תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אלה הימים האחרונים של הכנסת הזאת, של המושב הזה, ימים אחרונים לפני פיזור, ימים אחרונים לפני בחירות, ימים אחרונים לפני שהציבור ישלח את ממשלת ההרס של נתניהו הביתה. ומה בוחרת לעשות קואליציית המשתמטים של 7 באוקטובר בימיה האחרונים? האם היא רוצה להקל על החיילים? לפצות את המילואימניקים? להעביר תקציבים לצפון, לדרום, לעסקים, לפצועים, למשפחות השכולות? לא. לא. היא רצה בבליץ קומבינות כדי לקבוע עובדות בשטח רגע לפני ההפסד שלה בבחירות: חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק למניעת מעצר עריקים חרדים; עוד חוקים לתקשורת; עוד חוקים של יועמ"שית; עוד חוקים של ועדת חקירה פוליטית; עוד חוקים שיגנו על נתניהו, על המשתמטים, על השותפים ועל הקומבינה. זה הדבר האחרון שהקואליציה הזו רוצה להספיק לפני שהיא מתפזרת – לא, חלילה, תיקון, לא אחריות, לא שוויון, לא ביטחון, אלא לקבע השתמטות בחוק-יסוד.
תבינו את עומק החרפה. בזמן מלחמה, כשהצבא מתחנן לעוד לוחמים, כשהחיילים שלנו נשחקים, כשהמילואימניקים נקראים שוב ושוב ושוב למאות ימי מילואים, מאות ימים בשנה, כשהמשפחות שלהם קורסות, כשהעסקים שלהם נפגעים, כשהילדים שלהם גדלים בלי אבא, בלי אימא בבית – הממשלה לא רק שלא מחפשת איך להביא עוד אנשים מתחת לאלונקה, היא מחפשת איך לתת פטור למי שלא באים בכלל ולהכביד על מי שבא תמיד. זה לא חוק לימוד תורה; זה חוק-יסוד ההשתמטות. זה חוק שבא לקחת אי-שוויון, עוול, סחיטה פוליטית ופחדנות שלטונית ולעטוף אותם באיזשהו קלף של קדושה. הם קוראים לזה לימוד תורה כדי שאסור יהיה להתווכח. הם קוראים לזה ערך יהודי כדי להסתיר סיוע בפועל לאויב בשעת מלחמה. הם קוראים לזה חוק-יסוד כדי שבג"ץ לא יוכל לגעת.
אבל הציבור לא מטומטם. החוק הזה לא נועד להגן על התורה, הוא נועד להגן על הקואליציה. החוק הזה לא נועד להגן על לומדי התורה, הוא נועד להגן על משתמטים. החוק הזה לא נועד להגביה את היהדות, הוא נועד כדי להנמיך את הציונות.
ובמקביל הם מקדמים חוק למניעת מעצר עריקים חרדים. שימו לב – לא חוק שמבטל אכיפה נגד כל עריק; לא חוק שאומר שמעכשיו צה"ל מוותר על כל מי שלא מתייצב; לא חוק שאומר שמי שמסרב להתגייס מטעמים פוליטיים אנטי-ציוניים, שמאל קיצוני, ימין קיצוני, תומך אויב, סרבן אידיאולוגי – אז גם הוא מוגן. לא. זה חוק מיוחד: עריק רגיל יישאר עריק, עריק חרדי יקבל מטרייה פוליטית; צעיר חילוני שלא יתייצב – ייעצר, צעיר מסורתי שלא יתייצב – ייעצר, צעיר כיפה סרוגה שלא יתייצב – ייעצר, אבל בן ישיבה חרדי שלא יתייצב מאות ימים – לא, הממשלה רוצה להעניק חסינות, לתת תקציבים, תמיכות, שכפ"ץ. זאת לא מדיניות גיוס, זאת סלקציה בין עריקים.
וזה קורה באותה שעה ממש שבה אותה הממשלה מכבידה את הנטל על הציבור המשרת. מדברים על מניעת קיצור שירות, מדברים על הארכת שירות, מדברים על עוד ימי מילואים, מדברים על עוד סבבים, עוד צווי 8, עוד משפחות לבד, עוד שכירים שנשחקים, עוד עצמאים שנחנקים, עוד לוחמים שעוברים מסדיר למילואים כאילו החיים שלהם הם רק רכוש של הקואליציה. לציבור המשרתים אומרים: תחזיקו עוד, חייבים, תתנדבו, תתרמו, אסור לכם להתלונן. לציבור המשתמטים אומרים: אל תדאגו, אנחנו כבר נייצר לכם פה חוק. למילואימניקים אומרים: תסגור עוד חודש בגבול, ולבן הישיבה המשתמט אומרים: אל תדאג, נוודא כבר שלא יעצרו אותך בדרך לחתונה. לחיילים אומרים: אין ברירה, המדינה צריכה אותך, ולשותפים החרדים אומרים: אין ברירה, נתניהו צריך אתכם. זאת ממשלת סלקציה. ציונים – שמאלה לצבא, למילואים, לפציעות ולמוות; המשתמטים – ימינה, לחסינות, לתקציבים, לחוק-יסוד, לפרזיטיות.
ואז, אז הם עוד מעיזים לקרוא לזה יהדות. באמת? במלחמת מצווה, אמרו חז"ל, "הכול יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". לא אפילו חילוני מבאר שבע, לא אפילו קיבוצניק מהעוטף, לא אפילו בן הציונות הדתית, לא אפילו לוחם שכבר נמצא בסבב השלישי – הכול יוצאין. אז איך בדיוק במלחמת מצווה של מדינת ישראל מול חמאס, חיזבאללה, איראן, החות'ים, בן ישיבה לא יוצא מהכולל לבקו"ם? במיוחד כשכולנו יודעים שרבים מהם בכלל לא יושבים בישיבות. איך זה נהיה יהודי?
משה רבנו אמר לבני גד ובני ראובן: "האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה?". לא יאיר לפיד אמר את זה, גם לא בג"ץ. לא היועמ"שית אמרה את זה – משה רבנו. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" – זו כל השאלה. זו לא שאלה של שמאל וימין, זו לא שאלה של דתיים וחילונים, זו לא שאלה של תורה מול צבא; זו שאלה של מוסר יהודי בסיסי. האחים שלכם נלחמים, האחים שלכם נקברים, האחים שלכם נפצעים, האחים שלכם חוזרים הביתה אחרים, האחים שלכם מאבדים עבודה, משפחה, בריאות ונפש, ואתם תשבו פה? והתשובה של ממשלת נתניהו היא כן.
אז לא, לא עוד. החוק הזה הוא לא יהודי, הוא לא ציוני, הוא לא מוסרי. הוא הסכם הישרדות של ראש ממשלה שתלוי במשתמטים, ולכן מוכר את המשרתים. ועל הכול מנצח בנימין נתניהו, אביר זכויות ההשתמטות – האיש שמדבר על ביטחון אבל נלחם יותר קשה למען הפטור מהגיוס מאשר למען הלוחמים; האיש שמדבר על אחדות אבל בונה מדינה של שתי קבוצות, אלה שחייבים הכול ואלה שמקבלים את הכול; האיש שמדבר על ניצחון אבל בשעת מלחמה מוסר את הניצחון הפנימי החשוב ביותר – השוויון בנטל – לידי שחקנים אנטי-ציוניים. כי זו האמת. השליש האנטי-ציוני בקואליציה לא רק לא משרת, הוא גם קובע מי ישרת; הוא לא נושא בנטל והוא מכתיב את חלוקת הנטל; הוא לא שולח את ילדיו לצבא והוא מחליט כמה זמן הילדים שלנו יישארו בצבא; הוא לא מתגייס, הוא מחוקק לעצמו חסינות.
זה, כל זה קורה בימים האחרונים האלה של הכנסת, כי הם יודעים שהממשלה הזו בדרך החוצה. הם יודעים שהישראלים העובדים, המשרתים, משלמי המיסים, אנשי המילואים, ההורים, העצמאים, הלוחמים, השוטרים, הרופאים, המורים, תושבי הצפון, תושבי הדרום – כבר לא קונים את השקר הזה. ולכן אתם ממהרים: עוד חוק, עוד תקציב, עוד חסינות, עוד קומבינה, עוד פטור, עוד יריקה בפרצוף של הציבור שנושא את המדינה הזו על הגב.
הבחירות האלה קרובות, והן לא על ימין ושמאל, הן לא על נתניהו או לא נתניהו והן לא על מי ישב באיזה משרד. הבחירות הקרובות הן על השאלה הפשוטה ביותר שיש: האם תהיה כאן מדינת משרתים או מדינת משתמטים? האם מי שנושא בנטל יקבל מדינה שמכבדת אותו או ממשלה שמנצלת אותו?
והעם, הציבור, יחליט. הוא יחליט להחליף אתכם. אנחנו נחליף אתכם, ואנחנו גם נחזיר את הביחד, כי רק ביחד ננצח. תודה.
970 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.