דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 417 · 13 ביולי 2026

הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

ולדימיר בליאק · יש עתיד

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, יש רגעים שבהם לא צריך לקרוא את שם החוק כדי להבין מה באמת עומד מאחוריו. אפשר לקרוא לו חוק לימוד התורה, אפשר לעטוף אותו בסיסמאות, אפשר לנסות למכור אותו לציבור כמסורת, כערכים, אבל האמת היא פשוטה: זה לא חוק לימוד התורה, זה חוק הקנייה, חוק הקנייה של הליכוד, קנייה פוליטית מבישה לעסקנים חרדים על חשבון מדינת ישראל. כי לימוד התורה אינו בעיה. התורה היא חלק מהזהות היהודית שלנו, התורה היא מקור השראה, ערכים, מוסר, אבל התורה מעולם לא לימדה שיש מי שמקריב את חייו ויש מי שפטור אפילו מהחובה לנסות. התורה לא לימדה שיש אזרחים סוג א' ואזרחים סוג ב'; את זה מלמדת אותנו הממשלה הזאת.

בימים שבהם אלפי משפחות חיכו בכל רגע לדפיקה בדלת, בימים שבהם מאות אלפי מילואימניקים עזבו עסקים, לימודים, משפחות, בימים שבהם דור שלם נושא את מדינת ישראל על הכתפיים, אתם מביאים לכנסת חוק שאומר להם: יש מי שמגן על המדינה, ויש מי שמוגן ממנה. איזו בושה. ואיפה הליכוד? איפה מפלגת השלטון? פעם זאת הייתה התנועה הלאומית; היום זו מפלגה שנכנעה לכל גחמה של דרעי, של גפני, של גולדקנופ. פעם הנהיגה, היום היא מבצעת; פעם היא אמרה או דיברה על טובת המדינה, היום היא מדברת על טובת הקואליציה. זאת לא הנהגה, זו הישרדות, וכל אזרח בישראל משלם על כך את המחיר.

אני רוצה לשאול את חברי הליכוד שאלה אחת בלבד: כשאתם מבקרים בבסיסי צה"ל, כשאתם לוחצים יד למילואימניקים, כשאתם מחבקים משפחות שכולות, האם אתם מסוגלים להסתכל להם בעיניים ולומר: כן, הצבענו היום כדי שהבן שלכם ישרת והבן של מישהו אחר יהיה פטור? אתם מסוגלים לומר את זה? כי אם לא, אל תצביעו היום על החוק הזה. כי יש הצבעות שנרשמות בפרוטוקול, ויש הצבעות שנרשמות בהיסטוריה, וההיסטוריה הזאת נכתבת עכשיו. ההיסטוריה לא תשכח את היום הזה. היא לא תשכח את מי שבחר בשוויון מול מי שבחר בפוליטיקה מושחתת.

אני אומר גם לציבור החרדי: אנחנו לא נגדכם, אנחנו רוצים אתכם איתנו. אנחנו רוצים לראות יותר חרדים בצבא, אנחנו רוצים לראות יותר חרדים בשירות הלאומי, באקדמיה, בהייטק, יותר חרדים בשוק העבודה, יותר שותפות, פחות הפרדה. אבל הממשלה הזאת עושה בדיוק ההפך – היא כולאת דור שלם בתוך פוליטיקה של פחד. היא מספרת לצעירים חרדים שהדרך היחידה לשמור על הזהות שלהם היא לא להשתלב, וזאת טעות, זה שקר, זה עוול גם כלפי הציבור הזה. כי ישראל צריכה היום את כולם, ולא רק במיסים ולא רק בבחירות – גם באחריות, גם בשירות, גם בבניין המדינה.

חבריי חברי הכנסת, אפשר להשיג רוב להצבעה המבישה הזאת. אולי גם תצליחו. אפשר להעביר את החוק, אבל אי-אפשר להעביר את תחושת העלבון והכעס שהציבור הישראלי, או חלקים רחבים מאוד בציבור הישראלי, מרגישים היום. אפשר לכפות משמעת קואליציונית, אבל אי-אפשר לכפות אמון. הציבור כבר מבין שהממשלה הזאת הפסיקה להנהיג. היא רק שורדת, והיא שורדת באמצעות ויתור אחרי ויתור, כניעה אחרי כניעה.

אבל יש גם חדשות שבקואליציה אולי פחות ישמחו לשמוע. הציבור הישראלי השתנה. אחרי 7 באוקטובר הציבור מבין יותר מתמיד שאין ביטחון בלי שותפות, ואין שותפות בלי אחריות, ואין אחריות בלי שוויון. ולכן התיקון כבר בדרך ולא ניתן לעצור אותו – לא בחוק, לא בהצבעה, לא במשמעת קואליציונית ולא בעוד דיל קואליציוני. כי יש דור חדש, דור חדש של ישראלים, דור שלא מוכן לקבל קומבינות ושחיתות, דור שלא מוכן לקבל אפליה, דור שלא מוכן לוותר על המדינה שלו.

הדור הזה מנצח. אנחנו ננצח. אנחנו נחזיר את השוויון, נחזיר את האחריות, נחזיר את המנהיגות, ואנחנו נקים כאן ממשלה שלא נכנעת לשום מגזר אלא מחויבת לכל אזרח, לכל אזרח, לכל הציבור הישראלי. אנחנו נקים ממשלה שמכבדת את לומדי התורה, אבל מכבדת גם את משרתי המילואים ואת לוחמי צה"ל ואת מעמד הביניים הישראלי, שמחזיק את המדינה בחיים גם בשגרה וגם בחירום. אנחנו נקים ממשלה שמאמינה בשותפות ולא בהשתמטות. אנחנו נקים ממשלה שמאחדת את העם במקום לסחור בו. אנחנו נקים ממשלה מתפקדת, ממשלה שתוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. והיום שזה יקרה, היום הזה מתקרב בצעדי ענק. הוא קרוב יותר ממה שאולי נדמה לכם, כי התקווה כבר ניצחה את הפחד, וזה לא היה כזה מזמן, והציבור כבר בחר בדרך אחרת – דרך של אחריות, דרך של שוויון, דרך של ציונות, דרך של אחדות. וביחד, ביחד אנחנו נתקן, אנחנו נשנה את הממשלה, את הרכב הממשלה, אנחנו נשנה את סדרי העדיפויות, אנחנו נשנה את העתיד של הילדים שלנו.

בסופו של דבר זאת המטרה שלנו. למה אנחנו כאן? למה אנחנו כאן, בשביל עוד קומבינה? בשביל עוד דיל? אנחנו כאן בשביל הילדים שלנו, בשביל העתיד שלהם, בשביל שתהיה כאן מדינה טובה יותר וצודקת יותר ומשגשגת יותר. זאת הסיבה שאנחנו כאן. ואני חושב שיש פה אנשים שפשוט שכחו למה אנחנו כאן. אז אנחנו נשנה את סדרי העדיפויות ואנחנו נשנה את מה שהממשלה צריכה לעסוק בו כל יום. ולא רק נתקן ביחד – אנחנו נבנה כאן מדינה חזקה יותר וצודקת יותר ומאוחדת יותר. השינוי הזה הוא כבר בדרך, ואנחנו נעשה אותו ביחד. תודה רבה.

774 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.