קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להקדיש את הדקות שיש לי כאן לזכר שמונה מתוך 45 הקדושים שנהרגו באסון הנורא. שמונה יהודים שחיים בתפוצות והגיעו לארץ, לתקופה קצרה או ארוכה אבל לזמן קצוב, ויישארו כבר טמונים כאן, באדמת ארץ ישראל, לנצח. אני מבקשת לשתף אתכם במה ששמעתי בלוויות של שניים מהם.
דניאל דוני מוריס, זיכרונו לברכה, בן 19, ילד בן 19 מניו ג'רזי. חבריו מישיבת שעלבים מספרים עליו כי הוא היה בעל חוש הומור ושמחת חיים מתפרצת – ראינו את התמונות שלו: איזה חיוך, החיוך שלו האיר את כל מי שסובב אותו – שבחר להקדיש כל רגע ללימוד תורה מתוך שמחה. הם כל הזמן חזרו וסיפרו איך הוא אהב את התפילה, את בית הכנסת, את המשפחה שלו. והיו שם סיפורים אישיים על רגעים, על רגעים קטנים של משפחה, של חברים, של החיים. אברהם דניאל אמבון, זיכרונו לברכה, בן 21 מארגנטינה, למד בישיבה פה בירושלים, ארבע שנים הוא היה פה. בדרך למירון הוא אמר לחבר שלו שישב על ידו: למרות שהאירועים מהסוג הזה הם לא בשבילי – אמרו שהוא היה בחור צנוע ושקט ולמדן – למרות שהאירועים מהסוג הזה הם לא בשבילי, אני מרגיש שאני חייב לבקר אצל רבי שמעון פעם אחת. המילים האלה מקבלות משמעות כל כך כואבת עכשיו. כמה קשה לקבל את פניהם של ההורים שמגיעים לארץ כדי ללוות את הבן שלהם בדרך האחרונה שלו. זה בלתי נתפס. כמה קשה לראות את החברים מהישיבה מתייפחים בבכי אחד על הכתפיים של החבר שלו. אבל עימם אנחנו בצרה הזאת, והם איתנו. הם חלק מהסיפור שלנו פה בארץ הזו, בחיים כמו במוות.
ל"ג בעומר הוא החג שסימל את עצירת המגפה לאחר שתלמידיו של רבי עקיבא לא נהגו כבוד זה בזה. השנה חשבנו שהחג הזה יהיה סמלי במיוחד, חשבנו שנוכל לחגוג אצל רבי שמעון סוף-סוף את סיום המגפה. אבל טעינו. כנראה שמוקדם לחגוג. כנראה שאנחנו צריכים להפנים עוד קצת את החובה הזאת של כבוד הדדי מהו, של ערבות הדדית האחד כלפי השני, כלפי אחינו שבארץ, כלפי האחים שבתפוצות. ונדמה לי שהמקום הראשון שממנו צריך לצאת השינוי הזה הוא אולי הבית הזה.
ממש לפני שאני מסיימת, אדוני היושב-ראש, אני מבקשת להודות לצוות הלשכה המסור שלי, שמיום חמישי בערב הם פשוט לא נחו לרגע. אני באמת רוצה להודות לכם, חבר'ה, אתם מדהימים. הם פתחו חמ"ל, הם יצרו קשר עם בני המשפחות בחו"ל, הם חיפשו את הנעדרים, הם ממש בנו פרופיל על כל אחד מהחבר'ה האלה, הם ליוו את המשפחה בחמלה עצומה, באנושיות ובאהבה. באמת תודה רבה רבה, צוות מופלא.
אז מה נותר לנו עוד לומר? דרך ארוכה עוד לפנינו עד שנפנים את גודל האסון הנורא הזה. אבל דבר אחד ברור: נחוץ לנו חשבון נפש אמיתי יותר מתמיד. אסור לנו להרפות לרגע מחקר האמת, זוהי החובה שלנו להרוגים, שלעולם לא יקרה עוד אסון כזה במדינת ישראל. יהי זכרם של ההרוגים ברוך, והרבה כוח למשפחות.
454 מילים של עומר ינקלביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.