הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, עלה לפה יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ ואמר לי: מה יש לך, מירב, נגד לומדי התורה? נכון, אופיר? אתה שומע אותי? אני יודעת שאתה שומע אותי.

יפה. אתה כבר רגיל אליי, למרות שבקרוב מאוד כבר לא, בקרוב מאוד לא נצטרך לדבר כל שבוע. בקרוב מאוד אתה תלך לעסוק בענייני הפריימריז שלך, ואנחנו, כמו כל מדינת ישראל, נצא לקמפיין. אבל מכיוון שיש לנו שלוש וחצי שנים – ניר, חבל שאתה מפריע לנו כאן, אבל בסדר, אני רואה.

לא, מסתבר שגם אצלכם האירוע לא ממש מתכנס לפריימריז, אם נשאל את דוד ביטן, שהיום ראש הממשלה אמר לו: לך תהיה ראש ממשלה, נראה כמה מנדטים תביא. בוא נגיד שהדמוקרטיה שלכם בסכנה, אבל מכיוון שכל יום אתם מסכנים את הדמוקרטיה, מה היא עוד מפלגה בסכנה.

עכשיו תראה, עלה לפה אופיר כץ ואמר לי: תראי, איך את מתנגדת לחוק-יסוד: לימוד התורה? הרי את למדת בבית ספר דתי. והוא בא – את יודעת, יש קטע, פנינה, שכאילו באים ואומרים: איך אתם, איך אתם נגד לימוד תורה? אז קודם כול, אנחנו לא נגד לימוד התורה. אפילו אני, וגם את, לדעתי – אני עשיתי חמש יחידות בתושב"ע, תורה שבעל פה. גם את למדת בבית ספר דתי, לא? חמש יחידות עשיתי לבגרות.

ואללה, קיבלתי 100, כן. מאוד אהבתי תושב"ע.

כן, בר-אילן בנתניה – אגב, אחד מבתי הספר הטובים בנתניה. עשיתי שם תושב"ע. גם פנינה עשתה. ואני אגיד לך את האמת, יעל, מכיוון שאת מאזינה לי, לא חשבתי שצריכים לממן אותי בבית הספר שלמדתי בו תושב"ע.

הלם. לא מימנו לי את הלימודים. להפך, אימא שלי שילמה לי על חוגים, אימא שילמה את תשלומי ההורים, והיא לא שילמה לי על לימודי התושב"ע. לכן, קודם כול בשביל אופיר, אני מאוד אוהבת את לימוד התורה. אגב, אתה למדת בבית ספר דתי?

עזוב גן, גן זה – כולם שולחים את הילדים, כולם שולחים את הילדים שלהם. הלאה, הלאה, תתקדם איתי לחטיבה, תתקדם איתי לתיכון. סבבה, אתה רואה - - -

אתה רואה, לא תאמין – לליכודניקים אין בעלות - - -

מעון דתי. אגב, יש מלא הורים חילונים ששולחים את הילד לגן דתי, שידבק בו, שיידבק בו הדלקת הנרות. אין בעיה.

אני המשכתי בבית ספר דתי. אגב, בוא נגיד, לא עפתי על ההחלטה של אימא שלי, לא עפתי על ההחלטה הזאת. אני אהבתי ללכת לים בשבת, אני מודה, אז הלכנו ברגל. מכיר את זה מנתניה? אתה הולך ברגל לים. סבבה. אבל למה אני מספרת לך את זה? ינון, אתה פספסת את זה שקיבלתי 100 בתושב"ע, חבל שלא הקשבת – תורה שבעל פה.

אני אגיד לך, גם יוסי טייב הצטרף.

וכשלמדתי תושב"ע מאוד נהניתי. תקשיב, יוסי, לא מימנו אותי בלימודי התושב"ע.

יכול להיות נחמד. למה שלא יממנו אותי בלימודי התיכון, שייתנו לי קצת דמי כיס על התושב"ע? מה, לא מגיע לי?

מדהים. אגב, היה לי בית ספר נהדר – למה אתם הולכים בשיא שלי? הרי אין לנו לימוד תורה, אנחנו לא אוהבים את התורה. מסתבר שגם ביש עתיד אוהבים את התורה. זה קצת לא נוח.

אבל תראה איזה קטע – אני אספר לך את המשך עלילותיי בבר-אילן, המשך עלילותיה של מירב בבר-אילן. לאחר שסיימתי את לימודי התושב"ע פלוס – אגב, את לא תאמיני, למדתי גם תושב"ע, גם מתמטיקה, גם אנגלית, גם אזרחות.

לא. הצלחתי לשלב, לא תאמינו, בין לימוד תורה ללימודי ליבה.

אשת חיל. האמת? לא, לא כזה, כולם עושים את זה.

כולם עושים את זה. בשבת, אני מודה, הלכתי לים. אני מודה. גדלתי בבית מסורתי, של קידוש. אתה יודע, פעם היה את זה, וגם היום יש את זה.

אבל רק כדי לסכם לכם את אירוע התיכון שלי, כי יש לזה המשך, למדתי את לימודי הליבה, למדתי את לימודי התושב"ע, והאמת? יצאתי בסדר; יש שיגידו פחות. אני חושבת - - -

גם סיימתי את התיכון בתעודת בגרות מצוינת. תשמע, סימון, כשסיימתי את לימודי התושב"ע, מכיוון שלמדנו רק בנות בכיתה – כן, כן, ביש עתיד, לא תאמין, יש אנשים שיש להם כבוד למסורת. אגב, גם סימון כמוני, אבל אתה מכיר אותנו.

יפה. כשסיימתי את לימודיי, רוב הכיתה שלי הלכה לשירות לאומי – בכל זאת, בנות וזה. אני, אימא שלי אמרה לי: את תבחרי, ואני בחרתי בצבא. זאת אומרת, הטכנולוגיה קיימת, ללמוד תושב"ע וללכת לצבא. זו לא אשת חיל, זה ממש פשוט. והלכתי לצבא והתגייסתי, ושמו אותי בגולני. אגב, גם צריך לומר שבהתחלה פחות התחברתי, אבל זרמתי עם זה, ולימים, לא תאמין, אפילו חתמתי קבע. גם פה הטכנולוגיה קיימת. אני מזכירה לך, למדתי תושב"ע חמש יחידות בכיתה של בנות.

בבית ספר דתי. הלכתי עם חצאיות. שמרנו מסורת בבית, תשמע קטע, וגם הלכתי לצבא. ועכשיו אני רוצה להכניס כוכבית – לא לשכוח, חברים: לא מימנו אותי, גם לא בצבא. והאמת שלא היה לי הרבה כסף, יעל. לא היה לי. אבל מה לעשות? הרגשתי מחויבות לעם שלי, הרגשתי מחויבות ללמוד בבית ספר דתי, לשמור על המסורת, וגם להתגייס לצה"ל, ואפילו להיות קצינה, ואפילו סיימתי גם את קורס הקצינות בהצטיינות. אגב, הייתי מופתעת, לא האמנתי שיבחרו בי.

זה נכון. אגב, היא חובבת את הז'אנר. יכול להיות שהיא צופה בנו עכשיו, אין לדעת.

למרות שהיא גם אוהבת חדשות וגם רוקדים עם כוכבים, אז לא יודעת איך זה ישתנה.

רוקדים עם כוכבים?

יפה. אז למה אף אחד מכם לא מסוגל לבוא לפה ולהגיד: תתגייסו לצבא? למה? למה זה מסובך? תראה, אפשר ללמוד תושב"ע, אפשר ללכת לצבא, אפשר לא לבקש קצבאות מהמדינה, והכול סבבה, ואתה יוצא בסדר גמור.

אני רוצה להגיד לך עוד משהו. כשאתה בא ועושה חוק-יסוד: לימוד תורה, ובאותה נשימה – ועכשיו אני רצינית – מתעלם מאזהרות הרמטכ"ל, מה אתם עושים?

לא, תמיד אני בן אדם רציני, פשוט אני מוסיפה קצת הומור וקוריוז. אתה יודע, בכל זאת, אנחנו פה שעות, רק התחלנו, בוא.

למה אני אומרת לך את זה? כי הרמטכ"ל כתב מכתב מאוד רציני, אגב, והרמטכ"ל, צריך לומר, אמר על חוק המעצרים – כי מילא לימוד תורה, אבל יש לנו את חוק המעצרים, שגם עליו אני אדבר. מה הוא אמר בחוק המעצרים? קראת את המכתב של הרמטכ"ל?

הוא נתן heads up, הוא נתן אזהרה.

אל תדאג, לחוק המעצרים יש לי נאום בן 40 דקות.

אל תדאג. למה אני מספרת לך את זה? כי יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט – לא אנחנו, חלילה – אמר שהצבא לא התנגד. אני לא יודעת באיזה חללית בועז נמצא, אבל הצבא התנגד. ושי טייב, שהוא תת-אלוף, ישב ואמר שהכלי לעצור זה כלי מצוין. יכול להיות שבגיל מסוים השמיעה קצת לא כמו שהייתה בעבר, זה קורה. גם לי, אגב, אני לא שומעת טוב, אני לא רואה טוב; בסדר, אחרי גיל 40 זה קורה. אחרי שיולדים, אגב – אתה לא יודע איך זה – זה קורה, החושים קצת נשחקים. אז יכול להיות – אולי הוא יגיד אחרת – שבועז ביסמוט לא שמע את שי טייב, הוא לא שמע.

לא. אוקיי, אז אם הוא שמע, איך הוא אמר – הרי שי טייב אמר שהמעצרים הם כלי אפקטיבי, אז למה אתם נותנים יד גם לחוק המעצרים? ולמה רגע לפני שהכנסת מתפזרת? במקום להביא ניקוי שולחן שמקובל על כל יושבי הבית.

את מה אתה מנקה, את המחויבות שלכם להתגייס לצה"ל?

אני באמת שואלת אותך - -

- - למה אף חבר כנסת חרדי לא מסוגל לעלות לפה ולהגיד לפחות את המינימום, שמי שלא לומד תורה יתגייס?

מתי? אז תבוא, תגיד, כי אתם לא אומרים את זה.

ועובדה שאתם נותנים לגיטימציה ללא לעצור עריקים.

כן נכון.

לא, בוא. אני אומרת לך, זה לא מה – אגב, מתי הבוס שלך, דרעי, אמר משהו על זה?

איפה דרעי?

אבל איפה דרעי? למה הוא בורח? הוא כמו אישה בורחת מבשורה, אריה דרעי.

רגע, אין לי זמן, ויש לי עוד מלא נושאים על סדר-היום. למה לא תביא את דרעי לפה שיגיד: מי שלא לומד תורה שיתגייס? איי איי איי, זה יסבך אותך, אה? עזוב, אבל הרב דרעי אמר – אגב, הוא רב, דרעי? הוא לא אמר.

יוסי, אתה לא מקשיב לקהל.

דרעי הוא רב?

בטח שהוא רב. מה הבעיה להיות רב?

גם אני יכולה להיות רבה, למדתי חמש יחידות תושב"ע.

הלאה, אני ממשיכה, חברים. אני לא יכולה להתעלם ממה שקורה בליכוד.

סליחה, אני סיימתי איתכם. במעצרים אני אמשיך איתך. אני רוצה לדבר על מה שקורה בליכוד. חגיגת הפריימריז כנראה לא תהיה כמו בעבר.

לא, לא, למה? אני מדברת. לא, ממש לא. חגיגת הפריימריז – ביבי חתך את הפריימריז ואמר: אני רוצה שריונים. אם כל כך טוב לו עם הרשימה, למה ביבי צריך שריונים? משהו קרה ברשימה של הליכוד שלא בא לו טוב – שלמה קרעי, מאי גולן, סילמן. איך נפלה עטרת ראשנו על סילמן. איך סילמן לא תהיה ברשימה בכנסת הבאה?

מה נעשה בלעדיה? איך קמים מכאן, סימון? הרי היא הייתה טובה עד הסוף, מה, לא מגיע לה עוד קדנציה? ככה, קדנציה אחת?

שמוליק כבר לא משפיע כמו שהיה. בוא נגיד שכבר לא עונים לה לטלפונים.

לא. זה לא נעים להיות עידית סילמן היום. לא שאכפת לי, כן? באמת, היא הבן אדם האחרון שמעניין אותי. אמר לי פעם ליכודניק בכיר שאתה ואני מכירים, אסור לומר פה את שמו: מירב – אה, אתה עוד פה? אתה פה, אז תקשיב.

אחרי זה אני אגיד לך בסוד. ליכודניק בכיר אמר לי: מירב, מתחת לגלגלים של האוטובוס של ביבי אין מקום, כבר כל כך הרבה ראשים נדרסו. עכשיו מי הולך להיכנס מתחת לגלגלים, אתה יודע? סילמן – כבר דיברנו; אמסלם – כבר דיברנו.

מאי גולן – כבר דיברנו, כל החמישייה; שלמה קרעי – דיברנו.

יפה, אתה תלמיד מצטיין. מי שהולך להימחץ תחת גלגלי האוטובוס של ביבי הוא דוד ביטן, ידידי.

חבל שאתה מפספס.

יוסי טייב הוא לא עידית סילמן. הוא יכול ללכת לישון, לקום ביום של הבחירות, לשים חליפה ולבוא. ראית פעם עמדה של ש"ס בכניסה לקלפי? יש קמעות כאלה. הולכים, מצביעים, מה רע – עזוב אותך, שם חליפה, בא. מי לא ישים חליפה? ביטן. יש בעיה. זה כואב לנו.

כי הוא בן אדם טוב, ביטן. אתה לא מאמין, היום הוא קיבל כתבה אוהדת בדה-מרקר.

כן, כן, מה שאתה שומע. לדעתי, זה חיסל אותו סופית, אני רק אומרת.

למה עכשיו? למה? הוא הלך, מה הוא אמר לביבי? הוא אמר לו: תן לי, תן לי את האפשרות להבין – לא, אין מה לעשות, יש בן אדם אחד והוא מחליט. ואז הם באים ועושים לך נאומים על דמוקרטיה וכמה שהם דמוקרטים. אז בואו נגיד שהם לא דמוקרטים.

עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו אחד בדקות האחרונות שנותרו לי. יש כאן כמה חברי כנסת בקואליציה שהבינו את גודל האירוע והבינו שהם גם אוכלים את הדגים המסריחים וגם מגורשים מהעיר. אתה מכיר את המשפט הזה?

הם גם יצביעו על חוקי השתמטות וגם יגרשו אותם מהמפלגה. עכשיו, מה יגיד, נגיד, חבר שלך, אלי דלל, כשיחזור הביתה לנתניה? הרי אין לו סיכוי.

יפה. מה הוא יגיד להם? גם הצבעתי על ההשתמטות, וגם אני לא בא – מילא היו מבטיחים לך - - -

מה תגיד? מה תגיד לאחים שלך?

מה, מה תגיד להם?

תראה, אני אגיד לך את האמת. בסוף, אני אגיד לך את האמת - - -

בסוף יש כאן חברי כנסת ציונים, בוא, יש אנשים ציונים, והם יצטרכו להצביע על חוקים שהם אנטי-ציוניים.

כן, הם אנטי-ציוניים, מה לעשות? מי שאוהב את המדינה לא מצביע על השתמטות. מי שאוהב את המדינה לא מאפשר לעריקים לשבת בבית. מה לעשות? זה אחת ואפס, אפס ואחת, אתה מבין? אין דבר כזה לבוא ולהגיד שאני יושב פה במליאה רגע לפני פיזור הכנסת, ולמרות זאת - - -

אנחנו מדברים.

ראית? כי הוא איתי.

בבקשה. אין להם, הם הלכו לנוח, יבגני. יבגני, הם הלכו לנוח, אין להם כוח.

מה יהיה ביום שלישי ב-24:00? מה יהיה ברביעי ב-24:00?

מה זה? תראה מה נשאר מכם. שלוש וחצי שנים אתם פה - - -

שלוש וחצי שנים, מה העברתם? מה העברתם? מה נתתם? מה עשיתם? שלוש וחצי שנים, מה אתם עושים? תגיד. רבים אחד עם השני? מה אתה עושה?

שנה וחצי ביבי מחזיק את הכנסת כבת ערובה. אתה אפילו לא מחוקק חוקים כבר שנה וחצי. אין לכם חוקים בטרומית. אין לכם, נשמה.

אין לך. אז למה אתה יושב פה? למה אתה יושב פה?

למה? תראה איזו ערמה של חוקים קיבלנו. קיבלנו ספר. הלוואי שכל כתב פוליטי ייקח את ספר החוקים שהקואליציה הניחה ויעשה טבלה הכי פשוטה, אתה שומע? הכי פשוטה – כמה חוקים שמה הקואליציה – כמה חוקים עברו. בוא נגיד, אני לא צריכה מכם יותר מדי זמן, כי לא יעברו הרבה חוקים של הקואליציה, כי מה לעשות, אין מקום לכול, כשאתה מביא כל כך הרבה חוקים גרועים אחד אחרי השני.

תראה, תמיד היה ניקוי שולחן, תמיד היה חוק אחד, שניים, בעייתיים. כאן יש שישה חוקים בעייתיים; שישה חוקים שהם קטסטרופה; שישה חוקים שהם סכנה לדמוקרטיה הישראלית; שישה חוקים שהם סכנה ללכידות הישראלית; שישה חוקים שהם אנטי-ציוניים. אנטי-ציוניים. והקואליציה, הימין מלא מלא, זאת שכל היום מדברת על חיילי צה"ל, חיילי צה"ל הגיבורים, מה עושה? שמה להם אצבע בעין, יורקת להם בפרצוף. אתה לא יכול להיות חבר כנסת ציוני ולתת יד לחוקים האלה.

ולכן התחלתי, אגב, בקטע הדתי, כי אתה לא יכול להיות איש דתי ולהגיד שלא יעצרו עריקים. אתה לא יכול לדבר על חוק-יסוד: לימוד תורה ולהתעלם מזה שהצבא זקוק ל-12,000 חיילים. אתה לא יכול לדבר על חוק לימוד תורה ולהתעלם מהפצועים ולהתעלם מהמשפחות השכולות, שזעקו מדם ליבן בתוך הוועדה ואמרו: מה אתם עושים?

אני רוצה להגיד לחברי הכנסת הציונים שעוד נותרו בקואליציה: מה אתם עושים? מה אתם עושים? למה אתם מביאים לנו את החוקים האלה? למה לא להביא חוקים שיעזרו לאזרחים? למה לא להביא חוקים שיקדמו את המדינה הזאת למשהו? אני אומרת לך בתור מרכזת האופוזיציה, יש חוקים טובים. צריך לפשפש, צריך להפוך, אבל יש. החוקים האלה ילכו לפח. עכשיו, אני אגיד לך משהו לסיום, כי עליזה פה בסטרס – אבל זה לא מפריע לי, יש לי מלא מה לומר. מצידי לדבר גם שעתיים, ועוד כשאתה יושב איתי פה, בכלל. אני רוצה להגיד לך משהו אחד.

עשיתי הרבה ניקויי שולחן. א. אני אוהבת לנקות את הבית, את יודעת, עליזה. זה התחביב שלי. אני, בניגוד לכל השרות שלך, שיש להן עוזרות, אני מנקה את הבית שלי בעצמי. תשמעי, אני אוהבת לנקות שולחן, תמיד אהבתי לנקות שולחן. אריאל, כמה מנקים שולחן - - -

אין בעיה, נשמה. לא, אני אוהבת לנקות את הבית שלי, אני לא אוהבת של אחרים.

תמיד ניקיתי שולחן. מ-2015 אנחנו מנקים שולחן, אבל השולחן הזה הוא באמת כל כך מטונף, שגם אם תעשה עליו אקונומיקה, לא יעזור, כי החוקים האלה, אחד אחרי השני, הם חוקי – אתה מבין אותי, אה? היא לא יכולה להגיד את זה בקול רם, שיבואו ויגידו לי: את לא ממלכתית.

ועוד מילה אחרונה לכל חברי הקואליציה, לא הח"כים אלא התומכים שלהם. כל הזמן הם כותבים לי: תכיני קורות חיים. מה תעשי בכנסת הבאה? את כבר לא בכנסת הבאה. כאילו, כן, אתה מבין? כאילו אני חברה של בצלאל סמוטריץ', במפלגה שלו. אני לא. אני לא. ברוך השם, יש לנו מנדטים. אז אני רוצה להגיד לכל המודאגים: 1. אני כנראה אהיה בכנסת הבאה, אוקיי?

אני כנראה. אני אוהבת "כנראה". אני לא עפה על עצמי, אני לא מירי רגב, אני כנראה. אבל העובדה שאם אתם חושבים שלרגע זה מזיז לי – זה לא מפריע לנו; אפילו לך, אני מניחה. זה לא מפריע לנו. כי מה שלא נעשה ואיפה שלא נהיה, אנחנו נשרת את עם ישראל. עשיתי את זה כשהלכתי לצבא כשכמעט אף אחת בכיתה שלי לא הלכה. עשיתי את זה כשכולם הלכו להיות עורכי דין מעולים במשרדי עורכי דין ואני הלכתי ופתחתי מרכז לנוער בסיכון וקיבלתי 5,000 שקל משכורת; חברים שלי, 20,000–30,000 וקיבלתי 5,000, אבל עשיתי את זה בשביל המדינה, עשיתי את זה כי אני מאמינה במדינה הזאת. אבל המדינה הזאת ומה שנותר בה, הדבר הכי הכי חשוב, אתה יודע מה יהיה? זה שבפעם הבאה שתהיה פה קואליציה היא באמת תעשה ניקוי שולחן ותביא חוקים טובים, אמיתיים, למען אזרחי ישראל.

אלה היו 20 הדקות שלי. אני יכולה כמובן עוד להמשיך, אבל בשביל עליזה אני ארד.