הצעת חוק-יסוד: לימוד תורה

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, קודם כול, אני חייב לומר שהייתי שמח אם היושב-ראש היה מעדכן אותנו על ההתפתחויות. אני הבנתי שיש מחוזות חדשים בתנועת הליכוד – יש את מחוז אתי, יש את מחוז קטי, יש מחוז פתי, אבל נראה שהסערה שמתחוללת כאן במליאה כאין וכאפס לעומת הסערה שמתחוללת בתוך תנועת הליכוד. לצערי אתם מגלים דברים, אתה יודע, שהיו גלויים עוד קודם, אך עיניכם היו עצומות אליהם.

אבל מכאן אני רוצה לעבור לנושא שלשמו נתכנסנו. ראשית, השבוע קרה דבר: סוף-סוף הוכרז סופית ובאופן ברור מועד הבחירות. מועד הבחירות יהיה ב-27 באוקטובר. אני מניח שחלק מחברי הכנסת כאן יודעים שפרשת השבוע שתיקרא בשבת שלפני 27 באוקטובר תהיה פרשת לך לך. הפרשה הזו מתאימה בהחלט למה שצריך לומר לראש הממשלה בעניין הזה: לך לך לדרכך. באמת הספיקה לנו הקדנציה הזאת – שתחת אחריותך אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז מלחמת העולם השנייה, מאז השואה; שתחת כהונתך יוקר המחיה הגיע למצב שאזרחים לא יכולים לקנות פירות וירקות בסופר ושתחת כהונתך הביטחון האישי הידרדר לרמה שבה הורים לא יודעים אם לצאת עם הילדים לגן השעשועים, כי הם מפחדים שמא הם יחטפו כדור טועה.

אבל אי-אפשר שלא להתייחס גם להצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת היא אולי המצערת ביותר – אותי לפחות – שהוגשה לכנסת ישראל. חוסר האמון של חברי הכנסת בקואליציה בחשיבותה של תורת ישראל הוא עד כדי כך שהם צריכים לחוקק חוק-יסוד: לימוד תורה, משמע, אם אין חוק-יסוד, אין לימוד תורה. אם לא נחוקק בכנסת חוק-יסוד, אין מעמד לתורה. דווקא כמי שרואה חשיבות גם במעמדה של תורת ישראל, גם בחשיבותה לא רק הדתית אלא גם ההיסטורית, אני חושב שעצם החקיקה הזו מצביעה על חולשה אמונית קשה מאוד שפשתה בקרב שרי וחברי הקואליציה. אני חייב לומר לשר המורשת, שאני רואה שיושב כאן: יש לך הרבה עבודה לעשות בענייני מורשת בקרב חברי הקואליציה אם הם זקוקים לחוק-יסוד: לימוד תורה כדי להבין מה החשיבות של תורת ישראל בעם ישראל. באמת, עד כדי כך חוסר האמונה שלכם וחוסר היכולת שלכם לקבל את האמונה הזאת.

אבל הרי ההצעה הזו לא באה כדי להאדיר את שמה של תורת ישראל. היא לא באה כדי למלא את כל הארץ קדושה. ההצעה הזו כל-כולה באה כדי לחלל את כבוד התורה. זה לא חוק-יסוד: לימוד תורה, זה חוק-יסוד: חילול תורה. זה לא חוק שבא להלל את השם, זה חוק שבא לחלל את השם. מתוך מה אנחנו לומדים את זה, אדוני השר? מתוך העובדה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה עקובה מדם. קרוב לשלוש שנים, קרוב לשלוש שנים אנחנו נלחמים על עצם קיומנו, על הזכות שלנו לחיות כאן. מה יותר סמלי מזה שכמו שקבעתם את תאריך הבחירות ביום שלישי שאחרי שיקראו בבתי הכנסת את פרשת לך לך, אתם מביאים לכאן את חוק-יסוד: לימוד תורה ביום שני, אחרי שקראנו בשבת את פרשת מטות-מסעי, ששם נאמר: "היבאו אחיכם למלחמה ואתם תשבו פה"? אולי תשאלו את זה את חבריכם לספסלי הקואליציה? אתם שולחים את הילדים ואת הילדות שלנו לקרב, ואתם אומרים להם: תצאו, תצאו, תלכו לקרב, תבואו למלחמה, אבל אנחנו נשב כאן. אין חילול השם גדול מזה. אין ביזוי תורה גדול ממה שאתם עושים כאן, בניסיון דרך חקיקה בכנסת להגיד: ההשתמטות קדושה מהשירות; להגיד: הדם של הילדים של חבר הכנסת רביבו ושל הילדות שלי פחות אדום מהדם של הילדים של גולדקנופ ואריה דרעי. הם יכולים לשבת בבית המדרש, הם לא צריכים לסכן את חייהם; הילדים שלנו כן.

למה, אנחנו לא נלחמים על אותו דבר? אנחנו לא נלחמים ביחד על תקומת העם היהודי בארץ ישראל? אנחנו לא מקיימים את המצווה הקדושה ביותר של שמירה על האחים והאחיות שלנו? הגנה עליהם, שמירת הנפש – אין מצווה גדולה מזאת. והפכתם את אלה שבבוקר מניחים תפילין, יוצאים לקרב, חוזרים כדי ללמוד פרק בגמרא – הפכתם אותם כאילו הם לא תלמידי חכמים? הם לא בני תורה? חוק-יסוד: לימוד תורה – מספיק שתאזינו לדברי הרמטכ"ל, שאומר לכם על חוק הפטור ממעצרים שתביאו מייד אחר כך, פטור ממעצר המשתמטים.

אני מבקש רק שתעצור לי את השעון, בבקשה.

כי אין שר במליאה. אז פטור ממעצר למשתמטים – אז כשאתם עושים פטור ממעצר למשתמטים - - -

שלא תחשבו שכשאתם עושים פטור ממעצר למשתמטים, אתם מקדשים את שם השם. אתם מחללים אותו, אתם מחללים את שם השם. ואתם עושים את זה בשם מה? אתם עושים את זה בשם מפלגות סקטוריאליות. כל הרצון שלכם הוא לקדש את המפלגות הסקטוריאליות. יש לנו את אריה דרעי שדואג לסקטור שלו, את יצחק גולדקנופ שדואג לסקטור שלו, את משה גפני שדואג לסקטור שלו, את בצלאל סמוטריץ' שדואג לסקטור שלו יחד עם אורית סטרוק, ואת נתניהו שדואג לסקטור של הכיסאות – הוא דואג שיהיה כיסא שאפשר לשבת עליו. מי דואג לסקטור של עם ישראל? מי דואג לסקטור של ציבור המשרתים? מי דואג, אדוני היושב בראש, מי דואג, אדוני השר, לאלה שנמצאים כרגע על הגבולות? מי דואג לחייל במילואים שנמצא 300 ימים בשנה במילואים ומאבד את העסק שלו? מי דואג לאשתו של הלוחם, שמחזיקה את הבית וכבר לא מסוגלת לעמוד תחת הנטל של עבודה וילדים והחזקת הבית כשהבעל לא נמצא בכלל, כי הוא במילואים שוב ושוב ושוב ושוב, בזמן שעשרות אלפים בורחים ומשתמטים מהשירות?

אז אולי כדי ללמד אתכם פרק במהי יהדות, מהי היהדות האמיתית. אני חושב שכדאי שתחזרו קצת ותקראו כמה ספרים, אתם יודעים, מעבר לארון הספרים הרגיל שאתם מכירים. יש אדם, חיים כהן שמו, היה בעבר שר המשפטים, חתן פרס ישראל למשפט. אדוני היושב-ראש, הסבא של אותו חיים כהן מצד אימו היה הרב שלמה קרליבך. הוא בוגר ישיבת מרכז הרב, גדל באורח חיים חרדי לגמרי, באגודת ישראל בגרמניה עוד. הוא כתב ספר מרתק שאני מציע לכם לעיין בו מדי פעם, ואני אנצל את הזמן שיש לי פה כדי להקריא לכם חלקים ממנו.

הספר נקרא "להיות יהודי". בספר "להיות יהודי" מתאר חיים כהן מהי מדינת ישראל, המדינה היהודית, וכך הוא כותב: מדינת ישראל היא מדינה יהודית, אך מהי יהודיותה? יהודיות המדינה אינה זהה עם יהודיות אזרחיה היהודים, שהרי אזרח-אזרח והיהודיות שלו, לפחות בכוח. עליזה, עליזה, עליזה, כדאי שתקשיבי, זה מעניין. כי במדינה דמוקרטית – כך כותב חיים כהן – אין כופים על אדם אמונות ודעות. כל אחד והשולחן הערוך שלו. איש המשפט ינסה לגלות יהודיותה של המדינה כמו יתר סגולותיה בחוקתה ובחוקיה, בהכרזותיה וביתר מקורות המשפט, וביניהם בולטים לעניין זה ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, היא מגילת העצמאות. היא החקיקה הדתית. חוק יסודות המשפט וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ומנסה השופט בדימוס חיים כהן, זיכרונו לברכה, להראות איך משתקפת יהודיותה של המדינה מתוך החקיקה הזו בכל זוהרה וכל בעיותיה.

מגילת העצמאות, חברי הכנסת, פותחת ומזכירה כי "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". קשר היסטורי ומסורתי קשר את העם היהודי לארץ ישראל בכל הדורות. חידוש מדינת ישראל בארץ ישראל בא לפתור את בעיית העם היהודי, כפי שקראו לה, על ידי שהיא תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי. ובקטע האופרטיבי: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות - - - תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל".

אני אזכיר בזאת, אדוני, שאנחנו חוקקנו גם את חוק-יסוד: הלאום, וחוק הלאום גם הוא מזכיר, באותו הנוסח, שמדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, מתוך כוונה לכך שלא יקבע לי לא חבר הכנסת גולדקנופ ולא חבר הכנסת גפני ובטח שלא חבר הכנסת דרעי מה הוא המד למי הוא יהודי – הוא מחליט לפי הסרגל שלו אם אני יותר יהודי ממנו או פחות יהודי ממנו.

מצויים במדינת ישראל חמישה יסודות יהודיים: המורשת התרבותית, הגורל היהודי המשותף – אני אעצור כאן. מהו הגורל היהודי המשותף, חברי הכנסת, אם לא המלחמה שלנו על הזכות שלנו להיות כאן? מהו הגורל היהודי המשותף אם לא העובדה שבטנק בלבנון יש חייל דתי וחילוני, אשכנזי וספרדי, עירניק וקיבוצניק? מהו הגורל המשותף אם לא המלחמה שלנו כתף-אל-כתף כדי להגן על מדינת ישראל, כדי להגן על הזכות שלנו לחיות כאן?

הדבר השלישי הוא המולדת שבארץ ישראל, קיבוץ הגלויות זה הרביעי, והחמישי – החזון הנבואי, החזון הנבואי של חירות, צדק ושלום. מכאן – כותב חיים כהן – שיהודיותה של המדינה אמורה לבוא לידי ביטוי והגשמה בשטח התרבותי-היסטורי, גיאוגרפי, פוליטי, דמוגרפי ומוסרי-משפטי. על ההיבטים הגיאוגרפי, הפוליטי והדמוגרפי אפשר לומר שיותר מאשר על מדינה יהודית, מצביעים הם על מדינת היהודים, או לשון אחרת, מבססים יהודיותה של המדינה על מיקומה והרכבה ולאו דווקא על תכניה.

הוא ממשיך ומפרט כאן באריכות עד כמה ההכרזה צופה פני עתיד ואומר: היא צופה פני עבר בגלל ההבטחה לעתיד. תרבות ישראל ומורשתה לא רק קיימות מדור לדור, אלא המדינה מצווה שלא להתכחש להן, לטפח אותן, להנחילן לדורות הבאים. עם-עם ותרבותו, עם-עם ותולדותיו, ולא שונה העם היהודי לעניין זה מכל העמים. נהפוך הוא. התפארנו שאנחנו עם סגולה – דמותו של העם היהודי, הדמות הרוחנית, הדתית והמדינית, עוצבה במרוצת הדורות לא רק בארץ ישראל אלא בכל מקומות פזוריו.

ואז יבוא השואל וישאל: באיזו מידה מדינת ישראל היא מדינה יהודית? ובאיזו צורה מגלה המדינה את יהודיותה, ולו גם בתורת יורשת בלבד? תשובה אחת – אדוני היושב-ראש, כותב חיים כהן – מתבקשת מאליה: הלשון העברית. עם כל ההבדלים בין השפה המדוברת כאן ועכשיו לבין שפת נביאינו וחכמינו, הרי היא אותה השפה שבאה אלינו בירושה כנכס תרבותי יהודי. ואין בכך כלום שלשון הקודש הפכה בשווקים וברחובות ללשון חולין. או טול את השבת – יום שבת קודש נעשה ליום המנוחה הרשמי, ואין זה גורע מיהדותה של השבת, שיום המנוחה הרשמי אינו מחייב שמירת שבת כהלכתה על כל פרטיה ודקדוקיה. ואולם, כאמור, מורשת התרבות ורצף ההיסטוריה אינם טעונים מעשים גלויים לעין, הם קיימים ומשפיעים בעל כורחנו.

צריך להבין – וכאן אני עוצר, אדוני היושב-ראש – יהודיותה של המדינה תלויה בפרטים שלה, וכל אחד – באמונה היהודית שלו. הרי בסוף חבר הכנסת גולדקנופ וחבר הכנסת אזולאי אפילו לא מתפללים את אותו הנוסח בבית הכנסת. הם אפילו לא מתפללים את אותו הנוסח. חבר הכנסת גולדקנופ לא אומר תפילה לשלום המדינה בשבת; אתה כן אומר תפילה לשלום המדינה בשבת.

הם לא מתפללים – אז מה, הוא לא יהודי, או אתה לא יהודי? היהדות מורכבת מתוך המסורת הזו, מתוך המקום הזה. והפיכת האירוע הזה – כאילו מי שיקבע לי את יהודיותה של המדינה בחוק-יסוד: לימוד תורה.

אני רק אומר לחבר הכנסת פינדרוס, שיושב פה: ניסיוני הדל, הדל, אני חייב לומר, לעומת רבים שיושבים כאן, לימד אותי שאתם מחוקקים חוק – אתם חושבים שחוק-יסוד: לימוד תורה מתייחס בכך לאיך שאתה לומד תורה. שלא תגלה בסוף שהחוק הזה בכלל מתייחס לאיך שחבר הכנסת גלעד קריב לומד תורה, ואולי בסוף אתה מקדם את החקיקה שתאדיר ותאפשר לדרך לימודו של חבר הכנסת קריב לפרוץ ולעלות. כשאתם מתחילים לחוקק חקיקה דתית בכנסת אתם פוגעים בדת היהודית. אתם פוגעים במסורת ישראל. אתם פוגעים במורשת ישראל. אתם פוגעים ביכולת שלנו לאפשר לכל אדם – איש באמונתו יחיה, גם בהיבט המסורתי. אתה יודע, אני מניח שאתה לא תאכל חומוס בחג הפסח, אבל חבר הכנסת אזולאי כן. מה לעשות.

אז הוא – אני לא יודע, הרב עובדיה פסק שאפשר לאכול.

ולכן זאת הדוגמה הטובה ביותר כדי להבין - - -

אריה דרעי כנראה כן.

בסוף, אתה יודע, יש אוכלי קטניות, יש שאינם אוכלי קטניות.

יש לי שאלה: כשתחוקקו את חוק החמץ, האם קטניות - - -

כשאתה תחוקק את חוק החמץ הזה בכנסת, האם קטניות הן חמץ או לא? הן חמץ או לא, לפי חוק בכנסת?

כל אחד, אתה יודע, ייצר בסוף את היכולת שלו להחליט איך הוא יחיה.

בקובענו מה היא יהודיותה של המדינה - - -

או גבינה ודגים, כן. גבינה ודגים זה בסדר? גבינה ודגים – אין שום בעיה.

אתה יודע, אם אני אלך פה למזנון ואני אנסה לשים באותה צלחת בשר ודגים, המשגיח יקפוץ. יקפוץ. יש כאלה שאין שום בעיה.

כי בקובענו מה היא יהודיותה של המדינה, אין אנו מתיימרים למנוע כל אדם מלדבוק בערכים שהוא רואה אותם כערכי אמת היהדות.

אתה רואה את ערכי היהדות שלך בלימוד תורה, וזה בסדר. אחד רואה את ערכי היהדות שלו בדברים אחרים, וזה בסדר. אבל הגנת העם והארץ – כדי לוותר ולפטור אנשים מלהגן על העם והארץ אתם מעודדים אותם, מייצרים פה חקיקה של חוק-יסוד כאילו זה קדוש, חבר הכנסת פינדרוס. המדינה לחוד וכל פרט ופרט לחוד. גם אין בכך כלום שערכי היהדות הדתיים או ערכים אחרים אינם עולים בקנה אחד עם אותם הערכים שאנו רואים בהם ערכי אמת.

אני מצטט את חיים כהן, שהיה בוגר ישיבת מרכז הרב, בוגר ישיבת מרכז הרב, במקרה גם היה שר משפטים, במקרה גם חתן פרס ישראל למשפט. הוא כתב באופן יפה מאוד. אני מציע לך לקרוא את הספר שלו על מה זה להיות יהודי.

אותם הערכים שאנו רואים בהם ערכי אמת או ערכי יסוד של היהדות, אך לא ניתן אף לא לאיש להכתים ולטנף ולפסול לנו דבר מאותם הערכים הנשגבים שבהם הכרנו ערכי האמת של היהדות.

אתם הופכים את לימוד התורה כערך, שהוא ערך חשוב ביהדות, לוויכוח פוליטי. אתם הופכים את לימוד התורה לוויכוח פוליטי, כאילו על זה יש לנו כאן מחלוקת.

לא שאנו רואים עצמנו בני סמכא ייחודיים לגלות אמיתותם של ערכי היהדות, אלא רק בלבד עשויים ומובטחים לפאר ולרומם את שם ישראל בשל יהודיותה. והעובדה שערכי הצדק והמוסר היהודיים היו לנחלת אומות נאורות רבות היא הנותנת שערכי היהדות לא בשמיים הם. לאמור: מי יעלה לנו השמיים וייקחם ויביאם לנו, ושהדברים קרובים מאוד בפינו ובלבבנו לעשותם.

אנחנו נמצאים בעידן יוצא דופן בתולדות העם היהודי. אתה יודע, בכל פעם שאנחנו עומדים כאן על הדוכן, בכל פעם שאתה, אדוני היושב-ראש, יושב על כיסא היושב-ראש, תלויה כאן התמונה של הרצל. תלויה כאן התמונה של חוזה המדינה, שהלך כנגד הזרם של אלה שאמרו לו: לא לא לא, אי-אפשר להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

לא לא לא, אי-אפשר לעשות את זה.

והרצל בחזונו הוביל את העם היהודי מפזורותיו, מפזורותיו ברחבי העולם. כמעט 50 שנה לפני שואת יהודי אירופה הוא ראה מה הולך להיות ואמר: בואו נקים מדינה יהודית בארץ ישראל. הדבר היפה הוא שהוא גם השאיר לנו, הרצל, שבזכותו ובזכות חזונו ובזכות חלומותיו ובזכות הדחיפה שלו אנחנו גם יושבים כאן היום – הוא כתב לנו את ספר ההפעלה, איך צריכה להיראות מדינת ישראל. בתוך ספר ההפעלה הזה – אני אחזור שוב ושוב על הדברים שהוא אמר, וכדאי שיקשיבו לזה חברי הכנסת פינדרוס, אשר, וגם אליהו.

מה כותב לנו הרצל על שלטון הדת? "האם יהיה לנו באחרונה גם שלטון הדת? לא!" אומר הרצל. "האמונה היא הקשר המאחדנו, אך המדע עושה אותנו לאנשים חופשיים. כל נדנוד מחשבה של כוהנינו לייסד שלטון דת – נפר בראשיתו. אנו נדע לכלוא אותם בתחום בתי הכנסיות, כשם שנחזיק את חיל צבאנו בבתי הקסרקטין" – רוצה לומר, גם לאנשי הצבא לא ניתן לנהל אותנו. מדינת ישראל תהיה כפופה לאנשי הרוח, לאנשי המדע, בענייני המדינה, ואנשי הדת יעסקו בענייני הדת. תודה רבה.