מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עליתי לכאן היום במסגרת החוק המוצע לדבר על המציאות הקשה אצלנו בחברה הערבית, במיוחד בנגב. אני מתכוון לעניין של הריסת בתים בנגב, חלוקת צווי הריסה בכמויות, בסיטונות, בלי להתחשב לא במשפחות ולא בילדים. משאירים אוכלוסייה גדולה מאוד ללא קורת גג.
דיברנו על הרבה יישובים. במשך השנים האחרונות הייתה הריסה באום אל-חיראן בצורה קלילה, והייתה הריסה גם בוואדי אל-ח'ליל ובאום מתנאן ומערבית לשגב שלום, בכפר א-סיר. גם בעוד יישובים, כמו ראס ג'ראבא ואל-בקיעה, ממתינים להחלטות של הרשויות. פנינו לרשויות גם בעניין של ראס ג'ראבא וגם בעניין של אל-בקיעה על מנת למצוא חלופה לאזרחים, לתושבים. כאשר משרד הפנים, שר הפנים – אין שר פנים – לא יכול לחתום על הרחבת הוועדה הגיאוגרפית ולתושבים אין אפשרות ואין אופק למצוא פתרון, הרשויות מרימות ידיים ואומרות שהן לא יכולות לקבל החלטה. אז לאן ילכו התושבים? לאן יפנו האזרחים? מי הכתובת? מי אחראי? מי אמור לתת תשובות לראס ג'ראבא ואל-בקיעה?
אתמול התווסף הכפר א-סיר – אנשינו בכפר א-סיר קיבלו התראות. יישוב היסטורי שממוקם צמוד לנבטים, צמוד לתל אל-מלח, אל-טראחיה ההיסטורית, שני יישובים היסטוריים שם בנגב; אנשים מחזיקים במסמכים היסטוריים, אנחנו דורות על גבי דורות, נולדנו שם, ביישובים האלה. ומגיע השר שיקלי ומנחית עלינו תוכניות, על החברה הבדואית בנגב.
אני פונה לראש הממשלה ולכל האחראים: למה אתם לא מתערבים בעניין של הבדואים? למה אתם משאירים את האזרחים בנגב וגם בצפון וגם במשולש לבן גביר שיחליט עבורנו, שיחליט וייתן הוראות לאכיפה להרוס, ונותנים לשיקלי להחליט לגבי הבדואים בנגב בלי להתייעץ איתם? כל התוכניות האלה לא יצליחו, כי לא הייתה התערבות, לא היה שיח, לא הייתה הידברות עם המנהיגות הבדואית בנגב. לכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו מוחים על כל ההחלטות של הממשלה במשך שנים להרוס יישובים בנגב, להרוס בתים, להשאיר משפחות ללא קורת גג.
גם בא-סיר וגם בטובא אמורים להרוס מחר משפחה בשכונה המערבית של טובא. לאן ילכו האזרחים? אנחנו רוצים כתובת שתחליט, אבל כנראה בממשלה הזאת הכול מחושק לבן גביר וסמוטריץ', לא יכולים לקבל החלטות; ממשלה שמשרתת חלק מהאזרחים, חלק מהאוכלוסייה, ומפקירה חלק אחר למפלגות הקיצוניות.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס גם בערבית למה שהזכרתי כאן. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)
339 מילים של ואליד אלהואשלה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.