דיון אבל בעקבות האסון במירון

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, אני מקווה שהתחלופה היא לא בגללי.

אני רוצה בעצם לחלק את דבריי לשני חלקים. קודם כול, בנוגע לאסון. אנחנו השבוע נקרא בפרשת בחוקותיי את התוכחה. בתוכחה יש פסוק שחוזר על עצמו כמה פעמים בכמה ורסיות. הרמב"ם, בהלכות תענית – ורבנו יונה, שגם היה אחד מהראשונים, בספר "שערי תשובה" – מביא על הפסוק: אם תלכו עימי בקרי ואילך עימכם בחמת קרי. רמב"ם, בהלכות תענית: אם יגיעו צרות על עם ישראל, תגיע צרה, צרה פרטית, צרה כללית, ואתם תאמרו חלילה שזה בדרך הטבע והמקרה, זה קרה בגלל מחסום פלוני, שוטר אלמוני, זה קרה בגלל איזה סדר של איזה אי-ביצוע של משהו, דבר זה יביא לצרות רבות ורעות – הפסוק: אלך עימכם בחמת קרי. הדבר הכי מסוכן ביהדות זה לקחת גזרה שמיימית ולהגיד שזאת לא גזרת שמיים, שזה משהו טבעי שבא בדרכי הטבע. לכן, הדבר הכי מסוכן בעת הזאת זה להגיד שזה קרה בגלל מקרה פלוני. "משפטך תהום רבה" – המשמעות של הפסוק הזה, שהוזכר על ידי קודמיי, זה שמשפטי ה' עמוקים הם כתהום להבנתם. עמוקים הם – זה שאפשר להבין עוד ועוד ועוד. אנחנו צריכים, כל אחד, לפשפש במעשיו, באופן פרטי, באופן ציבורי, ולתקן את אורחותיו, בשביל לא לגרום לאסונות יותר גדולים. כי אם לא תבין פעם אחת: אם תלכו עימי בקרי, ואלך עימכם, חלילה, בחמת קרי.

אבל אחרי שהתייחסתי לאסון הגדול, לאבל הגדול, לכאב העמוק, לתחושה הזאת שאתה עומד בעת שמחה גדולה – והייתי שם, ועמד לידי הרב יום טוב רובין שעתיים-שלוש קודם; 24 שעות אחר כך הוא כבר קבר את בנו, רחמנא ליצלן, את בנו הצעיר. או אני עומד ליד ידיד ותיק, הרב משה הולצמן, שלאחר מכן היה צריך להיות עסוק במשך שלוש יממות, כמתנדב זק"א הרבה מאוד שנים, בזיהוי חללים, בטיפול במשפחות; במסירות נפש, ללא שינה, ללא אוכל. הוא לא עזב את המקום, לדעתי לפחות 60 שעות מאותו אירוע. אתה עומד במצב כזה, ואתה מבין, "משפטך תהום רבה". יש הרבה הרבה הרבה מה לעשות. הוא בא לתקן: "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'".

אבל אחרי שאנחנו מתייחסים ל-45 קורבנות, למשפחות ולכאב, אני כן רוצה להתייחס לשיח התקשורתי שהתפתח מאז. אז קודם כול בואו נאמר את האמת: עם ישראל התגלה ביופיו. לראות את הנרות בהבימה, לראות את הנרות בכל מקום, לראות בכותל המערבי את עם ישראל מתאחד, לראות בתל אביב את עם ישראל מתאחד, לראות את עיריית רעננה, את עיריית תל אביב, את עיריית ירושלים ובכל מקום בארץ ובעולם את האחדות הזאת של כלל ישראל – עם ישראל התגלה ביופיו ואחדותו, ונקווה שהדבר הזה ימשיך גם הלאה במקומות אחרים.

אבל התפתח עוד שיח שסממנים ממנו ראינו על איזשהו מישהו פה בבניין שהוציא הודעה כאילו אנחנו, הציבור החרדי, יש לנו אינטרס ורצון, בסוג הדו-שיח בינינו למדינה, שיזרקו לנו כמה פירורים ואנחנו ננהל לבד את חיינו. אז אני אומר לכם כאן היום שזה אינטרס חד-צדדי ולא דו-צדדי. אני רוצה לדעת, כשהשקיעו 200 מיליון שקלים בירושלים לביקור של האפיפיור מרומא, מי היה יושב-ראש ועדת כספים שדרש את הכסף הזה. באיזה הסכם קואליציוני זה הגיע? כשנתיבי איילון נסללו בתל אביב, האם זאת הייתה בקשה של מפלגת העבודה, מרצ, הליכוד או התחיה, מי זה שדרש את סלילת נתיבי איילון? אני רוצה לדעת, כשעשו תוכנית למגורים לצעירים, מי זה שדאג שבני ברק תיראה בצפיפות כמו עזה? מיהו בעל האינטרס שילד חרדי, כן, שרוצה ללמוד תורה – מי בעל האינטרס שהוא ילמד בקרוונים שהרמה בטיחותית שלהם, ברמה עדינה הייתי אומר שהיא עם סימני שאלה – גם החשמל, גם המים, גם הביוב שעולה שם? מיהו בעל האינטרס לדבר הזה? אנחנו, נציגי הציבור החרדי? אומרים לנו: כן, אין בעיה, אתם יושבים בשלטון, רציתם 200 מיליון שקל, למה לא נתנו לכם? יגידו לכם: כן, אבל יורידו לגננות החרדיות את השכר תמורת זה שתסכימו יסללו כביש למירון. מי בעל האינטרס לדבר הזה?

רבותיי, תפסיקו עם הבלוף הזה. זה אינטרס חד-צדדי. תתנהגו כמו מדינה ריבונית ונורמלית, גם אם אנחנו רוצים עצמאות רוחנית. זה נכון, אנחנו רוצים להתנהג בתרבות שלנו. מה זה אומר? האם זה אומר שלא צריך להיות יועץ בטיחות? האם זה אומר שלא צריך להיות מבנה ראוי לשמו? האם זו אומר שאנשים צריכים לגור במחסנים? האם זה אומר שצריכים להיות מבנים של קרוונים? האם זה אומר שיהיה סחר-מכר פוליטי, ובכל פעם שנבקש כביש לאיזה יישוב אז צריך בשביל זה להצביע בעד כל גחמה אחרת? זה חד-צדדי. הדבר הזה הוא אינטרס חד-צדדי. אחרי האסון הזה, אני קורא מכאן לכל חלקי הבית ולכולם להתאחד ולהפסיק את השיח הנוראי הזה והמפלג הזה, ולדאוג שכן, במירון, גם במירון, ממשלת ישראל תיקח אחריות: תפקיע את המקום, תנהל את המקום, תשקיע במקום, תדאג למגורים, למבנים ולכבישים, בלי סחיטה ובלי סחר-מכר פוליטי, גם אם נהיה באופוזיציה. תודה רבה.