קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת שנמצאים, אני תוהה, פינדרוס, על הנאום שלך. ישבתי פה ושמעתי אותך מדבר, ויצא לנו גם שעות – לא יודעת אם לשמחתנו או לצערנו – יצא לנו שעות על גבי שעות בשבועות האחרונים לשבת בוועדות ביחד. אני ישבתי וכאבה לי הבטן ונחמץ לי הלב. למה לדבר אלינו ככה?
איפה – אתה יודע, אתה אומר: התורה, התורה, התורה. אותי סבא שלי לימד: דרך ארץ קדמה לתורה. אנחנו יושבים פה, אתה משתלח בנו על חוק-היסוד, אתה אומר: חוק דרדלה, שורה. אני, אם הייתי רוצה להעביר חוק שאני יודעת שהוא אמור להיות טוב – אגב, מה זה אין בעיה בתורה? על זה – מסכימה איתך. מסכימה עם הרבה דברים שאמרת בנאום הזה, על זה שזה הבסיס שלנו וקיומנו. אבל למה להשתמש בתורה כדי להביא כל כך הרבה שנאת חינם לבית הזה?
אם אתם מתכנסים בוועדה – פינדרוס, אני מדברת איתך בשיא הרצינות – ישבנו בוועדות ביחד, ראית את הלומי הקרב, ראית מה זה גרם להם, ראית התקפים פוסט-טראומטיים שלהם תוך כדי הדיון. היית שם, היית, ראית את זה במו עיניך.
מה זה "הם קיבלו את החוק שלהם"? גרמת להם להתחנן. לעשות להם טובה, לתת להם משהו - - -
הפוך, גוטה. זה לא עובד ככה. אתה ואני פה לא רק בזכות התורה, גם בזכות הלוחמים שלנו, מי שנמצא כרגע בגזרות ולוחם. אני מצטערת, אלו לומדי תורה שהם גם לוחמים, וחלקם לא לומדי תורה והם כן לוחמים, ויש מקום בבית הזה גם לזה, גם לזה וגם לזה. והחובה שלנו היא להגיד שיש מקום בבית הזה גם לזה, כי אנשים גם נמצאים פה ביציע.
חבר הכנסת פינדרוס, דווקא חבל לי שאתה הולך. היינו גם בדיונים רבים בהסתייגויות ביחד. אתה יודע, אפילו הבת שלי הייתה באחד הדיונים, יעיד פינדרוס. היא ילדה בת 11, ומלכיאלי ניסה להוציא ממנה מחמאות לקיש ולמירי רגב, ובסוף היא אמרה לו: אתה צודק, המדינה עוד לא קרסה, אבל זה לא אומר שהיא טובה. והתפקיד שלנו הוא לגרום למדינת ישראל להיות טובה. וגם פה עכשיו נמצאים ביציע - -
- - באמת, מכל הגוונים ומכל הסוגים. ואני מסתכלת ואומרת: זה היופי שלנו. באמת, מה שיש פה זה היופי שלנו. ודווקא בשבוע האחרון של הכנסת הזו להביא חוקים כל כך מפלגים – ואדוני סגן היושב-ראש, אתה היית שר הרווחה. אני הייתי באלו"ט כשאתה היית שר הרווחה, וגם אנחנו קידמנו חוק גדול, וכשהגעת – זה לא חוק שאתה קידמת, אתה קיבלת את החוק הזה. ואני רק רוצה להגיד: בשבוע האחרון לממשלת השינוי היית באופוזיציה, יכולת להפיל את החוק הזה.
ממש ככה, גם זכית לחוקק אותו, קואליציה ואופוזיציה ביחד, כשהיית באופוזיציה, וזכית לקדם אותו כשר בקואליציה. בבית הזה בשנים האחרונות, בממשלה הזו, הכול פה הופך לפוליטי. ילדים עם מוגבלויות – פוליטי; נשים – פוליטי; תורה – פוליטי. איך התורה הפכה לדבר כל כך פוליטי? אתם לא נורמליים. תנו לאנשים לעשות מה שהם רוצים.
אני רוצה להגיד בצורה הכי רצינית לגבי חוק-יסוד: לימוד תורה, ברמה המשפטית גרידא של האירוע. אין חוק-יסוד: שוויון. יש לנשים, למשל, יש חוק שיווי זכויות האישה. מה זה "שיווי" בעברית, אדוני יודע? גם אני לא. אתה יודע למה? אין מילה כזאת "שיווי". זה שוויון, הורידו את הנ'. שיווי, חוק שיווי זכויות האישה. אז זכויות של הנשים, הזכות לשוויון בכלל, נקבעה דרך בג"ץ. אימצו אותה בתוך החקיקה. אבל אז באים ורוצים לחוקק חוק-יסוד: לימוד תורה. זה אומר שהערך של לימוד התורה יהיה למשל מעל ערך השוויון. ניקח חוק נוסף שיש לנו, שיידון פה תכף בבית, חוק להפרדה מגדרית באקדמיה בתארים מתקדמים. מה החוק הזה בא להגיד? ואדוני באמת – ש"ס, להבדיל מיהדות התורה, מפלגה פרגמטית. החוק הזה בא ואומר שתהיה הפרדה מגדרית בספרייה, בקפיטריה.
אני שמחה שאתה אומר את זה, כי - - -
להפך, אני מאוד רוצה שהחרדים ישתלבו בעבודה. אני חושבת שאנחנו לא יכולים בלעדיהם.
זה ממש חשוב בעיניי, מה שאמרת עכשיו.
אני רוצה להגיד לך שדווקא אין לי ויכוח עם מה שאמרת. יותר מזה, אדוני מכיר אותי. בבית הזה רוב העשייה שלי זה קידום זכויות נשים וילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. אם יש אישה שרוצה ללמוד והיא לא יכולה ללמוד במתכונת הקיימת, זו חובה שלנו לשבת איתן ולמצוא להן פתרונות. זו חובתנו. זו חובתנו.
אבל בחוק הספציפי הזה המל"ג הזמין בעצמו וקיבל מחקר על המשמעויות של הפרדה מגדרית בתארים מתקדמים – גם לאוכלוסייה עצמה, שהעידה על עצמה שהיא לא רוצה את זה בתארים מתקדמים, כי זה פוגע בהכשרה שלה. גם עלה שהתואר שלהן שווה פחות, מייצרים להן תואר סוג ב', והן לא רוצות. צריך להגיד, זה הרוב. רגע, אדוני, תכף אתה.
פה ביחסי הכוח לך יש יותר זכות להשיב ממני. תכף תשיב. אבל דווקא בגלל הדבר הזה אני רוצה להגיד: החוק, אפשר לבנות אותו כחוק טוב. ואתה, אדוני, היית יושב-ראש ועדת החינוך, ואני יודעת, כי אז אני גם הייתי באלו"ט, וישבנו על תיקון לחוק החינוך המיוחד. אני חושבת שאתה ואני יכולים להגיד בכנות שהתיקון הזה שעבר הוא בכייה לדורות. המטרה שלו הייתה מטרה טובה, אני רק רוצה להגיד, הייתה לו מטרה טובה – לשלב תלמידים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך – אבל זה שלא הקשיבו מספיק לארגונים ולהערות האזהרה הוביל לזה שמשרד החינוך פשוט גרם להסללה לחינוך המיוחד.
והחוק של ההפרדה מגדרית באקדמיה, לצערי, זה בדיוק אותו סיפור חוזר על עצמו. אף אחד לא אומר לא לתת הזדמנויות, אף אחד לא אומר לא לתת בחירה למי שרוצה. החוק במתכונתו הנוכחית הוא הרי אסון. לא צריך להפריד. יותר מזה, אני הייתי בכל הדיונים, ואני אגיד לך, אדוני, בדיוק איך זה נעשה. חברת הכנסת המציעה אמרה: אני לא רוצה להפריד במרחבים הציבוריים, לא בקפיטריה, לא. היא אמרה שהיא לא רוצה.
פינדרוס ויוסי טייב הכריחו אותה להשאיר את זה בחוק. בא המל"ג, מראה במחקר שלו שלא צריך להפריד במרחבים ציבוריים.
זה בר-פתרון, זה באמת בר-פתרון, אפשר לשבת ולמצוא לדבר הזה פתרון. אגב, זה גם מייצר – לכאורה אין לזה תמריצים כלכליים, אבל בפועל זה מייצר תמריצים כלכליים, כי למל"ג ולוות"ת יש אפשרות לעשות מקל וגזר לקמפוסים, לאוניברסיטאות.
אין לי אלא להסכים איתך. לא רק קלינאיות, גם מרפאות תקשורת ועובדות סוציאליות.
אני מסכימה איתך, ודווקא בגלל זה אני חושבת שהחטא הכי גדול שאני נחשפתי אליו בוועדות של הממשלה הזאת הוא האצבע בעין. כל הזמן אצבע בעין. למה אצבע בעין? הרי צריך אנשי טיפול, צריכות להיות מרפאות בעיסוק, צריך מורות, הכול צריך, אבל אפשר לשבת ולפתור. הצעת החוק להפרדה מגדרית לא פותרת כלום, ומה שלא הצליחו לעשות פה – אגב, היום לדיון הגיע שר החינוך. אתה יודע, אני כמעט שנה חברת כנסת. ביום שנכנסתי לכנסת ביקשתי דיון אחד בוועדת החינוך בנושא שבליבי, דיון על דוח ועדת שפירא. כתבתי וביקשתי מהיושב-ראש, וכשנכנסתי בכלל הוועדה הייתה סגורה, כי אתם בדיוק יצאתם מהממשלה, אז היא הייתה סגורה במשך חודשיים. ואז צבי נכנס לפתוח את הוועדה, ואז היו לו דברים אחרים לעשות בוועדה. ובאמת, תלמידי החינוך המיוחד, מה, הם בעיה של יש עתיד? הם בעיה של כולנו. ובמשך שנה שלמה - - -
זו לא בעיה, סליחה, אגב, חשוב לי לדייק את הדברים, כי הם הדבר הכי מתוק שיש. זו הזכות שלנו לתת להם פתרונות, לילדים האלה ולהורים האלה. במשך שנה שלמה היושב-ראש לא מצא זמן לעשות דיון על דוח ועדת שפירא. אחרי תחנונים ופליק-פלאקים ובאמת לוליינות, הצלחנו לקבוע דיון לפני שבועיים, והוא דחה אותו בגלל הצעת חוק להפרדה מגדרית. הוא קבע אותו להיום, דחה אותו בגלל ההנצחה לרב – סליחה שאני לא זוכרת, יש כל מיני הנצחות בבית הזה. מיכאל, אתה זוכר על איזו הצעת חוק אני מדברת?
אז מה עשה השר קיש היום בוועדה? נתן נאום על למה הוא בעצם מטפל בדוח ועדת שפירא, ולמה הוא עשה דברים כל כך נפלאים, ובממשלה הבאה הוא בעצם ימשיך לעשות את מה שעשה. קודם כול, הוא לא עשה כלום עבור תלמידי החינוך המיוחד. הקטסטרופה בחינוך המיוחד, לא הייתה כמותה, כמו שהיא נמצאת, כמו שהיא קיימת היום בישראל. ב. הדוח הזה בא ואומר להקטין את הכיתות. כל ילדי החינוך בישראל יצאו נשכרים, לא רק החינוך המיוחד. והוא מדבר על כספים. ההמלצות של הדוח בעצם מוסיפות כסף מדי שנה, אבל גם ככה היום משרד החינוך מוסיף 3 מיליארד כמעט כל שנה. אז זה בעצם להוסיף אבל אחר כך זה להוריד, וגם לתת כיתות קטנות יותר, גם לאפשר לימוד טוב יותר ולראות את המדינה.
ואני אסיים בזה שהדבר שבאמת הכי חורה באיך שמסיימים את השבוע הזה – שכולם פה שונאים אחד את השני.
1,331 מילים של עדי עזוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.