שיש לכן זכות להיות בכל מקום, ולזכות בביטחון. בנוגע לזכות הזו, אתן צריכות גם למלא את החובה שלכן כדי שנוכל לקבל את הזכות הזו. המדיניות שקורית היום חייבת להשתנות, והיא תשתנה בבחירות הבאות, ב-27 באוקטובר.)

ברשותך, רק משפט אחד. (אומרת בערבית: ב-27 באוקטובר הבחירות. שינוי המדיניות מגיע על ידי שינוי הממשלה. נצא להצביע כולנו, הצעירים והצעירות, המבוגרים והקטנים. ננצל את זכותנו, כמו שצריך. תהיו בריאים.)