דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, מזכירת הכנסת, ראשית, אני מאחלת מכאן איחולי החלמה לפצועים ותנחומים מעומק הלב למשפחות שאיבדו את יקיריהן. אסון מירון תפס אותנו, את החברה בישראל, בין שתי נקודות זמן – שתי נקודות שמרחק של אלפי שנים מפריד ביניהן, אבל המאפיינים והמסר קרובים מתמיד. בנקודת הזמן 2021, עד לאסון, דובר רבות כאן, בתקשורת ובכל מקום אפשרי, על השסע החברתי, על המצב הפוליטי התקוע ועל כך שהחברה שלנו מתפרקת. אלה הם הנושאים, בה"א הידיעה, שהעסיקו את החברה בישראל. בלוח השנה האסון הופיע בדיוק בסיום ימי האבל על מאורע שהתרחש לפני אלפי שנים. 24,000 תלמידיו של רבי עקיבא נספו במגפה מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. בל"ג בעומר פסקה המגפה. כאמור, מרחק של אלפי שנים מפריד בין שתי נקודות הזמן האלה, האחת נמצאת במהדורת החדשות וברשתות החברתיות, והשנייה נמצאת בלוח השנה היהודי כבר אלפי שנים. אז, בדיוק אז, הגיע אסון כבד.

אדוני היושב-ראש, לא באתי למליאה לדבר על גורמי המשטרה ועל העמותות המנהלות את האתר – זה חשוב, זה דיון שצריך להתנהל – אני באתי לדבר על עם ישראל. עם ישראל ששומע יום-יום, שעה-שעה, כמה הוא שסוע ומפולג. הוא מתעורר ביום שישי בבוקר ומצביע ברגליים כדי לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך". באתי לדבר על תושבי תל אביב שעומדים שעות בתור כדי לתרום מנות דם לפצועים חרדים. משפחות חרדיות ששהו עד כניסת השבת מחוץ למכון לרפואה משפטית באבו כביר קיבלו הזמנה ממשפחות המתגוררות בסמוך לבוא ולשבות בבתיהן. אנחנו חווים בימים אלו – – –

נכון. נכון מאוד.

נכון מאוד. תודה רבה על ההערה. אנחנו חווים בימים אלו אסון אזרחי בסדר גודל שלא הכרנו. אבל מתגלה פה עם, עם אחד, שנמצא באחת מן השעות היפות שלו. הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, יהודי שעבר בעצמו את חורבן השואה וראה את תקומת המדינה, אמר פעם: למות יחד אנו יודעים – אין טובים מאיתנו בזה; הלוואי שנלמד לחיות יחד, הלוואי. הלוואי שלא נזדקק לעוד תזכורות מהסוג הזה כדי לגלות את העובדה שאנחנו יודעים גם לחיות יחד. תודה רבה.