אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הנביא בספר ישעיהו כותב: "ושכן במדבר משפט, וצדקה בכרמל תשב. והיה מעשה הצדקה שלום, ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם". הניגודיות הישראלית עומדת במבחן מתמיד, עם מתחים בלתי אפשריים בין כוחות הפועלים כביכול זה לעומת זה, זה כנגד זה; ערכים של קהילות שלמות שחיות יחד בניגודיות, אך לא בהכרח בסתירה. בין בני ברק לגבעתיים, בין דימונה למשגב, בין גוש עציון לתל אביב, אנחנו חיים בעולם מורכב, ואת המורכבות לא רק ביכולתנו להכיל, אלא מחובתנו להכיל. בזה אנחנו, הישראלים, אלופי עולם.
בימים האחרונים, אדוני היושב-ראש, מאז האסון הכבד והנורא שנפל עלינו, ההבדל בין המשפט לצדקה בדברי הנביא מעולם לא היה בולט כל כך. יש את אלה הקוראים לתחקר לעומק, מייד, ללא לאות, על מנת להאשים את האשמים ולמנוע אסונות עתידיים. במילים אחרות, "ושכן במדבר משפט". יש גם האומרים כי לא זו העת, אלא דווקא להתרכז במעשי הצדקה והחסד שאנחנו עדים להם ולא להסיט מכך את הפוקוס, בבחינת "עבדת הצדקה השקט ובטח". אבל האמת היא, חבריי חברי הכנסת, ששני הדברים יכולים ואף צריכים להתקיים במקביל – לדווח על כל תור מתארך לתרומות דם, על כל גיוס המונים לסייע למשפה אבלה, וגם לדרוש תשובות מהממונים, לתחקר, להעמיק ולהבין, להגיע לשורש הבעיות, לוודא שהמחדל הזה לא מתרחש שוב, לא במירון ולא בשום מקום אחר. מעשה הצדקה, כשהוא מגיע יחד עם השכנת המשפט – רק כך מגיע השלום.
אני מאחל מכאן רפואה שלמה ומהירה לכל הפצועים. תודה רבה.
229 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.